קנוסוס
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תרבויות |
התרבות המינואית  |
| תקופות |
התרבות המינואית |
| נבנה |
7000 לפנה״ס |
| אתר ארכאולוגי | |
| ארכאולוגים |
ארתור אוונס |
| מיקום | |
| מדינה |
יוון |
| קואורדינטות | 35°17′53″N 25°09′47″E / 35.297961111111°N 25.163155555556°E |
  | |
קנוסוס (ביוונית: Κνωσός[1]), הידוע גם כארמון קנוסוס, הוא האתר הארכאולוגי הגדול ביותר מתקופת הברונזה בכרתים. קנוסוס שימשה כנראה, כמרכז המסחרי והפוליטי של התרבות המינואית. האתר שוכן על גבעה במרחק של 6 ק"מ מהחוף הצפוני של כרתים ליד הרקליון.
הארמון נראה כמו מבוך של חדרי עבודה, מקומות המגורים, מחסנים קרוב לכיכר המרכזית. קירות הארמון מכוסים בציורים המתארים את החיים בכרתים בתקופת הברונזה המאוחרת. ציורים אלה שוחזרו על ידי הארכאולוג ארתור אוונס. האתר משמש כיעד תיירותי.
העיר קנוסוס, נשארה עיר חשובה בתקופת יוון הקלאסית ובתקופה הרומית, במאה ה-9 עברה אוכלוסייתה להתגורר בעיר חדשה בשם "הנדק" (היום הרקליון). במאה ה-13 נקראה " Makryteikhos 'Long Wall', הבישופים של גורטין (Gortyn), המשיכו לכנות עצמם עד המאה ה-19 בשם הבישוף של קנוסוס. היום השם קנוסוס משמש רק לשמו של האתר הארכאולוגי.
גילוי האתר וחפירות ארכאולוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שרידי העיר התגלו לראשונה בשנת 1878 על ידי סוחר וחובב עתיקות מכרתים בשם מינוס קלוקֵרינוס (Μίνως Καλοκαιρινός), הוא ביצע את החפירה הארכאולוגית הראשונה באתר. בחפירותיו גילה חלק מהמחסנים באגף המערבי, וחלק מהחזית המערבית. אחריו ניסה היינריך שלימן שחפר בטרויה, להשיג פירמאן מהשלטונות הטורקים ששלטו בכרתים, כדי לחפור במקום, אבל הוא לא השיגו.
בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-19, נהג אוונס לשוטט בשוקי יוון. הוא נתקל שם באבני חן מגולפות ובחותמות שנשאו סמלים שזיהה קודם לכן על גבי כדים מיקנים. הוא הבחין בכתובות זעירות שהופיעו על גביהן. אוונס חקר מה מוצאן, והתשובה שקיבל הייתה שמקורן בכרתים. בשנת 1894 הגיע אוונס לכרתים כדי לבדוק את אמינות המידע שקיבל. הוא עלה על גבעה ומצא בה שברי חרס בסגנון מיקני. לאחר משא ומתן שארך 5 שנים קנה אוונס את השטח. במרץ שנת 1900 החל אוונס, ללא כל ניסיון מוקדם בחפירות ארכאולוגיות, לחפור באתר. לשם כך הוא שכר כמות גדולה של פועלים מקומיים. לאחר מספר שבועות מצא מבנה גדול מאוד, שכלל מערכת של חדרים ומסדרונות. זה היה הארמון של קנוסוס.
בחפירות התגלו גם אלפי ממצאים שכללו כדי אחסון מחרס בגובה אדם, אבני חן, גביעים, קנקנים וכן מאות לוחות חרס עם כתובות. בנוסף התגלו על קירות הארמון ציורי קיר רבים.
הארמון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבנה הארמון השתנה במשך השנים. מבנה הארמון המוצג באתר מורכב משלבים של בנייה שהתארכה מאות שנים, והוא מעולם לא נראה במראה הנראה היום באתר. הארמון מוצג מתאים למבנה הארמון בשלבים המאוחרים שלו שהוגדרו על ידי אוונס כתקופה המינואית המאוחרת. בנוסף במסגרת מאמצי השימור של הארמון, נעשו בו עבודות חיזוק עם חומרי בנייה מודרניים.
הארמון נבנה בהדרגה בין השנים 1700 עד 1400 לפנה"ס, בתהליך של בנייה מחדש לאחר הרס במבנה. בארמון נמצאו כ-1300 חדרים המחוברים ביניהם במסדרונות בגדלים שונים ובכיוונים שונים. מבנה הארמון הזכיר לאוונס את הלבירינת המופיע במיתולוגיה היוונית בסיפור על מינוס, לכן קרא לתרבות שמצא התרבות המינואית.
הארמון השתרע על שטח של שישה דונם ובחלקו התנשא לגובה של חמש קומות. שטח הארמון כלל בתוכו כניסה ראשית הפונה לכל הכיוונים, מבנה תיאטרון ומחסנים גדולים. במחסנים נמצאו פיטסים (מכלי אחסון גדולים) שאחסנו, דגן, שמן, דגים מיובשים, שעועית וזיתים. רבים מהפריטים שנמצאו עובדו בתחומי הארמון. שטח הארמון כלל בתי בד גתות, טחנות קמח.
מתחת לפיטסים נמצאו בורות בנויים ששימשו לאחסון חפצים יקרים כגון זהב.
תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
ציור קיר בקנוסוס -
ציור קיר בקנוסוס
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ידין רומן, "מי אתה מינוס מלך קנוסוס - עלייתה ונפילתה של התרבות המינואית", מטרופוליס - מגזין תרבויות העולם, מבית ארץ וטבע, חוברת "כרתים", 2004, עמ' 34-31
- בריאן מ' פאגן, ארכאולוגיה כהרפתקה, ספרית מעריב, 1990, עמ' 180-172
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קנוסוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]