פיליפ אוקי
 | |
| לידה |
2 באוקטובר 1955 (בן 69) לסטרשייר, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות | מ-1977 |
| מקום לימודים |
בית הספר אדוארד השביעי, בית הספר סוליהאל |
| סוגה |
סינת'-פופ, מוזיקת הגל החדש, מוזיקה אלקטרונית |
| סוג קול |
בריטון |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| חברת תקליטים |
Fast Product |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
פיליפ (פיל) אוקי (באנגלית: Philip Oakey; נולד ב-2 באוקטובר 1955) הוא זמר, פזמונאי ומפיק מוזיקלי בריטי. הוא ידוע כסולן, כותב השירים וממייסדי להקת הסינת'-פופ The Human League. מלבד הפעילות במסגרת הלהקה, הוא עבר קריירת מוזיקת סולו מצליחה ושיתף פעולה עם אמנים ומפיקים רבים אחרים.[1]
אוקי היה אחד מאמני המוזיקה המובהקים מבחינה ויזואלית בתחילת שנות השמונים. בשיא הצלחתם, The Human League הוציאו את אלבום הפלטינה Dare (אנ') ואוקי היה שותף לכתיבה של הסינגל המצליח "Don't You Want Me", שהיה במקום הראשון במצעדי הסינגלים בארצות הברית ובבריטניה.
שנותיו הראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיליפ אוקי נולד ב-2 באוקטובר 1955 בהינקלי (אנ') שבלסטרשייר. אביו עבד בסניף הדואר הכללי ועבר מקומות עבודה באופן קבוע. המשפחה עברה לקובנטרי כאשר אוקי היה תינוק, ללידס כשהיה בן חמש ולברמינגהם כשהיה בן תשע. למד בבית ספר יסודי של קתרין דה ברנס ליד סוליהול, וקיבל מלגה לבית הספר העצמאי סוליהול. הוא עבר לשפילד כשהיה בן 14. הוא התחנך בבית הספר קינג אדוארד השביעי (אנ') בשפילד. הוא עזב את בית הספר בגיל 18 מבלי לסיים את בחינותיו ועבד במספר עבודות מזדמנות: בחנות ספרים באוניברסיטה, ומשנת 1975 כסבל בבית החולים בשפילד. הוא התחתן לזמן קצר עם חברתו אותה הכיר בבית הספר, אך הנישואין לא ארכו זמן רב והם התגרשו בשנת 1980.
כניסתו לתחום המוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כניסתו של אוקי למוזיקה בשנת 1977 הייתה מקרית לחלוטין. הוא קנה סקסופון אך ויתר על הניסיון ללמוד לנגן בו, ולא הייתה לו שום שאיפה להיות בלהקת פופ.
בשפילד בשנת 1977, חבר מבית ספר של אוקי, מרטין ואר, יחד עם איאן קרייג מארש ועדי ניוטון הקימו להקה בשם "The Future". הם היו חלק מז'אנר שהשתמש בסינתיסייזרים במקום בכלי נגינה מסורתיים, שלימים נקרא סינת'-פופ. ניוטון עזב בהמשך את הלהקה. ואר החליט ש-"The Future" זקוקה לסולן שיחליף את ניוטון. הבחירה הראשונה שלו, גלן גרגורי, לא הייתה זמינה. לאחר מכן ואר המליץ על פיליפ אוקי. על אף שלאוקי לא היה שום ניסיון מוזיקלי, הוא היה ידוע בשפילד, בעיקר בזכות חוש הלבוש האקלקטי והאופנוע הקלאסי שלו. ואר הלך לבקר את אוקי כדי לבקש ממנו להצטרף ל-"The Future". אוקי קיבל את ההצעה והצטרף ללהקה באמצע שנת 1977.
פעילות במסגרת The Human League
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – The Human League
בסוף 1977, The Future שינו את שם הלהקה ל-"The Human League". הלהקה החדשה ניגנה בהופעה חיה ראשונה במכללה לאמנויות של Psalter Lane ביוני 1978 וחתמה ב-Fast Records. היומן ליג זכתה למוניטין על היותה אמנותית והייתה לה מעט מאוד הצלחה, והוציאה שני סינגלים, "Being Boiled" ו-"Empire State Human", עם מילים שכתב אוקי. בסופו של דבר הם היו הוציאו שני אלבומים, "Reproduction" ב-1979 ו-"Travelogue" ב-1980. למרות זאת, ללהקה עדיין לא היו סינגלים שהפכו ללהיטים, ובעקבות חוסר ההצלחה, יחסי העבודה של אוקי וואר נעשו מתוחים יותר ויותר. באוקטובר 1980, לפני סיבוב הופעות באירופה, ואר ומארש עזבו את הלהקה. אוקי ואדריאן רייט הורשו לשמור על שם הלהקה. ואר ומארש צירפו גלן גרגורי והפכו ל-Heaven 17 (אנ').
לאוקי היה פחות משבוע להקים להקה חדשה. במהלך לא מתוכנן אוקי הלך לדיסקוטק במרכז העיר שפילד בשם "The Daisy Crazy" ושם פגש את סוזן אן סאלי (אנ') וג'ואן קת'רל (אנ'), שהיו שתי נערות מתבגרות אנונימיות לחלוטין וצירף אותן ללהקה. הן כבר היו מעריצות של היומן ליג באותה תקופה. אוקי כינה את ההחלטה לצרף את הזמרות ללהקה כהחלטה הטובה ביותר בקריירה שלו.[2]
לאחר סיבוב ההופעות, הלהקה הוציאה את הלהיט הראשון שלה שהיה בטופ 20 בבריטניה, "The Sound of the Crowd", באפריל 1981. עם הצטרפותם של ג'ו קאליס ואיאן ברדן, הלהקה כללה שישה חברים והוציאה את הסינגל "Love Action (I Believe In Love)" שהיה במקום השלישי בבריטניה. אחריו יצא "Open Your Heart", שהפך ללהיט נוסף בטופ 10. זמן קצר לאחר מכן הם הוציאו אלבום מלא, Dare, שחלק גדול מהשירים בו נכתב על ידי אוקי. Dare השיג מעמד פלטיניום. בסוף שנת 1981, הסינגל הרביעי מתוך האלבום, "Don't You Want Me", העניק ללהקה את המקום הראשון והמשיך למכור מעל 1.5 מיליון עותקים בבריטניה, ונשאר במקום הראשון במשך חמישה שבועות. הסינגל גם הגיע למקום הראשון בארצות הברית בשנה שלאחר מכן, ושם מכר עוד מיליון עותקים.
באמצע 1981, אוקי וקת'רל התחילו מערכת יחסים שנמשכה עד 1990. לאחר הפרידה הם נשארו חברים ועמיתים. בניגוד לדיווחי העיתונות, הם מעולם לא התחתנו.
האלבום "Hysteria" יצא בשנת 1984 אך לא הגיע להישגים. בשנת 1986, אוקי קיבל הצעה לעבוד עם המפיקים האמריקאים ג'ימי ג'אם וטרי לואיס, וזה הביא להוצאת האלבום Crash והסינגל "Human" שהפך ללהיט בינלאומי נוסף והגיע למקום הראשון בארצות הברית. עם זאת, עד שנת 1987 איבדה הלהקה את מרבית חבריה וכללה רק את אוקי, סאלי וקת'רל.
קריירת סולו ופעילות מחוץ ליומן ליג
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוקי עבר לקריירת סולו במקביל לפעילותו ביומן ליג, וגם שיתף פעולה עם אמנים ומפיקים אחרים. שיתוף הפעולה הראשון שלו היה בהפקת הסינגל "Amor Secreto" מאת ניק פיורי שיצא ב-1983, ובו ניגן גם בסינתיסייזר יחד עם ג'ו קאליס.
שיתוף הפעולה המצליח ביותר שלו היה עם המפיק ג'ורג'יו מורודר. בשנת 1984 אוקי ומורודר הוציאו את השיר "Together in Electric Dreams" עבור הסרט חלומות אלקטרוניים (אנ') כשיר הנושא. כאשר יצא מאוחר יותר כסינגל הוא המשיך להיות להיט בינלאומי.
בשנת 1985, אוקי ומורודר הוציאו את האלבום המשותף "Philip Oakey & Giorgio Moroder" שכלל את "Together in Electric Dreams", "Be My Lover Now" ו-"Good-Bye Bad Times". הסינגלים "Be My Lover Now" ו-"Good-Bye Bad Times" לא זכו להצלחה כמו "Together in Electric Dreams", והשותפות בין אוקי ומורודר הסתיימה.
בשנת 1990, אוקי סיפק שירה אורחת בסרט "What Comes After Goodbye". בשנת 1991, אוקי שיתף פעולה עם ויק ריבס על השיר "Black Night" שהוא גרסת כיסוי לשיר בעל אותו שם של להקת דיפ פרפל. בשנת 1999 הוא סיפק שירה לסינגל "1st Man in Space" של להקת "All Seeing I". השיר נכתב על ידי ג'רוויס קוקר. בשנת 2003 הוא סיפק שירה ללהקת "Kings Have Long Arms" בסינגל "Rock and Roll is Dead". בשנת 2003 עבד עם המפיק וה-DJ אלכס גולד והם הוציאו את סינגל הטראנס "LA Today". בשנת 2008 אוקי עבד עם Hiem (אנ'), להקה שהוקמה על ידי סולן העבר של All Seeing I, דייוויד "בוז" בוסוול, על השיר "2 am".
בתחילת 2009, אוקי שיתף פעולה עם פט שופ בויז באלבום האולפן העשירי שלהם, "Yes", וסיפק שירה לשיר "This Used to Be the Future". בשנת 2009 שיתף אוקי פעולה עם אמנית הסינת'פופ הבריטית ליטל בוטס באלבומה הראשון, "Hands", כאשר הקליטו את רצועת הדואט "Symmetry".
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבומי אולפן במסגרת The Human League
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Reproduction (1979)
- Travelogue (1980)
- Dare (1981)
- Love and Dancing (1982)
- Hysteria (1984)
- Crash (1986)
- Romantic? (1990)
- Octopus (1995)
- Secrets (2001)
- Credo (2011)
סולו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Philip Oakey & Giorgio Moroder (עם ג'ורג'ו מורודר) – 1985
סינגלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Together in Electric Dreams (עם ג'ורג'ו מורודר) – 1984
- Good-Bye Bad Times (עם ג'ורג'ו מורודר) – 1985
- Be My Lover Now (עם ג'ורג'ו מורודר) – 1985
- What Comes After Goodbye – 1990
- 1st Man in Space – 1999
- Rock and Roll is Dead – 2003
- LA Today – 2003
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פיליפ אוקי
פיליפ אוקי, סרטונים בערוץ היוטיוב
פיליפ אוקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פיליפ אוקי, באתר ספוטיפיי
פיליפ אוקי, באתר Last.fm (באנגלית)
פיליפ אוקי, באתר AllMusic (באנגלית)
פיליפ אוקי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פיליפ אוקי, באתר Discogs (באנגלית)- פיליפ אוקי, באתר SecondHandSongs
פיליפ אוקי, באתר בילבורד (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Robert Windle (2005). "THL Media Enquiries". Thehumanleague.me.uk.(הקישור אינו פעיל)
- ^ "Sounds 12th August 1978 THE HUMAN LEAGUE". The-black-hit-of-space.dk. 12 באוגוסט 1978. נבדק ב-3 בינואר 2016.
{{cite web}}: (עזרה)