סיימון גרנס

סיימון גרנס
Simon Gerrans
	גרנס, 2011
לידה	16 במאי 1980 (בן 44); מלבורן, אוסטרליה
גובה	170 ס״מ
משקל	64 ק"ג
תחום	כביש
התמחות	פנצ'ר
קבוצות עבר	AG2R Prévoyance (2005-2007) ; קרדי אגריקול (2008) ; סרוולו (2009) ; קבוצת סקיי (2010-2011) ; אוריקה גרין אדג' (2012-2017) ; BMC (2018)
הישגי שיא	טור דאון אנדר (2006, 2012, 2014, 2016) ; מילאנו - סן רמו (2012) ; לייז'–בסטון–לייז' (2014) ; גרנד פרי קוויבק (2012, 2014) ; גרנד פרי מונטריאול (2014) ; אליפות אוסטרליה (2012, 2014) ; שני קטעים בטור דה פראנס (2008, 2013) ; גרנד פרי קווסט-פראנס (2009).
	simongerrans.com
	מאזן מדליות
מתחרה עבור אוסטרליה
אליפות העולם

סיימון גרנס (באנגלית: Simon Gerrans; נולד ב-16 במאי 1980) הוא לשעבר רוכב אופני כביש אוסטרלי. גרנס נחשב לאחד מגדולי הרוכבים האוסטרלים בכל הזמנים בתחום המרוצים החד-יומיים, הוא ניצח בשניים מתוך חמשת המונומנטים - לייז'–בסטון–לייז' ומילאנו - סן רמו. הוא גם ניצח בגרנד פרי מונטריאול ובגרנד פרי קוויבק והיה אלוף אוסטרליה פעמיים, גרנס ניצח את טור דאון אנדר 4 פעמים. והוא שיאן הניצחונות במרוץ. בתחום הגרנד טורס, גרנס ניצח קטע בוואלטה אספנייה, וארבעה קטעים בטור דה פראנס (ששניים מהם קבוצתיים, בנגד השעון) ושני קטעים בג'ירו ד'איטליה (אחד מהם קבוצתי, בנגד השעון).

ביוגרפיה

גרנס נולד במלבורן וגדל במנספילד. פיל אנדרסון, רוכב אופניים אוסטרלי לשעבר שהיה שכנו של גרנס, עודד אותו להיכנס לתחום.

AG2R Prévoyance (2005–2007)

גרנס הצטרף לקבוצת AG2R Prévoyance הצרפתית בשנת 2005, לאחר שבשנת 2004 רכב בקבוצה כ"סטאז'ר". הוא סיים במקום השביעי בטור דאון אנדר, גרנס ניצח במרוץ החד יומי, "טור דה פיניסטרה". הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בטור דה פראנס ובגרנד טור באופן כללי, התוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ הגיעה בקטע ה-17, כשסיים שלישי. גרנס ניצח גם באותה עונה את גרנד פרי אינדוסטריה-ארטיאנאטו. וניצח את הראלד סאן טור, לאחר שגם ניצח את הקטע השלישי במרוץ.

ב-2006, גרנס ניצח את טור דאון אנדר לאחר שגם ניצח את הקטע הראשון במרוץ. הוא השתתף שוב בטור דה פראנס, וסיים במקום ה-77. בסוף העונה, ניצח בפעם השנייה ברציפות את הראלד סאן טור. ב-2007, ניצח את גרנד פרי פלומלק-מוריבאן. הוא נבחר שוב לטור דה פראנס, וסיים במקום ה-94.

קרדי אגריקול (2008)

ב-2008, עבר לקבוצת קרדי אגריקול הצרפתית לעונה אחת. הוא ניצח קטע אחד בקריטריום אינטרנשיונל. בטור דה פראנס, גרנס רשם את ההצלחה הראשונה שלו במרוץ, כשניצח את הקטע ה-15. הוא היה חלק מנבחרת אוסטרליה לאולימפיאדת בייג'ינג, וסיים במקום ה-37.

סרוולו (2009)

ב-2009, עבר לקבוצת סרוולו השווייצרית. הוא פתח את העונה עם מקום שמיני בוואלטה או אלגארבה. גרנס התבלט לראשונה בקלאסיקות האביב, כשסיים בעשירייה הראשונה בלייז'–בסטון–לייז' (מקום 6), בלה פלש ואלון (מקום 8), ובמרוץ אמסטל גולד (מקום 7). גרנס ערך את הופעת הבכורה שלו בג'ירו ד'איטליה, ואף ניצח את הקטע ה-14^[1]. הוא ניצח את גרנד פרי קווסט-פראנס. גרנס ערך את הופעת הבכורה שלו באותה עונה גם בוואלטה אספנייה, וגם במרוץ הזה ניצח קטע, את הקטע ה-10. הוא סיים במקום ה-10 באליפות העולם.

סקיי (2010–2011)

ב-2010, עבר לקבוצת סקיי הבריטית. בעונת 2010 לא צבר הישגים בולטים, אך ב-2011 עשה עונה הרבה יותר מוצלחת. כשסיים עשירי בוואלטה או אלגארבה, ובמקום השלישי במרוץ אמסטל גולד, 4 שניות אחרי פיליפ ז'ילבר. הוא סיים במקום העשירי בקלאסיקה סן סבסטיאן וניצח את טור דנמרק, כשהוא מקדים את דניאלה בנאטי ומייקל מורקוב. הוא סיים שני בגרנד פרי קווסט צרפת-פלואה וחמישי בגראן פרמיו קיטה די פצ'יולי.

ניצחון במילאנו - סן רמו

ב-2012, ניצח את אליפות אוסטרליה והפך לאלוף אוסטרליה בפעם הראשונה. הוא ניצח את טור דאון אנדר בפעם השנייה. אך ההישג הגדול בקריירה שלו הגיע ב-17 במרץ, כשניצח את המונומנט מילאנו - סן רמו, גובר על פביאן קנצ'לרה ועל וינצ'נצו ניבאלי. הוא נבחר לסגל אוסטרליה לאולימפיאדת לונדון, וסיים במקום ה-83. הוא סיים במקום השני בקלאסיקה סן סבסטיאן, כשרק לואיס לאון סנצ'ז מקדים אותו ב-7 שניות. סנצ'ז למעשה ניצח מתוך בריחת יחיד, גרנס ניצח את הספרינט מהפלוטון. גרנס ניצח בגרנד פרי קוויבק, לאחר שגבר על גרג ואן אוורמאט בספרינט הסיום. גרנס סיים רביעי בגרנד פרי מונטריאול.

אוריקה גרין אדג' (2012–2017)

גרנס עבר לקבוצת אוריקה גרין אדג' האוסטרלית בשנת 2012, שנת הקמתה של הקבוצה. הוא ניצח את הקטע החמישי בטור דאון אנדר ואת הקטע השישי בוולטה אה קטלוניה. גרנס ניצח את הקטע הראשון בוואלטה אל פאייס ואסקו. הוא סיים שלישי במרוץ אמסטל גולד. בטור דה פראנס, רשם גרנס את אחת מההופעות הבולטות שלו במרוץ. ראשית, הוא ניצח את הקטע השלישי. למחרת, קבוצתו ניצחה את נגד השעון הקבוצתי, ועקב כך גרנס עבר להוביל את המרוץ ולבש את החולצה הצהובה יום אחד בלבד, עד שאיבד אותה ואת ההובלה לדריל אימפי, בן קבוצתו. גרנס גם השתתף בוואלטה אספנייה, אך לא התבלט ופרש לפני הקטע ה-14.

ניצחון בלייז'–בסטון–לייז' ומדליית כסף באליפות העולם

עונת 2014 נחשבת לאחת האיכותיות בקריירה של גרנס, הוא ניצח את אליפות אוסטרליה בפעם השנייה ואת טור דאון אנדר בפעם השלישית, כשהוא גם מנצח את קטגוריית הנקודות במרוץ. הוא סיים שביעי בהראלד סאן טור ושלישי במרוץ אמסטל גולד, בפעם השנייה ברציפות. גרנס ניצח בפעם השנייה במונומנט, מנצח ספרינט מתוך דבוקה של ארבעה רוכבים בלייז'–בסטון–לייז'. בטור דה פראנס, סיים חמישי בשני קטעים אך פרש לפני הקטע ה-17. הוא סיים שלישי בקלאסיקת ואטנפול. גרנס ניצח את צמד המרוצים בקנדה, גרנד פרי קוויבק וגרנד פרי מונטריאול בהפרש של יומיים. הוא זכה במדליית כסף באליפות העולם, כשמקדים אותו מיכל קוויאטקובסקי.

ב-2015, הוא התחרה שנית בג'ירו ד'איטליה וניצח עם קבוצתו את קטע נגד השעון הקבוצתי שהיה הקטע הראשון, גרנס היה ראשון הרוכבים שחצה את הקו מתוך קבוצתו, ולכן הפך למוביל המרוץ ולבש את החולצה הוורודה, הוא לבש אותה יום אחד בלבד, עד שאיבד אותה למייקל מת'יוס, בן קבוצתו, למחרת. גרנס פרש מהמרוץ לפני קטע 13, הוא השתתף גם בוואלטה אספנייה וסיים במקום ה-114. הוא סיים במקום השישי באליפות העולם, כשהיה חלק מדבוקת הרוכבים שהגיעה אחרי פטר סאגאן, המנצח.

ב-2016, ניצח בפעם הרביעית את טור דאון אנדר, כשהוא מנצח גם שני קטעים ואת דירוג הנקודות במרוץ. הוא סיים חמישי במרוץ קאדל אוונס דרך האוקיינוס הגדולה. הוא נבחר לטור דה פראנס אך פרש לפני הקטע ה-13, הוא השתתף גם בוואלטה אספנייה וסיים במקום ה-86. ב-2017, הוא סיים שני באליפות אוסטרליה, כשמיילס סקוטסון מקדים אותו בספרינט בין 12 רוכבים. הוא סיים שני גם במרוץ קאדל אוונס דרך האוקיינוס הגדולה וגם בטור נורווגיה, כשהוא מסיים שני גם בקטע האחרון במרוץ.

BMC (2018)

את עונתו האחרונה בקריירה העביר בקבוצת BMC, הוא לא רשם הישגים בולטים בעונה זו אך הספיק לסיים שוב חמישי במרוץ קאדל אוונס דרך האוקיינוס הגדולה ולנצח עם קבוצתו את קטע נגד השעון הקבוצתי בטור דה רומאנדי. הוא נבחר בפעם האחרונה לטור דה פראנס, ושימש בעיקר כפועל של חבריו לקבוצה. עם ההופעה הזו במרוץ, השלים גרנס 12 הופעות בטור דה פראנס. מה שממקם אותו כאחד מהרוכבים האוסטרלים עם הכי הרבה השתתפויות במרוץ. הוא פרש בתום עונת 2018, כשהוא בן 38^[2].