שמפוליון (אונייה)
 | |
| אוניית הקיטור "שמפוליון" לפני השינויים במבנה (3 ארובות) | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית נוסעים אוקיינית |
| צי |
Messageries Maritimes  |
| דגל הצי |
 |
| חברת ספנות | מֶסַזֶ'רִי מָארִיטִים (Messageries Maritimes) |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | Société Française de Construction Navales, לה סיוטה, צרפת |
| הושקה | 1924 |
| אחריתה | טבעה ב-22 בדצמבר 1952 |
| מיקום | חוף ביירות |
| מידות | |
| תפוסה | 5,043 טונות |
| אורך | 156.7 מטר, 168.05 אחרי 1934 |
| רוחב | 19.2 מטר |
| שוקע |
12.2 מ' |
| נתונים טכניים | |
| צורת הנעה | 2 מנועי קיטור בוכנאיים תלת-דרגתיים, שהוחלפו ב-1935 ב-2 טורבינות קיטור. |
  | |
א/ק "שמפוליון" (בצרפתית: SS Champollion) הייתה אוניית נוסעים צרפתית, שהפליגה משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד תחילת שנות ה-50 בין צרפת, ובפרט נמלי טולון ומרסיי, לבין נמלי לבנון, ארץ ישראל ומצריים. בין השאר הובילה נוסעים ועולים לארץ ישראל. ב-22 בדצמבר 1952 עלתה על שרטון בחופי ביירות, ולמחרת טבעה.
קורותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה"שמפוליון" נבנתה בשנת 1924 בצרפת, ונקראה על שמו של הארכאולוג ז'אן-פרנסואה שמפוליון. היא נבנתה כאוניית קיטור אך במשך השנים הוסבה לאוניית מנועים. על סיפונה היו כ-250 אנשי צוות וכ-1000 נוסעים.
במלחמת העולם השנייה פעלה האונייה בשרות הצי הבריטי.
עדויות רבות מאוד של ניצולי שואה, פרטיזנים, מעפילים ואפילו של עולים משנות השלושים, מאזכרות את מסעם ארצה ב"שמפוליון". אולי החשובה שבהן היא של ח.נ. ביאליק, שהפליג על השמפוליון בדצמבר 1930 מאלכסנדריה למרסיי, וקורותיו באותה הפלגה הולידו את סיפורו האחרון, 'איש הסיפון'. בין העולים בה ארצה היו המשורר-הלוחם אבא קובנר, בקיץ 1945, בשנת 1933 עלה בה ארצה אברהם סטבסקי מנאשמי רצח ארלוזורוב, בשנת 1935 דייב רוטשילד ועוד אישים ידועים.
באביב 1946 עלו באונייה, בהפלגה מיוחדת, כאלף ילדים ובני נוער ניצולי השואה.
טביעתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-22 בדצמבר 1952, לפני הזריחה ובתנאי ים קשים, התקרבה "שמפוליון" לנמל בביירות. ימים ספורים לפני כן הופעל זרקור חדש בנמל התעופה הבינלאומי של ביירות. צוות האוניה, שלא ידע על קיומו, הפליג לעברו במחשבה שזהו המגדלור המסמן את נמל ביירות. ברבע לשש בבוקר נתקעה האוניה בשרטון, ונבקעה לשניים מעוצמת המכה. הנוסעים התרכזו על הסיפון, ורובם פונו למחרת. 17 הנספים באסון היו אנשים שניסו להגיע לחוף בשחיה.
הגוררת צוריה וקורבטה של חיל הים הישראלי הפליגו מחיפה אל חופי ביירות כדי לסייע במאמצי ההצלה, אך בפועל לא השתתפו בחילוץ. כתבי קול ישראל ועיתונאים הצטרפו להפלגה.
רות בונדי כתבה על טביעת האוניה ביומון "דבר", ב-2 בינואר 1953, תחת הכותרת טרגדיה בים, האור הטעה? בגוף הכתבה נאמר:
זרקור לבן ליד הכניסה לנמל ביירות מורה את הדרך לאניות אל מחוז-חפצן. הראות הייתה לקויה באותו הבוקר, 22 בדצמבר, ורק בקושי הבחין נווט ה"שמפוליון" באור המגדלור וכיוון את האוניה ישר אליו. אך לא היה זה אור הנמל. אלא זרקור של שדה-התעופה האזרחי של ביירות "חלדה". האוניה עלתה בחרטומה ישר על החוף, שעה שרצתה להגיע לנמל המדומה. עוצמת הגלים סובבה אותה בקו מקביל לחוף, ואיזו גבעה קטנה של חול או סלעים הייתה הציר, שעליו נשברה ה"שמפוליון" לשניים. זאת היא, לדעת אנשי הים, סיבת האסון... למאמינים בגורל ובקשר נסתר בין תאריכים ומאורעות: בתאריך 23 בדצמבר 1790 נולד המזרחן הצרפתי הנודע ז'אן-פרנסואה שמפוליון. ובאותו יום, לאחר 162 שנה, נחרץ גורלה של אונית-הנוסעים שנשאה את שמו. שמפוליון, איש המדע, היה מקשר בין תרבות המערב והמזרח, הראשון שפיענח את כתבי החרטומים המצריים. האוניה "שמפוליון" מילאה תפקיד דומה: אף היא הייתה מקשרת את מערב אירופה עם ארצות המזרח התיכון... בן 42 היה שמפוליון במותו. ובת 28 שנה בלבד הייתה ה"שמפוליון" כשנהרסה. גיל צעיר למות אדם ואוניה כאחת.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על ההפלגה של אבא קובנר ב"שמפוליון", מאלכסנדריה לטולון, ראו בספרה של פרופ' דינה פורת, מעבר לגשמי, 2000, בעמ' 241, 242.
- רות בונדי, "האור הטעה?", טרגדיה בים, על טביעתה של האוניה, "דבר", 6 בינואר 1953. באתר עיתונות יהודית היסטורית, בעיתון "דבר", ישנן עוד כמה כתבות מרתקות על האוניה וטביעתה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אילתי, שלום, מידע נוסף על "שמפוליון", מתוך כתב העת "חדשות בן עזר", גיליון 779, אוקטובר, 2012
- סכנת מוות ל-330 נוסעי "שמפוליון", מעריב השבוע לפני 35 שנה, בגיליון מעריב סופשבוע, 25 בדצמבר 1987
ניצולי האונייה "שמפוליון" בישראל, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1952
