משפחת כלץ
משפחת כלץ היא משפחת רבנים ומחברי ספרים, אשר מוצאה מקסטיליה, לאחר גירוש ספרד המשפחה השתקעה בצפון אפריקה.
רבי יהודה כלץ הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהודה כלץ (הראשון)
אבי המשפחה רבי יהודה כלץ נולד בקסטיליה ובשנת ה'רל"ז בעקבות הפרעות הסמוכות לגירוש ספרד עבר לגרנדה שבאותה עת הייתה בשליטה מוסלמית, רבי יהודה הקים שם ישיבה ולימד את התלמידים גמרא עם רי"ף ור"ן ולאחר שהעלה את רמתם התקדם גם לשאר מפרשים,[1] לאחר חמש שנים בשנת ה'רמ"א עבר למלגה ואף שם הקים ישיבה, בשנת ה'רמ"ו כנראה בשל התחלת גירוש ספרד עבר לעיר הונין שבאלג'יר והקים ישיבה, תלמידו רבי עלאל בן יוסף בן סידון שכנעו לעבור לתלמסאן לבית אביו אשר שם החיים יותר נוחים, ולאחר חודשיים עבר לשם, כאות הוקרה לתלמידו על העזרה הקדיש לו את החיבור משיח אלמים, לאחר שנת ה'רנ"ג אין ידיעות על חייו.
חיבורו המפורסם הוא ספר המוסר אשר תוכנו הוא קיצור ספר מנורת המאור לרבי ישראל אנקווה, רבי יהודה ערך והשמיט את הנדונים ההלכתיים מהספר וכך הפכו לעממי, הרב מאיר אלבז שיער שלא הייתה כוונתו לחבר ספר אלא להקל על צאן מרעיתו ולכן לא ציין שספרו הוא קיצור, הרב מנחם מנדל קרנגיל כתב שההערות על דרך הקבלה בספר זה הן של רבי משה כלץ, אחיין המחבר.[2] יש מייחסים את הספר לרבי יהודה השני. רבי משה כלץ כתב הקדמה לספר והוסיף הגהות רבות על פי הקבלה, הספר הוא ספר בולט.[3][4]
רבי שלמה כלץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנו של רבי יהודה היה רבי שלמה כלץ. הפרטים הידועים עליו הם שלמד אצל רבי יצחק אבוהב, ורבי אברהם גאבישון מחבר ספר "עומר השכחה" (ליוורנו תק"ח) היה תלמידו ומביא ממנו שמועות רבות, תלמיד נוסף הוא רבי יוסף אלאשקר מחבר ספר צפנת פענח, כמו כן ידוע עליו שהיה ממפיצי תורת הקבלה.[5]
רבי יהודה כלץ השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – יהודה כלץ (השני)
בנו של רבי שלמה. אף הוא לימד את רבי אברהם גאבישון. בגיל צעיר, חלק על רבי אברהם אבן טוואה.[6] בשנת שכ"ה כבר הגיע להוראה ותיקן כתובות, בשנת שנ"א כבר לא היה בין החיים, חיבורו המפורסם הוא "מגיד משנה" על הלכות שחיטה לרמב"ם אשר נדפס לראשונה על ידי רבי אברהם אנקווה בתוך ספר זבחים שלמים (ליוורנו תרי"ח) והחל משנת ה'תרמ"ב יוחס בטעות בדפוסים שנדפסו באירופה לבעל המגיד משנה, רבי וידאל די טולושא.
שאול ליברמן[7] סבר שהמחבר הוא רבי יהודה הראשון והסכים עמו ישראל תא שמע,[8] לעומתם שלמה זלמן הבלין הביא כתב יד של רבי יהודה השלישי בו כותב שמחברו הוא זקנו רבי יהודה השני וכך הוכרע הספק.
רבי יהודה כלץ השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – יהודה כלץ (השלישי)
בנו של רבי אברהם בן רבי יהודה השני, תלמידו של רבי שלמה דוראן[9] משורר מליץ ורופא.
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלף המגן – חיבור בן אלף בתים על דיני קידושין גירושים מזונות ושבועות, חלקים מהחיבור נדפסו בתוך ספר זכות אבות (ליוורנו תקע"ז, באתר היברובוקס) לרבי אברהם קורייאט, חיבורו השלם מצוי בכמה כתבי יד.
- שמע שלמה – דיני טרפות, הספר נדפס על ידי רבי לוי אסולין בתוך ספר זבחי אלהים, (תוניס תרפ"ב, באתר היברובוקס).
שני חיבוריו אלו נכתבו בצורת שיר, בכתב יד קיימות מספר בקשות ממנו וכן קינה על רבי יעקב ששפורטש
רבי משה כלץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]הביא לדפוס את ספר המוסר בקושטא רצ"ז והוסיף לספר עשרות הגהות על פי הקבלה, בהקדמה כותב שהוא אחיינו של המחבר, לעומת זאת בדפוס שני מיוחס כנכדו של המחבר.
רבי משה הכניס להגהותיו חלקים מחיבורו של רבי משה די לאון שתוכנו הוא טעמי המצוות על פי הקבלה ומכונה "סודות", וכן הביא קטעים בשם ספר הזוהר אשר לא מופיעים בנוסח הקיים היום,[10] לא ידועים פרטים על חייו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב מאיר אלבז, משיח אלמים, ירושלים תשמ"ו, באתר אוצר החכמה
- אברהם יוסף ורטהיימר (מהדיר), מבוא הספר, ספר המוסר, ירושלים תשל"ג, באתר אוצר החכמה
- שלמה זלמן הבלין, לתולדות משפחת אלכלץ קריית ספר, מט, תשל"ד, עמ' 643 – 656, באתר רמב"י.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רבי יהודה כלץ, משיח אלמים, הקדמה
- ^ שם הגדולים, מערכת ספרים, אות מ, סעיף קטן ע, בהערה מט. שם כתב שרבי משה היה נכדו, אך במקום אחר הוא כותב שהמחבר היה דודו
- ^ ראו למשל בדרכי משה אורח חיים סימן כה סעיף קטן ג
- ^ לב טוב, באתר היברובוקס
- ^ התשב"ץ בחוט המשולש א טז, מביא תקנה שתיקן בענייני כתובות
- ^ ראו שו"ת נופך סימן ו.
- ^ תוספת ראשונים חלק ב ירושלים תרצ"ח חולין עמ' 218 – 219
- ^ קריית ספר מח עמ' 179
- ^ ראו בספר חוט המשולש הנדפס בתוך שו"ת התשב"ץ חלק א תשובות יא ולב
- ^ ראו: אבישי בר אשר, קבלה ומנהג: תשובות הגאונים ומדרשות ה'קדמונים' בפולמוס המנהגים ב'זוהר' ובסביבתו הספרותית, תרביץ פד א-ב תשע"ו עמ' 195 - 263.