לימפוציט T
שיוך | מערכת החיסון |
---|---|
מיקום אנטומי | דם |
התפתחות מתוך | T cell precursor |
על שם | תימוס |
מזהים | |
לטינית (TA98) | lymphocytus T |
טרמינולוגיה היסטולוגיקה | H2.00.04.1.02007 |
FMA | 62870 |
קוד MeSH | A11.118.637.555.567.569 |
מזהה MeSH | D013601 |
מערכת השפה הרפואית המאוחדת | C0039194 |
לימפוציטים מסוג T (או פשוט תאי T) הם סוג של תאי דם לבנים בעלי תפקיד בתגובה החיסונית התאית. ניתן להבדילם מלימפוציטים מסוגים אחרים כדוגמת תאי B ותאי NK על ידי נוכחות ה-TCR על גבי התא. הם קרויים כך משום שהחלק האחרון בהתפתחותם והבשלתם מתרחש בתימוס (Thymus). על פניהם מוצג קולטן תא T (TCR). בניגוד לחלק מתאי מערכת החיסון האחרים, אין להם תכונות של תאים מציגי אנטיגן.
תת-אוכלוסיות של תאי T
[עריכת קוד מקור | עריכה]באופן כללי, תאי T מבטאים מרקרים שונים (בדומה לתאי B) המסייעים לצורך הבנת תהליך ההתפתחות של התאים ואבחנה של סוגי לימפומות שונים. המרקרים המיוחסים לתאי T הם CD1, CD2, CD3, CD4, CD5, CD6, CD7, CD8, CD38, CD71.
ישנם מספר סוגים של תאי T בוגרים:
- תאי T ציטוטוקסיים - תאים שתפקידם להרוג תאים נגועים בנגיפים ותאים הנמצאים בתהליכי התמרה סרטנית
- תאי T מסייעים - תאים שתפקידם להפעיל תאים אחרים במערכת החיסון על ידי הפרשת ציטוקינים
- תאי T רגולטוריים- תאים שתפקידם לדכא את המערכת החיסונית כדי למנוע דלקת כרונית ומחלות אוטואימוניות
- תאי NKT - תאים המציגים רצפטורים של תא NK (מסוג KIR) ושתפקידם לעורר את המערכת החיסונית בעקבות מגע עם חלבון CD1d
תאי T ציטוטוקסיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תאי T ציטוטוקסיים או ציטוליטיים (מסומנים CTL או +CD8). תאים אלו הורגים תאי גוף הנגועים בנגיף או תאים שעברו התמרה סרטנית. תאי המטרה מזוהים בזכות קומפלקס MHC מסוג 1 שהם מציגים. כתוצאה מהאינטראקציה שבין קומפלקס MHC לקולטן תאי T מחדירים תאי T ציטוטוקסיים לתא הנגוע חומרים רעילים כגון פרפורין (Perforin) וגרנזים (Granzyme B).תאי ה CD8 בגופנו מתחלקים לשתי אוכלוסיות עיקריות - תאים נאיביים ותאי זיכרון. התאים הנאיביים הם אלו אשר טרם נתקלו באנטיגן כנגדו הם אמורים להגיב ואילו תאי הזיכרון הם התאים אשר נתקלו כבר בעבר פעם אחת או יותר באנטיגן כנגדו הם מכוונים. קיימים חלבונים ממברנליים וציטופלסמטיים אשר מאפשרים להבחין בין שתי אוכלוסיות אלו, הנבדלות במידת הרעילות שלהן ובמיקומן בגוף.
תאי T מסייעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תאי T מסייעים (Helper T cells, מסומנים +CD4). תאים אלו מפרישים ציטוקינים הגורמים לגיוס אלמנטים שונים למאבק בפתוגן. תאי T מסייעים מופעלים כתוצאה מאינטראקציה עם תאים מציגי אנטיגן מקצועיים כגון תאי B, מקרופאגים ותאים דנטריטיים. האינטראקציה נוצרת כתוצאה ממגע בין קומפלקס MHC מסוג 2 הנמצא על התאים המציגים לבין קולטן תאי T הנמצא על תאי T.
ישנם שני סוגים של תאי T מסייעים:
- תאי T מסוג 1 (Th1) - אחראיים בעיקר לתגובה החיסונית התאית, כלומר מכוונת את מערכת החיסון כנגד נגיפים ותאים סרטניים. כתוצאה מהפרשת הציטוקינים כגון IL-2, אינטרפרון גמא, ו-TNF מתרבים ומופעלים תאי T ציטוטוקסיים, מקרופאגים ונויטרופילים, כמו כן מופרשים מתאי B נוגדנים מסוג IgG2a.
- תאי T מסוג 2 (Th2) - אחראיים בעיקר לתגובה ההומורלית (הקשורה לדם), כלומר מכוונת נגד זיהום של חיידקים, רעלנים או טפילים שחדרו למערכת הדם או לנוזל הבין-תאי. כתוצאה מהפרשת ציטוקינים כגון IL-2, IL-5, IL-6 IL10, ו-TGF בטא מתרבים ומופעלים תאי B המייצרים נוגדנים מסוג IgA, IgE, IgM ו-IgG-1. מתרבים ומופעלים תאי דם מסוג אאוזינופילים ותאי פיטום.
תאי T רגולטוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – תא T רגולטורי
תאי T רגולטוריים (מסומנים Treg) הם תאים המדכאים את פעולתם של תאי T ציטוטוקסיים ותאי T מסייעים. פעילותם מונעת התפתחות מחלות אוטואימוניות וחשובה לסיומן של תגובות חיסוניות אחרי חיסול הפתוגן. תאים אלה נוצרים בתימוס, ומבטאים גורם שעתוק בשם foxp3. מחסור בתאי T רגולטוריים גורם למחלה אוטואימונית קשה בבני אדם ובעכברים. מנגנון הפעולה של תאים אלו עדיין שנוי במחלוקת.
תאי NKT
[עריכת קוד מקור | עריכה]לתאים אלו מספר תכונות של תאי NK בנוסף לתכונותיהם של תאי T. הם מסוגלים לזהות אנטיגנים שומניים המוצגים על גבי המולקולה CD1. תאים מסוג זה כוללים אנזים ZAP70.
תאי T ומחלות אוטואימוניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימת הנחה שתאי T מגיבים באופן שגוי כנגד רקמות שונות. דבר זה גורם למחלות אוטואימוניות, ותפקוד לקוי במערכת החיסון כגון טרשת נפוצה, בה תוקפים תאי T את העצבים והמיילין.
תאי T בעלי ספציפיות כנגד אפיטופים עצמיים אשר הצליחו לחמוק מסלקציה שלילית בתימוס עלולים להגיב באופן חריף כנגד חלבונים עצמיים, מה שעלול להוביל למגוון מחלות אוטואימוניות.
למשל, במחלת הטרשת הנפוצה, אפיטופים עצמיים (שמקורם ברקמות הגוף הרגילות, במקרה זה הם מהווים חלק מרקמת המיאלין) מוצגים על ידי קומפלקס הMHCII על גביי "תאים מציגי אנטיגנים" (APCs – Antigen Presenting Cells) ובכך תאי T מסוג CD4+ יכולים לזהותם. תאי ה-CD4+ מזהים בטעות את האפיטופים כאפיטופים מזיקים, ולכן נודדים לבלוטת הלימפה הקרובה, משחררים ציטוקינים פרו דלקתיים וגורמים להפעלת תגובה נרחבת של מערכת החיסון כנגד מקור האפיטופים – במקרה זה רקמת המיאלין השומרת על הנוירונים. התגובה החיסונית הקשה גורמת לפגיעה ברקמת המיאלין וברקמות רבות נוספות שסביבה. העדר רקמת המיאלין, העוזרת להעביר מסרים חשמליים בגופינו, גורמת לפגיעה עצבית בדרגות שונות.
חלק מהאפיטופים שזוהו עד היום כגורמים למחלה (בכך שהם מזוהים על ידי תאי ה-T כאפיטופים של מקור מזיק ומסוכן לגוף) הם אפיטופים מסוג MOG35-55 ו- MBP85-99. לכן, טיפולים רבים במחלות אוטואימיוניות מהסוג הזה גוררות בין היתר גם פגיעה נרחבת במערכת החיסון ובתאי ה-T.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ד"ר יוחאי וולף', החיים קרביים של מערכת החיסון, מכון דוידסון, 2 ביוני 2018
- אסף רונאל, מה היא חסינות צולבת? כל מה שידוע על התאים שקובעים מי יחלה קשה בקורונה, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2020
- לימפוציט T, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- תאי T, דף שער בספרייה הלאומית