אינו ידוע בלשון המקרא . מאכדית: מֻלֻגֻ (mulūgu), בהוראה זהה לזו התלמודית. וכן באוגריתית מלג:(mlg). ככל הנראה 'נכסי מלוג' הוא נכס שאב הכלה מפקיד בידי הבעל והמונח עצמו הוא מושג משפטי עתיק ממסופוטמיה המוזכר כבר במכתבי אל-עמרנה. בתיאור הפיוטי של נישואי האל ירח (yarih) לאלה ניקל (nikkal) מופיע המונח מלג לצד המונח מהר וההקשר מורה כי "מלג" הוא "סוג של רכוש מיוחד לנשים", בהמשך התגלגל לחכמי ההלכה שיתכן וכבר לא ידעו אודות מקורו האלילי-כנעני [1].
יש המקשרים למילה השומרית MULUK בהוראת: "של האדון".
חז"ל גזרו מהפועל הארמי "מלג" בהוראת: לחתוך, לתלוש (קרוב לפועל מלק)[2], כיון שיש לבעל רשות להשתמש בנכסי המלוג, ו"לתלוש" את הפירות והרווחים. באופן דומה, היו חוקרים שקישרו למילה היוונית amélgō) ἀμέλγω) - 'אני חולב/שותה' (שבהמשך נוצרה ממנה המילה milk - חלב), גם כן בגלל זכויותיו של הבעל.[3]
↑ברוך אברהם לוין, "ומתרגם ארמית" עזרא ד',ז', עיון ברקע הקדום של צורת לשון מקראית מתקופת בית שני .ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה כט / ספר אפרים שטרן (2009 / תשס"ט),242
ערך בוויקיפדיה: נכסי מלוג