סנטיסימה טרינידד (1751)
 | |
| גליאון ספרדי יורה מתותחיו | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | גליאון |
| צי | הצי הספרדי |
| דגל הצי |
.svg){kind=small} |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | מספנות באגאטאו, סורסוגון, הפיליפינים |
| תחילת הבנייה | 1750 |
| הושקה | 30 באפריל 1751 |
| תקופת הפעילות | 1751–1765 (כ־14 שנים) |
| אחריתה |
נשבתה על ידי ספינות הצי הבריטי - 30 באוקטובר 1762 נמכרה ופורקה - 1765 |
| מידות | |
| תפוסה | 2,000 טונות |
| אורך | "167-6 רגל (51 מ') |
| רוחב | "50-6 רגל (15.4 מ') |
| שוקע | "30-6 רגל (9.3 מ') |
| נתונים טכניים | |
| גודל הצוות | 400-800 |
| מספר תרנים | 3 |
| הנעה | מפרשים |
| אמצעי לחימה | |
| חימוש | 60 תותחים |
ה"סנטיסימה טרינידד" (בספרדית: Santísima Trinidad; שם רשמי: Santísima Trinidad y Nuestra Señora del Buen Fin; מילולית: "השילוש הקדוש וגבירתנו של הסוף הטוב") הייתה ספינת סוחר ספרדית מסוג גליאון שנועדה להפליג בין הפיליפינים לספרד החדשה (כיום מקסיקו) באמצע המאה ה-18. אין לבלבל בין ספינה זו לאוניית הדגל של הצי הספרדי, ה"נואסטרה סניורה דה לה סנטיסימה טרינידד" (Nuestra Señora de la Santísima Trinidad), ספינת המלחמה הגדולה ביותר בעולם לזמנה, אשר טבעה ב-1805 במהלך קרב טרפלגר.
בנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספינה נבנתה במספנות האי בגאטאו, מול חופי חצי האי סורסוגון, שבפיליפינים ב-1751. אורכה (כ-51 מטרים) ורוחבה (כ-15.5 מטרים) הפכו אותה לאחת מספינות הגליאון הגדולות ביותר שנבנו בפיליפינים. היא תוכננה לשאת חימוש של 60 תותחים, להיות בעלת תפוסה של 2,000 טונות ויכולת נשיאת של 5,068 ארגזי מטען. ההוראה לבנייתה הגיעו ישירות מהמושל הכללי של הפיליפינים, דון פרנסיסקו חוסה דה אובאנדו (Francisco José de Ovando) המרקיז הראשון של ברינדיזי, ועלות בנייתה הגיעה לסכום של 229,852 פסו[1]. בשל נפחה הגדול וטעויות מבניות שנעשו במהלך בנייתה שפגמו ביכולת השייט שלה, בוצעו ב-1757 תיקונים והתאמות נוספות על מנת להפחית את ההדחק של הספינה, במסגרתם גם הוסרו חלק מעמדות התותחים[2].
לכידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסנטיסימה טרינידד הפליגה מנמל קאביטה ב-3 בספטמבר 1762 ליעדה - אקפולקו שבספרד החדשה בנתיב הגליאון של מנילה. הספינה נקלעה לסערה עזה סמוך לאיי מריאנה בליל ה-2 באוקטובר, במהלכה נשבר התורן הראשי. הקפטן החליט לשוב לאחור למנילה לתיקונים, כאשר הוא אינו מודע לכך ששייטת בת 15 ספינות הצי המלכותי הבריטי בסיוע חברת הודו המזרחית פלשה לפיליפינים וכבשה את מנילה ב-6 באוקטובר במסגרת מלחמת שבע השנים; כאשר הפכה ספרד לבת בריתה של צרפת ב-1761, הפכו נכסיה באמריקה ובאסיה למטרות צבאיות לגיטימיות[1].
לאחר כיבוש מנילה, המתינו הבריטים לגליאון שעזבה את אקפולקו והייתה צפויה להגיע לפיליפינים - הפיליפינו, שהייתה למעשה ספינת סוחר קטנה יותר מסוג פאטצ'ה (Patache), ונשאה עמה מטילי כסף בשווי 2.3 מיליון פסו, התשלום עבור העברת הסחורות לאקפולקו בשנה שעברה, ואת הסובסידיה השנתית שנשלחה ממושל מלכות המשנה של ספרד החדשה לפיליפינים. כאשר הגיעה הפיליפינו לחוף סאמאר, שלח הקפטן שלה גליאה לקאביטה עם בקשה לספק נווט שידריך אותו דרך מצר סן ברנרדינו, ולא היה מודע לפלישה הבריטית למנילה ולהתפתחויות במלחמת שבע השנים. הגליאה הגיעה לקאביטה ונתפסה על ידי הבריטים ששמעו מקציניה על כך שהפיליפינו כבר נמצאת באזור. בתגובה, שיגר מפקד השייטת, תת-אדמירל סמיואל קורניש (Samuel Cornish), שתי פריגטות - אה"מ פנתר, בעלת 60 תותחים, ואה"מ ארגו, בעלת 28 תותחים, במטרה ללכוד אותה[1][2].
בעודה חוזרת למנילה אותרה הסנטיסימה טרינידד על ידי הפנתר והארגו בכניסה למצר סן ברנרדינו ב-30 באוקטובר 1762. הטרינידד התגוננה בעזרת שישה תותחים בלבד שהיו מוכנים לפעולה (יתר התותחים אוחסנו בבטן הספינה כדי לפנות יותר מקום למטען) ואש מנשק קל, שגרמו נזק חמור לארגו אשר נאלצה לחדול מהתקפתה. הספינות הבריטיות המשיכו בהתקפה למחרת בבוקר ולאחר לחימה בת שעתיים החליט צוות הטרינידד להיכנע; 35 בריטים נהרגו ו-34 נפצעו בהתקפה, כאשר לספרדים נהרגו 18 ונפצעו 20, מתוך 800 נוסעים ואנשי צוות[2]. הספינות הבריטיות ירו למעלה מ-1,000 פגזי תותח אך גרמו רק נזק שולי לדופן העבה של הגליאון. הבריטים עלו לסיפון והתאכזבו לגלות שזו אינה הפיליפינו כפי שחשבו בתחילה. עם זאת, העריך אדמירל קורניש בדיווח ששלח כי נמצא מטען שווה ערך ל-1.5 מיליון דולר, מלבד הספינה עצמה שהייתה שווה כ-3 מיליון דולר נוספים. האסירים הועברו לפנתר, שהחלה לגרור את הטרינידד בחזרה למנילה. הארגו נשלחה לפניהם, הגיעה למנילה ב-7 בנובמבר ואז נשלחו סירות ואנשים נוספים כדי לסייע בהבאת הגליאון לנמל[1][3]. חלק גדול מהמטען נמסר כפרס עבור הקפטנים וצוותי הספינות הלוכדות, כאשר גם אדמירל קורניש קיבל את חלקו וכתוצאה מכך התעשר מאוד.
לאחר לכידת הטרינידד המשיכו הבריטים בניסיונותיהם לאתר את הפיליפינו. הספינה נמצאה לבסוף, אך ללא מטענה היקר אשר נפרק בפקודת מושל הפיליפינים, שארגן את ההתנגדות לכיבוש הבריטי מחוץ למנילה, והועבר למקום בטוח ביבשה. זועמים ומתוסכלים העלו הבריטים את הספינה באש[1].
הסנטיסימה טרינידד נותרה בידי הבריטים עד שעזבו את מנילה ביוני 1764 והועברה לנמל פורטסמות', שם נמכרה לאחר כשנה על ידי מפקדי הספינות אשר הרוויחו כ-30,000 לירות שטרלינג כל אחד, סכום עתק באותם ימים, עם סכומים קטנים יותר שחולקו לשאר אנשי הצוות. לא ידוע מה עלה בגורל הספינה, אך ככל הנראה היא פורקה והעץ ממנו נבנתה נמכר[2].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "The capture of Manila by the British". Britishbattles.com
- Silos Rodríguez, José María. "Viaje de 1755 del Galeón Santísima Trinidad". Todo a Babor (בספרדית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 Fish, Shirley. The Manila-Acapulco Galleons : The Treasure Ships of the Pacific. AuthorHouse, 2011. ISBN 145677543X. עמודים 213–218
- ^ 1 2 3 4 Paine, Lincoln P. Warships of the World to 1900. Houghton Mifflin Harcourt, 2000. ISBN 0547561709. עמוד 160
- ^ Tracy, Nicholas. Manila Ransomed: The British Assault on Manila in the Seven Years War. University of Exeter Press, 1995. ISBN 0859894266. עמודים 74–77