קטגוריה:משלי ג לב

בלשון המקרא למושג סוד יש שתי משמעויות: א. חבורה מצומצמת, ב. דבר סתר. ואת ישרים סודו = ה' אוהב את הישרים, הם שייכים ל"חבורה" המצומצמת המקורבת אליו, וזוכים שיגלה להם את סודו. ומהו אותו סוד של ה'? שתי תשובות:

1. סודות הבריאה, סודות המדע והטכנולוגיה, המאפשרים לישרים להתגבר על אויביהם, אנשי החָמָס, מבלי להשתמש בדרכי המרמה והאלימות שלהם.

2. סודות נעלים ורוחניים יותר, סודות התורה והנבואה, כמו ב(בראשית יח יז): "וה' אָמָר 'הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה?!'" (ראו מצודת דוד, בראשית רבה מט ב), (במדבר כג כג): "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל, כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל", (עמוס ג ז): "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ד' ה' דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים", (תהלים כה יד): "סוֹד ה' לִירֵאָיו, וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם".

גם חז"ל אמרו שה' מגלה את סודו רק לאנשים המצטיינים בתכונות מסויימות: "אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר ועניו...". (רבי יוחנן, בבלי נדרים לח.), "אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב בית דין... שלבו דואג בקרבו" (רבי זירא, חגיגה יג.), "אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים..." (רבי אמי, שם; וראו גם מורה נבוכים א לד; ובדרשות הר"ן ה קישר עיקרון זה לפסוקנו).

1. בלשון המקרא, נלוז = עקום ונסתר; אדם הנוהג בדרכים עקומות ומושחתות, מכה והורג בסתר, מתועב על ה'.

2. אפשר לפרש גם מלשון זלזול: המזלזל בחייו וברכושו של הזולת, ונוהג בדרכי חמס, מתועב על ה'; האופי הנלוז שלו יגרום לו לזלזל גם בדבר ה', ולכן לא יזכה לדעת את סודותיו (ע"פ גליה).

1. ה' גילה את סודו לאברהם, (בראשית יח יז): "וה' אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה?!"* (מצודות על משלי ג).

2. דוד המלך לימד, שה' קרוב יותר לאנשים בעלי מידות טובות, (תהלים לד יט): "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ".

3. וגם הנביא ישעיהו, (ישעיהו נז טו): "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ: מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים".