פסטאווי

פסטאווי
**Паставы**
סמל פסטאווי סמל פסטאווי	דגל פסטאווי דגל פסטאווי
	כנסיית ניקולאוס הקדוש בפסטאווי
	כנסיית ניקולאוס הקדוש בפסטאווי
מדינה	בלארוס
וובלסט	ויטבסק
ראיון	פסטאווי
גובה	140 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	18,618 (1 בינואר 2024)
קואורדינטות	55°07′41″N 26°50′14″E / 55.12806°N 26.83722°E
אזור זמן	UTC +2
	postavy.vitebsk-region.gov.by
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת בלארוס רגילה) מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה פסטאווי

פסטאווי (בבלארוסית: Паставы; בפולנית: Postawy, פוסטאווי; ביידיש: פּאָסטאָוו) היא עיר בבלארוס, כ-180 ק"מ מצפון למינסק, על גבול ליטא, ועל קו מסילת הרכבת ויטבסק-וילנה. בעיר מוזיאון אורניתולוגי וגלריה לאמנות.

תולדות העיר

העיר מוזכרת לראשונה במסמכים היסטוריים משנת 1409 כיישוב בשם Posadnik. במאה ה-16 היה זה יישוב פרטי בשם אשמיאני (כיום זהו שמו של יישוב אחר, המצוי כ-120 ק"מ מדרום מערב לפסטאווי). בשנת 1522 נבנתה בפסטאווי כנסיית עץ על שם מרים הבתולה. (הכנסייה חרבה, נבנתה שוב ב-1760 אך חרבה שוב ולא שוקמה.) במלחמת ליבוניה במאה ה-16 הייתה פסטאווי בסיס ממנו שלח הנסיך סטפאן באטורי תגבורות לחזית. בתקופה זו התפרנסו תושבי העיר ממסחר וממלאכה. בסמוך לעיר היו אחוזת אצילים מקומית וכן כנסייה ומנזר פרנציסקנים, שלא קיימים כיום.

במלחמת רוסיה-פולין במאה ה-17 נפגעה העיר ושיקומה נמשך עשרות שנים. הבעלות על העיר עברה בין אצילים שונים, והתעשייה בה התפתחה. תעשייה זו כללה תוצרת נייר, בדים, חגורות, טחנות קמח, מפעל בורסקאות וחנויות שונות. בעת חלוקת פולין השנייה, ב-1793, נכללה פסטאווי בשטח האימפריה הרוסית ומעמד העיר נשלל ממנה. עם זאת, בסוף המאה ה-19 הואץ קצב התפתחותה של העיר, נבנו בה תעשיות נוספות, מספר תושביה עלה והיא חוברה לרשת מסילות הרכבת.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם הקמת פולין העצמאית, נכללה פסטאווי בשטחה, בתור עיר במחוז וילנה. משנת 1939 השתייכה העיר לבלארוס הסובייטית.

יהודי פסטאווי

לפני מלחמת העולם השנייה היו בפסטאווי כ-850 יהודים. לאחר כיבוש מערב פולין על ידי הוורמכט בספטמבר 1939 הגיעו לעיר כאלפיים פליטים מהאזורים שנכבשו על ידי גרמניה. ביוני 1941 כבשו הגרמנים את פסטאווי עם פלישתם לברית המועצות ובאוגוסט הוקם בעיר גטו. חלק מהצעירים בגטו הצליחו לארגן מחתרת ולברוח ליערות, ואף שבו לגטו כדי לגייס יהודים נוספים מהגטו, אך נכשלו בנסיונותיהם אלה. בדצמבר 1942 נרצחו יהודי הגטו בירי, חלקם בכיכר העיר וחלקם בבורות מחוץ לעיירה.