שישיית ברמינגהאם
שישיית ברמינגהאם הוא הכינוי שניתן לשישה אירים – יו קלהאן, פטריק היל, גררד הנטר, ריצ'רד מקילקני, ויליאם פוור וג'ון ווקר – שהורשעו בשנת 1975 בפיצוץ בפאבים בברמינגהאם שבבריטניה ב-1974, שבו נהרגו 21 איש מפצצות שהטמין ה-IRA. השישה נידונו למאסר עולם, בעקבות הודאות שווא שלהם. ההרשעה בוטלה ב-14 במרץ 1991, ולכל אחד מהשישה נפסקו פיצויים בסכום של 840 אלף עד 1.2 מיליון לירות שטרלינג.
פיגוע הפאבים בברמינגהאם (אנ') התרחש ב-21 בנובמבר 1974 בשעות הערב: בשני פאבים בברמינגהאם הוטמנו מטעני חבלה, שהתפוצצותם גרמה ל-21 הרוגים ו-182 פצועים.
השתלשלות הפרשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעצר חשודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות הפיגוע נאסרו שישה אירים - יו קלהאן, פטריק היל, ג'ררד הנטר, ריצ'רד מקילקני, ויליאם פאוור וג'ון ווקר. חמישה מהם נולדו בבלפסט ואחד (ווקר) נולד בדרי. כל השישה התגוררו בברמינגהאם מאז שנות ה-60 של המאה ה-20. השישה (פרט לקלהאן) יצאו מברמינגהאם לבלפסט זמן קצר לפני הפיצוץ, כדי להשתתף בהלוויות של ג'יימס מקדייד, חבר ה-IRA שהכירו.[1] מקדייד נהרג בתאונה, כאשר ניסה להטמין מטען חבלה בתא טלפון בקובנטרי.[2]
כאשר הרכבת הגיע להיישאם (אנ') נערכה בה ביקורת משטרתית, וכאשר הגיעה לשוטרים הידיעה על הפיצוץ בברמינגהאם, החמישה נלקחו בהסכמתם לבדיקת זיהוי פלילי. בבוקר למחרת, כאשר הגיעו תוצאות הבדיקה, ולאחר שנחקרו, נלקחו החמישה למעצר. באותו יום בערב נעצר גם קלהאן.
בעת שהייתם במעצר נמנעו מהם מזון ושינה, הם נחקרו במשך 12 שעות ברציפות ועברו עינויים.[3]
פאוור, קלהאן, ווקר ומקילקני הודו בחקירתם באשמות שיוחסו להם.[4]
המשפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-12 במאי 1975 הוגש נגד השישה כתב אישום באשמת רצח. משפטם החל ב-9 ביוני בפני השופט נייג'ל ברידג' (אנ') וחבר מושבעים. לאחר מחלוקת משפטית ההודאות שמסרו במשטרה לאחר מעצרם הוכרו כעדות קבילה. אחד מעדי התביעה מסר ראיה נסיבתית על קשריו של ווקר עם חברי הצבא האירי הרפובליקני הזמני. ד"ר פרנק סקוס (אנ'), מומחה זיהוי פלילי מטעם התביעה העיד שבדיקה שערך הראתה שהיל ופאוור החזיקו חומרי נפץ, ולא נמצאו ראיות כאלה לארבעת הנאשמים האחרים. עד מומחה מטעם ההגנה סתר את עדותו של סקוס, אך השופט העדיף את עדותו של סקוס.
חבר המושבעים מצא את ששת הנאשמים אשמים ברצח. ב-15 באוגוסט 1975 נגזר דינו של כל אחד מהם ל-21 מאסרי עולם.
תביעות פליליות נגד סוהרים ותביעה אזרחית נגד המשטרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-28 בנובמבר 1974 הופיעו השישה בבית המשפט, לאחר שנעצרו עד תום ההליכים. כולם היו חבולים וניכר שסבלו מיחס גרוע. בעקבות זאת 14 סוהרים הואשמו בתקיפה ביוני 1975, אך כולם זוכו במשפטם.
ב-1977 הגישו השישה תביעה לפיצויים נגד משטרת וסט מידלנדס (אנ'), אך תביעתם נדחתה בנימוק של השתק.
ערעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיתונאי כריס מולין (אנ') חקר את הנושא לתוכנית התחקירים World in Action, וב-1985 שודרה הראשונה מבין סדרת תוכניות שהטילה ספק באשמתם של השישה. ב-1986 יצא לאור ספרו של מולין "Error of Judgment: The Truth About the Birmingham Pub Bombings", שהכיל תמיכה נרחבת בגרסתם של השישה שהם חפים מפשע. מולין טען בספר שפגש אחדים מהאחראים האמיתיים לפיגוע. מזכיר הפנים, דאגלס הרד, הורה להביא את העניין בפני בית המשפט לערעורים (אנ'). בינואר 1988, לאחר שישה שבועות של דיונים, נפסק שההרשעות תקינות. במשך שלוש השנים שלאחר מכן כתבות בעיתונים, תוכניות תיעודיות בטלוויזיה וספרים הביאו ממצאים נוספים שמערערים את צדקת ההרשעה.
ערעור נוסף נדון בשנת 1991, והוצגו בו ראיות חדשות לבידוי ראיות בידי המשטרה ולהסתרת עדויות. בעקבות זאת נפסק שההרשעה אינה מבוססת, וב-14 במרץ 1991 השישה יצאו לחופשי.[5]
בשנת 2001 נפסקו לכל אחד מהשישה פיצויים בסכום של 840 אלף עד 1.2 מיליון לירות שטרלינג.[6]
בעקבות הפרשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עקבות פרשה זו ומקרים נוספים שהתבררו כעיוות דין הורה מזכיר הפנים בשננת 1991 על הקמת ועדה ממלכתית לבדיקת המשפט הפלילי. הוועדה הגישה המלצותיה בשנת 1993, ואלה הובילו לחקיקת Criminal Appeal Act 1995, שבמסגרתו הוקם בשנת 1997 גוף עצמאי - Criminal Cases Review Commission - CCRC,[7] הבודק טענות להרשעה של חף מפשע, מבצע חקירות משלו ומעביר מדי שנה עשרות מקרים להכרעה חוזרת של בית המשפט, ורבים מהם מסתיימים בזיכוי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאיר בלייך, משהו רקוב במעוכת המשפט האנגלית, מעריב, 22 במרץ 1991
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Birmingham Six 'were in the wrong place at the wrong time'". BBC News (באנגלית בריטית). 2011-03-14. נבדק ב-2022-03-14.
- ^ "Obituary: Richard McIlkenny". The Guardian (באנגלית). 2006-05-23. נבדק ב-2022-03-14.
- ^ "The Birmingham Six: Have we learned from our disgraceful past?". The Guardian (באנגלית). 2011-03-12. נבדק ב-2022-03-14.
- ^ Mullin, Chris (2019-02-21). "Chris Mullin · Diary: The Birmingham Bombers · LRB 21 February 2019". London Review of Books (באנגלית). Vol. 41, no. 04. ISSN 0260-9592. נבדק ב-2022-03-14.
- ^ Peirce, Gareth (12 במרץ 2011). "The Birmingham Six: Have we learned from our disgraceful past?". The Guardian. נבדק ב-15 בנובמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lamiat Sabin, "40th anniversary of pub bombings that led to one of the worst miscarriages of British justice", The Independent, 21 November 2014
- ^
אתר האינטרנט הרשמי של CCRC
