פודוברנקה
| מדינה |
 בלארוס |
|---|---|
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 25 (2019) |
| קואורדינטות | 52°04′38″N 31°10′35″E / 52.077222222222°N 31.176388888889°E |
 | |
  | |
פדוברנקה (בלארוסית: Паддабранка; יידיש: פאדאבראנקע) הוא כפר בבלארוס, המשתייך למועצת הכפר מרקוביצקי שבפלך הומל, הנמצא במחוז הומל של רפובליקת בלארוס קרוב לגבול עם אוקראינה. הכפר נודע בעיקר בשל היותו מקום הולדת אביו של של הרבי מליובאוויטש, המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון[1]. המקום סווג בעבר כשטעטל[2] עם למעלה מ-1500 תושבים, רובם (92%) יהודים שומרי מצוות, עד להשמדתם על ידי הנאצים בשואה. במקום פעלה אף ישיבה ולפחות שני בתי כנסת עשויים עץ. כיום חיים בו כ-25 תושבים בלבד.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכפר פדוברנקה נמצא כ-5 קילומטרים מתחנת הרכבת קרבצובקה (Кравцовка), הנמצאת על קו הרכבת שבין הומל לצ'רניגוב, וכ-44 קילומטרים דרום-מזרחית לעיר הומל. הכפר קרוב לגבולה המזרחי של בלארוס עם אוקראינה[3]. הוא שוכן על גדות נהר נמילניה, שהוא יובל של נהר סוז'.
רשת תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקשרים התחבורתיים של הכפר מבוססים על דרך כפרית המובילה לכביש המהיר בין העיירות בודישצ'ה והומל. מבנה הכפר כולל רחוב אחד ראשי בכיוון מזרח-מערב, כשמצפון לו ישנם שני רחובות קצרים עם בנייה חד-צדדית. הבתים בכפר הם בעיקר בתי עץ בסגנון אחוזות כפריות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכפר פדוברנקה נוסד בשנת 1809 כעיירה קטנה (סלובודה) במחוז בליצה שבפלך מוהילב. לימים עבר הכפר לרשות בעלי הומל והפך לפרבר של הכפר דובריאנקה, השוכן במחוז צ'רניגוב שבאוקראינה. משנת 1874 הפך היישוב לעיירה, ובה פעלו מפעל לייצור לבנים ובית מלאכה לעיבוד עורות. בשנת 1878 נוספו לעיירה שני בתי חרושת לעיבוד דגנים. לפי מפקד האוכלוסין של 1897, בעיירה פעלו ארבעה בתי ספר, שני בתי חרושת לעיבוד עורות, שני בתי חרושת לדגנים, 38 חנויות, פונדק ומסבאה. תושבי הכפר עסקו גם בכריתת יערות עבור בעלי האדמות המקומיים.
במהלך המהפכה הרוסית של 1905–1906, התושבים הביעו לעיתים קרובות את מחאתם נגד פעולות השלטון המקומי ובעלי האחוזות. בשנת 1909 נכלל הכפר בתחומי הנפה מרקוביצקי של מחוז הומל שבפלך מוהילוב.
בשנת תער"ג (1913) פרסם רבה של העיירה הרב יואל חייקין (דודו של רבי לוי יצחק שניאורסון) מודעה בעיתון המודיע[4] שבה הוא מבקש מתלמידים להגיע ללמוד בישיבה שנתייסדה בעיירה פודוברנקה בראשות הרב שמעון בולטון ושקיימת כבר כעשרים שנה, כדי לשכנעם לבוא הוא הצהיר שכל מחסורם של התלמידים יהיו על חשבון תושבי העיירה.
בשנת 1921 התרחש פוגרום בפודובריאנקה, שאורגן על ידי הכנופיה של אטאמן גלאקי. רוב היהודים ברחו מהעיירה. לאחר שהכנופיה הובסה חזרו חלקם. בית ספר להוראה ביידיש נפתח בעיירה בשנת 1924.
בין ה-8 בדצמבר 1926 ל-30 בדצמבר 1927, ושוב מ-27 בספטמבר 1938 ועד 16 ביולי 1954, שימש הכפר כמרכז מנהלי של מועצת הכפר פדוברנקה במחוזות נובוביצ'י וטירקובו שבמחוז הומל. בתקופה זו, רוב תושבי הכפר היו יהודים (92.4% בשנת 1926). בעקבות שדרוג מעמד הכפר לעיירה בשנת 1927, בוטלה מועצת הכפר. עם זאת, בשנת 1938, הושב הכפר למעמד יישוב כפרי ומועצת הכפר הוקמה מחדש.
במהלך השנים פעלו בכפר בית ספר יסודי, בית עם, בית חולים, סניף של אגודת הצרכנות ובית מלאכה לעיבוד עורות. תשע פעמים בשנה נערכו בכפר אף ירידים מסחריים[5]. בשנת 1929 הוקם בכפר קולחוז בשם "הזריחה האדומה", ובו פעלו סדנאות נעליים, סדנת תפירה, טחנת קמח המבוססת על תנועת סוסים וטחנת רוח.
במלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כחלק ממלחמת העולם השנייה, 98 מתושבי הכפר נפלו בקרבות.
באוגוסט 1941 נכבשה פודוברינקה על ידי יחידות הוורמאכט. ב-27 בספטמבר 1941 נורו כ-47 יהודים בבית הקברות בפודובריאנקה, בסוף נובמבר 1941 נורו שם עוד כ-40 יהודים וב-24 בינואר 1942 עוד כ-105 יהודים[6]. בסך הכל כל תושבי העיירה היהודים שלא הצליחו לברוח יחד עם הצבא האדום לפני הכיבוש נטבחו על ידי הנאצים[7] ומשטרה הבלארוסית המקומית ששיתפה עמהם פעולה, כחלק מההשמדה השיטתית במהלך מלחמת העולם השנייה, מה הותיר בכפר אחוז קטן של תושבי המקום שאינם יהודים. חלק מהמקומיים אף לקחו חלק פעיל ברצח האכזרי של יהודי המקום.
את הזוועות שהתחוללו באותם ימים, תיאר אחד מילידי העיירה שניצלו, בשם ברזקין לייב אילוביץ'[8]:
"מי שלא ברח מהגרמנים, אלו שלא רצו לעזוב את בתיהם, עמדו בפני גורל טרגי: הגרמנים השמידו את כל יהודי פודוברינקה עד לאדם האחרון וירו בהם בתעלת הנ"ט. אחרי המלחמה הם סיפרו לי איך הגרמנים והמשטרה המקומית הבלארוסית ביצעו זוועות. רב העיירה עונה זמן רב, לפני שנהרג, אחד מהבלארוסים המקומיים שלנו הצית תחילה את זקנו, לאחר מכן רקד על גופתו, וקפץ על בטנו של הנרצח... הלמה אהרונוב עם אשתו ושני בניו הסתתרו אצל איכר, אך הוא מסר אותם לידי הגרמנים. הגרמנים ירו מיד באשתו, והבנים הצליחו להימלט, אך השוטרים תפסו אותם בכל זאת. הבן הבכור, בוריס, נורה על ידי המשטרה, וכשתפסו את הקטן, דון, תפס אותו השוטר ברגליו וריסק את ראשו במוט בחוזקה, עד כדי כך שגולגולתו התפצלה..."
מאז לא התאוששה אוכלוסיית הכפר שחוותה אף ירידה דמוגרפית.
בשנת 1959 הפך הכפר לחלק מהקולחוז "הדגל האדום", שמרכזו היה בכפר הסמוך מרקוביצ'י.
אוכלוסייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2019 - 25 תושבים.
לפי שנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1809 – 611 תושבים.
- 1897 – 203 בתי אב, 1364 תושבים (לפי המפקד).
- 1909 – 1597 תושבים.
- 1959 – 227 תושבים (לפי המפקד).
- 2004 – 34 משקים, 70 תושבים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 20 Ава - йорцайт рабби Лейви-Ицхака Шнеерсона - Federation of Jewish Communities of Ukraine, (אוקראינית)
- ^ Słownik geograficzny Królestwa Polskiego i innych krajów słowiańskich, Tom VIII - wynik wyszukiwania - DIR, dir.icm.edu.pl
- ^ מיקום במפה
- ^ .' לכו ונשובה אל ה | המודיע | 26 ספטמבר 1913 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ Жизнь и смерть еврейского театра. Факты семейной биографии. Часть 61, Журнал "Чайка", 2018-08-05 (ברוסית)
- ^ подонки (בלארוסית)
- ^ Интервью с ветераном ВОВ Березкин Лев Эльевич - Связисты | Я помню, iremember.ru (ברוסית)
- ^ Интервью с ветераном ВОВ Березкин Лев Эльевич - Связисты | Я помню, iremember.ru (ברוסית)
