נחלה חקלאית
בישראל, "משק חקלאי" מהווה יחידה כלכלית עצמאית; ב"נחלה" הכוונה לקרקע חקלאית בגודל שנקבע על ידי הרשויות המוסמכות המיועדת למתיישב לצורך מגוריו ופרנסתו מהמשק החקלאי שפותח או יפותח בה. "נחלה בודדת" היא נחלה שאינה מהווה חלק מן השטחים המוחזקים על ידי אגודה שיתופית חקלאית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המושג "נחלה" נובע מהמקורות, ומתייחס לירושת קרקע או אחיזה בקרקע, כפי שהתנהלו שנים עשר השבטים בארץ, ככתוב: "וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ, כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם, לְשִׁבְטֵיהֶם; וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה"[1].
המושג "נחלה", בפירושו המודרני, קיים מאז נוסדו לראשונה מושבי העובדים החל משנות ה-20 של המאה ה-20; בשונה מהמושבה והקיבוץ שהיו צורות היישוב הכפריות הציוניות הראשונות, התפתח הרעיון של מושב עובדים שאפשר למשפחה לקיים משק חקלאי עצמאי. לצורך כך הוגדרה יחידת הבסיס, נחלה, כחלקה בעלת שטח מינימלי, שיאפשר למשפחה חקלאית ובן-ממשיך להתפרנס בכבוד מעיבוד חקלאי, על בסיס עבודה עצמית ושיווק במסגרת שיתופית של אגודה שיתופית.
שטחי הנחלות הוקצו על ידי המוסדות המיישבים ולאחר קום המדינה, על ידי המדינה. שטחים אלה מוגדרים כקרקעות הלאום, מנוהלים על-ידי רשות מקרקעי ישראל ובעל הזכויות בנחלה הוא "בר רשות"[2].
מצב משפטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנחלות במושבים כפופות מבחינה קניינית למספר בעלי עניין: רשות מקרקעי ישראל (מנהלת הקרקע), בחלק מהמושבים הסוכנות היהודית (המיישבת), ההאגודה השיתופית וכל אחד מהמתיישבים החקלאים, שהם בעלי הזכויות בקרקע כ"בר רשות". זאת, כל עוד חלקת המגורים אינה מהוונת (בוצעה "חכירה לדורות"). בצד כפיפות תכנונית לחוק התכנון והבנייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
הנחלה היא יחידת הקרקע הבסיסית ב"חוזי המשבצת" בין האגודה השיתופית במושב ובין בעלי קרקעות הלאום באמצעות רשות מקרקעי ישראל[3]. בישראל כ-400 מושבים חקלאיים שבהם מתקיימות נחלות חקלאיות, ובסך הכל כ-30,000 נחלות[4].
שטחי הנחלות משתנים בהתאם לאזור בארץ ומוגדרים על פי תקן הנחלה שהגדיר משרד החקלאות לאותו מושב.
כל נחלה בנויה ממספר חלקים: חלקה א’ היא החלקה שבה נמצאים חלקת המגורים והשטח החקלאי הצמוד אליה. בחלקת המגורים ניתן להקים את מבני המגורים ומבני משק אחרים של המתיישב בנחלה, והשטח החקלאי הצמוד מיועד כולו לעיבוד החקלאי; חלקה ב' מיועדת גם היא לעיבוד החקלאי של המתיישב ויכול שאינה מחוברת לחלקה א'; חלקה ג' מיועדת לעיבוד משותף ביוזמת האגודה השיתופית[5][6].
עקב מורכבות קניינית ותכנונית זו, ובראש ובראשונה הדרישה ההיסטורית להחזקת הנחלה על ידי בעל זכויות, זוג או פרט, ללא אפשרות לחלוקתה או העברת הזכויות בנחלה למספר יורשים שאינם זוג, בשנים האחרונות חלו תמורות משמעותיות בכללים החלים על נחלות, כגון אפשרות לעגן את זכויותיו של המתיישב בקרקע או לפצל מגרש מהנחלה[7][8].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר יהושע, פרק י"א, פסוק כ"ג
- ^ פרידמן רונן, עו"ד, זכויות בר רשות בנחלה
- ^ מועצת מקרקעי ישראל, קובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל, עדכון האחרון
- ^ מקלר בועז ושות׳ רו"ח, עו"ד שרון בכר, בר רשות בנחלה חקלאית לעומת חוכר לדורות, 2008
- ^ שרגא, גלעד, עו"ד, מילון מושבים, הערך "חלקה"
- ^ מועצת מקרקעי ישראל, קובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל, עדכון האחרון
- ^ ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ, החלטת בגצ בעניין החלטה 979 של רמ"י
- ^ מועצת מקרקעי ישראל, קובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל, עדכון האחרון