קדושת ארץ ישראל

קדושת ארץ ישראל מביאה לידי חיוב שביעית

על-פי האמונה היהודית, ארץ ישראל קדושה יותר מכל הארצות. מחמת קדושה זו למשל, ישנם מצוות שחיובם הוא רק בארץ ישראל בלבד.

שתי קדושות

לארץ ישראל, יש שתי קדושות:

קדושה אחת היא קדושה עצמית מחמת השכינה השורה בה, מאז שנתנה הארץ לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, מחמת כך השתוקקו האבות להיקבר בארץ ישראל. מחמת קדושה זו יש מצווה לגור בה ולהיקבר בה. קדושה זו היא קדושה עולמית אינה מתבטלת בחרבן הבית וגלות ישראל.

הקדושה השנייה היא קדושה המגיעה על ידי עם ישראל, מאז שכבשוה וחילקוה בימי יהושע, והחזיקו בה בימי עזרא.

הקדושה והמצוות

קדושת ארץ ישראל מחילה על הארץ את חיוב המצוות התלויות בארץ, שהן: תרומות ומעשרות, שביעית יובל וחלה, וכן את כל המצוות התלויות בקיום מצוות אלו (כגון שילוח עבדים התלוי בקיום היובל).

חלק גדול מהמצוות הנוהגות בארץ, נוהגים בה מרגע שכנסו ישראל לארץ, בלא קשר לכיבוש וחילוק וקדושת הארץ של עם ישראל. ואלו הן המצוות: ערלה, (י"א רביעי), כלאיים, חדש, עומר, שתי הלחם, ביכורים, וכן מתנות עניים: לקט, שכחה ופאה.

מצוות אלו נוהגות מהתורה בארץ ישראל גם שבטלה קדושה ראשונה, לכן חדש, עומר, שתי הלחם וביכורים נהגו מהתורה בבית שני לכל השיטות. ערלה, כלאי הכרם, לקט שכחה ופאה נוהגים מהתורה גם בזמן הגלות.

מחמת קדושת ארץ ישראל מצווה לגור בה, ולחבבה, ולהיקבר בה. וכן מעלותיה הרוחניות שרק בה ניתן לבנות מקדש, ואין נביאים מתנבאים אלא בה או בשבילה ואין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל, ואוויר ארץ ישראל מחכים קימות בה מחמת קדושתה העצמית.

דרגות בקדושה

קדושת הר הבית

בקדושתה ארץ ישראל יש דרגות זו לפנים מזו, וכפי השראת השכינה, כך המקום קדוש יותר. ואלו הן:

• א. ארץ ישראל (כולל עבר הירדן המזרחי) קדושה מכל הארצות, ומה קדושתה שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם, מה שאין כן מכל הארצות.
• ב. ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה ואין עבר הירדן כשרה לבית השכינה.
• ג. ערי חומה מקודשות מן הארץ שמצורעין הולכין בכל הארץ ואינם הולכין בערי חומה.
• ד. ירושלים מקודש מערי חומה שקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בירושלים ואין נאכלין בערי חומה.
• ה. הר הבית מקודש מירושלים, שזבין וזבות נכנסים בירושלים ואין נכנסים בהר הבית.
• ו. החיל מקודש מהר הבית שנכרים וטמאי מת נכנסין בהר הבית ואין נכנסין לחיל.
• ז. עזרת הנשים מקודשת מן החיל שאין טבול יום נכנס לשם.
• ח. עזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים שאין מחוסר כפורים נכנס לשם, וטמא שנכנס לשם חייב כרת.
• ט. עזרת הכהנים מקודשת ממנה, שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צורכיהם לסמיכה ולכפרה ולשחיטה ולתנופה.
• י. בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין ופרועי ראש וקרועי בגדים נכנסין לשם.
• יא. ההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח, שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידיים ורגלים.
• יב. בית קדש הקדשים מקודש ממנו שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביוה"כ בשעת העבודה.

זמן קידוש ארץ ישראל

ארץ ישראל נתקדשה שתי פעמים, הראשונה בימי יהושע ונקראת בשם קדושה ראשונה, ופעם שנייה בזמן כיבוש עזרא הנקרא קדושה שנייה. ועתידה להתקדש לעתיד לבוא בקדושה שלישית.

קדושה ראשונה

כאמור, בזמן כניסת ישראל לארץ על ידי יהושע נתקדשה הארץ בפעם הראשונה, הקידוש נעשה על ידי הכיבוש, ולא היה צורך בקידוש מיוחד בפירוש.

יש מי שכתב שקדושה זו היא רק בנוגע לחיוב המצוות התלויות בארץ בלבד, אבל קדושת הארץ כולה לגבולותיה שבתורה וטהרתה ומעלתה לחיים ולמתים והיותה נחלת השם לא נגרע ממנה דבר.

מה שלא הספיק יהושע לכבוש, חילק בשילה^{[דרושה הבהרה]}, כדי שמה שיכבשו אחר כך יהיה לזה דין של כיבוש רבים, ובימי דוד המלך סיימו לכבוש.

קדושה זו, התבטלה בגלות נבוכדנצר, שכיון שהקדושה חלה על ידי הכיבוש, כשבטל הכיבוש בטלה הקדושה.

קדושה שנייה

כשעלו עולי בבל בימי עזרא קדשו את הארץ בקדושה שנייה. קדושה זו באה על ידי החזקה שהחזיקו בה ולא בכיבוש. גם מקומות שכבשו עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל, חיבות במעשרות ושביעית מדרבנן, ורק פטורים מדמאי, ספיחין ונעבד בשביעית.

בביאה שנייה לא הייתה להם חובה לקדש את הארץ, או מחמת שלא כבשו את הארץ שהרי היה עליהם שלטון זר, רק החזיקו בה, או מחמת של היה ביאת כולכם (רמב"ם), לכן השאירו חלק ללא קידוש, כדי שיהיה לעניים להתפרנס בשביעית, שייטלו משם לקט שכחה ופאה.

במדרש מסופר, כשעלו בני הגולה לא היו חייבים בתרומות ומעשרות, בכל זאת החליטו לקבל על עצמם את מצוות תרומות ומעשרות, היות שגלו מהארץ בגלות הראשונה, מפני שלא קיימו תרומות ומעשרות. ולא ידעו האם הקב"ה רוצה שיקבלו עליהם מחדש, מה עשו אנשי כנסת הגדולה? כתבו ספר ושטחוהו בעזרה, ובשחרית מצאוהו חתום, כמו שכתוב (ספר נחמיה, פרק י', פסוק א') "וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם" ודרשו שחתמו בית דין של מעלה.

קדושה שנייה, יש מפרשים שקידשוה עולי הגולה בפה בפירוש, והקידוש היה במאמר (ר"ל: בפה) ובחזקה, ויש שכתבו שקידשו בשתי תודות ובשיר, כדרך שמקדשים כשמוסיפים על העזרות. ויש מי שכתב שמשמעות הרמב"ם היא, שבעצם החזקה שהחזיקו במקום נתקדש, אבל רק מה שרצו לקדשו נתקדש, דבעינן מחשבה לקדש, ולשון קידוש שמרו חז"ל הוא מלשון יחוד (הכנה והזמנה) – יחוד הארץ למצוותיה.

דאוריתא או דרבנן

קדושה זו של עזרא לחיוב המצוות התלויות בארץ נחלקו בה הראשונים האם הועילה מהתורה.

לדעת הרמב"ם לא נתחייבו בימי עזרא מן התורה בתרומות ומעשרות שמיטה ושביעית, לפי שלא עלו אז כל ישראל, ואין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בזמן שכל ישראל שם, שנאמר: בבאכם, בביאת כולכם, וכמו שהיו בירושה ראשונה וכמו שהם עתידים לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שנייה שהייתה ביאת מקצתם.

לעומת זאת דעת התוספות ועוד ראשונים רבים, שבזמן בית שני נהגו תרומות ומעשרות ושביעית מן התורה, והדין של ביאת כולכם לעניין חלה בלבד נאמר, אבל לא לעניין תרומות ומעשרות ושביעית.

דעה אמצעית בין השיטות מיוחסת לטור, הסובר שבזמן עלית עזרא היה קדושת הארץ מדרבנן, היות שלא היה שלטון ישראל, אבל בזמן שהיה שלטון ישראל וכ"ש בזמן החשמונאים היה חיוב תרומות ומעשרות מן התורה, כדמוכח בבלי יבמות (פא, א).

קדושה שנייה לא בטלה

דעת הרמב"ם והשו"ע שקדושה שנייה לא בטלה. הטעם: יש מסבירים שקדושת עזרא הייתה על ידי קידוש בפה, וזה אינו מתבטל, מה שאין כן קדושת יהושע שהייתה על ידי הכיבוש בלבד.

אמנם לשיטת הרמב"ם שקדושה שנייה היא רק מדרבנן, זכר לקדושה מן התורה, החילוק פשוט, שקדושה ראשונה באה מהתורה מחמת מעלת כיבוש הארץ, כיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ושביעית. כיון שעלה עזרא וקידשה לא קידשה בכיבוש (שהרי מלך פרס היה מושל עליהם) אלא קיבלו עליהם מרצונם את המצוות, והם אמרו שאינה בטילה שבטלה החזקה.

קדושה שלישית

לדעת הרמב"ם שקדושה שנייה הייתה מדרבנן בלבד, עתידה להיות קדושה שלישית שהיא שנייה מן התורה, ועל קדושה זו הובטחנו בפסוק (דברים ל, ה): "וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". וירשתה זוהי ביאה שלישית.

וכמו שכתב גם בהלכות מלכים (יא, א): המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה' אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה.

קנין נכרי בארץ ישראל

נחלקו תנאים ואמוראים האם גוי יכול להפקיע את קדושת הארץ המגיעה על ידי ישראל, שהיות וכל הקדושה מגיעה מכוח החזקה שישראל מחזיקים בה, אם כן כיוון שהגוי מחזיק בה פקעה הקדושה.

להלכה אין קנין לנכרי להפקיע את ארץ ישראל מידי קדושתה, לכן אם חזר ישראל וקנה הקרקע מהעכו"ם איננו ככבוש-יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות מן התורה, כאילו לא נמכרה מעולם. וכן בפירות - אם גדלו הפירות בקרקע שקנה העכו"ם בא"י, ולקחם ישראל אחרי שנתלשו קודם גמר-מלאכה וגמרם ישראל, חייבים בתרומות ומעשרות מן התורה.

לדעת תוספות לגבי קדושת ארץ ישראל בעצם אין הכוח הגוי להפקיע מקודשתה ולכן איסור ערלה כלאים וחדש נוהג מהתורה בשדה נכרי בארץ ישראל לכל השיטות.

מחלוקת הב"י והמבי"ט

לדעת הבית יוסף: אפילו אם אין קנין לנכרי, היינו דווקא כשחזר הישראל וקנה ממנו הקרקע, אבל כל זמן שהקרקע ביד העכו"ם היא נפקעת מקדושתה לדברי הכל, כיון שיש לו קנין כל זמן שהיא בידו, פטור אפילו מדרבנן, אלא שכשקנה הישראל הפירות ומירחם חייב בתרומות ומעשרות מפני שהמירוח של ישראל מחייבם, ולא מפני שאין קנין לנכרי בא"י. ולכן פוסק שאין קדושת שביעית בפירות נכרי.

אבל כמה פוסקים נחלקו על זה והוכיחו שאפילו כשהקרקע ביד העכו"ם אין לו קנין, וישראל שקנה הפירות וגמרם, חייבים בתרומות ומעשרות משום אין קנין לנכרי בא"י, ולא משום מירוח הישראל. ולכן יש קדושת שביעית בפירות נכרי.

חיובים מדרבנן

יש קנין לנכרי להפקיע מחיובים דרבנן. לפיכך הקונה פירות מן הנכרי בסוריא, בין תלושים בין מחוברים, אפילו קודם שבאו לעונת המעשרות, אף על פי שמירחם ישראל, פטורים, לפי שכל חיוב תרומות ומעשרות בסוריא, שאינה אלא כיבוש יחיד אינו אלא מדרבנן.

בזמן הזה שחיוב תרומות ומעשרות אינו אלא מדבריהם, יש אומרים שאף בא"י יש קנין לנכרי, שהרי היא כמו סוריא לעניין זה. וכן בשביעית בזמן הזה שאינה אלא מדרבנן, יש קנין לנכרי להפקיע.

ויש סוברים שבא"י אפילו בזמן הזה אין קנין לנכרי להפקיע מתרומות ומעשרות ומשביעית, וחייב בפירות נכרי מדרבנן כמו שחייב בשל ישראל מדרבנן, ולא אמרו שלדברי הכל יש קנין לנכרי אלא בסוריא בלבד.

מחלוקת זו נוגעת לגבי פירות נכרי בשביעית, שיש הנוהגים שאין בהם קדושה כלל, וההולכים בשיטת החזון איש מחמירים שיש בהם קדושת שביעית.

ראו גם

• מצוות התלויות בארץ