פינרוד
פינרוד (Finrod), קרוי גם פילגונד (Felagund), ו"פינרוד הנאמן", הוא דמות ביצירת הפנטזיה של ג'.ר.ר. טולקין, המופיעה בעיקר בסילמריליון ובטבעת מורגות, הכרך העשירי של ההיסטוריה של הארץ התיכונה. הוא עלף מהנולדור, בנו של פינרפין בן פינווה מלך הנולדור.
ביוגרפיה בדיונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בולינור לפינרפין בן פינווה ולאיארוון בת אולווה מלך הטלרי בולינור, והצטרף לנולדור הגולים לארץ התיכונה במהלך מרד הנולדור, שבו, בהשפעת פאנור, הגדול שבהם, הפנו עורף לולאר על מנת לנקום במלקור שגנב את הסילמריל - אבני החן שנחשבו פסגת יצירתו ואומנותו של פאנור - ושרצח את מלכם פינווה. הוא לא הזדהה עם פאנור ותואנותיו נגד הוולאר, אך למרות זאת הצטרף למרד מסיבות אישיות יותר - רעותו הגדולה עם בני פינגולפין דודניו, וטורגון בפרט, והערגה העמוקה שהייתה בו, לארצות ונחלות רחבות ידיים שיוכל לשלוט בהם כרצונו. החלטתו זו לא הייתה ספקנית ומהוססת כשל אביו פינרפין, ולפיכך, למרות שאהובתו, אמארייה, שמן הוואניר, לא באה, כמו כל בני עמה, בלוויית הנולדור, ועל אף שמעשי הנולדור החלו הופכים קיצוניים ומגונים ביותר עם טבח השארים - שהוא וודאי התנגד לו, גם משום אי קיצוניותו, וגם משום שארותו לטלרי הנטבחים - לא הפך עורף למסע.
כשהגיע לארץ התיכונה התיישב בטול סיריון שבצפון בלריאנד, שם בנה את מינאס טירית, שזו של גונדור נקראה על שמה, אולם אולמו הואלא נגלה אליו והראה לו את המערות שבנארוג, הנהר גדול בבלריאנד. אז נתן פינרוד את הפיקוד על מינאס טירית לאורודרת אחיו, והוא עצמו השתכן באותן המערות, ובעזרת הגמדים בנה שם משכנות אדירים, שהרבה מן ההשראה להם באה ממנגרות - אלף המערות, משכנו של תינגול, דוד אמו. מאז שלט בכל חבל הארץ הגדול שמערב בלריאנד, וממלכתו - נרגותרונד שמה - הייתה הגדולה שבממלכות הנולדור בארץ התיכונה. במהלך הדאגור בראגולאך - קרב להבת הפתע - הרביעי שבקרבות הגדולים של בלריאנד, והראשון שבו ספגו העלפים תבוסה ממלקור, הקדים פינרוד את חילותיו ומשמרו ומצא את עצמו מוקף באורקים, אך הוא ניצל בסיועו של ברהיר, אדם מבית באור, ונשבע, כתודה, לסייע לו ולצאצאיו כל אימת שיצטרכו, ונתן לו טבעת - מאז - טבעת ברהיר - כאות להתחייבותו זו. ואכן, כאשר הגיע ברן בנו של ברהיר לנרגותרונד, והוא בעיצומו של מבצע חילוץ סילמריל ממורגות', כתנאי לנישואים עם אהובתו לותיין, וביקש עזרה, קיים פינרוד את שבועתו, למרות שהכיר בסיכויים הנמוכים לשרוד את המשימה הבלתי אפשרית הזו. הוא נלכד על ידי סאורון, שר צבאותיו של מורגות', יחד עם ברן ועם שנים עשר מלוויו, והושם עמם בטול אין גאורהות - אי זאבי האדם (מינאס טירית, נחלתו לשעבר שנלקחה מאורודרת על ידי סאורון). סאורון, שראה בפינרוד באופן טבעי כמנהיג החבורה, השאירו בחיים למרות ששלח זאבים שהרגו את מלוויו אחד לאחד, ולבסוף נותרו רק הוא וברן, והוא קטל את הזאבים שנשלחו להרוג את ברן, אך מת בעצמו.
פינרוד נחשב לאחד שבחכמי הנולדור, ובאופיו נמזגו תכונות כל עממי העלפים - האצילות והחכמה של הואניר, הכישרון והאומץ של הנולדור, ואהבת החירות של בני הטלרי, והוא נתפס כמשפיע על אחותו הקטנה, גלדריאל, שמקובלת כאדירה בנשות האלדר. הייתה לו ידידות מיוחדת עם בני האדם, ובפרט עם בית באור, שמנהיגם באור אף שירתו. בכרך העשירי של 'ההיסטוריה של הארץ התיכונה' - טבעת מורגות', ישנו דיון פילוסופי הקרוי 'אתרבת פינרוד אה אנדרת', שהוא פולמוס והתדיינות בין פינרוד לאנדרת, אשה מבית באור. הדיון נסוב סביב המוות בהופעתו המיוחדת אצל האדם, ופינרוד מציג שם את הדעה המקובלת אצל העלפים והנחשבת כנכונה, שבני האדם שונים במהותם מהעלפים, והמוות מצוי בהם מעצם טבעם.
עץ משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]