רנן שור

רנן שור

רנן שור, 2024
לידה	6 ביולי 1952 (בן 72) ירושלים, ישראל
מדינה
תקופת הפעילות	מ-1965
עיסוק	במאי קולנוע, תסריטאי
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
פרופיל ב-IMDb

רֶנֶן שוֹר הלר (נולד ב-6 ביולי 1952) הוא במאי קולנוע, תסריטאי, מפיק, אוצר, עיתונאי, עורך, שחקן, מורה ופעיל קולנוע ישראלי. מייסד בית הספר סם שפיגל בירושלים ומנהלו במשך 30 שנה. זוכה פרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות והספורט לשנת 2024.

ביוגרפיה

רנן שור הוא בנו של הרופא, פרופסור שמואל שור, נכדו של ההיסטוריון ד"ר אלכסנדר שור, ונינו של הרב יעקב שור, מצאצאי הרב יוסף בכור שור. דור שישי בארץ מצד אמו, לאה הלר - מורה, בת הרב אברהם זיידה הלר, איש צפת, נצר לרב שמואל הלר, מנהיג צפת במאה ה-19 ולרב יום-טוב ליפמן הלר, רבה של קרקוב במאה ה-17.

שור נולד בשכונת בית וגן בירושלים ועבר עם משפחתו בגיל 5 לתל אביב. כנער, נמשך לעולם התיאטרון ושיחק תפקידים מרכזיים במחזות הזמר "אוליבר!" (דוג'ר החמקן, "הבימה") ו"המלך ואני" (יורש העצר, תיאטרון גיורא גודיק), הופיע בתחרות כישרונות צעירים ושימש כתב של "קול ישראל" בתוכנית הנוער "רדיועשרה".

בגיל 16 החל בפעילותו הקולנועית כחובב. סרטו הקצר הראשון "דודה אריאלה" (1968) זכה בפרס תחרות הסרט הקצר של "קולנוע לנוער". במקביל, עבד כעוזר לצלם חתונות, עם ציוד 8 מ"מ, ובשעות הפנאי תיעד את חבריו לתיכון עירוני א' ואחר-כך בלהקת פיקוד מרכז. תיעוד זה במצלמת 8 מ"מ פילם שימש אותו מאוחר יותר לאפיון דמותו של מרגו ולבניית הסרט שבתוך הסרט "בלוז לחופש הגדול".

שור שירת במשך שנה כחבר בלהקת פיקוד מרכז כצעיר הלהקה בה היו חברים שלמה בראבא, שלומית אהרון, עמרי ניצן, דני וסלי, דורון סלומון ושם-טוב לוי, ולאחר מכן שרת במשך 3 שנים, ככתב צבאי של "במחנה" וגלי צה"ל. הבולטות שבכתבותיו, היו סדרת הכתבות "עמק הבכא", "כוח צביקה", "הקרב על נאפח" על קרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, עליהן היה מועמד לפרס סוקולוב לעיתונות לשנת 1974. בסדרת הכתבות "קרב עמק הבכא", שפורסמו בדצמבר 1973, מעין "רשומון" שבו רואיינו עשרות רבות של לוחמים, טבע שור את המושג "עמק הבכא" כשמו של קרב הבלימה המרכזי בצפון רמת הגולן. ב-1983 כתב לחוברת מיוחדת של ירחון "מוניטין" שהוקדש לעשור למלחמה את זיכרונותיו מאותה תקופה במאמר האישי "בחזרה לעמק הבכא", שעורר הדים רבים.

במקביל לעשייתו ככתב צבאי, החליף שור את מבקר הקולנוע משה נתן ושימש ככתב וכמבקר הקולנוע של במחנה. במסגרת כתיבתו על קולנוע ישראלי ראיין את הבמאי אורי זוהר, ופרסם בביטאוני קולנוע שונים מאמרים עיוניים נרחבים על עשייתו המוקדמת - שטרם זכתה אז למלוא ההכרה בקהילת הקולנוע - אשר יצרו עניין מחודש סביב כלל יצירתו, ובמיוחד בסרטיו "מציצים", "עיניים גדולות" ו"הצילו את המציל" אותם הגדיר שור לראשונה כטרילוגיה התל אביבית של אורי זוהר. מאמרו "הבבואה הצברית בסרטי אורי זוהר" (רבעון "קולנוע", 1978) נחשב למאמר יסוד על הקולנוע הישראלי ועל הקולנוע של אורי זוהר ומרכיבים מתוכו השפיעו על תערוכת "דלות החומר" במוזיאון תל אביב של האוצרת שרה ברייטברג-סמל.

לימודיו

רנן שור בן ה-13 כדוג'ר החמקן במחזמר "אוליבר", עם רבקה רז ושרגא פרידמן, "הבימה" 1966

לאחר שירותו הצבאי, שור למד בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב ושימש במקביל ללימודיו כעוזר במאי וכמלהק של ג'אד נאמן ("מסע אלונקות") ואורי זוהר ("הצילו את המציל"). במהלך לימודיו, כתב וביים שני סרטים קצרים: "אפטר" (1977), בהשתתפות מאיה רוטשילד, מוני מושונוב, סנדרה שדה, דליק ווליניץ, שם טוב לוי וחנן יובל, מלודרמה המתרחשת בשולי מלחמת יום כיפור ומבוססת על חוויות אישיות, אשר זכתה בפרס הצילום לחנניה בר בתחרות הסרט הישראלי הקצר. סרטו השני, "הקרב על מבצר וויליאמס" (1981), בהשתתפות עמי טראוב, סיני פתר ודורון נשר, עיבוד לסיפורו של שרגא גפני מ-1949 על חבורת לוחמים היוצאת לקרב התאבדות במלחמת תש"ח, צולם כמערבון והושפע מתצלומיו של רוברט קאפה ומסיפור הקרב על עמק הבכא. באתר הצילומים של הסרט התרשם מיכולותיו בכתיבת דיאלוגים של דורון נשר והחל לעבוד איתו על התסריט ל"בלוז לחופש הגדול".

ב-1979 השתלם בארצות הברית בעזרת מלגת הצטיינות של קרן התרבות אמריקה-ישראל כעוזר במאי - משקיף באתרי הצילום של אצל הבמאים ג'ון קאסאבטס ("גלוריה") ופול מזורסקי ("וילי ופיל") ואצל התסריטאי סטיב שייגאן.

במהלך לימודיו ולאחריהם, עסק שור בביקורת וכתיבה עיונית ועיתונאית על הקולנוע הישראלי ("מושג", רבעון "קולנוע", "סקירה חודשית", גלי צה"ל, "במחנה", "אריאל"), והיה חבר מערכת רבעון "קולנוע" של המכון הישראלי לקולנוע. הוא פעל לקידום הקולנוע הישראלי ותרבותו ובין השאר היה ממקימי ומפעילי קבוצת קי"ץ (קולנוע ישראלי צעיר) המיליטנטית, לצד עוזי פרס, ניסים דיין, יעוד לבנון ורחל נאמן, וממנסחי מניפסט קי"ץ שקרא ליצירת גל חדש של קולנוע ישראלי לא-ממוסחר, בעקבות הקולנוע הגרמני החדש של שנות ה-70.

ייעוץ, הוראה ופעילות משותפת

כתסריטאי ועורך תסריטים, כתב שור את התסריטים לסרטיו הקצרים, שימש כיועץ תסריט לאורי זוהר, היה שותף לכתיבת התסריט "מסע אלונקות" (בימוי: ג'אד נאמן, 1976), ערך את תסריטי סדרת "שיעור מולדת" (1998-2001) וערך את תסריט הסרט "כנפיים שבורות" (ניר ברגמן, 2002).

בין השנים 1979 ל-1982 לימד קולנוע בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב סדנאות בימוי וקורסים עיוניים והכניס, לראשונה, לתוכנית הלימודים של החוג קורסים על קולנוע ישראלי וקולנוע ישראלי קצר.

יוצרי הסרט "בלוז לחופש הגדול". מימין לשמאל: דורון נשר, אילן דה-פריס, רנן שור.

במקביל לעשייתו הקולנועית והעיונית, המשיך שור כסטודנט אקטיביסטי בפעילות ציבורית יזמית בזירת הקולנוע הישראלי. שור הגה ויזם עם ג'אד נאמן ויעוד לבנון ב-1978 את הקמת קרן הקולנוע הישראלי. הקמת הקרן - שמשמעותה העברת התמיכה הציבורית ממשרד המסחר והתעשייה שייצג את המפיקים, המפיצים ובעלי בתי קולנוע למשרד החינוך והתרבות, על מנת שייצג את הבמאים, העומדים במרכז היצירה - יצרה מהפכה בעולם הקולנוע הישראלי.

לאחר מכן, בין השנים 1982–1985, שימש שור יחד עם נחמן אינגבר כמרכז מגמת הקולנוע בבית צבי שהצמיחה במאים כמו איילת מנחמי, ג'ולי שלז, שחר סגל, נירית ירון, שמואל מעוז וגיל לבנברג אשר תחת חסותו חתרו לקולנוע עז מבע ומסוגנן בחריפות - קולנוע של "איך", השונה מהקולנוע שהחשיב יותר את ה"מה" - ששלט עד אז בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. במסגרת בית צבי, שור יזם פרויקט של מתן תמיכה לבוגרים לאחר גמר לימודיהם, ומיסד מסגרת של יצירת סרטים בני 40 דקות שהניבה יצירות כגון "עורבים" (איילת מנחמי), "ילדה גדולה" (נירית ירון), אותם חיבר לסרט משותף והוציא אותו להקרנה מסחרית מצליחה במוזיאון תל אביב (המרכז התוסס של תל אביב דאז); "גנימד" (שחר סגל), "זוהי סדום" (ג'ולי שלז) ועוד. כמו כן, פעל לקידום מורשת חלוצי הקולנוע הישראלי ובית צבי העניק ביוזמתו הכרה ממסדית ראשונה של עמית כבוד ליוצרי הקולנוע נתן אקסלרוד (1984) ודוד פרלוב (1985).

סרטים נוספים

רנן שור עם אורי זוהר בחתונה (מתוך הסרט "חתונה בירושלים") צילום: טלי אברהמי, 1985

בשנת 1985 תיעד בסרטו הקצר "חתונה בירושלים" את חתונת ילדיהם החוזרים בתשובה של אורי זוהר ואריק איינשטיין. הסרט זכה להצלחה נדירה לסרט קצר, פתח את פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה והוקרן בבתי-קולנוע מסחריים ברחבי הארץ בהגדלה ל-35 מ"מ לפני סרטם הראשון של האחים כהן "רציחות פשוטות". לאחר מותו של איינשטיין הפך הסרט ללהיט ויראלי וצפו בו מעל 100,000 איש. לסרט נערכה רסטורציה ב-2016 בהוצאת סינמטק ירושלים וארכיון ישראל לסרטים, והוא פתח את פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים, 2016.

ב-1985 פרש מעבודתו ב"בית צבי" והתמקד בהכנות לצילום סרטו הראשון "בלוז לחופש הגדול" (1987), על-פי תסריט של דורון נשר, בהפקת אילן דה פריס ובהשתתפותם של יואב צפיר, שחר סגל, דור צויגנבום, שרון בר-זיו, עדנה פלידל ומיקי קם. הסרט זכה בפרס "מנורת הכסף" (פרס אופיר דאז) בקטגוריות הסרט, התסריט והמוזיקה, בפרס הסרט המצטיין בפסטיבל הישראלי בניו יורק - לוס אנג'לס, ובפרס חביב הקהל בפסטיבל שיקגו. הסרט פתח את פסטיבל הקולנוע ירושלים 1987, הוקרן ב-30 פסטיבלים בינלאומיים, וזכה להצלחה ביקורתית ומסחרית. במשך השנים הפך לסרט פולחן ערכי, מעין "שיער" ישראלי. הסרט, המבוסס על חוויותיו של שור מתקופת "מכתב השמיניסטים" בתל אביב של 1970, השפיע על כתיבת מכתבי שמיניסטים נוספים בשנות ה-90.

תוך כדי מסעות בפסטיבלים עם בלוז לחופש הגדול פיתח את הפרויקט הבא שלו - סרט תיעודי/עלילתי "ממזר ומלך" על אורי זוהר. לאחר דיאלוג של כשנה וחצי החליטה קרן הקולנוע הישראלי שלא להשקיע בפרויקט בטענה שאינם משקיעים בסרטי תעודה. התשובה הבירוקרטית המריצה אותו ליזום תוך מספר שנים את הקמת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.

בית ספר וקרנות לקולנוע

השחקנית נועה גולדברג והבמאי רנן שור באתר הצילומים, דצמבר 1986

ביולי 1989, בגיל 37, נבחר שור על ידי רות חשין, מנהלת קרן ירושלים ואבנר שלו, ראש מינהל התרבות במשרד החינוך והתרבות, להקים את בית הספר לקולנוע - ירושלים, לימים בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ירושלים, מייסוד משרד החינוך והתרבות והקרן לירושלים, אותו ניהל עד שנת 2019.

בבית הספר "סם שפיגל" בנה שור קהילה קולנועית תומכת בתלמידיה ובבוגריה, "סולידריות של בודדים", כהגדרתו. הוא ניסח תפיסת עולם המשלבת בין ה"איך" (של "בית צבי") ל"מה" (של החוג לקולנוע בתל אביב) בעזרת מתודות הוראה, הפקה, תמיכה ושיווק ששינו את פני הקולנוע הישראלי הקצר ואת מעמדו הבינלאומי. בית הספר נחשב אחד מבתי-הספר לקולנוע המובילים בעולם, זכה ב-430 פרסים בינלאומיים - ובהם 16 פעמים בפרס בית הספר הטוב בעולם, ונערכו לו מחוות והוקרות ב-190 פסטיבלים בינלאומיים (ובהם ברלין, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, רוטרדם, סארייבו, הוואנה, המפטונס, חיפה וירושלים). בשנת 2016 ערכה אוניברסיטת קיימברידג' מחווה בת 8 שבועות רצופים לבית הספר עם שור ושמונה מבוגריו.

ב-1992/3 יזם הקמת קרן ציבורית מרכזית נוספת - הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, אשר מטרתה הייתה טיפוח קולנוע תיעודי עצמאי ישראלי, ואשר הובילה לנפח וחירות עשייה מחוץ לערוץ הראשון, ומאוחר יותר לפריצת הדרך של הקולנוע התיעודי הישראלי ולהקמת פסטיבל דוקאביב, פורום היוצרים הדוקומנטריים וקרן קו-פרו לשיווק סרטי תעודה.

בשנת 1992 דאג שור, יחד עם ג'אד נאמן, שכיהן אז כראש החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, לשלב את בתי-הספר הישראליים לקולנוע כחלק מאיגוד בתי-הספר של אירופה, GEECT. בשנת 2000 נבחר שור על ידי 70 עמיתיו המנהלים כנשיא בתי הספר לקולנוע של אירופה, ובמהלך ארבע שנות כהונתו יזם וערך כנסים בפריז, הלסינקי, ברלין, סטוקהולם וברטיסלאבה, מתוך חתירה לאפיון הקולנוע האירופאי מול הקולנוע האמריקאי ולקידום מעמדו של המפיק היזם-יוצר. הוא היתווה מסגרת כנסים תחת הכותרת "School's Best Kept Secrets" בה חולקים בתי הספר של אירופה את "סודותיהם" במאמץ הדדי לשיפור בתי הספר. במסגרת תפקידו, פעל מול האקדמיה האירופית לקולנוע, בנשיאות הבמאי הגרמני וים ונדרס והוביל לשילוב ישראל כחברה באקדמיה האירופית לקולנוע.

סדרות, סרטים קצרים ופסטיבלים

במקביל לניהול "סם שפיגל", יזם שור מול "רשת" וערך (עם אורית אזולאי) את סדרת הדרמות עטורת השבחים "שיעור מולדת" עבור "רשת", אשר שימשה "התנסות בשדה" בתנאי חממה ליוצרים צעירים נבחרים, בוגרי בתי-הספר השונים לקולנוע בארץ וסופרים, וביניהם: דב אלבוים, איתן ענר, רענן אלכסנדרוביץ, דני סירקין, הדר פרידליך, אסף הראל, דפנה לוין, סיון ארבל, שחר רוזן, ציון רובין, אבידע ליבני. הסדרה שזכתה ב-6 פרסי וולג'ין בפסטיבל ירושלים ובהקרנת שניים מסרטיה ("עבדי השם" ומסעות ג'יימס בארץ הקודש) בפסטיבל קאן, נוצרה בתקופה בה ההזדמנויות לעבוד בתחום היצירה הדרמטית היו נדירות, והבמה שהעמיד שור עבור יוצרים צעירים ליצירת דרמת הביכורים שלהם פילסה את דרכם למרכז המפה של הקולנוע והטלוויזיה בישראל.

בשנת 2001 הקים עם ג'אד נאמן, בכספי התאחדות בעלי בתי הקולנוע, את קרן גלפנד לסרטים קצרים שנועדה לסייע לסטודנטים לקולנוע במלגות עידוד לעשיית סרטיהם. מאז הקמתה תמכה הקרן בכ-200 סרטי סטודנטים מכל בתי הספר לקולנוע בישראל ובסרטים קצרים עצמאיים.

בשנת 2004, במסגרת חברותו בוועד המנהל בארגון הידידות אוסטרליה-ישראל (AICE), הגה את הקמת פסטיבל הקולנוע הישראלי באוסטרליה, פסטיבל שהוקם על ידי יו"ר העמותה, אלבר דדון.

סינמטקים וקולנוע ירושלים

בשנים 2007–2008 יזם את הקמתם של שני סינמטקים - סינמטק הרצליה וסינמטק חולון, שנפתחו בקיץ 2008 כחלק מתפיסתו האסטרטגית לקדם את תרבות הקולנוע, לשנות את מפת ההפצה בישראל הנשלטת על ידי רשתות מסחריות ולהקים אופציה להפצת סרטים ישראליים ועצמאיים ברחבי ישראל.

בנוסף, יזם ב-2008 את הקמת קרן הקולנוע האזורית-עירונית הראשונה בישראל, המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים, שנוסדה ביוני 2008 במטרה לשנות את הדימוי הממלכתי והסטריאוטיפי של ירושלים באמצעות הפקת סרטי עלילה וסדרות טלוויזיה. שור ניסח את האידאולוגיה של הקרן, רתם את הרשות לפיתוח ירושלים, שימש כיושב ראש הוועד המנהל הראשון של הקרן, ועיצב עם הרשות לפיתוח ירושלים את דפוס הפעולה שלה: תיקצוב נוסף לקולנוע הישראלי ממשרד האוצר (מחוץ לחוק הקולנוע) ואלטרנטיבה לקולנוע ה"תל אביבי". בשנותיה הראשונות עודדה הקרן כ-45 סרטי עלילה, סדרות טלוויזיה והפקות בינלאומיות בירושלים.

תקופה מאוחרת

בשנת 2007 יצא לביים את סרטו השני "הבודדים", עשרים שנים לאחר בלוז לחופש הגדול, על פי תסריט שכתב עם משה זונדר, גיא מאירסון וניר ברגמן ובהפקת אסף אמיר. הסרט מביא את סיפורם של שני חיילים בודדים, לוחמי חטיבת גולני, שמורשעים במכירת נשק לחמאס ונידונים לארבע שנות מאסר. בעקבות יחס משפיל ומבזה של מערכת הכליאה הצבאית הם יוצאים למרד וחוטפים את מדריכי הכליאה. הסרט נכתב בהשראת אירועים שהתרחשו ב-1997 בכלא 6 ומשתתפים בו בתפקידים הראשיים שחקנים לא מקצועיים: אנטון (קלין) אוסטרובסקי, ראפר פוליטי, וסשה אגרונוב, סטודנט בבית הספר "סם שפיגל". "הבודדים" נבחר לפתוח את פסטיבל קולנוע דרום ביוני 2009 וזכה בפרס הפסטיבל, התחרה בתחרות וולג'ין בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2009 וזכה בצל"ש לשלושת שחקניו (סשה אגרונוב, אנטון אוסטרובסקי ורותם זיסמן-כהן). הוא היה מועמד ל-11 פרסי אופיר, בהם: הסרט, הבמאי, התסריט, השחקנים, הצילום, העריכה והמוזיקה, ולבסוף זכה בפרס השחקן לסשה אגרונוב. הסרט זכה בפרס הסרט בפסטיבל OPEN DOEK בבלגיה והוקרן בעשרות פסטיבלים בינלאומיים ובהם: פוסאן, קוריאה (בכורה בינלאומית), סיאטל, קייפטאון ועוד. למרות ההערכה והפרסים כשל הסרט בקופות.

במרץ 2009 זכה בפרס "אות ירושלים" של שבועון "כל העיר" על "פעילותו לקידום תרבות הקולנוע בישראל ובירושלים וחיזוק תדמיתה של ירושלים כעיר מרכזית בארץ ובעולם". ביולי 2009 זכה בית הספר סם שפיגל בפרס הוקרה מיוחד של פסטיבל הקולנוע ירושלים על כי "לאורך שני עשורי פעילותו העמיד בית הספר שורה של בוגרים שהשתלבו בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלים וקידמו אותם למחוזות מופלאים. בית הספר היווה מודל חיקוי לשאר בתי הספר לקולנוע בישראל בכל הקשור לשיטות הלימוד, קידום הבוגרים והפעילות הבינלאומית, לרבות רטרוספקטיבה ב-MoMA, רוטרדם, מוסקבה ועוד."

בנובמבר 2009 חגג בית הספר 20 שנה. מסגרת החגיגות כללה הבאתו של וים ונדרס לסדנת אמן וכנס אותו יזם בסינמטק ירושלים תחת הכותרת "כנס בית הספר סם שפיגל: חזון לקולנוע ישראלי" בו טוו 30 אנשי קולנוע ותרבות ישראליים את חזונם על הקולנוע הישראלי בעשור הקרוב. הכנס עורר הד תקשורתי רב ועורר ויכוח נוקב בתוך קהילת הקולנוע הישראלי תחת הסוגיה עד כמה הצלחתו של הקולנוע הישראלי עתה בעולם היא טרנד חולף, עד כמה שורשיה נטועים בעשייה המקומית או מושפעים מציפיות אירופאיות ל"נרטיב ישראלי" מוסכם ועוד. הכנסים הבאים שערך עם תלמידיו, "כנס הסצנה האהובה עליי" (2010), "כנס הגיבור הקולנועי" (2011) ו"כנס הקלוזאפ" (2012), הביאו כל אחד למעלה מ-2000 אנשים לסינמטק ירושלים וסינמטק ת"א (כנס הקומדיה 2013) ועוררו שיח עירני וחוויתי.

בשנת 2011 יזם במסגרת בית הספר את החממה הבינלאומית לקולנוע ירושלים, החממה השלישית מסוגה בעולם, במטרה להפוך את ירושלים למרכז תוכן והפקות בינלאומי ליוצרים צעירים מבטיחים מרחבי העולם. החממה מיועדת ל-12 במאים-כותבים שיגיעו מדי שנה לירושלים מרחבי העולם ומישראל לכתיבת סרט עלילה ראשון או שני באורך מלא בסיוע של עורכי התסריט מהטובים בעולם. הבמאים התחרו על מענק הפקה של 100,000 דולר בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2012. הפרויקט יצא לדרך בתקציב שנתי של 400,000 דולר בתמיכת מנהל התרבות, הרשות לפיתוח ירושלים, מפעל הפיס, קרן ברכה, קרן ירושלים ומשרד החוץ. בפרס המחזור הראשון של החממה זכה פיליפ לאקוט מחוף השנהב על סרטו "RUN". "הגננת" של נדב לפיד ו"RUN" נבחרו להקרנה בפסטיבל קאן 2014. "הבן של שאול" של הבמאי ההונגרי לאסלו נמש זכה ב־Grand Prix של פסטיבל קאן 2015, ובפרס האוסקר לסרט הזר 2015.

בשנת 2012 פעל כיוזם וכעורך (יחד עם איתן גרין, עליזה ציגלר, מרט פרחומובסקי ומאיה הפנר) להוצאת ספר תסריטיו של אברהם הפנר, בהוצאת "כתר".

בשנת 2013 יזם במסגרת בית הספר את ההוצאה לאור למהדורה המחודשת של "קשת קולנוע", גיליון כתב העת ששינה את פני תרבות הקולנוע בישראל ובמרכזו ראיון בן 73 העמודים של משה נתן עם דוד פרלוב.

בשנת 2013, במלאת 50 שנה לסרטו התיעודי של דוד פרלוב "בירושלים", הוא יזם סרט תיעודי באורך מלא, "עקבות בירושלים" של תלמידי ובוגרי בית הספר בהשראת אבן הדרך המרכזית של הקולנוע הישראלי התיעודי המודרני ואחד מגדולי יוצריו. הסרט עורר תהודה רבה בישראל ובעולם והוקרן באותו יום במלאת עשור למותו של פרלוב ב-50 מקומות, ב-41 מדינות וביניהן גרמניה, הודו, ארגנטינה, ניגריה, קוריאה הדרומית וארצות הברית ב-MoMA.

בשנת 2013 שימש כיו"ר פסטיבל הקולנוע הבינלאומי יוצרים מציאות של עמותת שק"ל.

ביולי 2014 יזם, במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים, ערב מחווה של בית הספר למפיק-במאי מיכה שגריר. בערב "סיפורי מיכה" שערך עם הבוגרים דוד אופק ויוסי מדמוני נרקמה דרכו רבת העלילות של שגריר כמפיק-במאי במשך 50 שנה (1965–2014).

בדצמבר 2014 הקים קרן קולנוע חמישית - קרן פיצ'ר ראשון לבוגרי סם שפיגל. הקרן תעניק מדי שנה 100,000 דולר כפרס לתסריט מצטיין של בוגרי בית הספר לדורותיו, בשיתוף עם חברת ההפקה והפצה הצרפתית ARP Sélection. חבר השופטים של הפרס בשנה הראשונה: הבמאי ארי פולמן, מנהל פסטיבל ונציה אלברטו ברברה, המנהל האמנותי של פסטיבל טורונטו קמרון ביילי, מישל הלברשטט מנהלת שותפה ב-ARP Sélection ורנן שור. באירוע 25 שנה לבית הספר במרץ 2015 הוכרז הזוכה הראשון: "היום שאחרי לכתי" של נמרוד אלדר.

ביולי 2015, במסגרת חגיגות 25 שנה לבית הספר, יזם כינוס ראשון מסוגו בישראל של 35 מנהלי בתי ספר מהעולם וישראל תחת הכותרת "School's Best Kept Secrets - Going The Extra Mile", בה פרס את תפישת עולמו לבניית מערכת דיאלוג עם בוגרי בית הספר: השמה, כנסים, עידוד שיתופי פעולה בין בוגרים, הקמת קרן לפיצ'ר ראשון ועוד.

באוגוסט 2015 יזם בשיתוף עם "הארץ" את תחרות התסריט הקצר השנתית, מקבילה לתחרות הסיפור הקצר עם מענק הפקה נלווה של 150 אלף ש"ח למימוש התסריט.

במהלך שנותיו כמנהל סם שפיגל ליווה את תהליך הכתיבה, הבימוי וההקרנה של כ-500 סרטים קצרים. במקביל, הקים מסגרות רבות שפרצו דרך ליוצרים צעירים: סדרת הדרמה "שיעור מולדת", חממת הקולנוע הבינלאומית ירושלים וקרן פיצ'ר ראשון לבוגרי סם שפיגל, ושימש כאוצר/מפיק אחראי בסרטי בוגרים ובהם "מיס אנטבה" (עמרי לוי, זוכה פסטיבל ברלין), "דיאלוג משולש" (סרט תיעודי באורך מלא, קו פרודוקציה עם בתי הספר של קלן וורשה, 2009), "המורה למשחק" (שלומי חיון 2010 שהוקרן בפסטיבל ירושלים) "היה שלום פטר שווארץ" (יעל ראובני, זוכה פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר, פסטיבל חיפה 2013), "עקבות בירושלים" (2013) HIVES - קו-פרודוקציה של 6 בתי ספר אירופאיים.

בשנים 2013–2016 החל לפעול לקידום רסטורציה לסרטי קולנוע ישראליים קצרים ובהם "בירושלים" (דוד פרלוב, 1963), "עכשיו כשנשארו החברה הטובים" (דוד טור, 1977), "סרט לילה" (גור הלר, 1985), "לאט יותר" (אברהם הפנר, 1968) וסרטו "בלוז לחופש הגדול".

בשנת 16–2015 הופיע בתפקיד עצמו בסדרות הטלוויזיה "התסריטאי" (סייד קשוע), ו"האחיות המוצלחות שלי" (גורי אלפי), שכתבו בוגרות בית הספר גלית חוגי ונעה ארנברג.

בינואר 2017 קיבל תואר אביר מסדר האומנויות והספרות של רפובליקת צרפת.

שור שימש כשופט בתחרויות ופסטיבלים רבים וביניהם: פסטיבל סראייבו (2016), פסטיבל ברלין (2011), פסטיבל סראייבו (2011), פסטיבל דוקאביב (2009) ופרס ישראל (2004). הוא עורך סדנאות אמן על המתודה של סם שפיגל בבתי ספר לקולנוע בסארייבו, איסטנבול, ברלין, ניו-יורק וסאן חוזה.

בפברואר 2015 הסיר את מועמדותו לפרס ישראל לקולנוע בעקבות התערבות של ראש הממשלה בנימין נתניהו במינוי ועדות השיפוט בתחומי הספרות וקולנוע.

בחודש אפריל 2019 הודיע על כוונתו לפרוש מניהול "סם שפיגל", וכהונתו הסתיימה בדצמבר 2019.

רנן שור, 2024

לאחר הפרישה מסם שפיגל

עם פרישתו מבית הספר בדצמבר 2019 פתח את הוצאת הספרים שור הלר. בשנת 2022 הוציא לאור כמו"ל וכעורך את "ובכל זאת מתלקח האור" מאת דודתו ציפורה הלר, ואת "גיבור בעל כורחי" על סבו, הרב אברהם הלר. הספר שימש אותו כבסיס לסרטו התיעודי באורך מלא "המעורר", שהוקרן במאי 2024 בבכורה בפסטיבל דוקאביב ומיוני בסינמטקים ברחבי ישראל.

באותה שנה, זכה שור בפרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות וספורט, על הוקרה והכרה של החברה הישראלית ביוצר הקולנוע וביצירתו, הערכה לפועלו ותרומתו לקידום והעשרת תחומי אמנות הקולנוע בישראל. מנימוקי הוועדה:

רנן החל את דרכו הקולנועית כעוזר במאי של אורי זוהר, אחד מיוזמי מנשר קי"ץ שהוביל להקמתה של הקרן לעידוד סרטי איכות, וכאיש חינוך שניהל את מגמת הקולנוע בבית צבי ובהמשך מייסד בית הספר סם שפיגל, שהפך תחת ניהולו לאחד המוסדות החשובים בעולם ללימודי קולנוע. רנן יוצר, מחנך, איש חזון ויזם שטיפח את תשתיות הקולנוע הישראלי ועודד כמה מיוצריו המעולים בהווה.

שור הוא חבר האקדמיה האירופית לקולנוע, האקדמיה הישראלית לקולנוע ובפורום היוצרים התיעודיים.

רנן שור חי בתל אביב, ואב למוזיקאית גאיה פלדהיים-שור.

מסרטיו

כבמאי

• "דודה אריאלה" (3 דק', 1968)
• "להקת פיקוד מרכז" (50 דק', 1971)
• "אפטר" (25 דק', 1977)
• "הקרב על מבצר וויליאמס" (25 דק', 1981)
• "חתונה בירושלים" (10 דק', 1985) רסטורציה ב-2016
• "בלוז לחופש הגדול" (סרט עלילתי, 97 דקות, 1987) - (DVD בהוצאת NMC יונייטד) רסטורציה והפצה מסחרית ב-2016.
• "הבודדים" (2009, DVD בהוצאת סרטי לב)
• "המעורר" (93 דק', 2024)

כמפיק

• "אפטר" (1977)
• "הקרב על מבצר וויליאמס" (1981)
• "לא לשידור" (יעוד לבנון, 1981) - מפיק שותף, מפיק בפועל
• מגש הכסף (ג'אד נאמן, 1983) - מפיק בפועל
• "חתונה בירושלים" (1985)
• "בלוז לחופש הגדול" (1987) - מפיק שותף
• "שחורים לארץ המובטחת" (מדלן עלי, 1992) - מפיק שותף
• "המורה למשחק- ביוגרפיה קולנועית של ניסן נתיב" (שלומי חיון, 2010) - מפיק שותף
• Voice over (2018)
• "המעורר" (93 דק', 2024)

כמפיק אחראי

• סדרת הדרמות "שיעור מולדת" (2001- 2002) - יוזם ועורך: "בוצ'אצ'י" (נתי אדלר,2001), "זכותא "(דני סירקין,2001), "פרצוף של פוקר" (איתן ענר, 2001),"קרוון 841" (ציון רובין, 2001), "שלוש אצבעות" (דפנה לוין, 2001), "עבדי השם" (הדר פרידליך, 2002), "היה נהדר" (סיון ארבל, 2002), "אמא ו'" (שחר רוזן, 2001), מסעות ג'יימס בארץ הקודש (רענן אלכסנדרוביץ, 2003)
• "מיס אנטבה" (עמרי לוי, 2003)
• "דיאלוג משולש" (סרט תיעודי באורך מלא, קופרודוקציה עם בתי הספר של קלן וורשה, 2009)
• HIVES (קו-פרודוקציה של 6 בתי ספר באירופה, 2012)
• "היה שלום פטר שוורץ" (יעל ראובני, 2013)

כאוצר

• "עקבות בירושלים" (2013)

מסרטיו כשחקן

• "קופסה שחורה" (1993)

כתסריטאי ותסריטאי שותף

• "מסע אלונקות" (בימוי: ג'אד נאמן, 1976) - תסריטאי שותף
• "לכיש" (בימוי: אמיל קנבל, 1976, כתיבת קריינות)
• "אפטר" (1977)
• "הקרב על מבצר וויליאמס" (1981)
• "הבודדים" (2009) - תסריטאי שותף
• "25 השנים האבודות של סם שפיגל" (בימוי: איתן ענר, 9 ד', 2015)

לקריאה נוספת

• רנן שור - פתח דבר למהדורה המחודשת של "קשת קולנוע", מהדורת סם שפיגל, 2013
• "רציתי לטלטל את עצמי" - אבנר פייגלרנט מראיין את רנן שור, מתוך "מדברים קולנוע דרום - שיחות עם במאים", עורכים ארז פרי ואבנר פייגלרנט, עמ' 196-218; הוצאת רסלינג עם מכללת ספיר, 2015
• רנן שור על אורי זוהר ומאמרו "החוויה הקולנועית- הבבואה הצברית בסרטיו של אורי זוהר" (כתב עת קולנוע 78), אתר "יקום תרבות", 23 ביולי 2022
• יעל מונק, "לרנן, נכדי היקר": על "המעורר" לרנן שור, כתב העת הסינמטק, 29 באוקטובר 2024.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רנן שור בוויקישיתוף

• רנן שור, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• רנן שור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רנן שור, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• רנן שור, באתר AllMovie (באנגלית)
• רנן שור, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• רנן שור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• רנן שור, דף שער בספרייה הלאומית
• רנן שור, בארכיון הבימה
• רנן שור, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• רנן שור, ב"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי"
• החוויה הקולנועית - הבבואה הצברית בסרטיו של אורי זוהר, רנן שור, רבעון "קולנוע", סתיו-חורף 1978
• קולנוע ישראלי - היסטוריה ישראלית, סקירה חודשית, 1984
• דורון נשר מראיין את רנן שור לערוץ הראשון בתוכנית "כרטיסי ביקור" לאחר הקרנת "חתונה בירושלים", יוני 1986
• מרב יודילוביץ', השור הזועם, באתר ynet, 8 ביוני 2009
• רועי בהריר, שור, הביטו וראו, באתר nrg‏, 4 ביולי 2009
• אבנר פיינגלרנט, רציתי לטלטל את עצמי- ריאיון עם רנן שור, "מארב", 2009
• יובל הימן, דר שפיגל: כך הפך החלום של רנן שור למציאות קולנועית איכותית, באתר nrg‏, 17 בנובמבר 2009
• "דיבור חדיש" - רנן שור עם אסף הראל על החזרה ליצירה, ינואר 2010
• רינו צרור, ‏ריאיון עם רנן שור בתוכנית "חוצה ישראל, ינואר 2010, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
• ליאת רון, ‏הבמאי רנן שור: "הצלחתי לשנות את הקולנוע הישראלי", באתר גלובס, 26 בנובמבר 2012
• אריאל שנבל, ‏התחקיר המשפחתי של מנהל בי"ס לקולנוע לשעבר גרם לו להוציא דווקא ספר, בעיתון מקור ראשון, 1 ביוני 2023
• רנן שור, יחסית לגארי קופר ב"בצהרי היום", שיחקתי ב"עיניים גדולות" לא רע, באתר הארץ, 29 ביוני 2022
• רנן שור, בחזרה לעמק הבכא, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2023
• דודי פטימר, ‏"מצאתי מלוכה": הקולנוען רנן שור צולל בספר חדש לסיפורו המשפחתי, באתר מעריב אונליין, 22 ביוני 2023
• רונן טל, הסבא של רנן שור היה רב שלחם בצפת והתיר לדתיים לעבוד בשבת ב-48', באתר הארץ, 23 במאי 2024
• לאסור על מוכרי משקה למכור לאינו יהודי יי"ג ויי"ש, באתר הארץ, 17 ביוני 2024
• שמואל רוזנר, רנן שור, אתה דומה לסבא שלך?, באתר "הקיפוד והשועל"
• עמיחי חסון, "אבל סבא, אפשר לומר שאני ראש ישיבה לקולנוע בירושלים" מדרש על סיפור על סב ונכד, מעלה, ספטמבר 2024
• מאיה נחום שחל, רנן שור: "הייתי נוח לרגוז. הפתיל שלי היה לפעמים קצר", באתר כלכליסט, 30 ביולי 2024
• בנעימה אישית, רנן שור, רדיו סול, 28 בספטמבר 2024
• "בוא שיר עברי - רנן שור", גלי צה"ל, 9 בנובמבר 2024