סקופיה
 | |
| פוטומונטז' של סקופיה | |
| מדינה |
 מקדוניה הצפונית |
|---|---|
| מחוז | סקופיה רבתי |
| ראש העיר | קוסה טרז'נובסקי |
| שטח | 1,854 קמ"ר |
| גובה | 240 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 422,540 (2021) |
| ‑ במטרופולין | 587,300 (2004) |
| ‑ צפיפות | 273.42 נפש לקמ"ר (2004) |
| קואורדינטות | 42°0′N 21°26′E / 42.000°N 21.433°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.skopje.gov.mk/en | |
.JPG)
סקופיה (מקדונית: Скопје, להאזנה) היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר במקדוניה הצפונית, ובה גרים כרבע מתושבי המדינה כולה. העיר היא המרכז הפוליטי, התרבותי, הכלכלי והאקדמי של מקדוניה הצפונית. בתקופת האימפריה הרומית הייתה העיר ידועה בשם סקופי (Scupi). היא התפתחה במהירות לאחר מלחמת העולם השנייה, אך התקדמות זאת נעצרה לאחר רעידת אדמה שפגעה בה ב-1963. בהמשך, שוקמה העיר והפכה למודרנית עם מגוון רחב של מונומנטים תרבותיים.
סקופיה ממוקמת בחלק העליון של עמק וארדאר, והיא שוכנת על הנתיב הבלקני המחבר את אתונה עם מרכז אירופה. במפקד אוכלוסין שנערך ב-2004 נמצא כי אוכלוסיית העיר מונה כ-506,000 תושבים.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמה של העיר שונה ב-1912 מאוסקופ (בטורקית: Üsküp) לסקופליה ("אוסקוב" اسكوب היא הצורה הטורקית עות'מאנית לסקופיה).[1] מאז שנות ה-50 שמה של העיר במקדונית היה סקופיה (Скопје), דבר ששיקף את החלטתם של המקדונים לאמץ את האיות הקירילי של המילה Skopie. מקורו של השם במילה הלטינית "סקופי" (Scupi; האלבנים קוראים לעיר Shkupi – שקופי). ניתן להסביר את השם הזה כהתייחסות לשבט אילירי מקומי,[2] או למילים ביוונית סקופיון וסקופיין שמשמעותן להתבונן החוצה,[3] דבר המהווה התייחסות למוצאה של סקופיה בתקופה הקלאסית כעיר-מבצר יוונית-רומית.[4] בימי הביניים סקופיה הייתה בשליטה לסירוגין של האימפריה הבולגרית; התרגום בבולגרית לשמה של העיר הוא Скопие (Skopie). השם הטורקי של העיר הוא Üsküp והיא הייתה ידועה כאוסקוב או אוסקופ ברוב השפות המערב אירופיות בתקופת השלטון העות'מאני.[5] השם הסרבי של העיר סקופליה (Скопље); שמה של העיר היה ידוע בצורה זו מאז שהיא הצטרפה לממלכת סרביה, והוא נותר בשימור גם במהלך תקופתה של ממלכת יוגוסלביה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזור שבו שוכנת סקופיה המודרנית היה מאוכלס החל משנת 3500 לפנה"ס בקירוב; באזור מבצר קייל העתיק המשקיף על העיר נמצאו שרידים של יישוב נאוליתי קדום. ההשערה היא כי היישוב נוסד על ידי הפאיוניאנים, שהיו עם שהתיישב באזור. שבט הדארדאני, אחד מהשבטים האילירים-תראקים, פלש לאזור במאה ה-3. סקופיה עברה לשלטון האימפריה הרומית לאחר שהגנרל הרומי קווינטוס קאיקיליוס מטלוס הביס את אנדריסקוס בשנת 148 לפנה"ס, ולאחר מכן הוקמה הפרובינקיה הרומית מקדוניה. ההתרחבות צפונה של האימפריה בתקופתו של אוגוסטוס הובילה להקמתה של פרובינקיית מואסיה, ולשילובה של סקופיה בפרובינקיה. לאחר חלוקת הפרובינקיה על ידי דומיטיאנוס בשנת 86, סקופיה הועלתה לדרגת מושבה והפכה למקום המושב של ממשלת הפרובינקיה החדשה. החל משנת 395 העיר הייתה נתונה לשליטת האימפריה הביזנטית.
הבישוף הראשון של העיר שיש עליו מידע הוא פריגוריוס, שנכח במועצת סרדיקה. סקופיה הייתה ככל הנראה ארכידיוקסיה החל מאמצע המאה ה-5.[6]
הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון נולד במבצר טורסיום שליד סקופי בשנת 483. סקופיה נחרבה כמעט לחלוטין ב-518 ברעידת אדמה. יוסטיניאנוס סייע לתושבי העיר באמצעות הקמת יישוב חדש צפונית לאתר של סקופיה, שנקרא יוסטיניאנה פרימה. אולם, יוסטיניאנה ושרידי סקופי נחרבו על ידי הסלאבים שפלשו לאזור במאה ה-7. הסלאבים שינו את שמו של המקום לסקופיה, אך בסופו של דבר גורשו על ידי הביזנטים.
במהלך רוב ימי הביניים המוקדמים העיירה הייתה נתונה במאבקי שליטה בין האימפריה הביזנטית לאימפריה הבולגרית. בין 972 ל-992 העיר הייתה לבירתה של האימפריה הבולגרית הראשונה.[7] לאחר נפילתה של האימפריה הבולגרית הראשונה ב-1018 סקופיה הפכה לעיר הבירה של האזור המנהלי הביזנטי בולגריה. סקופיה הפכה בהדרגה למרכז מסחר חשוב, אך התדרדרה פעם נוספת לאחר שספגה רעידת אדמה קטלנית נוספת בשלהי המאה ה-11. העיר הייתה במאה ה-13 לבירתו של הלורד הפאודלי קונסטנטין אסן, שמאוחר יותר הפך לצאר של בולגריה. העיר נכבשה על ידי הסרבים ב-1282. סטפן אורוש הרביעי דושאן הכריז על העיר כבירת האימפריה הסרבית ב-1346.
האימפריה העות'מאנית כבשה את סקופיה ב-1392, שלוש שנים לאחר תבוסת הסרבים בקרב קוסובו. במשך חמש מאות השנים הבאות העיר הייתה ידועה בשם הטורקי אוסקוב או אוסקופ. אוסקוב העות'מאנית הייתה עיר הבירה של וילאיה (מחוז) קוסובו, שהשתרעה על פני שטח גדול יותר מאשר קוסובו המודרנית.[8]
מאפייני העיר השתנו בצורה בולטת בתקופה זו. העות'מאנים הביאו איתם את האסלאם, ובנו מסגדים ומבנים עות'מאניים טיפוסיים אחרים, כגון חמאמים (סוג של בית מרחץ) ופונדקים למטיילים. חלק מהמבנים הללו קיימים עד היום. יהודים ספרדים רבים שגורשו מספרד התיישבו בעיר, והגדילו את המגוון האתני שלה. האזור הימי-ביניימי של העיר נפגע קשות ברעידת אדמה שהתרחשה ב-1555, אך התאושש והחל לשגשג מחדש תוך זמן קצר. במאה ה-17 אוכלוסיית העיר כבר מנתה בין 30,000 ל-60,000 תושבים.
אולם, סקופיה נשרפה עד היסוד ב-1689 על ידי הגנרל האוסטרי אנגלברטו ד'אוגו פיקולומיני, ככל הנראה על מנת למנוע התפרצות של מגפת כולרה, אך ייתכן גם שכנקמה על המתקפה העות'מאנית בווינה ב-1683. מצבה של העיר התדרדר במאתיים השנים שלאחר מכן, ואוכלוסייתה הצטמקה לכדי 10,000 תושבים באמצע המאה ה-19. העיר חזרה לשגשג ב-1873 לאחר בנייתה של מסילת רכבת שחצתה את העיר במסלול שחיבר את בלגרד וסלוניקי.
אוכלוסייתה של סקופיה מנתה כ-32,000 תושבים ב-1905. חמש שנים לאחר מכן נולדה בעיר הנזירה הרומית קתולית אגנס ג'ונקסה בויאג'ו, שמאוחר יותר תתפרסם בכינויה אמא תרזה.
העיר הפכה למרכז המרד נגד האימפריה העות'מאנית הנחלשת, וב-1903 היא הייתה חלק חשוב בהתקוממות האיילינדנית שנכשלה. העות'מאנים גורשו מהעיר ב-12 באוגוסט 1912 על ידי האוכלוסייה הסלאבית המקומית. חודשים אחדים לאחר מכן העיר נכבשה על ידי הסרבים באוקטובר 1912, בתחילת מלחמת הבלקן הראשונה.[9] כצעד ראשון של החלת ריבונות הכריזה סרביה על הקמת בית משפט סרבי בעיר בתחילת 1913.[10]
בעלות הברית במלחמת הבלקן הראשונה הסתכסכו זו עם זו, וב-1913 פתחו במלחמת הבלקן השנייה בעילה של חלוקת השלל. סרביה השתלטה על סקופיה, וסיפחה לתוכה את עמק וארדאר. מצב זה נמשך עד אוקטובר 1915 כאשר בולגריה הצטרפה למעצמות המרכז וכבשה את רוב מקדוניה הסרבית. העיר נכבשה מחדש על ידי סרביה בשלהי מלחמת העולם הראשונה, והיא הפכה לחלק מממלכת יוגוסלביה. בין 1941 ל-1944 העיר הייתה נתונה לשלטון כיבוש בולגרי. חודש אחד לאחר שהקומוניסטים תפסו את השלטון בסופיה והצבא הבולגרי נשלח להילחם בנאצים בחזית המערבית, סקופיה נכבשה על ידי חיילים יוגוסלביים וצורפה ליוגוסלביה ב-1944 כעיר הבירה של הרפובליקה הסוציאליסטית של מקדוניה. לאחר תום המלחמות השונות סקופיה (ביחד עם כל מקדוניה) שולבה לתוך הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה של טיטו.
ב-26 ביולי 1963 נפגעה העיר ברעידת אדמה בעוצמה של 6.1 בסולם מגניטודה לפי מומנט. כתוצאה מרעידת האדמה נהרגו 1,070 תושבים ולפחות 100,000 הפכו לחסרי בית. שמונים אחוזים משטחי העיר נחרבו ברעידה, ומספר מונומנטים תרבותיים נפגעו בצורה קשה. עלות נזקי הרעש הגיעה ל-150% מהתוצר הלאומי הגולמי של מקדוניה, ו-15% מזה של יוגוסלביה כולה. בזכות הסיוע הבינלאומי המהיר שוקמה העיר במהירות, אך רוב חלקה העות'מאני העתיק נחרב ברעש ללא יכולת לשקמו. שרידי תחנת הרכבת העתיקה של העיר נותרו כמצבת זיכרון לקורבנות הרעש ובסמוך אליהם נבנה מוזיאון העוסק באותו נושא.
סקופיה שגשגה בתקופת השלטון היוגוסלבי, והייתה מרכז תעשייתי חשוב בדרום-מרכז הבלקן. הפדרציה היוגוסלבית התפרקה ב-1991, וסקופיה הפכה לבירתה של המדינה העצמאית רפובליקת מקדוניה, שהפכה ב-2019 למקדוניה הצפונית.
בדצמבר 2006 הודיעה ממשלת מקדוניה על שינוי שמו של נמל התעופה המקומי לנמל התעופה סקופיה אלכסנדר הגדול.[11] סקופיה היא גם העיר שבה נמצאת האוניברסיטה המדינתית על שם הקדושים קיריל ומתודיוס, שהוקמה ב-1949.
גאוגרפיה וחלוקה מנהלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקופיה היא יחידה מנהלית בתוך מקדוניה הצפונית המורכבת מ-10 רשויות מוניציפליות, והיא עיר הבירה של המדינה. העיר משתייכת לאזור הסטטיסטי סקופיה (Скопски регион). הארגון של סקופיה כיחידה אזורית בעלת ממשל עצמי מוגדר באמצעות החוקים העירוניים.
העיר שוכנת בגובה של כ-255 מטרים מעל גובה פני הים, ושטחה הכולל הוא 1,854 קמ"ר. האקלים השורר בה הוא אקלים יבשתי טיפוסי. נהר וארדאר זורם דרך העיר לכיוון הים האגאי
אזורי סקופיה הם:
|
|
| אקלים בסקופיה | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 4 | 8 | 14 | 19 | 24 | 28 | 30 | 30 | 26 | 19 | 10 | 5 | 18.08 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -3 | -1 | 2 | 5 | 10 | 13 | 15 | 15 | 11 | 6 | 1 | -2 | 6 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 34 | 37 | 36 | 40 | 62 | 46 | 34 | 31 | 41 | 44 | 56 | 46 | 42.25 |
| מקור: Climate-Charts.com | |||||||||||||
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי מפקד אוכלוסין שנערך ב-2002[12] אוכלוסיית העיר מנתה 506,926 תושבים. הקבוצות האתניות העיקריות הן:
| שם | מספר תושבים | אחוז מכלל התושבים |
|---|---|---|
| מקדונים | 338,358 | 66.75% |
| אלבנים | 103,891 | 20.49% |
| צוענים | 23,475 | 4.63% |
| סרבים | 14,298 | 2.82% |
| טורקים | 8,595 | 1.70% |
| בוסנים | 7,585 | 1.50% |
| ולאכים | 2,557 | 0.50% |
| אחרים | 8,167 | 1.61% |
97.5% מתושבי העיר שגילם גבוה מ-10 שנים הם יודעי קרוא וכתוב.
אתרי העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.JPG)
כנסיית פנטליימון הקדוש בנרזי, הסמוכה לסקופיה, היא דוגמה מרשימה לאמנות קומנניאנית מהתקופה הביזנטית. הכנסייה נבנתה על ידי חברי המשפחה הידועה, ובנייתה הסתיימה רק ב-1164. נרזי התפרסמה בזכות הפרסקאות, המייצגים את המגמות השונות שרווחו במאה ה-12. הפרסקאות נצבעו מחדש יותר מדי פעמים במאה ה-19, אך מאוחר יותר שוקמו.
צפונית לעיר שוכן אתר ארכאולוגי ובו אמת מים רומית. אחד מגשרי האבן החוצה את נהר וארדאר מתוארך לתקופתו של סטפן דושאן. המדובר הוא בגשר האבן (Камен мост) הישן שנבנה על יסודות רומיים במרכז העיר תחת חסותו של הסולטאן מהמט השני בין 1451 ל-1469, המחבר את כיכר מקדוניה (Плоштад Македонија) עם הבזאר הישן (Стара Чаршија) – גשר הנחשב לאחד מסמליה הבולטים של סקופיה ומופיע על סמל העיר ועל דגלה.
בתוך העיר עצמה יש מספר מבנים מהתקופה העות'מאנית, כגון קורשומלי אן (פונדק טורקי מימי הביניים) ומספר מסגדים. מסגד מוסטפא פאשה (נבנה בתקופת סלים הראשון) הוא אחד התוצרים המרהיבים ביותר של האדריכלות האסלאמית בסקופיה. המסגד נבנה על גבעה הניצבת מול מבצר קאלה בעשור האחרון של המאה ה-15, והוא חולש על כל האזור. המסגד נתרם על ידי מוסטפא פאשה, שהיה דמות דומיננטית בתקופת שלטונם של באיזיט השני וסלים הראשון. המספר 1519, שנת מותו של מוסטפא פאשה, חרוט על הכניסה למאוזוליאום שלו, השוכן ליד המסגד. המאוזוליאום והמסגד נפגעו קשות ברעידת האדמה של 1963, ועבודות השיקום והשימור החלו רק ב-1968. פנים המסגד מקושט בעיקר בצמחים טיפוסיים. קירותיו של חלל התפילה מכוסים בכתובות קליגרפיות עם שמותיהם של אללה, מוחמד ומאמיניו, וציטוטים מהקוראן.
רוב בנייני ה"בלקן אר נובו" משנות ה-30 נחרבו ברעידת 1963, אך כמה דוגמאות אופייניות כן שרדו.
בשנת 1970 הוקמה אנדרטת האישה הלוחמת לזכר הנשים שלחמו במלחמת העולם השנייה נגד הנאצים.
צלב המילניום, השוכן בפסגת הר וודנו, הוא אטרקציה תיירותית ידועה. הוא נבנה ב-2002. גובה הצלב הוא 66 מטרים, והוא הגדול ביותר מסוגו בעולם שניתן לראות ממרחק 30 ק"מ. רכבל מוביל אליו מסקופיה.
החל משנת 1926 פועל גן החיות של סקופיה.
כ-20 ק"מ מדרום לסקופיה נמצא קניון מטקה אתר טבע ובילוי פופולרי בסקופיה ובכל מקדוניה הצפונית.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיאון סקופיה לאמנות עכשווית הוא אחד מהמוסדות החשובים במקדוניה הצפונית לגילוי, אצירת ושמירת חפצי אמנות עכשווית. הקהילה הבינלאומית הפגינה סולידריות רבה בעת שעזרה לשקם את סקופיה. אחד מההיבטים של סולידריות זו היה כאשר האיגוד הבינלאומי לאמנות פלסטית קרא לחבריו ליצור יצירות אמנות שיסייעו בשיקום העיר. בניין הפרויקט נתרם על ידי ממשלת פולין, שהכריזה לשם כך על תחרות בינלאומית, והוא היה עבודתם המשותפת של כמה אדריכלים פולנים מובילים. שטחו הכולל של המוזיאון הוא 5,000 מ"ר.
אזורי הפארק הגדולים, שבהם ניתן לבצע פרויקטים מגוונים בתחום הפיסול, קשורים גם כן למוזיאון.
פסטיבל הג'אז של סקופיה הוא אחד מאירועי הג'אז החשובים ביותר במקדוניה הצפונית. האמנים הנוטלים חלק בפסטיבל מנגנים בכל סגנונות הג'אז. בין אורחי הפסטיבל הידועים ניתן למנות את ריי צ'ארלס וטיטו פואנטה. הפסטיבל הוא חלק משורת פסטיבלים אירופאים בתחום הג'אז המאוגדים על ידי מספר גופים, והוא נערך פעם בשנה באוקטובר.
כלכלה ותחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר היא מרכז חשוב עבור עיבוד מתכות, כימיקלים, חומר גלם מעץ, ותעשיות דפוס, אך לאחר 1991 סבלה מירידה בנפח העסקים. ההתפתחות התעשייתית של העיר לוותה בפיתוחם של מגזרי המסחר והבנקאות, כמו גם מתן דגש על תחום התרבות והספורט.
השכר הממוצע בעיר עמד ב-2010 על 400 יורו בלבד לאדם.
החשיבות של העיר כבסיס תחבורתי עלתה בשנות ה-90. העיר נמצאת על צומת בין שניים מנתיבי התעבורה הפאן-אירופיים. סקופיה משורתת על ידי נמל התעופה סקופיה אלכסנדר הגדול. תחנת הרכבת המרכזית ממוקמת כ-2 ק"מ ממזרח למרכז העיר.
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסקופיה ישנן מספר קבוצות כדורגל. הקבוצה הבכירה שבהן היא וארדאר סקופיה שהייתה לאחת מקבוצות הכדורגל המקדוניות הטובות ביותר. בעיר יש שלוש קבוצות נוספות: מקדוניה גורצ'ה פטרוב, צמנטרניקה 55 סקופיה ורבוטינצ'קי קומטל סקופיה. בעיר ממוקם האצטדיון הלאומי של מקדוניה הצפונית, טושה פרואסקי ארנה, בו עורכת הנבחרת המקומית את משחקיה הביתיים. העיר מיוצגת בתחום הכדוריד על ידי וארדאר פרו סקופיה, שזכתה באליפות מקדוניה בעונת 2006/2007. שלוש קבוצות הכדורסל העיקריות של העיר הן מזט סקופיה, רבוטניצ'קי סקופיה ווארדאר סקופיה, אך רק הראשונה נוטלות חלק במפעלי הכדורסל החשובים של אירופה.
קבוצת כדוריד וארדאר סקופיה היא בין החזקות במדינה ואף זכתה פעם בליגת האלופות בכדוריד.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – יהדות בולגריה, יהדות יוגוסלביה, יהדות מקדוניה הצפונית
יסוד הקהילה והתפתחותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשוני היהודים שכונו רומניוטים, הגיעו לעיר במאה ה-3 עת נשלטה בידי האימפריה הרומית. היהודים שימשו לא אחת מתווכים בין שליטי האימפריה הבולגרית הראשונה לנציגי ממלכת הכוזרים וזכו לחופש פולחן מלא.[13] ב-1170 חלף בבלקנים הנוסע בנימין מטודלה וציין שבסקופיה מתגוררת קהילה יהודית מאורגנת ומבוססת.[14] גם בתקופת האימפריה הבולגרית השנייה חיו יהודי העיר בביטחון יחסי והקהילה גדלה כתוצאה מהגירת פליטים שנמלטו משטחי האימפריה הביזנטית. בשנת 1493 הגיעו מגורשי ספרד לחבל מקדוניה בהזמנת הסולטאן העות'מאני באיזיט השני, השתלבו היטב במנגנונים השונים ובכמותם הרבה הביאו לשינוי באופי קהילת יהודי העיר שקיבלה צביון ספרדי.[15] בשנת 1680 נפטר ונקבר בסקופיה נתן העזתי סופרו ונביאו של שבתאי צבי וקברו הפך למוקד עליה לרגל לאנשי הקהילות השבתאיות. עם תום השלטון העות'מאני, לאחר חתימת חוזה סן סטפנו הפכה השליטה בחבל מקדוניה הווארדארית סלע מחלוקת בין ממלכת בולגריה לממלכת סרביה אשר נלחמו ביניהן על השליטה בו. לאחר תבוסת בולגריה במלחמת העולם הראשונה, הפכה סקופיה מתוקף חוזה ניי חלק מממלכת יוגוסלביה. מראשית שנות ה-20, מאוגדת הייתה קהילת סקופיה באיגוד הקהילות היהודיות ביוגוסלביה שמרכזו בבלגרד. בשנת 1940 מנו יהודי העיר 2,816 נפשות, 96% מתוכם יהודים ספרדים ו-4% אשכנזים.[16] לאחר פרוץ הקרבות הגיעו פליטים יהודים נוספים לעיר ובראשית 1943 מנתה הקהילה 3,342 נפשות.[17]
מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי סקופיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכיבוש ותחילת הרדיפות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 במרץ 1941 הצטרפה בולגריה להסכם התלת-צדדי, הורמאכט נכנס לשטחה ללא קרב והשתמש באדמתה כבסיס להכנעת ממלכת יוגוסלביה. ב-6 באפריל פלש הוורמאכט לשטחי ממלכת יוגוסלביה ותוך ימים ספורים הוכנעה הממלכה וחולקה בין מדינות הציר. במחצית השנייה של חודש אפריל נכנסו לסקופיה יחידות של הצבא הבולגרי. האוכלוסייה המקדונית קיבלה אזרחות בולגרית ומיהודי העיר היא נמנעה.[18] עם זאת הוטלו על יהודי העיר מגבלות במסגרת החוק להגנת האומה, הם נצטוו לענוד טלאי צהוב וכל הגברים בגילאי 20–40 גויסו לעבודות כפייה.[19]
ב-10 ביוני 1942 החליטה הממשלה הבולגרית שכל הנתינים היוגוסלבים והיוונים המתגוררים בשטחים שסופחו לבולגריה יקבלו נתינות בולגרית. עוד נאמר בהחלטה: "פקודה זו לא מיועדת לאנשים ממוצא יהודי". ב-26 באוגוסט 1942 החליטה הממשלה הבולגרית על הקמת הקומיסריון לשאלות יהודיות וב-3 בספטמבר מונה אלכסנדר בלב לעמוד בראשו. בלב מינה את איוון זכרייב סגן ראש עיריית סקופיה לקומיסר לענייני יהודים בעיר.[20]
שואת יהודי סקופיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-22 בפברואר 1943 חתם אלכסנדר בלב ראש "הקומיסריון לשאלות יהודיות" הסכם עם תיאודור דנקר על מסירת 12,000 יהודי תראקיה ומקדוניה לגרמנים, כשלב ראשון לקראת גירוש כל יהודי בולגריה. הרכוש הפרטי והקהילתי היהודי יועד להחרמה על ידי השלטונות.[21] ב-11 במרץ בשעה 06:00 בוצעה אקציה בכל רחבי מקדוניה ויהודיה ובכלל זה יהודי העיר סקופיה רוכזו בבית החרושת לטבק מונופול[22] הסמוך לתחנת הרכבת אשר בעיר. 7,000 יהודים הצטופפו בתנאי רעב, תברואה לקויה, חלקם פצועים וחולים ללא כל טיפול רפואי. לפי נתוני משרד הפנים הבולגרי נעצרו מקרב יהודי סקופיה גופא 3,290 נפשות.[23]
אחד מבני הקהילה שהצליח להימלט מאוחר יותר מהרכבות, תיאר את המראות: ”סגן מפקד המשטרה הבולגרית הכה ללא רחם את היהודים במחנה ובמיוחד את הנשים, בהן הכה במקל גומי שאורכו מטר”.[17]
ב-22 במרץ בוצע ה"טרנספורט" הראשון שהכיל 2,338 יהודים ממחנה מונופול וב-29 במרץ האחרון. היהודים הועלו על רכבות משא, הובלו ישירות למחנה ההשמדה טרבלינקה, אליו הגיעו לאחר ימים אחדים. בשל תנאי המסע מתו בדרך מאות יהודים. מקץ ימים אחדים לאחר הגעתם לטרבלינקה נרצחו כל בני הקהילה. הכסף המזומן של היהודים נמסר לבנק המרכזי הבולגרי והרכוש נמכר במכירות פומביות שהכנסותיהן הועברו למשרד לענייני יהודים.
מקצת מן היהודים הצליחו לחמוק מחיילי הצבא הבולגרי ונמלטו לאלבניה או הצטרפו לכוחות הפרטיזנים של טיטו. כמה עשרות ילדים יהודים ניצלו בידי משפחות מקדוניות ויהודים ספורים הצליחו לקפוץ מהרכבות שעשו דרכן לטרבלינקה.[21]
טודור ופנדורה הדג'י-מיטקוב זכו בתואר חסידי אומות העולם על הצלת משפחה יהודית מתושבי העיר.
בית העלמין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית עלמין יהודי עתיק היה קיים בפאתי הרובע היהודי הישן בעיר. בית העלמין חולל במהלך מלחמת העולם השנייה ונחרב כליל בעת רעידת האדמה הקשה שפגעה בעיר בשנת 1963. ההשערה היא שעל חורבותיו נבנו מבני מגורים. מספר מצומצם של מצבות הועברו לבית העלמין הכללי בעיר. שם, בחלקה היהודית של בית העלמין נקברים נפטרי הקהילה בימינו,[24][25] במהלך רעידת האדמה נהרגו 7 מבני הקהילה היהודית ועוד מספר תיירים יהודים שביקרו במקום.[26]
המרכז להנצחת השואה של יהודי מקדוניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – המרכז להנצחת השואה של יהודי מקדוניה
ב-2011 נחנך במרכז סקופיה, המרכז להנצחת שואת יהודי מקדוניה. במוזיאון המשתרע על שלוש קומות יש תיעוד במקדונית ובאנגלית על שואת יהודי מקדוניה ותרקיה.
הקהילה בימינו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית המאה ה-21 חיים בסקופיה 250 יהודים. לאחר פירוק יוגוסלביה, חלה התעוררות יהודית במקדוניה, נפתח בית כנסת ונערכות פעילויות קהילתיות ודתיות. הרב אברהם קוזמה מכהן כרב הראשי של הקהילה היהודית בעיר.[13] בעיר סקופיה נולד המלחין והמעבד מוני אמריליו.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנקרה, טורקיה
בלגרד, סרביה (מ־2006)
פרניק, בולגריה
ברדפורד, הממלכה המאוחדת
קראיובה, רומניה
דיז'ון, צרפת
דרזדן, גרמניה
יורק המזרחית, קנדה- איסטנבול, טורקיה
לצ'ה, איטליה
ליובליאנה, סלובניה
פיטסבורג, ארצות הברית- רובא, צרפת
- טמפה, ארצות הברית
וורם, בלגיה- נירנברג, גרמניה (מ־1982)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ניר ברוך (עורך), השמדה והישרדות בבולגריה המאוחדת ומסקנות ועדת בייסקי, העמותה לחקר הקהילות היהודיות בבלקן ולהנצחתן, תל אביב, 2003.
- מיכאל בר זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999.
- יצחק אדיז'ס, ילדות במקלט באלבניה, הוצאת יד ושם, תל אביב, 1994.
- משה מוסק, "כפשע בינם לבין המוות - יהודי בולגריה", באתר "יד ושם".
- נסים יושע, "השועל הבלקני-על חלקה של בולגריה בהשמדת היהודים", באתר "יד ושם".
- ג'ני לבל, שואת יהודי יוגוסלאביה - הקהילות במקדוניה, פירוט וחבל קוסובו, פורסם ב"פעמים", 27, תשמ"ו 1986, עמ' 62–75. חוברת שהוקדשה לנושא יהדות ספרד והמזרח בתקופת השואה. באתר יד בן צבי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סקופיה- סקופיה באתר ויקימסע
- זאב בן אריה, טיול לסקופיה ומרכז מקדוניה - הלב האנושי והתרבותי, באתר GoTravel
- סקופיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סקופיה (מקדוניה הצפונית), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ [1]
- ^ Babiniotis, Λεξικό της Νεοελληνικής Γλώσσας
- ^ משמעות המילה "scope" באתר your Dictionary (באנגלית)
- ^ Watkins, Thomas H., "Roman Legionary Fortresses and the Cities of Modern Europe", Military Affairs, Vol. 47, No. 1 (Feb., 1983)
- ^ Room A. Placenames of the World: Origins and Meanings of the Names for Over 5000 Natural Features, p.335.
- ^ Catholic Encyclopedia: Scopia.
- ^ Pavlov, Plamen (2002). Цар Самуил и "Българската епопея" (בבולגרית). Sofia, Veliko Tarnovo: VMRO Rousse. אורכב מ-המקור ב-2009-05-25. נבדק ב-2008-07-07.
- ^ ערך על העיר אוסקוב, באתר Classic Encyclopedia (באנגלית)
- ^ ממערכות המלחמה, הזמן, 28 באוקטובר 1912
- ^ בתי משפט סרבים בערים הלכודות, החרות, 8 בינואר 1913
- ^ Focus News Agency
- ^ 2002 census results in English and Macedonian (PDF)
- ^ 1 2 "כנס רבני הבלקן" באתר ההסתדרות הציונית.
- ^ חיים קשלס, מתי באו ראשוני היהודים לבולגריה, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 31.
- ^ מינה רוזן (עורכת), ימי הסהר-פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, התשנ"ו-1996.
- ^ ג'ני לבל, שואת יהודי יוגוסלאביה, עמוד 62.
- ^ 1 2 מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 124.
- ^ ג'ני לבל, גאות ושבר, פרקים בתולדות יהודי מקדוניה הווארדארית, הוצאת מורשת, 1986, עמוד 196.
- ^ ג'ני לבל, שואת יהודי יוגוסלאביה, עמוד 63.
- ^ ג'ני לבל, גאות ושפל, פרקים בתולדות יהודי מקדוניה הווארדארית, עמוד 201.
- ^ 1 2 "סיפורה של קהילת מונאסטיר", ב אתר יד ושם.
- ^ תמונת בית החרושת מונופול, באתר בית לוחמי הגטאות.
- ^ חיים קשלס, תעודות ומסמכים, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 848.
- ^ "הקהילה היהודית במקדוניה", באתר jewish-heritage-europe (באנגלית).
- ^ החלקה היהודית בבית העלמין הכללי בסקופיה
- ^ ג'ני לבל, גאות ושבר, פרקים בתולדות מקדוניה הווארדארית, עמוד 240.
| ערי הבירה של מדינות אירופה | |
|---|---|
| |
[1] מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אולם מסיבות היסטוריות נכללת באירופה
|
