נטלי קול

נטלי קול
לידה	6 בפברואר 1950; לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה	31 בדצמבר 2015 (בגיל 65); לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
שם לידה	Natalie Maria Cole
מקום קבורה	פורסט לאון ממוריאל פארק
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1956
מקום לימודים	אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט, Northfield Mount Hermon School, תיכון ויליאם פלויד
סוגה	פופ, R&B, ג'אז
סוג קול	מצו-סופרן
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	פסנתר
חברת תקליטים	Vevre
פרסים והוקרה	פרס גראמי לתגלית השנה (1976); אשת השנה של Ladies' Home Journal (1978); פרס גראמי לאלבום פופ מסורתי (8 בפברואר 2009); איש השנה של MusiCares (1993); כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד; מדליית הכבוד של האליס איילנד ;
	officialnataliecole.com
	פרופיל ב-IMDb

סטפני נטלי מריה קול, הידועה יותר בשמה המקצועי נטלי קול (באנגלית: Natalie Maria Cole; ‏6 בפברואר 1950 - 31 בדצמבר 2015) הייתה זמרת ופזמונאית אמריקאית זוכת פרס גראמי.

ביוגרפיה

כבתו של הזמר המפורסם, נט קינג קול, נחשפה קול מגיל צעיר למיטב היצירות מסוג ג'אז, מוזיקת נשמה ובלוז והחלה להופיע בגיל 11. האלבום הראשון שלה, "Inseparable" ("בלתי נפרד"), אשר הושק ב־1975 זכה לשבחים. הסינגל שלה, "(This Will Be (An Everlasting Love" ("זו תהיה אהבה נצחית") זיכה אותה בגראמי על הופעה ווקלית של R&B על ידי זמרת, תואר שהיה לאריתה פרנקלין מונופול עליו עד אז. היא אף קיבלה את תואר "האמנית החדשה הטובה ביותר" בטקס גראמי ב־1975. היא למדה בבית ספר בשם "Northfield Mount Hermon" שבמסצ'וסטס.

להיטים נוספים שלה הופיעו ב־1980, הכולל את להיט הפופ הגדול ביותר שלה: "I've Got Love On My Mind" ("האהבה מעסיקה אותי") (1977), וגם את "(Sophisticated Lady (She's A Different Lady" ("גברת מתוחכמת") (1976), "Our Love" ("אהבתנו") (1978) ו־"Someone That I Used To Love" ("מישהו שאהבתי פעם") (1980). "האהבה מעסיקה אותי" ו"אהבתנו" שניהם קיבלו את התואר "סינגל זהב". אך הקריירה של נטלי קול נפגעה שתחילת שנות השמונים בשל בעיית סמים קשה. בשנת 1985, נטלי הייתה כבר נקייה, שלווה ועם קול משובח והייתה מוכנה להתחיל בקמבק שלה ברצינות עם האלבום "Dangerous" ("מסוכנת").

בשנת 1987, היא השיקה את האלבום שלה "Everlasting" ("נצחי") אשר נמכר ביותר מ־2 מיליון עותקים בארצות הברית וזיכה את קול בפרס "Soul Train" בתור "זמרת הסינגל של השנה" עבור בלדת ה־R&B מספר 1 שלה "I Live for Your Love" ("אני חיה לאהבתך"). זה היה האלבום אשר שם את נטלי קול חזרה באור הזרקורים והניב שלושה להיטי סינגלים ראשיים: "Jump Start" ("האצה"), 'אני חיה לאהבתך' ושחזור מוצלח של השיר "Pink Cadillac" ("קדילאק ורוד") של ברוס ספרינגסטין. האלבום אף כלל טעימה מחומר עתידי בקריירה שלה ואף שחזור של אחד מהלהיטים הגדולים ביותר של אביה, "When I Fall In Love" ("כשאתאהב"). בשנת 1989, היא השיקה אלבום הראוי לשמו הקרוי "Good To Be Back" ("טוב לשוב") אשר הביא לה להיט מוחץ חדש בשם "Miss You Like Crazy" ("מתגעגעת אליך כמשוגעת").

היה זה האלבום "Unforgettable... with Love" ("בלתי־נשכח... עם אהבה") אשר הושק בשנת 1991, המכיל ארגון משלה של הלהיטים הגדולים ביותר של אביה, אשר הביא לה את הצלחתה המרבית. באופן אירוני, כשנטלי החלה את הקריירה שלה, היא הייתה נחושה לא לנצל את שם אביה וביקשה לעצב לעצמה זהות משל עצמה על ידי השתלבות בשוק מוזיקת הנשמה באופן רציני. במשך שנים רבות, היא חזתה שהקלטה של השירים האחרונים של אביה יהיה לה קשה מידי ברמה האישית. אך האלבום "בלתי־נשכח... עם אהבה" השתלם בהחלט. נמכרו מעל 5 מיליון עותקים של האלבום בארצות הברית בלבד והאלבום זיכה את קול במספר פרסי גראמי, מביניהם "אלבום השנה", "תקליט השנה" ו"ההופעה הטובה ביותר של פופ מסורתי ווקלי". האלבום הכיל דואט, בו שרה קול את שיר הנושא, Unforgettable, עם קולו של אביה המנוח, אשר נוצר על ידי חיתוך קטעי שירתו ושילובם בשירתה. בתור סינגל, הוא הגיע למקום ה־14 במצעד 100 הלהיטים של המגזין בילבורד והפך ללהיט זהב. הצד השלילי היחיד באלבום הוא שהוא מתח עוד יותר את יחסיה הסוערים של נטלי עם אמה, מריה, אשר אמרה בראיונות באותה תקופה שאינה מסוגלת להקשיב לאלבום של בתה או להגיע לקונצרטים שלה מפני שהיא הרגישה שהמוזיקה שייכת לבעלה המנוח.

נטלי, מאז, השיקה מספר אלבומים של שירי פופ סטנדרטיים. האלבום שלה "Snowfall On The Sahara" ("שלג במדבר סהרה") אשר יצא בשנת 1999 היווה חזרה למוזיקת הנשמה אשר אפיינה את הלהיטים שלה בשנות השמונים המאוחרות. אך האלבום "Ask A Woman Who Knows" ("שאל אישה שיודעת") (2002) אשר זכה לביקורות משבחות היווה דווקא פנייה לסגנון הג'אז וכיסה שירים אשר זכו לפרסום על ידי דיינה וושינגטון, נינה סימון ושרה ווהן.

בשנת 2000, קול פרסמה אוטוביוגרפיה בשם "Angel on my Shoulder" ("מלאך על כתפיי") שתארה את מאבקה בסמים במשך רוב חייה. בספר, קול הודתה על שימוש ב־LSD, הרואין וקוקאין. קול הודתה על התנסות בסמים בזמן למידתה באוניברסיטת מסצ'וסטס ונעצרה בטורונטו, קנדה על החזקת הרואין בשנת 1975. קול המשיכה לאבד שליטה על חייה כשזה בא לידי ביטוי בתקרית בה בנה הצעיר רוברט כמעט וטבע בבריכה המשפחתית בזמן שהיא ובעלה הראשון לקחו סמים. חוסר שליטה זה הסתיים כשנכנסה קול לשיקום בשנת 1983.

האוטוביוגרפיה של קול הפכה לסרט טלוויזיה בשם "סיפורה של נטלי קול" ("The Natalie Cole Story") ששודר ב־10 בדצמבר 2000 ברשת NBC.

נטלי התחתנה שלוש פעמים ויש לה בן בשם רוברט ינסי (Robert Yancy) (בנו של מארווין ינסי) אשר נולד בשנת 1977. לאחר מכן היא התחתנה עם המתופף אנדרה פישר אשר הפיק איתה את השיר 'בלתי־נשכח... עם אהבה'.

קול נפטרה ב-31 בדצמבר 2015 לאחר שבשנותיה האחרונות סבלה ממספר בעיות בריאותיות.