אביגדור קהלני

אביגדור קהלני
	קהלני בספטמבר 2022
לידה	16 ביוני 1944 (בן 80); כ"ה בסיוון ה'תש"ד; נס ציונה, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השכלה	המכללה לפיקוד ומטה של צבא ארצות הברית; אוניברסיטת חיפה; אוניברסיטת תל אביב ;
מפלגה	מפלגת העבודה, הדרך השלישית, הליכוד
	18 ביוני 1996 – 6 ביולי 1999; (3 שנים)
תחת ראש הממשלה	בנימין נתניהו
	→ משה שחל שלמה בן עמי ←
	13 ביולי 1992 – 7 ביוני 1999; (6 שנים)
כנסות	13–14
	יו"ר האגודה למען החייל; סגן ראש עיריית תל אביב; ראש האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון;
	יו"ר האגודה למען החייל; סגן ראש עיריית תל אביב; ראש האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון;
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל; ( חיל השריון)
תקופת הפעילות	1962–1989 (כ־27 שנים)
דרגה	תת-אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד גדוד 77 במלחמת יום הכיפורים; מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה; מפקד חטיבה 7; מפקד אוגדת הבשן; מפקד עוצבת געש במלחמת לבנון הראשונה; מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה; סגן מפקד מפקדת חילות השדה;
פעולות ומבצעים
	מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים; מלחמת לבנון הראשונה; המערכה ברצועת הביטחון
עיטורים
	עיטור הגבורה ; עיטור המופת ; עיטור נשיא מדינת ישראל

אביגדור קהלני (נולד ב-16 ביוני 1944) הוא איש צבא ופוליטיקאי ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה והדרך השלישית (שאותה הקים ועמד בראשה) וכן השר לביטחון פנים. כיהן כיו"ר האגודה למען החייל, כסגן ראש עיריית תל אביב וכראש האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון. בעל עיטור הגבורה ממלחמת יום הכיפורים, עיטור המופת ממלחמת ששת הימים, ועיטור הנשיא על תרומתו למדינת ישראל,^[1] ונמנה עם מדליקי המשואות ביום העצמאות ה-75.

ביוגרפיה

קהלני נולד, גדל והתחנך בנס ציונה. בנם של שרה ומשה קהלני שעלו בילדותם מעדן שבתימן. בנעוריו למד באורט יפו במגמת מכניקה.

בשנת 1962 התגייס לצה"ל לחיל השריון בחטיבה 7, ועבר בה את כל המסלול עד תפקיד מפקד החטיבה. הוא החל כלוחם בגדוד 82, סיים את קורס מפקדי טנקים כחניך מצטיין, ובאביב 1963 יצא לקורס קצינים בבה"ד 1 ממנו הודח. מפקדיו בחיל, שהכירו את יכולותיו, החליטו למרות זאת להוציאו לקורס קציני-שריון (קק"ש) אותו סיים בהצלחה, וקיבל דרגת ממ"ק (ממלא מקום קצין). לאחר הקורס שובץ כמפקד מחלקה בגדוד 82. רק לאחר ביקורו בגדוד של שמואל איל, ראש מינהל הסגל, הוענקה לקהלני דרגת סגן-משנה, ובכך היה לקצין השריון היחיד בצה"ל שלא סיים את הקורס הכלל-צה"לי בבה"ד 1. ב-1964 יצא עם משלחת חיל השריון לגרמניה לקלוט את ראשוני טנקי הפטון בצה"ל.

במלחמת ששת הימים פיקד על פלוגת טנקי פטון בגדוד 79 המחודש, שלחמה בצפון סיני ובין היתר בקרב הג'יראדי בו נפצע קשה. קהלני סבל מכוויות בכ-60% משטח גופו, אושפז למשך כשנה, ועבר 12 ניתוחים פלסטיים. על לחימתו בקרב הוענק לו צל"ש, שמאוחר יותר הומר לעיטור המופת.^[2]

תיאור המעשה: ביום ה-5 ביוני 1967 פיקד סגן אביגדור קהלני על פלוגת טנקים. במהלך הלחימה על מערכי חאן-יונס, רפיח, שייח' זוויד ואל ג'ירדי הסתער בראש פלוגתו. כאשר נפגע הטנק שלו בפגיעה ישירה, החליף טנק והמשיך בלחימה. בהמשך הקרב על מערך אל ג'ירדי נפגע ונפצע אנושות.

— עיטור המופת לאביגדור קהלני

סיפורו של קהלני במלחמה הונצח בספרו של שבתי טבת "חשופים בצריח", כחלק מתיאור מהלכי הקרבות של החטיבה במלחמה.

לאחר צאתו מבית החולים מונה למפקד מדור תותחנות בבית הספר לשריון, תפקיד בו כיהן במשך שנתיים ולא השתתף במלחמת ההתשה. קהלני סיים לימודים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ומונה לסגן מפקד גדוד 77 של חטיבה 7.

אביגדור קהלני במהלך מלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים היה קהלני מפקד גדוד 77. החטיבה בפיקודו של אביגדור בן-גל נקראה לתגבר את רמת הגולן ערב המלחמה, והגדוד של קהלני נלחם בקרבות קשים באזור שקיבל לאחר המלחמה את השם "עמק הבכא". קהלני הצליח לארגן טנקים מיחידות שונות, והוביל אותם לקרבות בלימה נגד הסורים שהיו בעדיפות מספרית (150 טנקים ישראליים כנגד 470 טנקים סוריים). באחד המקרים השמיד לבדו שלושה טנקים סורים שהיו במרחק 50 מטרים בלבד מהטנק שלו. כוח הטנקים בפיקודו הצליח לכבוש מחדש את העמדות השולטות והשמיד מאות טנקים סוריים (כ־300 במספר). על חלקו בקרבות מכריעים אלה הוענק לו, במאי 1975, עיטור הגבורה.^[3]

תיאור המעשה: סא"ל אביגדור קהלני פיקד על גדוד-טנקים בקרבות מלחמת יום הכפורים ברמת-הגולן. במשך 4 ימי-הבלימה, עד 9 אוק' 1973, פעל בגזרת קוניטרה והר חרמונית. ב-9 אוק' 1973 גדל מספר המפקדים והטנקים שנפגעו ברמת-הגולן, וחלק מהעמדות נכבשו על-ידי האויב הסורי, שהגיע למרחק של עשרות מטרים בלבד מכוחותינו. סא"ל אביגדור קהלני נשלח מאזור אחר של הגזרה עם קומץ טנקים, להחליף יחידה אשר נלחמה כל הלילה ונאלצה למלא תחמושת ולהתארגן מחדש. הוא מונה למפקד הגזרה, והוטל עליו לפקד על שארית הטנקים שנותרו באזור. סא"ל קהלני נע בראש הכוח, כשהוא נתקל ב-4 טנקים סוריים, ממרחק של כמה עשרות מטרים, והשמידם. אז ארגן את כל הטנקים שנשארו בגזרה ואשר היו שייכים ליחידות שונות וזאת תוך לחץ רצוף והתקדמות כוח סורי בעדיפות מכרעת. סא"ל קהלני, בכושר מנהיגותו ואישיותו, נתן דוגמה אישית לחייליו, שהיו על סף שבירה. הוא הסתער ראשון, עם עוד אחד מהמפקדים הכפופים לו, על האויב הסורי. הכוח כולו נע אחריו והצליח לכבוש מחדש את העמדות הסוריות השולטות, שהוו עמדות-מפתח לגזרה כולה. לאחר כיבושן של עמדות הירי מחדש - הושמד הכוח הסורי, שמנה עשרות טנקים, וההתקפה האחרונה על רמת הגולן נשברה. במעשיו אלה מנע את פריצת החזית בגזרה הצפונית של רמת-הגולן. סא"ל קהלני גילה מנהיגות מופלאה וגבורה אישית בקרב קשה ומסובך, אשר תוצאותיו שינו את פני המערכה ברמת-הגולן. על מעשה זה הוענק לו: עיטור הגבורה אייר תשל"ה מאי 1975, שמעון פרס, שר הבטחון

— עיטור הגבורה לאביגדור קהלני

במלחמה זו שכל קהלני את אחיו, עמנואל (שזכה לעיטור המופת), ואת גיסו, אילן שמעיה. קהלני לא קיבל את ההודעה על כך עד תום הקרבות. לאחר המלחמה פרסם קהלני את ספרו, "עֹז 77", המתאר את ימי הקרבות הקשים שעבר עם לוחמיו, וזכה לאהדה נרחבת בציבור.

לאחר מלחמת יום הכיפורים מונה קהלני לסגן מפקד בית הספר לשריון ואחר כך למפקד מתקן האימונים בצאלים, שבתקופתו התרחב להכשרה ולאימון יחידות מחילות שדה נוספים ושינה שמו לבאלי"ש (בסיס אימונים ליחידות השדה). בסוף 1975 התמנה קהלני למפקד חטיבה 7 תפקיד בו כיהן עד אוקטובר 1977. בתחילת 1980 מונה למפקד אוגדת מילואים משוריינת (כיום אוגדת הבשן) ולאחר שנתיים קיבל את הפיקוד על עוצבת געש, והוביל אותה במלחמת שלום הגליל.^[4] לאחר המלחמה מונה למפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה^[5] וסגן מפקד מפקדת חילות השדה. סיים את שירותו הצבאי בדרגת תת-אלוף בשנת 1989.

קהלני הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי.

קריירה ציבורית ופוליטית

אביגדור קהלני בפסטיבל מתגייסים של האגודה למען החייל

תפקידים ייצוגיים ועליית יהודי תימן

לאחר שחרורו מצה"ל מונה קהלני ליו"ר רשת בתי הספר "עמל". היה גם יו"ר ידידי קרן לב"י ויו"ר ועדת ההנצחה לחיל השריון. מונה על ידי ראש הממשלה יצחק שמיר לתאם את הפעילות הגלויה במאמצים להעלאת יהודי תימן, המאמצים החלו לשאת פרי ב-1992 ובשנים הבאות עלו לישראל כמה מאות יהודים.^[6]

חבר הכנסת, סגן ראש העיר תל אביב, ומפלגת הדרך השלישית

ב-1992 נבחר לכהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה־13. היה חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת החינוך. בהצבעה בכנסת בספטמבר 1993 הוא תמך בהסכם אוסלו. בבחירות לרשויות המקומיות ב-1993, התמודד מטעם מפלגת העבודה על ראשות עיריית תל אביב, אך הפסיד לרוני מילוא שעמד בראש רשימה על מפלגתית. כיהן כסגן ראש העיר וכראש מנהל החינוך בעירייה עד 1996.

ב-1995 היה ממקימי תנועת "הדרך השלישית", תחילה כזרם ניצי בתוך מפלגת העבודה, ולאחר מכן פרש ממפלגת העבודה יחד עם עמנואל זיסמן, והשניים הקימו את "הדרך השלישית" כמפלגת מרכז שקהלני עמד בראשה בבחירות לכנסת ה־14, במאי 1996. עיקר מצעה היה התנגדות לנסיגה מרמת הגולן, שבאותה תקופה עמדה על הפרק על רקע המשא-ומתן עם סוריה, והשארת גושי התנחלויות עיקריים ביהודה ושומרון בתוואי "תוכנית אלון". רשימתו זכתה ב-4 מנדטים, ונכנסה לממשלה בראשות בנימין נתניהו עם קהלני בתפקיד השר לביטחון פנים. הוא כיהן בתפקיד זה מיוני 1996 ועד סיום כהונת ממשלת נתניהו ב-1999.

בבחירות לכנסת החמש עשרה, שהתקיימו ב-17 במאי 1999, התמודד קהלני שוב בראש "הדרך השלישית", אך המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

חשדות לפלילים וזיכויו

בשנת 2000 התברר שעופר נמרודי ועיתונו "מעריב" עסקו בהאזנות סתר לעיתונאי ידיעות אחרונות וגנבו מידע עיתונאי. קהלני נחקר על ידי המשטרה בחשד שקיבל טובות הנאה מנמרודי. בתקשורת נחשף כי המשטרה ביצעה האזנות סתר לקווי הטלפון בבית קהלני ובמשרדו תוך חריגה מהצו שניתן לה, ותמללה גם שיחות פרטיות שערכו בני ביתו. קהלני הואשם במשפטו בגילוי מידע סודי על שלבי החקירה נגד עופר נמרודי, בעבירה של הפרת אמונים, ובשיבוש הליכי חקירה ושיבוש הליכי משפט - אך במרץ 2001 זוכה על ידי השופט עודד אליגון, בבית משפט השלום, שפסק שקהלני פטור מלהשיב לאשמה, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על הפרקליטות.^[7]

לאחר זיכויו, תקף קהלני במסיבת עיתונאים את ניצב משה מזרחי, שכיהן בתקופת חקירתו כראש יאחב"ל, וטען כי מזרחי פעל משיקולים זרים. לעומתו טענה הפרקליטות שהשופט אליגון זיכה את קהלני תוך התנהלות שאינה ראויה.^[8]^[9]

פרקליטות המדינה בהנהגתה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בראשותה של השופטת דבורה ברלינר, וזה ביטל את פסק הדין, מתחו ביקורת חריפה על השופט אל-יגון, והחזיר את הדיון לבית משפט השלום,^[10] על מנת שקהלני ישיב לאשמה.^[11] קהלני זוכה גם בפעם השנייה בבית משפט השלום, ביולי 2002. השופט דוד רוזן זיכה אותו משלוש העבירות בהן הואשם: שיבוש מהלכי משפט, הפרת אמונים וגילוי בהפרת חובה.^[12] עדנה ארבל ביקשה לערער לעליון אולם היועמ"ש אליקים רובינשטיין סירב בפעם הזו.^[^{דרוש מקור]}

תפקידים ציבוריים וייצוגיים

ב-2002 התמודד בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה הוא הוצב במקום ה-41 ברשימת הליכוד, אך זו זכתה ב-38 מנדטים והוא לא נבחר לכנסת. בינואר 2006, לאחר התפטרותו מהכנסת של צחי הנגבי, שעבר לקדימה, הגיע תורו של קהלני להיכנס לכנסת, אך הוא בחר להתפטר מרשימת המועמדים ולא להצטרף לכנסת.

מנובמבר 2004 ועד נובמבר 2007 שימש קהלני כראש האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון. אגף חדש שהוקם על ידי שר הביטחון שאול מופז והופקד על ביצוע מדיניות שר הביטחון בנושא ההתיישבות הביטחונית והכוונת הנוער להתיישבות וכן על משימות לאומיות, במיוחד לגבי נוער לפני גיוס.^[13] במסגרת פעילותו באגף, קהלני יזם סיורים שנקראים "יום בעקבות לוחמים", במסגרתם עשרות אלפי בני נוער מסיירים באתרי קרבות, משוחחים עם לוחמים שהשתתפו באותם קרבות ובסופו של יום צופים בתרגיל אש.^[14] במסגרת זאת, הרצה בפני בני נוער במצפה 77 (אתר ההנצחה לזכר הנופלים בקרב עמק הבכא משם יש תצפית לעבר שטח הקרב עליו פיקד במסירות). עם זאת, מהלכים כמו צמצום פעילות הנח"ל, קבלת המלצתה של ועדה שהקים - לסגור את הגדנ"ע קליעה,^[15] והתמקדות חלק מסיורי "יום בעקבות לוחמים" בקרבות בהשתתפותו, עוררו נגדו מחאה.^[16]

לקראת סוף 2006 יואל מרשק היה מועמד להחליפו בתפקיד, לאור החלטה של שר הביטחון עמיר פרץ לפני הפריימריז במפלגת העבודה. ההחלטה עוררה את התנגדותם של מספר חברי כנסת ובהם שלום שמחון,^[17] הניאה את פרץ מלעשות כן.

קהלני שימש כיו"ר האגודה למען החייל מנובמבר 2007 עד נובמבר 2015. במהלך כהונתו הוביל קהלני מהלך לצמצום הוצאות האגודה והשקעות נרחבות במתקני האגודה.

בינואר 2014 הודיע על כוונתו להתמודד במירוץ לנשיאות מדינת ישראל, אך לבסוף לא התמודד.

בשנת 2018 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.^[18]

בשנת 2019 הודיע קהלני על תמיכתו במפלגת "הימין החדש" לקראת הבחירות לכנסת ה-21.^[19]

בשנת 2020 הצטרף לתנועת "הביטחוניסטים", שקוראת לספח את שטחי יהודה ושומרון.^[20]

בשנת 2023 נבחר להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל.^[21]

בספרות ובתקשורת

על פועלו במלחמת ששת הימים נכתב בהרחבה בספר חשופים בצריח.

בשנת 1975 קהלני כתב את זכרונותיו מהקרב בעמק הבכא בספר עֹז 77, בהוצאת שוקן.

ב-2006 הפיק וביים קהלני סרט תיעודי על קרב עמק הבכא.^[22] שניים משיריו הולחנו ובוצעו על ידי אביהו מדינה: "אני נשבע לך"^[23] ו"את לי הבית"^[24] ושירו "ברכי נפשי"^[25] הולחן על ידי סגיב כהן ובוצע על ידי ציון גולן.

חיים אישיים

קהלני הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה, נשוי לדליה ואב לשלושה ילדים. במשך שנים התגורר בנס ציונה עיר הולדתו. כיום מתגורר בתל אביב.

באוגוסט 2021 נדבק בחיידק טורף, ובמשך כמה שבועות נאבק על חייו.^[26] בנובמבר 2021 חנך רחוב על שמו בדימונה.^[27]

תפקידים נוספים

בנוסף לתפקידיו הרשמיים, משמש קהלני בתפקידים נוספים, אותם הוא ממלא בהתנדבות. בין תפקידים אלו, הוא חבר בוועדות הבאות:

יו"ר ועדת הנצחה של עמותת השריון.
חבר ועדת גורן - הוועדה הציבורית לבחינת זכאות לסיוע מאגף השיקום.
חבר בהנהלת אתר ההנצחה יד לשריון.
חבר ועדת פרס מוסקוביץ' לציונות.
יו"ר עמותת מעט"ף - המרכז הישראלי לחילופי תרבות עממית ופולקלור
חבר הוועד המנהל של מרכז מורשת מנחם בגין

ספריו

עֹז 77 (על חוויותיו מקרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים), שוקן, 1975 - זוכה פרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 1977
דרך לוחם (אוטוביוגרפיה), הוצאת סטימצקי, 1989
בכוח האמת (תיאור מאבקו המשפטי), הוצאת סטימצקי
אני נשבע לך (סדרת ראיונות בגלי צה"ל שערך קהלני עם לוחמי מלחמת יום הכיפורים במלאת 30 שנה למלחמה), הוצאת כתר, 2003
את לי הבית, הוצאת ידיעות ספרים, 2009 (ספר שירים)
מנהיגות במעגלי החיים, הוצאה לאור עוז 77, 2018