המילה משותפת לשפות רבות: כּוֹכְבָא (ארמית גלילית), ܟܘܟܒܐ (כוכבא, ארמית־סורית), كَوْكَب (כַּוְכַּבּ, ערבית), kwkb (ערבית דרומית), kōkab (אתיופית), kakkabu (אשורית), kbkb (אוגריתית), kabkabum (אמורית), kibšib (סוקוטרית). על פי השוואה לשפות אלו, נראה כי צורתה המקורית של המילה הייתה kabkabu*, הכפלה מבסיס ־kab*.
בעברית הקדומה חלה היבדלות של הבי"ת הראשונה אשר הפכה לוי"ו: kawkabu* (השווּ ללולב וטוטפות שבהן אירע תהליך מקביל). מאוחר יותר חל כיווץ של הדיפתונג אַאֻ (aw) לתנועת אוֹ (o) ארוכה (כַּווֻכב-כּוֹכב). השורש כ־ב־ב בארמית, אכדית וערבית עניינו שרפה ובעירה.
↑ בעת העתיקה הבחינו בין גופים הנעים בשמים (השמש, הירח וכוכבי־הלכת הנראים במערכת השמש), ובין כוכבי־שבת רחוקים הנראים כנקודות בוהקות, ונשארים קבועים יחסית.
כיום, המילה "כוכב" משמשת במדע האסטרונומיה במשמעות "כוכב שבת", להבדיל מכוכב לכת (פלנטה) ומגופים שמימיים אחרים.
למרות זאת, בשפה המדוברת מתארת המילה כמעט כל גרם שמיים שהוא, לדוגמה: "האם ישנם חיים בכוכבים אחרים?".
תרגום שאילה מאנגלית: star. ללא קשר לכך, מופיעה במקרא משמעות דומה בפסוק אחד בלבד: ”דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל“ (במדבר כד, פסוק יז). בעברית החדשה משמעות זו מצויה בשימוש רק בצירוף "דרך כוכב".
ערך בוויקיפדיה: כוכב
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כוכבים