לדלג לתוכן

סואלה ברוורמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סואלה ברוורמן
Suella Braverman
לידה 3 באפריל 1980 (בת 44)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Sue-Ellen Cassiana Fernandes עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
השכלה
  • קווינס קולג'
  • אוניברסיטת פנתאון-סורבון
  • Heathfield School, Pinner
  • Northwood College עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה השמרנית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג ראל ברוורמן
www.suellabraverman.co.uk
שרת הפנים
25 באוקטובר 2022 – 13 בנובמבר 2023
(שנה)
תחת ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק
שרת הפנים
6 בספטמבר 2022 – 19 באוקטובר 2022
(44 ימים)
תחת ראש ממשלת בריטניה ליז טראס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סו-אלן קסיאנה "סואלה" ברוורמן (באנגלית: Sue-Ellen Cassiana "Suella" Braverman; נולדה ב-3 באפריל 1980) היא עורכת דין ופוליטיקאית בריטית ששימשה כמזכירת הפנים הבריטית עד נובמבר 2023[דרושה הבהרה].[1] חברת פרלמנט של פיירהאם במחוז המפשייר (מ-2024 פיירהאם ו-ווטרלוויל) מטעם המפלגה השמרנית מאז 2015.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם סו-אלן קסיאנה פרננדס (Sue-Ellen Cassiana Fernandes) ברובע הארו שבלונדון רבתי, לכריסטי פרננדס ולאומה (לבית מוטיאן-פילאי), שניהם ממוצא הודי.[2] הוריה היגרו לבריטניה בשנות ה-60 מקניה וממאוריציוס, בהתאמה.

ברוורמן גדלה בפרוורי ומבלי, אנגליה.[3] היא למדה בבית ספר יסודי בברנט ובבית ספר תיכון פרטי בפינר, לאחר שזכתה במלגה חלקית.[3][4] לאחר מכן למדה משפטים בקווינס קולג' באוניברסיטת קיימברידג', ובמהלך הלימודים כיהנה כנשיאת האגודה השמרנית של האוניברסיטה.[5]

ברוורמן התגוררה שנתיים בצרפת כסטודנטית בתוכנית ארסמוס, ולאחר מכן כמלגאית של קרן "ההסכמה הלבבית"(אנ'), והשלימה תואר שני במשפט אירופאי וצרפתי באוניברסיטת פנתיאון-סורבון.[6]

ברוורמן הוסמכה לעריכת דין בשנת 2005, לאחר התמחות בלונדון.[7][8]

אמה נולדה למשפחה הינדית-טמילית, והייתה אחות. מוצאה של משפחתו של אביה, שעבד באגודת דיור, הוא מגואה. ברוורמן היא אחייניתו של מאהן קונדאסאמי, שהיה הנציב העליון של מאוריציוס. ברוורמן היא בודהיסטית ומשתתפת קבועה באירועים של המרכז הבודהיסטי של לונדון. כשנשבעה אמונים בפרלמנט בחרה להישבע על הדהמפדה, אחד הטקסטים הבודהיסטיים העתיקים והמרכזיים אשר נכתב במאה הראשונה לפנה"ס.

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוורמן החלה את דרכה הפוליטית בקמפיין של אמה, אומה פרננדס, כמועמדת המפלגה השמרנית לבחירות הביניים במחוז ברנט מזרח ב-2003.[9] כבר במהלך הקמפיין פרסם הגרדיאן סקירה עליה בכותרת "הדרך למספר 10".[10]

בבחירות הכלליות של 2005 התמודדה ברוורמן במחוז הבחירה לסטר מזרח, אך סיימה שנייה אחרי מועמד הלייבור.[11] בשנת 2012 ניסתה להיבחר לאספת לונדון, הוצבה במקום הרביעי ברשימת המפלגה השמרנית, אך המפלגה זכתה רק בשלושה מושבים.[12]

ברוורמן נבחרה לבית הנבחרים כנציגת מחוז פארהאם ב-2015 עם 56.1% מהקולות,[13] ונשאה את נאום הבכורה שלה ב-1 ביוני 2015.[14]

בקדנציה הראשונה שלה הייתה ברוורמן חברה בוועדת החינוך,[15] ובוועדה לניסוח חוק סמכויות החקירה.[16] היא עמדה בראש קבוצה פרלמנטרית על-מפלגתית (APPG) בנושא חינוך פיננסי לצעירים, והובילה את העבודה על דו"ח שקרא לחינוך פיננסי טוב יותר בבתי הספר.[17]

ב-2016 הצטרפה לתוכנית של הצבא הבריטי המאפשרת לחברי פרלמנט התנסות בשירות צבאי, וסיימה את התוכנית ב-2017.[18]

כתומכת בברקסיט הייתה ברוורמן חברה בפאנל שנועד לבחון את האפשרויות העומדות בפני ממשלת בריטניה להגנה על זכויות אזרחי האיחוד האירופי בממלכה.[19]

בקדנציה השנייה שלה, לאחר הבחירות הכלליות ב-2017, מונתה ברוורמן כעוזרת לשר האוצר.[20]

במהלך סבב המינויים של ינואר 2018 עברה ברוורמן לתפקיד תת-שרה במשרד לענייני היציאה מהאיחוד האירופי.[21] היא התפטרה מהתפקיד ב-15 בנובמבר 2018 יחד עם דומיניק ראב שתחתיו עבדה, במחאה על טיוטת עסקת הברקסיט של תרזה מיי שפורסמה יום קודם לכן.[22]

ברוורמן (מימין) בתפקידה כתובעת הכללית, בפגישה עם התובעת הכללי של אוקראינה, אירינה ונדיקטובה, במאי 2022

בסבב המינויים של פברואר 2020, קיבלה ברוורמן את תפקידי התובעת הכללית של אנגליה ווילס והפרקליטה הכללית של צפון אירלנד, במקומו של ג'פרי קוקס שהודח מהממשלה.[23]

במהלך הריונה ב-2021 הייתה ברוורמן הראשונה שנהנתה מחופשת לידה במסגרת "חוק קצבאות הלידה לשרות" שנחקק חודשים ספורים קודם לכן. מייקל אליס החליף אותה כתובע הכללי עד שחזרה לתפקידה ב-11 בספטמבר 2021.[24]

הלוגו של ברוורמן כמועמדת לראשות המפלגה

בתחילת יולי 2022 התפטרו 62 מבין 179 בעלי התפקידים בממשלתו של בוריס ג'ונסון והובילו למשבר ממשלתי שבסופו נאלץ ג'ונסון להתפטר מראשות הממשלה. ברוורמן אומנם לא התפטרה מתפקידה, אך הצטרפה לקריאת חבריה למפלגה לבוריס ג'ונסון להתפטר.[25] היא הציגה את עצמה כמועמדת לראשות המפלגה השמרנית, אך הודחה מהמירוץ בסיבוב השני של ההצבעות לאחר שזכתה רק בתמיכתם של 27 מבין חברי הפרלמנט השמרנים המכהנים.[26] לאחר מכן העבירה את תמיכתה לליז טראס.[27]

לאחר שטראס זכתה בראשות המפלגה ונכנסה לתפקיד ראש הממשלה, מונתה ברוורמן לשרת הפנים בממשלה החדשה.[28]

היא התפטרה באוקטובר 2022, אך כמה ימים אחר כך, לאחר התפטרותה של טראס וכניסתו לתפקיד של ראש הממשלה רישי סונאק מונתה שוב לתפקיד. ב-13 בנובמבר 2023, פוטרה על ידי ראש הממשלה לאחר שהתבטאה כנגד המחאות הפרו-פלסטיניות על רקע מלחמת חרבות ברזל.[29]

בציוץ שהעלתה לאחר פיטוריה, צירפה ברוורמן מכתב לראש הממשלה, רישי סונאק, שבו הביעה את אכזבתה מכישלונו להתמודד עם האנטישמיות הגואה ברחובות בריטניה, לאחר אירועי הטבח של ה 7 באוקטובר.[30]

בבחירות 2024 שמרה על מקומה (במחוז הבחירה החדש פייראהם ו-ווטרלוויל), בניגוד לצירים טורים רבים אחרים שהודחו.

עמדותיה הפוליטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדותיה של ברוורמן נחשבות לניציות והיא תומכת בברקזיט, בפרישה של בריטניה מהאמנה האירופית לזכויות אדם ובגירוש מהגרים לא חוקיים לרואנדה. היא אמרה בראיון כי "אם מטרילים אותי ואני מעוררת תגובות שליליות בטוויטר, אני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון".[31] בראיון לטיימס יצאה ברוורמן נגד המאבק לזכויות טרנסג'נדרים ואמרה כי בתי ספר אינם חייבים להיענות לבקשות של תלמידים המעוניינים לשנות את המגדר שבו הם מזדהים, לרבות שימוש בכינויי גוף, תלבושת אחידה ושימוש בשירותים ובמלתחות שאינם תואמים את המין הביולוגי. לטענתה, מבחינה חוקית יש להתייחס לילדים מתחת לגיל 18 רק על פי מינם הביולוגי. עוד ציינה כי היא רואה בסופרת ג'יי קיי רולינג (שכתבה את ספרי "הארי פוטר") כ"גיבורה".[31]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא נישאה לראל ברוורמן, מנכ"ל בריטי-יהודי בתאגיד מרצדס-בנץ AG, בפברואר 2018 בבית הנבחרים הבריטי. ב-2019 נולד בנם הבכור, וב-2021 נולדה להם גם בת, והם מתגוררים בפרוור לוקס הית' שבחוצות מחוז המפשייר. היא סיפרה בראיון במרץ 2023 על אודות בעלה, ישראלי לשעבר, יהודי ציוני גאה, שדרכו יש להם גם קרובי משפחה ששירתו בצה"ל.[32]

ברוורמן היא חברה במועצה המלכותית הבריטית מאז 2020, ולכן זכאית לתואר הכבוד "The Right Honourable" למשך כל חייה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סואלה ברוורמן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "UK Prime Minister twitter". Twitter (באנגלית). נבדק ב-2022-09-06.
  2. ^ Walter, Karen (9 ביולי 2022). "Royaume-Uni: Suella Braverman, d'origine mauricienne, aspirante PM" [United Kingdom: Mauritian-born Suella Braverman, aspiring PM]. L'Express (Mauritius) (בצרפתית). ארכיון מ-11 ביולי 2022. נבדק ב-12 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 "About Suella". Suella Braverman. ארכיון מ-12 במרץ 2022. נבדק ב-8 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ McGauran, Ann (2 ביולי 2015). "Who's on the new education select committee?". Schools Week. ארכיון מ-3 ביולי 2016. נבדק ב-8 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Arthur, Sylvia (6 בספטמבר 2003). "The road to No 10". The Guardian. Guardian News and Media. ארכיון מ-12 במרץ 2022. נבדק ב-8 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "Fernandes, Sue-Ellen Cassiana, (Suella)". Who's Who 2017. A & C Black. נבדק ב-22 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)

    - Iziren, Adeline (30 באפריל 2005). "What happened next?". The Guardian. Guardian News and Media. ארכיון מ-14 ביוני 2018. נבדק ב-8 באפריל 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Suella Braverman MP". No5 Chambers. ארכיון מ-13 באוגוסט 2020. נבדק ב-15 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Cohen, Nick (12 בספטמבר 2020). "So what lies behind ultra-loyalist Suella Braverman's rise to the top?". The Guardian. ארכיון מ-15 בספטמבר 2020. נבדק ב-15 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Benedict Brogan, Uma Fernandes: Mother goes first in race to become a Tory MP (אורכב 12.03.2022 ב Archive.today), Goan Voice, 14 July 2003, accessed 10 July 2022
  10. ^ Sylvia Arthur, "The road to No 10: Sylvia Arthur discovers how far student politics translate to Westminster and points beyond" (אורכב 12.03.2022 ב Archive.today) The Guardian, 6 September 2003, accessed 10 July 2022
  11. ^ "Election Data 2005". Electoral Calculus. אורכב מ-המקור ב-15 באוקטובר 2011. נבדק ב-18 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "London assembly election results 2012". The Guardian. 8 במאי 2012. ארכיון מ-24 בנובמבר 2020. נבדק ב-18 ביולי 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Hawkins, Oliver; et al. (28 ביולי 2015). General Election 2015 (Briefing Number CBP7186). House of Commons Library. ארכיון מ-8 בינואר 2020. נבדק ב-22 במרץ 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  14. ^ Fernandes, Suella (2 ביוני 2015). "New MP for Fareham pledges her commitment in her maiden speech". The News (Portsmouth). אורכב מ-המקור ב-23 במרץ 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Suella Fernandes MP". UK Parliament. ארכיון מ-22 באפריל 2020. נבדק ב-22 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Joint Select Committee: Draft Investigatory Powers Bill Joint Committee – membership". UK Parliament. ארכיון מ-14 ביוני 2018. נבדק ב-22 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "APPG on Financial Education for Young People Report Launch in Parliament". Young Enterprise. ארכיון מ-14 ביוני 2018. נבדק ב-22 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Armed Forces Parliamentary Scheme graduation". Suella Braverman. ארכיון מ-24 בנובמבר 2020. נבדק ב-2020-05-28. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "New Inquiry to examine how Government can protect rights of EU citizens in UK". British Future. באוגוסט 2016. ארכיון מ-8 באוקטובר 2020. נבדק ב-22 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Parliamentary Private Secretaries: full list". ConservativeHome. 28 ביוני 2017. ארכיון מ-24 בנובמבר 2020. נבדק ב-31 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Suella Fernandes MP". UK Government. ארכיון מ-14 ביוני 2018. נבדק ב-9 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Yandell, Chris (15 בנובמבר 2018). "Suella Braverman, Tory MP for Fareham, resigns her government post over proposed Northern Ireland Backstop". Southern Daily Echo. ארכיון מ-28 בספטמבר 2019. נבדק ב-16 בנובמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ "New Attorney General appointed". UK Government (press release). 13 בפברואר 2020. ארכיון מ-8 בפברואר 2021. נבדק ב-9 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)

    - Andrew Woodcock (13 בפברואר 2020). "Suella Braverman: Boris Johnson appoints attorney general days after she attacked 'unaccountable' judges". The Independent. ארכיון מ-25 במאי 2022. נבדק ב-9 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Braverman, Suella [@SuellaBraverman] (11 בספטמבר 2021). "Delighted to be re-appointed Attorney General after maternity leave" (Tweet). נבדק ב-11 בספטמבר 2021 – via Twitter. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Davies, Rachael (7 ביולי 2022). "Suella Braverman: Who is Attorney general Suella Braverman making a bid for leadership as Boris Johnson stands down?". The Scotsman. ארכיון מ-9 ביולי 2022. נבדק ב-9 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Tory leadership race: Suella Braverman knocked out in latest vote". BBC News. 14 ביולי 2022. ארכיון מ-14 ביולי 2022. נבדק ב-14 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ "Suella Braverman backs Liz Truss after exit from Conservative leadership race". Sky News. ארכיון מ-14 ביולי 2022. נבדק ב-2022-07-15. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Morris, Seren (2022-09-06). "Who is Suella Braverman? Leadership rival tipped for Home Secretary". Evening Standard (באנגלית). נבדק ב-2022-09-06.
  29. ^ ynet והסוכנויות, פוטרה שרת הפנים של בריטניה, שתמכה בישראל וכינתה הפגנות פרו-פלסטיניות "צעדות שנאה", באתר ynet, 13 בנובמבר 2023
  30. ^ ציוץ של סואלה ברוורמן ברשת החברתית אקס (טוויטר), 14 בנובמבר 2023
  31. ^ 1 2 Swinford, Steven (27 במאי 2022). "Teachers should not pander to trans pupils, says Suella Braverman". The Times. ארכיון מ-28 במאי 2022. נבדק ב-12 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Rose, David (29 במרץ 2023). "Police must understand that Jews do count, says Braverman". The Jewish Chronicle. נבדק ב-5 בנובמבר 2023. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סואלה_ברוורמן&oldid=40009915"