נסיכות ולדימיר
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה אבסולוטית |
| שפה נפוצה | רוסית |
| עיר בירה | ולדימיר |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך | 1157 |
| פירוק | |
| תאריך | 1389 |
| ישות קודמת | רוס של קייב |
| ישות יורשת | נסיכות מוסקבה |
  | |
נסיכות ולדימיר (ברוסית: княжество Владимирское) – הנסיכות הרוסית שלאחר התפרקות רוס של קייב – הייתה הנסיכות החזקה ממחצית המאה ה-12 ועד למחצית השנייה של המאה ה-14.
הנסיכות הייתה ממוקמת בצפון-מזרח רוסיה באזורי נהרות וולגה וקליאזמה. העיר הראשונה שהוקמה באזור הייתה רוסטוב. כבר בשנת 911 היא מוזכרת כעיר משמעותית שבשליטת אולג. בשולי המאה ה-9 השטח היה בשליטת נסיכות רוסטוב. לאחר הקמת העיר ולדימיר על ידי ולדימיר השני חשיבותה של עיר זו גדלה בהדרגה. לאחר התפרקות רוס של קייב, הנסיכות הפכה להיות נסיכות עצמאית. בשנת 1125 הנסיך יורי דולגורוקי העביר את בירת הנסיכות לסוזדל. בשנת 1155 בחר בנו אנדרי בוגולובסקי את ולדימיר כבירת הנסיכות. בשנת 1169 הוא כבש את קייב, אך לא עבר לעיר והשאיר את ולדימיר כבירתו. היסטוריונים של המאה ה-17–19 פירשו מהלך זה כהעברת השליטה המרכזית מקייב לוולדימיר. באופן מעשי היה הליך זה ממושך והסתיים סופית רק במחצית המאה ה-13. אנדרי בוגולובסקי אכן השקיע רבות בהרחבת העיר ובבניית כנסיות חדשות ומפוארות. בתקופתו החלה הנסיכות להיות המרכז של העם הרוסי וגרעין של המדינה העתידית.
עם פטירתו היה מאבק ירושה שבסופו קיבל אחיו וסבולוד הקן הגדול את השליטה על הנסיכות ושלט בה תקופה ממושכת מאוד מ-1176 עד ל-1212. תקופה זו הייתה תקופת הזהר של הנסיכות. רוב נסיכי רוסיה הכירו בעליונותו. החל משנת 1231 עברה גם נובגורוד לשליטת נסיכי ולדימיר והם שלטו בה במשך כמאה שנים.
לאחר מלחמות עם נסיכות קייב והדוכסות הגדולה של ליטא לקראת שנת מחצית המאה ה-13 גם נסיכות סמולנסק עברה להיות תחת השפעתם של נסיכי ולדימיר.
בתחילת 1238 החלה פלישת המונגולים לרוסיה. אזור צפון מזרח רוסיה סבל קשה מפלישת המונגולים. במהלך זה נכבשו 14 ערים. כוחות הנסיכות נחלו תבוסה בקרב קולומנה ובכיבוש העיר ולדימיר משפחתו של הנסיך נהרגה. הוא עצמו נהרג זמן קצר לאחר מכך, ב-4 במרץ 1238 במהלך הקרב על נהר סיט. הנסיך החדש נסע לבירת אורדת הזהב ושם קיבל הכרה כנסיך הראשי של הרוסים. מעשית, זה היה הכרה בכך שנסיכות מהווה הנסיכות הראשית של רוסיה אך נמצאת תחת שליטת אורדת הזהב. החל ממועד זה כל נסיך ולדימיר קיבל אשרור למינויו מחאן אורדת הזהב וזאת טרם כניסתו לתפקיד.
בשנת 1262 נהרגו גובי מיסים מטעם האורדה. הנסיך ולדימיר, אלכסנדר נבסקי הצליח למנוע פלישה חדשה, אך בדרך חזרה לנסיכות נפטר. עם פטירתו בנסיכות החל תהליך של התפרקות לכ-15 נסיכויות זוטרות (גליץ' גורודץ, דמיטרוב, קוסטרומה, מוסקבה, פריאסלאבל, רוסטוב, סטרודוב, סוזדל, טבר, אוגליץ', יורייב ויארוסלאבל). החאן של אורדת הזהב היה ממנה אחד מהנסיכים לנסיך ולדימיר, למרות שמעשית הוא לא ישב בעיר החל מתקופת הנסיך יארוסלאב השלישי. הנסיכים נלחמו אחד עם השני וגם פנו לחאן אורדת הזהב לקבלת עזרה ותמיכה.
למרות שחשיבות עיר ולדימיר לקראת סוף המאה ה-13 הייתה בירידה, בשנת 1299 ראש הכנסייה הרוסית עבר לעיר זו. אומנם זה לא היה לזמן ארוך, כבר בשנת 1326 הוא עבר למוסקבה. זה יהיה אחד הסימנים לעלייה של חשיבות מוסקבה כמרכז רוסיה והעברה הדרגתית של סממני השלטון לעיר זו.
בשנת 1363 דמיטרי דונסקוי, נסיך מוסקבה לקח על עצמו תואר נסיך ולדימיר ללא קבלת אישור מאורדת הזהב. החל ממועד זה עברה למעשה נסיכות ולדימיר לשליטת נסיכות מוסקבה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
