קוטינה
 | |
| המפעל הפטרו-כימי בקוטינה (2011) | |
| מדינה |
 קרואטיה |
|---|---|
| מחוז |
 סיסאק-מוסלאבינה |
| שפה רשמית | קרואטית |
| שטח | 294.34 קמ"ר |
| גובה | 149 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 19,601 (31 באוגוסט 2021) |
| ‑ במטרופולין | 22,760[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 77 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 45°28′45″N 16°46′37″E / 45.47917°N 16.77694°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.kutina.hr | |
קוּטִינָה (בקרואטית: Kutina) היא עיירה ורשות מקומית השוכנת במחוז סיסאק-מוסלאבינה (אנ') שבמרכז קרואטיה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב מתועד לראשונה בכתובים ב-1256, עת נשלט האזור על ידי בלה הרביעי, מלך הונגריה. ב-1548 נכבשה העיירה על ידי צבאותיו של סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית. לאחר מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) עברה קוטינה לחזקת ממלכת הבסבורג מתוקף הסכם קרלוביץ אשר סיים את המלחמה. העיירה נכללה בשטח הספר של הממלכה והתיישבו בה אנשי צבא, רופאים ואומנים.
בהמשך נשלט האזור על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית ולאחר מלחמת העולם הראשונה עברה קוטינה לחזקת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים אשר שינתה בהמשך את שמה לממלכת יוגוסלביה. העיירה הפכה מרכזו של אזור חקלאי ולצידו אזור תעשייה פטרוכימית. העיירה שוכנת על קו מסילת הברזל מזאגרב לבלגרד. ב-6 באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה תקפה גרמניה הנאצית את יוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. בהמשך נמסר אזור קוטינה לחזקת ממשלת הבובות של האוסטאשה.[2] בספטמבר 1944 שוחררה העיר על ידי כוחות הפרטיזנים של טיטו. לאחר המלחמה נכללה קוטינה בשטחי הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה ובראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, לאחר התפרקות יוגוסלביה עברה לחזקת קרואטיה.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודים התיישבו בעיר בשלהי המאה ה-17. המידע על מתיישבים ראשונים אלו הוא מועט ומעריכים כי היו אלו רופאים צבאיים ופקידים שהגיעו לאזור הספר של ממלכת הבסבורג. בתקופה זו הוקם בית עלמין לקהילה וב-1834 נחנך בית תפילה. בראשית המאה ה-20 כיהן כרב הקהילה ד"ר יוליוס גולדשטיין. ב-1914 מנתה הקהילה 148 נפשות. בשנה זו נחנך מבנה בית הכנסת המרכזי של הקהילה.[2][3]
בני הקהילה היו סוחרי טקסטיל, עורות ויינות וכן נמנו סוחרים זעירים במוצרי סדקית. בשנות העשרים של המאה ה-20 הוקמה אגודת נוער ציונית בשם "ירדן". מספר מועט של משפחות שהתגוררו בכפרי הסביבה כגון נובסקה(אנ'), פופובאצ'ה(אנ') וצ'אזמה(אנ') השתייכו לקהילה זו.[2] גם יהודי הכפר ווֹלוֹדֶר(אנ') השתייכו לקהילת קוטינה. הקהילה נוסדה במחצית השנייה של המאה ה-18 ובהמשך הוקם בית עלמין יהודי. ב-1873 פסק השימוש בבית העלמין ולא ניתן עוד לאתר את שרידיו.[4]
ב-1926 הגיעה קהילת קוטינה לשיא גודלה ומנתה 200 נפשות. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בקוטינה 130 יהודים. לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית ומסירת האזור לחזקת ממשלת הבובות של האוסטאשה, הוחל ברדיפות יהודים. בני הקהילה גורשו למחנות ההשמדה ורובם המוחלט נרצחו. ב-1947 התגוררו בקוטינה 3 יהודים.[5]
ב-1947 הופקע מבנה בית הכנסת על ידי השלטונות היוגוסלביים. ב-1969 נהרס המבנה, ועל השטח הוקם מרכז מסחרי. שרידי בית העלמין נותרו בפאתי העיירה. נכון ל-2006 היה בית העלמין לא מתוחזק, ושכן באזור בעל צמחייה עבותה. במקום אותרו כ-80 מצבות אשר הקדומות שבהן תוארכו למאה ה-17. הכיתוב על המצבות היה בגרמנית, בעברית ובסרבו-קרואטית. נגרמו בו נזקים רבים, ורבות מהמצבות הושחתו או נבזזו לשימוש משני.[6][5][7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קוטינה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מפקד האוכלוסין בקרואטיה (2011), באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקרואטיה (באנגלית).
- ^ 1 2 3 הקהילה היהודית בקוטינה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 293.
- ^ שמואל ספקטור, ג'פרי ויגודר, Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust: K-Sered, הוצאת אוניברסיטת ניו יורק, 2001, עמוד 693, אוחזר ב-21 ביולי 2018 (באנגלית).
- ^ קהילת וולודר, באתר Jewish Cemetery Project (באנגלית).
- ^ 1 2 קהילת קוטינה, באתר Jewish Cemetery Project (באנגלית).
- ^ ביתה הכנסת בקוטינה, באתר bib.irb.hr (באנגלית).
- ^ אתרי מורשת יהודית בקרואטיה (2006), באתר heritageabroad.gov, עמוד 18 (באנגלית).
