סיפורו של האביר
סיפורו של האביר (The Knight's Tale) הוא ראשון הסיפורים ביצירה סיפורי קנטרברי של המשורר האנגלי בן המאה ה-14, ג'פרי צ'וסר. הדמות המגוללת סיפור זה היא האביר, תֵזֵאוּס. הסיפור מבוסס על דמותו של ג'ון הוקווד[1], באופן פארודי, כיוון שהוקווד לא מימש את האידיאלים של האבירות אלא בז להם[2].
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"סיפורו של האביר" נסוב סביב שני אבירים, רעים בנפש, ארקיטה ופלמון מממלכת תבי, הנכלאים על ידי תזאוס, דוכס אתונה, במגדל-אסורים. השניים, ראשון פלמון ובעקבותיו ארקיטה, חוזים במלוא הדרה של אחות היפוליטה, אמילי (אמיל), ונופלים שבי בקסמיה. התחרות על לבה מובילה לשנאה תהומית ביניהם. לבסוף, השניים משתחררים מבית הסוהר ומנסים לזכות בליבה של אמילי בכל מחיר, ובעשותם כן כמעט והורגים איש את רעהו. בסופו של דבר, נערך קרב אחרון בטורניר על הזכות לשאתה לאישה, המאורגן על ידי תזאוס. פלמון מתפלל לאלת האהבה, ונוס, שתעשהו לבעלה של אמילי, אמילי נושאת תפילה כי ינצח זה האוהבה אהבת-אמת, וארקיטה מתפלל לאל המלחמה, מארס, למען הניצחון. ארקיטה זוכה בקרב, אך האלים מפילים אותו מסוסו בעת סיבוב הניצחון והוא נפצע-פצעים אנושים ונפטר בטרם יוכל לתבוע את אמילי כפרס. על כן, לאחר מספר שנות אבל ובעצת תזאוס, פלמון הוא זה שנושא את אמילי לאישה. הסיפור, הכתוב כפואמה, מציג בפני הקורא נדבכים טיפוסיים רבים של מושג האבירות, דוגמת אהבת-אבירים ודילמות מוסריות.
המשכים
[עריכת קוד מקור | עריכה]"תסאידה דל נוזה די אמיליה" מאת ג'ובני בוקאצ'ו הוא מקור סיפור זה. "סיפורו של האביר", אף על פי כן, אינו אלא תרגום חופשי ביותר לסיפורו של בוקאצ'ו, ואורכו עומד על מעט יותר מ-2,000 שורות בהשוואה לאפוס האיטלקי בן ה-9,000. הגם שמקצת העלילה אבד בשל כך, זרם תחתי של פילוסופיה נוסף על ידי צ'וסר, שספג השראה בעיקר מ"נחמת הפילוסופיה" ("Consolation of Philosophy") מאת בואתיוס שאף אותו הוא תרגם לאנגלית ביניימית.
ג'ון דריידן תרגם סיפור זה לאנגלית ולסגנון בני-זמנו. כותרו של ספרו של דריידן הוא "פאלאמון וארקיט" ואורכו עולה על זה של הסיפור המקורי הודות לנגיעות הפואטיות שדריירן הוסיף לו.
האביר וסיפורו מהווים לכאורה האנשה לרעיונות האבירות, אך "האביר של צ'וסר", ספר מאת טרי ג'ונס, מתאר את דיוקנו של האביר כשכיר-חרב הרחוק מהיות אצילי, מוסרי או עדין (הגם שתאוריה זו שנויה במחלוקת בעיני רבים בקהילה האקדמית). הסיפור הבא לאחריו, "סיפורו של הטוחן", מהווה אנטיתזה ישירה לאביר ונעדר אצילות או מושרת של מיתולוגיה קלאסית כל עיקר, אך במקום זאת מתהולל, גס ומבדח ומטרתו להעלות באביר את חמתו.
"The Two Noble Kinsmen", מחזה שנתחבר במשותף על ידי ויליאם שייקספיר וג'ון פלטשר, מבוסס על סיפור זה.
"סיפורו של אביר", סרט הוליוודי משנת 2001 בכיכובו של הית' לדג'ר, שאל את שמו מסיפור זה, ובו מופיעה אף דמותו הבדיונית של צ'וסר עצמו. לקראת סופו של הסרט, מסופרת בדיחה קצרה על חשבונו של הסיפור כאשר צ'וסר הבדיוני טוען כי הוא יעבד את האירועים המתרחשים בסרט לסיפור ויעלהו על הכתב, ובעליל מתייחס בכך ל"סיפורו של האביר" שחובר בידי צ'וסר האמיתי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמעון זנדבנק (תרגם), סיפורי קנטרברי, עם עובד הוצאה לאור, התש"ם-1980.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיפורו של האביר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סיפורו של האביר (אורכב 29.06.2020 בארכיון Wayback Machine) בתרגום שורה-אחר-שורה באתר אוניברסיטת הרווארד
- הסיפור בתרגום מודרני באתר eChaucer
