ריקרדו סה פינטו
סה פינטו, 2022 | ||||
מידע אישי | ||||
---|---|---|---|---|
לידה |
10 באוקטובר 1972 (בן 52) פורטו שבפורטוגל | |||
שם מלא |
ריקרדו מנואל אנדראדה א סילבה סה פינטו | |||
גובה | 1.78 מטר | |||
עמדה | חלוץ | |||
מועדוני נוער | ||||
| ||||
מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד |
ריקרדו מנואל אנדראדה א סילבה סה פינטו (בפורטוגזית: Ricardo Manuel Andrade e Silva Sá Pinto; נולד ב-10 באוקטובר 1972 בפורטו) הוא כדורגלן עבר פורטוגלי ששיחק בעמדת החלוץ, וכיום מאמן קבוצת אפואל ניקוסיה.
סה פינטו שיחק לאורך רוב הקריירה בליגת העל הפורטוגלית, ובעיקר במדיה של ספורטינג ליסבון. במדיה הירוקים של ספורטינג זכה סה פינטו לכינוי "ריקרדו לב הארי" מאוהדי הקבוצה, בזכות רוח הלחימה שהפגין. סה פינטו זכה עם ספורטינג באליפות ופעמיים בגביע הפורטוגלי, ואף העפיל עם הקבוצה לגמר גביע אופ"א. בנוסף, שיחק בספרד במדי ריאל סוסיאדד ובבלגיה במדי סטנדרד לייז'.
סה פינטו ערך 47 הופעות במדי נבחרת פורטוגל, בהן כבש תשעה שערים. בין היתר, ייצג את פורטוגל בשני טורנירי אליפות אירופה, בהם יורו 2000 בו העפילה הנבחרת לחצי הגמר.
החל משנת 2012 משמש סה פינטו כמאמן ראשי, ובתקופה קצרה הספיק לאמן במספר מדינות, בהן פורטוגל, בלגיה, יוון, סרביה וערב הסעודית.
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]סה פינטו, יליד העיר פורטו, החל את דרכו בקבוצת הילדים של פורטו כבר בגיל עשר. כשהיה בן 15 עבר לשחק במחלקת הנוער של סלגיירוש, במדיה אף עלה לבוגרים. הוא ערך הופעת בכורה בליגת העל הפורטוגלית בפתיחת עונת 1992/1993, ומשם המשיך ל-29 הופעות ליגה ושישה שערים כבר באותה העונה. עונה לאחר מכן קבע סה פינטו שיא קריירה אישי של 11 שערי ליגה ב-28 הופעות במדי סלגיירוש, שזיכו אותו במעבר לקבוצת הפאר הפורטוגלית, ספורטינג ליסבון.
סה פינטו הצטרף לקבוצה של המאמן קרלוס קיירוש לקראת עונת 1994/1995, וכבר באותה העונה הניף עמה את הגביע הפורטוגלי. ספורטינג גברה בגמר 0–2 על מאריטימו, במשחק בו עלה סה פינטו כמחליף במקומו של קרסימיר באלקוב כעשר דקות לסיום ההתמודדות.
ב-26 במרץ 1997, בשלהי עונת 1996/1997, ספג סה פינטו עונש הרחקה חמור לשנה מכל פעילות, וזאת לאחר אירוע אלים שהתרחש באימון נבחרת פורטוגל. הנבחרת התכוננה למשחק החוץ מול צפון אירלנד במוקדמות מונדיאל 1998, וסה פינטו קיבל הודעה ממאמן הנבחרת ארתור ג'ורג' כי לא ייכלל בסגל הסופי למשחק מסיבות מקצועיות. סה פינטו תקף את ג'ורג' באגרופים בפניו, וכתוצאה מכך הורחק לשנה מכל פעילות. לסה פינטו הוצע להמתיק את עונשו לחצי שנת הרחקה בלבד תמורת התנצלות בפני המאמן, אך הוא סירב להתנצל.
לקראת עונת 1997/1998, ועל אף תקופת ההרחקה התלויה נגדו, חתם סה פינטו בריאל סוסיאדד מהליגה הספרדית, תמורת כ-3.6 מיליון דולר. את הקדנציה הראשונה במדי ספורטינג סיים עם עשרים שערי ליגה ב-77 הופעות. על אף שמספר ערעורים הוגשו על ידי סוסיאדד ועל ידי סה פינטו עצמו, עונש ההרחקה נותר על כנו וסה פינטו נותר עונה שלמה מחוץ למגרשים. הוא שב לפעילות בפתיחת עונת 1998/1999, עלה בהרכב להופעת בכורה רשמית במחזור הפתיחה בו אירחה סוסיאדד את ריאל אוביידו, וכבש את השער הראשון של קבוצתו במשחק שהסתיים בשוויון 3-3. בסך הכול בשתי עונות בהן שיחק במדי סוסיאדד כבש סה פינטו שישה שערי ליגה בלבד בשבעים הופעות, וגם ספג שלושה כרטיסים אדומים.
לאחר התקופה הקצרה בספרד, שב סה פינטו לקדנציה שנייה בספורטינג[1]. הוא חתם בקבוצה לקראת עונת 2000/2001, אך סיים את העונה מוקדם מהצפוי, בעקבות פציעה ברצועה הצולבת הקדמית אותה ספג במשחק מול בלננסש כבר בחודש דצמבר[2]. הוא שב לשחק בעונת 2001/2002, אך גם במהלכה הוגבל על ידי פציעות שהשביתו אותו לתקופות ארוכות. על אף שתרם שבע הופעות ליגה ושער בודד, היה שותף סה פינטו לזכייתה של ספורטינג בדאבל באותה העונה. הוא לא נכלל בסגל בגמר הגביע בו גברה ספורטינג 0–1 על ליישואס.
על אף התקופה מרובת הפציעות, הצליח סה פינטו לשוב למגרשים, ועל אף שהושבת לעיתים קרובות, עדיין זכה בסרט הקפטן של הקבוצה בשלהי הקדנציה. סה פינטו היה שותף לעונה מרשימה של ספורטינג במסגרת גביע אופ"א לעונת 2004/2005. ספורטינג צלחה את שלב הבתים, ובשלבי הפלייאוף הדיחה את פיינורד, מידלסברו, ניוקאסל (מולה כבש סה פינטו את שערו היחיד במפעל באותה העונה) וא.ז. אלקמאר והעפילה לגמר המפעל, שם פגשה את צסק"א מוסקבה. סה פינטו, שפתח בהרכב קבוצתו לגמר והוחלף לאחר 73 דקות, היה שותף להפסד 1–3 של קבוצתו במשחק.
על אף שהתקרב לפרישה ממשחק, השתכנע סה פינטו לחתום במדי סטנדרד לייז' של המאמן יוהאן בוסקאמפ לקראת עונת 2006/2007. הוא הצטרף לבן ארצו סרג'יו קונססאו ששיחק אז בקבוצה. כבר בשלב מוקדם של העונה הוחלף בוסקאמפ במישל פרודום, שהוביל את סה פינטו וקבוצתו למקום השלישי בטבלת הליגה בתום העונה. סה פינטו כבש פעמיים ב-21 הופעות במדי הקבוצה בליגה.
בתום העונה פרש ממשחק פעיל, בגיל 35.
נבחרת פורטוגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]סה פינטו החל את דרכו הבינלאומית במדיה של נבחרת פורטוגל הצעירה, עמה העפיל לגמר אליפות אירופה לנבחרות צעירות 1994, בהופעתה הראשונה אי פעם של פורטוגל בטורניר. סה פינטו שיתף פעולה עם שחקנים בולטים ובהם לואיש פיגו, רוי קושטה וז'ואאו ויירה פינטו. במשחק הגמר מול איטליה עלה סה פינטו מהספסל בדקה ה-79, וראה את האיטלקים מנצחים 0–1 בזכות שער זהב בדקה ה-98.
את הופעת הבכורה שלו במדי פורטוגל ערך סה פינטו ב-7 בספטמבר 1994, חמישה חודשים לאחר האליפות המוצלחת, כשעלה בהרכב של המאמן אנטוניו אוליביירה בניצחון החוץ 1–2 על צפון אירלנד במסגרת מוקדמות יורו 1996. בסך הכול היה שותף בארבעה משחקים במסגרת המוקדמות.
סה פינטו זומן על ידי אוליביירה לסגל פורטוגל לקראת יורו 1996 באנגליה. את שער הבכורה שלו במדי פורטוגל כבש סה פינטו במשחק הפתיחה של פורטוגל בטורניר, מול דנמרק. סה פינטו פתח בהרכב הנבחרת, ובדקה ה-53 של המשחק נגח פנימה הגבהה של לואיש פיגו מאגף שמאל כדי לקבוע את תוצאת הסיום של המשחק, 1-1. סה פינטו פתח והוחלף אחרי שעה בניצחון 0–1 על טורקיה, והוחלף במחצית בניצחון 0–3 על קרואטיה ששמר את פורטוגל בראש הבית. ברבע הגמר שוב הוחלף סה פינטו במחצית, במשחק בו נוצחה פורטוגל 0–1 על ידי צ'כיה.
בעקבות האירוע האלים בו תקף סה פינטו את מאמן הנבחרת ארתור ג'ורג', הוא הורחק לשנה מכל פעילות, ושב לנבחרת בספטמבר 1998, לאחר 19 חודשים מחוץ לסגל הפורטוגלי. סה פינטו סימן את שובו לנבחרת עם צמד לרשתה של הונגריה במשחק חוץ במוקדמות יורו 2000. הוא הוסיף שלושה שערים נוספים במסגרת טורניר המוקדמות, וסייע לנבחרתו להעפיל ליורו 2000 בבלגיה ובהולנד. הוא זומן על ידי אומברטו קואליו לסגל פורטוגל לטורניר, אך לא שותף בניצחון 2–3 על אנגליה במשחק הפתיחה. במשחק השני בו גברה פורטוגל 0–1 על רומניה, עלה סה פינטו מהספסל בדקה ה-56. פורטוגל סיימה שלב בתים מרשים מאוד עם ניצחון 0–3 על גרמניה, בו עלה סה פינטו בהרכב ושיחק לאורך כל המשחק. פורטוגל סיימה בראש הבית ופגשה את טורקיה בשלב רבע הגמר. סה פינטו עלה מהספסל כרבע שעה לסיום ניצחון נבחרתו 0–2 במשחק. ההופעה המרשימה של פורטוגל הגיעה לסיומה בחצי הגמר עם הפסד 1–2 לצרפת מפנדל של זינדין זידאן שלוש דקות לתום ההארכה. סה פינטו לא שותף כלל באותו המשחק.
סה פינטו נפרד מהנבחרת במהלך טורניר מוקדמות מונדיאל 2002, בו כבש שער אחד בארבע הופעות. משחקו האחרון בנבחרת היה במסגרת טורניר המוקדמות, בניצחון הביתי 0–6 על קפריסין ב-6 ביוני 2001. בסך הכול לזכותו של סה פינטו 45 הופעות במדי פורטוגל, בהן כבש תשעה שערים.
קריירת אימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנובמבר 2009 שב סה פינטו למועדון עמו היה מזוהה יותר מכל, ספורטינג ליסבון, כשהחליף את חברו לקבוצה לשעבר פדרו ברבוסה בתפקיד המנהל המקצועי של המועדון. ב-21 בינואר 2010 פגשה ספורטינג את מאפרה מהליגה השלישית במסגרת הגביע הפורטוגלי. על אף היריבה הנחותה, התקשתה ספורטינג בדרך לניצחון 3–4. במהלך המשחק התעמת סה פינטו עם חלוץ קבוצתו ליידסון, לאחר שזה ביקר מהספסל את הופעתו של שוער הקבוצה רוי פטריסיו. העימות בין השניים הפך לעימות פיזי בחדרי ההלבשה בתום המשחק, ובעקבות האירוע הגיש סה פינטו את התפטרותו, חודשיים בלבד לאחר מינויו לתפקיד.
באוקטובר 2010 חזר סה פינטו למגרשים, כשהתמנה לתפקיד עוזר מאמן אוניאו לייריה, תחת המאמן פדרו קיישיניה. השניים הובילו את הקבוצה למקום העשירי בטבלה בתום העונה.
לקראת עונת 2011/2012 חזר סה פינטו פעם נוספת לספורטינג, וקיבל את משרת מאמן הנוער של המועדון. ב-13 בפברואר 2012, בעקבות פיטוריו של דומינגוס פסיינסיה, קודם סה פינטו לתפקיד המאמן הראשי של ספורטינג, משרת האימון הראשונה בקריירה עבורו. עד לסיום העונה לא הצליח סה פינטו לקדם את הקבוצה מעבר למקום הרביעי, והפסיד עמה 0–1 בגמר הגביע לאקדמיקה דה קוימברה. עם זאת, זכה בתום העונה לחזוה חדש לשנתיים כמאמן הקבוצה. החוזה החדש לא הגיע לידי מימוש, וסה פינטו פוטר כבר בתחילת אוקטובר 2012, לאחר שמונה חודשים בלבד בתפקיד. סה פינטו שוחרר מתפקידו בעקבות התבוסה 0–3 מול וידאוטון של המאמן פאולו סוזה, חברו של סה פינטו לקבוצה בעבר, במחזור השני של שלב הבתים בליגה האירופית[3].
ב-18 במרץ 2013, לאחר כחצי שנה מחוץ למגרשים, התמנה סה פינטו לתפקיד מאמן הכוכב האדום בלגרד, במקומו של אלכסנדר ינקוביץ'. סה פינטו הוביל את הקבוצה לשמונה ניצחונות רצופים בליגת העל הסרבית עם הגיעו, וסיים עמה את העונה במקום השני בטבלה, אך בתום העונה התפטר מתפקידו בעקבות מחלוקות מול הנהלת הקבוצה. בסך הכול אימן את הכוכב האדום במשך שלושה חודשים בלבד.
ב-17 באוקטובר 2013, זמן קצר לאחר פתיחת עונת 2013/2014, התמנה לתפקיד מאמן OFI כרתים מהליגה היוונית. סה פינטו קיבל את הקבוצה כשזו הייתה במקום ה-17, ועד לתום העונה הוביל אותה למקום השישי בטבלה. לקראת עונת 2014/2015 הוחלף בג'נארו גאטוזו, אך שב לליגה היוונית הבכירה זמן קצר לאחר מכן, ב-24 בספטמבר 2014, כשהתמנה לתפקיד מאמן אטרומיטוס. פחות מחצי שנה אחר כך, ב-5 בפברואר 2015, התפטר מתפקידו כמאמן הקבוצה.
לראשונה מאז פוטר מספורטינג, שב סה פינטו לפורטוגל לקראת עונת 2015/2016, כשהחליף את ליטו וידיגל כמאמן בלננסש. סה פינטו כשל להעפיל משלב הבתים של הליגה אירופית, כשקבוצתו סיימה אחרונה בבית עם פ.צ. בזל, פיורנטינה ולך פוזנן. ב-15 בדצמבר, לאחר הפסד 3–4 בחוץ לאקדמיקה בליגה, התפטר סה פינטו מתפקידו.
לקראת עונת 2016/2017 התמנה סה פינטו לתפקיד מאמן אל-פאתח מליגת העל הסעודית. ב-23 בספטמבר 2016, פחות משלושה חודשים מאז מינויו, סיים סה פינטו את דרכו במועדון, שהיה ממוקם אחרון בטבלה. בהמשך העונה, ב-6 בפברואר 2017, שב לקדנציה שנייה באטרומיטוס היוונית, וסיים את תפקידו במועדון בתום העונה, חודשים ספורים אחר כך.
ב-11 ביוני 2017, לקראת עונת 2017/2018, חזר כמאמן לקבוצה בה סיים את קריירת המשחק, סטנדרד לייז' מליגת העל הבלגית. לאחר פתיחה חלשה של העונה, הצליח סה פינטו להוביל את הקבוצה לזכייה בתואר הגביע הבלגי, לאחר ניצחון 0–1 בהארכה על ראסינג גנק בגמר. בליגה הוביל סה פינטו את הקבוצה לסגנות, שלוש נקודות בלבד אחרי קלאב ברוז', אך התפטר מתפקידו עם סיום העונה.
באוגוסט 2018 התמנה לתפקיד מאמן לגיה ורשה הפולנית. הוא לא סיים את העונה במועדון, ופוטר באפריל 2019, שלושה מחזורים לתום העונה, כאשר הקבוצה במקום השני בטבלה ובפער חמש נקודות מהפסגה.
ביולי 2019 חזר סה פינטו לפורטוגל, כשהתמנה לתפקיד מאמן ספורטינג בראגה. סה פינטו הוביל את בראגה למקום הראשון בבית בשלב הבתים של הליגה האירופית, אך לא הצליח להוביל אותה למאבקי הפסגה בליגה, ופוטר מתפקידו ב-23 בדצמבר, חמישה חודשים בלבד לאחר מינויו, כאשר הקבוצה במקום השמיני בטבלה.
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תארים כשחקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספורטינג ליסבון
- אליפות פורטוגל: 2001/2002
- הגביע הפורטוגלי (2): 1994/1995, 2001/2002
- הסופר קאפ הפורטוגלי (2): 2000, 2002
- פורטוגל עד גיל 21
- אליפות אירופה: 1994 (מקום שני)
תארים כמאמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סטנדרד לייז'
סטטיסטיקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועדונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | בגביע | באירופה | אחר | סך הכול | |||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | |||
1992/1993 | סלגיירוש | ליגת העל הפורטוגלית | 29 | 6 | - | - | - | - | - | - | 29 | 6 |
1993/1994 | 28 | 11 | - | - | - | - | - | - | 28 | 11 | ||
1994/1995 | ספורטינג ליסבון | ליגת העל הפורטוגלית | 27 | 5 | 6 | 0 | 2 | 1 | - | - | 35 | 6 |
1995/1996 | 26 | 9 | 6 | 1 | 4 | 2 | 2 | 2 | 38 | 14 | ||
1996/1997 | 24 | 6 | 2 | 0 | 3 | 2 | - | - | 29 | 8 | ||
1997/1998 | ריאל סוסיאדד | ליגת העל הספרדית | - | - | - | - | - | - | - | - | - | - |
1998/1999 | 36 | 4 | - | - | 5 | 0 | - | - | 41 | 4 | ||
1999/2000 | 34 | 2 | 2 | 0 | - | - | - | - | 36 | 2 | ||
2000/2001 | ספורטינג ליסבון | ליגת העל הפורטוגלית | 19 | 2 | - | - | 5 | 3 | 1 | 0 | 25 | 5 |
2001/2002 | 7 | 1 | - | - | 3 | 0 | - | - | 10 | 1 | ||
2002/2003 | 13 | 1 | 2 | 0 | - | - | - | - | 15 | 1 | ||
2003/2004 | 12 | 3 | 1 | 0 | - | - | - | - | 13 | 3 | ||
2004/2005 | 19 | 5 | 2 | 2 | 9 | 1 | - | - | 30 | 8 | ||
2005/2006 | 27 | 2 | 3 | 2 | 2 | 0 | - | - | 32 | 4 | ||
2006/2007 | סטנדרד לייז' | ליגת העל הבלגית | 21 | 2 | 3 | 0 | 2 | 0 | - | - | 26 | 2 |
סך הכל קריירה | 322 | 59 | 27 | 5 | 35 | 9 | 3 | 2 | 387 | 75 |
נבחרת לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבחרת פורטוגל | ||
---|---|---|
שנה | הופעות | שערים |
1994 | 2 | 0 |
1995 | 5 | 0 |
1996 | 11 | 1 |
1997 | 2 | 0 |
1998 | 4 | 2 |
1999 | 9 | 3 |
2000 | 11 | 3 |
2001 | 1 | 0 |
סה"כ | 45 | 9 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ריקרדו סה פינטו, באתר Transfermarkt
- ריקרדו סה פינטו, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
- ריקרדו סה פינטו, באתר BDFutbol
- ריקרדו סה פינטו, באתר WorldFootball.net
- ריקרדו סה פינטו, באתר National Football Teams
- ריקרדו סה פינטו, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- פרופיל באתר EU-Football
- שגיב ברעם, מ-ש-ו-ג-ע, באתר וואלה, 26 באפריל 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספורטינג החתימה את סה פינטו, באתר ynet, 2 באוגוסט 2000
- ^ ריקרדו סה פינטו גמר את העונה, באתר ynet, 11 בדצמבר 2000
- ^ מאמן ספורטינג ליסבון ריקרדו סה פינטו פוטר, באתר וואלה, 5 באוקטובר 2012
נבחרת פורטוגל – יורו 1996 | ||
---|---|---|
1 באיה • 2 סקרטריו • 3 סנטוס • 4 דה קרוז • 5 קאוטו • 6 טברס • 7 פניירה • 8 פינטו • 9 סה פינטו • 10 קושטה • 11 קדטה • 12 קסטרו • 13 טיישיירה • 14 ברבוסה • 15 פסיינסיה • 16 קריסטובאו • 17 פורפיריו • 18 פולהא • 19 סוזה • 20 פיגו • 21 מדיירה • 22 קוריה • מאמן: אוליביירה |
נבחרת פורטוגל – יורו 2000 | ||
---|---|---|
1 באיה • 2 קוסטה • 3 ג'ורג' • 4 וידיגל • 5 קאוטו • 6 סוזה • 7 פיגו • 8 פינטו • 9 סה פינטו • 10 קושטה • 11 קונסייסאו • 12 אספינהא • 13 טיישיירה • 14 שאבייר • 15 קושטיניה • 16 בטו • 17 בנטו • 18 פאולטה • 19 קאפוצ'ו • 20 סקרטריו • 21 גומש • 22 קים • מאמן: קואלהו |
- כדורגלנים פורטוגזים
- חלוצי כדורגל פורטוגזים
- פורטו: כדורגלנים
- כדורגלני סלגיירוש
- כדורגלני ספורטינג ליסבון
- כדורגלני ריאל סוסיאדד
- כדורגלני סטנדרד לייז'
- כדורגלני נבחרת פורטוגל
- כדורגלני יורו 1996
- כדורגלני יורו 2000
- מאמני כדורגל פורטוגזים
- מאמני ספורטינג ליסבון
- מאמני הכוכב האדום בלגרד (כדורגל)
- מאמני OFI כרתים
- מאמני בלננסש
- מאמני אטרומיטוס
- מאמני סטנדרד לייז'
- מאמני לגיה ורשה
- מאמני ספורטינג בראגה
- מאמני ואסקו דה גאמה
- מאמני מוריירנסה
- פורטוגזים שנולדו ב-1972
- מאמני אפואל ניקוסיה