סתום

סָתוּם

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סתום
הגייה*	satum
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ס־ת־ם
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ סְתוּמָה, ר׳ סְתוּמִים, נ"ר סְתוּמוֹת

1. שסגרו אותו כך שדבר לא יכול לחדור אליו או לצאת ממנו.

   • ”וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי-סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד-עֵת קֵץ.“ (דניאל יב, פסוק ט)
   • ”בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּמְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר סְתוּמוֹת. אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר פְּתוּחוֹת, לֹא יָצָא קַנְקָן לְחֻלִּין.“ (משנה, מסכת מעשר שני – פרק ג, משנה יג)
   • ”וְטַבַּעְתָּהּ קְבוּעָה, וְחַלּוֹנָהּ סְתוּמָה.“ (משנה, מסכת סוכה – פרק ה, משנה ח)
   • ”הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְקֶבֶר סָתוּם.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק ז, משנה א)

2. בלתי מובן, שפירושו נסתר או אבוד. (נאמר לרוב על משפט, ביטוי או שם עצם: למשל על פונקציה סתומה - שאין לה פתרון מפורש).

   • ”הִנֵּה חָכָם אַתָּה מִדָּנִיֵּאל כָּל-סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ.“ (יחזקאל כח, פסוק ג)
   • ”הֵן-אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי.“ (תהלים נא, פסוק ח)
   • ”בָּא קִשׁקוּשׁ סָתוּם בַּדֶּלֶת, קַל כְּדֶפֶק יָד נֶחשֶׁלֶת – יָד חוֹשֶׁשֶׁת – יָד שׁוֹאֶלֶת מַחֲסֶה לְדַל אוֹ גֵר.“ (הָעוֹרֵב, מאת אֶדגַּר פּוֹא, תרגום: זאב ז'בוטינסקי, בפרויקט בן יהודה)

3. כסיל, טיפש, שאינו מבין כלום.

   • איזה סתום! גם אחרי שהסבירו לו את הנושא עשרים פעם, הוא עדיין לא קלט כלום.

גיזרון

• בינוני פעול מן הפועל סתם.

צירופים

• סתוּם עין (1)
• פונקציה סתומה (2)
• מבוי סתום (1)
• מפה סתומה (2)

נגזרות

• סתימות

מילים נרדפות

• אטום (1,3)
• בלום (1,3)
• דפוק (3)
• הרמטי (1)
• חסום (1)
• חתום (1)
• טיפש (3)
• כסיל (3)
• מטומטם (3)
• נעול (1)
• סגור (1)

ניגודים

• פתוח (1)
• פרוץ (1)
• מובן (2)
• נהיר (2)
• מחוור (2)
• גאון (3)
• חכם (3)

תרגום

• אנגלית: sealed‏‏‏‏

ראו גם

• טמטום