לדלג לתוכן

נבחרת קולומביה בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נבחרת קולומביה בכדורגל
Selección de fútbol de Colombia
מידע כללי
כינוי Los Cafeteros (יצרני הקפה)
התאחדות פדרציית הכדורגל של קולומביה
השתייכות CONMEBOL
דירוג פיפ"א
(28 בנובמבר 2024)		 12       ‎-2‏
 - ניקוד פיפ"א 1,694.44
 - דירוג שיא 3 (נמדד ביולי 2013)
 - דירוג שפל 54 (נמדד ביוני 2011)
מאמן ארגנטינהארגנטינה נסטור לורנסו
קפטן פרנק פברה
מירב השערים רדאמל פלקאו (36)
מירב ההופעות דויד אוספינה (128)
אצטדיון ביתי אצטדיון מטרופוליטאנו רוברטו מלנדס, באראנקייה
אתר רשמי
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
מקסיקומקסיקו מקסיקו 3 - 1 קולומביה קולומביהקולומביה
פנמה סיטי, פנמה; 10 בפברואר 1938
הניצחון הכי גדול
בחרייןבחריין בחריין 0 - 6 קולומביה קולומביהקולומביה
ריפה, בחריין; 25 במרץ 2015
ההפסד הכי גדול
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה 9 - 1 קולומביה קולומביהקולומביה
סנטיאגו דה צ'ילה, צ'ילה; 7 בספטמבר 1945
גביע העולם בכדורגל
הופעות 6 (הראשונה ב-1962)
ההישג הטוב רבע גמר, 2014
קופה אמריקה
הופעות 24 (הראשונה ב-1945)
ההישג הטוב מקום ראשון, 2001
גביע הזהב
הופעות 3 (הראשונה ב-2000)
ההישג הטוב מקום שני (2000)

נבחרת קולומביה בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הלאומית של מדינת קולומביה.

נבחרת קולומביה הופיעה שש פעמים בגביע העולם בכדורגל, אך לזכותה רק הופעה אחת לפני שנות ה-90, ב-1962. הפעם הראשונה בה הצליחה קולומביה לעבור את שלב הסיבוב הראשון במונדיאל הייתה במונדיאל 1990. במוקדמות למונדיאל זה פגשה קולומביה את ישראל במשחקי הפלייאוף ועברה אותה.

הנבחרת זכתה בטורניר הקופה אמריקה שנערך ב-2001 בקולומביה. קולומביה ניצחה במשחק הגמר את מקסיקו בתוצאה 1:0 וזכתה לראשונה בתולדותיה בתואר. הזכייה בתואר יצרה ציפיות במדינה להופעות מוצלחות יותר בעתיד בטורניר בגביע העולם בכדורגל.

נבחרת קולומביה הייתה מעורבת בצורה עקיפה בשתיים מהטרגדיות המצערות שפקדו את עולם הכדורגל:

ראשונה, במונדיאל 1994 כבש בלם הנבחרת, אנדראס אסקובר, שער עצמי במשחק נגד ארצות הברית, שהוביל בסופו של דבר להפסד הנבחרת בתוצאה 2:1 ולהדחה מוקדמת מהטורניר. זמן קצר לאחר שחזרה הנבחרת לארצה, נרצח אסקובר ביריות על ידי מתנקשים שהקניטו אותו על אותו שער עצמי ובתגובה הוא ענה להם גם כן במילים קשות, מה שגרם להם ליטול את חייו.[1]

השנייה, בשנת 2003 בזמן משחק חצי הגמר של גביע הקונפדרציות, בין קולומביה לקמרון, צפו שחקני הנבחרת במותו של קשר נבחרת קמרון, מארק ויוויאן פו, שהתמוטט על כר הדשא לאחר שלקה בליבו.[2]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטורניר הראשון בו השתתפה קולומביה היה קופה אמריקה 1945. קולומביה סיימה בו במקום החמישי מתוך שבע נבחרות. קולומביה החלה להשתתף במוקדמות גביע העולם בכדורגל החל ממונדיאל 1958, אולם היא סיימה אחרונה בבית המוקדמות ללא ניצחון אחרי פרגוואי ואורוגוואי.

מונדיאל 1962

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולומביה העפילה לראשונה בתולדותיה לטורניר הגמר של מונדיאל 1962, לאחר שבטורניר המוקדמות ניצחה בביתה את פרו 0-1 וסיימה בתיקו 1-1 במשחק הגומלין. בשלב הבתים של טורניר הגמר הפסידה קולומביה לאורוגוואי 1–2. במשחקה השני, סיימה קולומביה בתיקו 4-4 עם ברית המועצות, לאחר שנקלעה לפיגור מוקדם של 0–3 כבר בדקה ה-11 ומאוחר יותר פיגרה 1–4. במשחק זה כבש מרקוס קול לזכות קולומביה את השער האולימפי היחיד בתולדות המונדיאלים עד היום.[3] קולומביה סיימה את שלב הבתים בתבוסה 0–5 ליוגוסלביה וסיימה אחרונה בבית.

שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מונדיאל 1962, קולומביה לא הצליחה להעפיל למונדיאל במשך שישה טורנירי מוקדמות רצופים. במקביל, היא החלה להשתתף בקביעות בטורנירי הקופה אמריקה משנת 1975 (עד אז לא התמודדה בטורניר באופן קבוע). בקופה אמריקה 1975 הגיעה קולומביה להישג השיא שלה בטורניר עד אז. בשלב הבתים היא ניצחה בכל משחקיה, בבית ובחוץ, את פרגוואי ואקוודור והעפילה לחצי הגמר מהמקום הראשון בבית. בחצי הגמר הביסה קולומביה בביתה את אורוגוואי 0–3, אף על פי ששיחקה ב-10 שחקנים לאורך רוב המשחק עקב הרחקת אחד משחקניה. במשחק הגומלין הפסידה קולומביה באורוגוואי 0–1 והעפילה למשחקי הגמר מול פרו. קולומביה ניצחה בביתה במשחק הראשון 0–1, אולם הפסידה במשחק הגומלין בפרו 0–2. במשחק הפלייאוף המכריע, שנערך בקראקס, ונצואלה, הפסידה קולומביה 0–1 ובכך סיימה במקום השני בקופה אמריקה, הישג השיא שלה עד לאותו טורניר.[4]

דור הזהב של מאטוראנה וגומס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבחרת קולומביה במונדיאל 1990

מונדיאל 1990

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייתו של הכדורגל הקולומביאני החלה בסוף שנות ה-80, כאשר לנבחרת מונו פרנסיסקו מטוראנה ועוזרו הרנן דריו גומס. השניים שגדלו יחד, עבדו במקביל גם באתלטיקו נאסיונל והוליכו את המועדון להישג השיא, זכייה בטורניר הקופה ליברטדורס בשנת 1989.[5] הם ביססו את הנבחרת על שחקני נאסיונל בתוספת של הקפטן ואלדרמה, רדין ואיגוארן. הנבחרת שמרה על הבסיס שלה לאורך שנות ה-90 המוצלחות ודור זה זכה לכינוי "דור הזהב" של הכדורגל הקולומביאני. את טורניר המוקדמות של מונדיאל 1990, סיימה קולומביה ראשונה בבית המוקדמות לפני פרגוואי ואקוואדור, כאשר היא מנצחת בבית במשחק המכריע את פרגוואי בדקות הסיום.[6] מכיוון שקולומביה סיימה במאזן הגרוע ביותר מבין מנצחות הבתים בדרום אמריקה, היא לא העפילה ישירות לטורניר הגמר, אלא נאלצה להעפיל לצמד משחקי פלייאוף על העלייה נגד ישראל. קולומביה ניצחה בביתה את ישראל 0–1 משער של המחליף, אלביירו אוסוריאגה, וסיימה בתיקו 0-0 עימה בגומלין, תוצאה שהספיקה לה על מנת להעפיל לטורניר הגמר, 28 שנים לאחר הפעם הקודמת שעשתה זאת.[7] בשלב הבתים בטורניר הגמר השיגה קולומביה ניצחון ראשון בתולדותיה במסגרת המונדיאל, 0-2 על איחוד האמירויות הערביות, משערים של רדין וקרלוס ואלדראמה. בהמשך שוב הפסידה קולומביה ליוגוסלביה 0–1 ובמשחקה האחרון התמודדה מול אלופת העולם שבדרך, מערב גרמניה. דקה לסיום המשחק נקלעה קולומביה לפיגור 0–1, אולם שער של פרדי רינקון שלוש דקות בתוספת הזמן לאחר בישול קבע שוויון 1-1. קולומביה סיימה במקום השלישי בבית, כאשר היא מדורגת במקום השני בין הקבוצות שסיימו במקום השלישי בבתים השונים והעפילה לשמינית הגמר. בשמינית הגמר הפסידה קולומביה לקמרון 1–2 אחרי הארכה, לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 0-0 בתום הזמן החוקי. הרגע הזכור מהמשחק היה כששוערה של קולומביה, רנה היגיטה, כידרר במחצית המגרש ואיבד את הכדור לרוז'ה מילה, שהעלה את קמרון ליתרון.[8]

מונדיאל 1994

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרלוס ואלדרמה השחקן הבולט של דור הזהב

בשנות ה-90 הייתה קולומביה אחת מנבחרות הכדורגל החזקות בדרום אמריקה. במוקדמות מונדיאל 1994 שובצה קולומביה לבית עם ארגנטינה, פרגוואי ופרו.[9] קולומביה הייתה לנבחרת הראשונה שניצחה את ארגנטינה לאחר 33 משחקים ללא הפסד, כאשר גברה עליה 1–2 בבאראנקייה משערים של אדולפו ואלנסיה ואיבן ולנסיאנו. במחזור הסיום של שלב הבתים הגיעה קולומביה למשחק חוץ באצטדיון המונומנטל כשהיא ראשונה בבית עם יתרון נקודה על ארגנטינה. ארגנטינה הייתה חייבת לנצח במשחק על מנת לסיים ראשונה בבית ולהעפיל למונדיאל ישירות ללא משחק פלייאוף נוסף, בעוד לקולומביה הספיקה תוצאת תיקו. אולם קולומביה הדהימה את ארגנטינה ואוהדיה כאשר הביסה אותה 0–5 מצמדים של פרדי רינקון ופאוסטינו אספרייה ושער נוסף של אדולפו ולנסיה באחד ממשחקיה הגדולים בכל הזמנים. עדות נוספת להיסטוריה שהתחוללה באותו לילה היה אפשר לקבל כאשר 70 אלף אוהדים ארגנטינאים עמדו בסיום והריעו לשחקני קולומביה.[10][11]

בעקבות ניצחונה הגדול, קולומביה הגיעה לטורניר הגמר של מונדיאל 1994, כאשר היא מועמדת להגיע רחוק. פלה אפילו הכריז עליה כמועמדת העיקרית לזכות בטורניר.[12] אולם היא אכזבה כאשר בשלב הבתים הפסידה לרומניה 3-1 ובמשחקה השני הפסידה למארחת ארצות הברית 2-1. במהלך המשחק כבש בלם הנבחרת, אנדראס אסקובר, שער עצמי. במשחקה האחרון בטורניר ניצחה קולומביה את שווייץ 0–2, אך בעקבות ניצחונה של רומניה על ארצות הברית במשחק המקביל, סיימה קולומביה במקום האחרון בבית והודחה באופן מאכזב מהטורניר.[13] במהלך הטורניר היו השחקנים נתונים ללחצים ואיומים מצד מהמרים בקולומביה, שאף איימו לפגוע במשפחותיהם של המאמנים מאטוראנה וגומס, אם אלו יכללו בהרכב את גבריאל גומס, אחיו של העוזר הרנאן.[14] המימד הטרגי שליווה את הנבחרת לאורך שהותה בארצות הברית הפך למציאות כאשר ב-2 ביולי נרצח בלם הנבחרת, אנדרס אסקובאר. תחילה סברו שהמניע לרצח היה בגין השער העצמי שכבש, אך אחר כך הסתבר שהוא הוקנט על ידי מספר אנשים בעת ששהה בפאב מקומי בעיר מדיין, ובעקבות דין ודברים שהתפתחו בין שני הצדדים, השחקן בן ה-27 מצא את מותו באירוע שהותיר כתם גדול לא רק על הכדורגל הקולומביאני, אלא על הכדורגל העולמי בכלל.[15]

מונדיאל 1998

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המונדיאל בארצות הברית התפטר מאטוראנה מאימון הנבחרת ומי שהחליף אותו היה הרנאן דאריו גומס. אף על פי שחלק מהבסיס של הנבחרת פרש אחרי המונדיאל ב-1994, קולומביה המשיכה לשמור על יכולת גבוהה בזכות שלושת כוכביה הבכירים: קרלוס ואלדרמה, פרדי רינקון ופאוסטינו אספרייה, שהיה הכובש המצטיין של הנבחרת במוקדמות למונדיאל 1998. המוקדמות שוחקו לראשונה בשיטת ליגה בין כל הנבחרות להוציא את ברזיל, שהעפילה למונדיאל אוטומטית כאלופת העולם. קולומביה העפילה בפעם השלישית ברציפות, לאחר שסיימה במקום השלישי בטבלה.[16] בטורניר הגמר שוב פתחה קולומביה את שלב הבתים בהפסד לרומניה 0–1. לאחר המשחק, ביקר אספרייה בפומבי את החלטותיו הטקטיות של המאמן גומס ובתגובה זרק אותו האחרון מהסגל.[17] בעוד שאספרייה עשה דרכו חזרה לקולומביה, התמודדו השחקנים ההמומים במשחק השני מול תוניסיה וניצחו 0–1 משער שכבש ליידר פרסיאדו. במשחקה השלישי התמודדה קולומביה מול אנגליה על ההעפלה לשמינית הגמר, כאשר קולומביה חייבת ניצחון בעוד לאנגלים מספיקה תוצאת תיקו. קולומביה הפסידה 0–2 וסיימה במקום השלישי בבית. בכך לא העפילה לשמינית הגמר בפעם השנייה ברציפות.[18] זו הייתה בעצם גם הופעתו האחרונה בנבחרת של הקפטן, קרלוס ואלדרמה, שהודיע מיד על פרישה לאחר 13 שנים בה.

דור הזהב החדש של חוסה נסטור פקרמן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונדיאל 2014

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתם של שחקני דור הזהב, נקלעה הנבחרת לשנים קשות בכל הקשור לגביע העולם וכשלה להעפיל לשלושת הטורנירים הבאים ב-2002, 2006 ו-2010. אף על פי שתמיד הייתה קרובה ופיספסה את העלייה רק במחזורים האחרונים, הנבחרת הייתה רחוקה מלהיות אותה נבחרת מלהיבה של שנות ה-90. לקראת מונדיאל 2014 בברזיל, ידעו בהתאחדות שאסור לנבחרת לפספס מונדיאל נוסף, בייחוד כשהוא קרוב מאוד גאוגרפית, מה שייתן לה דחיפה גדולה מאוד מצד האוהדים. לפיכך הוחלט להחזיר למשרת האימון את המאמן גומס ומעליו את מאטוראנה כאחראי על כל הנבחרות. גם הפעם קיבלו השניים לידיהם דור שנחשב לדור הזהב הנוכחי וסומן עוד בגילאים הצעירים ככזה שייתן עתיד ורוד לנבחרת, שחקנים כגון רדאמל פלקאו, דויד אוספינה וחואן קאמילו סונייגה. לקראת פתיחת המוקדמות, נתקלו בהתאחדות בפני סקנדל נוסף: המאמן גומס נתפס מצולם בפאב בבוגוטה, כאשר הוא מתווכח עם אשה ומכה אותה.[19] הפרשה עוררה הדים במדינה וארגוני הנשים דרשו את פיטוריו מיידית. להתאחדות לא נותרה ברירה וחודשיים לפני פתיחת המוקדמות, נאלצו להחליפו.[20]

מי שתפס את מקומו היה עוזרו, לאונל אלברס, שאומנם היה מאמן צעיר ומבטיח אבל חסר כל ניסיון ברמה הבינלאומית. הדבר הטוב שעשה הוא הכללתו בהרכב הפותח של הכישרון העולה, חאמס רודריגס בן ה-21, כבר במשחק הראשון מול בוליביה באצטדיון הרננדו סילס, בגבהים של לה פאס. קולומביה השיגה ניצחון חשוב 1–2 משער בדקה האחרונה של פלקאו, אבל מיד אחר כך הגיעו תיקו ביתי והפסד ביתי לנבחרות ונצואלה וארגנטינה בהתאמה. מחשש לאיבוד מונדיאל נוסף, פוטר לאונל אלברס לאחר פחות מחצי שנה בתפקיד.

חוסה נסטור פקרמן

בהתאחדות הבינו שעליהם למנות מאמן בעל שיעור קומה והאיש שנבחר לבסוף בינואר 2012 היה המאמן היהודי-ארגנטינאי, חוסה נסטור פקרמן, שהפך למאמן המשתכר ביותר ביבשת.[21] פקרמן היה ידוע בעבודתו עם שחקנים צעירים מוכשרים, כאשר הוביל את נבחרת ארגנטינה הצעירה למספר זכיות בגביע העולם וכן הוליך את נבחרת ארגנטינה הבוגרת לרבע גמר מונדיאל 2006. תחת פקרמן, חזרה קולומביה להציג את היכולת הגבוהה בעבר. ארבעה ניצחונות רצופים על אורוגוואי, צ'ילה, פראגוואי ובוליביה, הכניסו את קולומביה למקומות שמהם מעפילים למונדיאל, משם לא ירדו עד לסיום הטורניר. בהנהגתם של פלקאו, הכובש המצטיין, חאמס רודריגס והקפטן, מריו ייפס, שברה קולומביה את שיאה האישי לנקודות במסגרת טורניר מוקדמות, כאשר השיגה 33 וכן הבטיחה לראשונה בהיסטוריה שלה את מיקומה כראש בית בהגרלת המונדיאל.[22]

חאמס רודריגס סיים כמלך שערי המונדיאל

הציפיות הגבוהות שהיו מהנבחרת קיבלו מהלומה חזקה, כאשר פלקאו נפצע כארבעה חודשים לפני תחילת הטורניר ולמרות הניסיונות להכשיר אותו בזמן, נאלץ השחקן להפסיד את הטורניר.[23] קולומביה שובצה בבית שכלל את יוון, חוף השנהב ויפן. עם תמיכה מאסיבית של אוהדים ועם מנהיג צעיר כחאמס רודריגס, שכיפר על חסרונו של פלקאו, קולומביה ניצחה במשחק הראשון את יוון 0–3 משערים של פאבלו ארמרו, טאופילו גוטיירס וחאמס עצמו. במשחק הבא הבטיחה קולומביה את עלייתה לשמינית הגמר, כאשר גברה על חוף השנהב 1–2, טאופילו גוטיירס וחואן פרננדו קינטרו כבשו לזכותה. לראשונה בתולדותיה השלימה קולומביה מאזן מושלם בבית המוקדם כאשר גם את המשחק השלישי בתוצאה 1–4 מול נבחרתה של יפן. חואן גיז'רמו קואדראדו בפנדל, צמד של ג'קסון מרטינס ושער בדקה ה-90 של חאמס רודריגס, קבעו את התוצאה הסופית. זה גם היה המשחק שבו נכנס השוער המחליף, פאריד מונדראגון, לספרי ההיסטוריה של גביע העולם, כאשר נכנס לשחק בדקה ה-84 ובכך הפך לשחקן המבוגר ביותר ששיחק במונדיאל, בגיל 43.[24]

בשמינית הגמר פגשה קולומביה יריבה דרום אמריקאית נוספת, אורוגוואי, שחסרה את חלוצה המצטיין, לואיס סוארס, בשל השעיה. קולומביה הייתה הטובה יותר לאורך כל המשחק וניצחה 0–2 מצמד של חאמס רודריגס. השער הראשון שכבש גם נבחר לבסוף לשער היפה של שנת 2014.[25] קולומביה העפילה לראשונה בתולדותיה לרבע גמר הטורניר, אך עתה הייתה צריכה להתמודד מול המארחת ברזיל. הנבחרות נפגשו בפורטלזה למשחק קשוח מאוד שגם גלש לעיתים לפסים אלימים ולבסוף ניצחו הברזילאים 1–2 והדיחו את קולומביה מהטורניר.[26] את השער לקולומביה כבש שוב חאמס רודריגס, שגם סיים לבסוף ככובש המצטיין של הטורניר עם שישה שערים.[27] האירוע החריג במשחק התרחש לקראת הסיום כאשר המגן של קולומביה, סונייגה, גרם לפגיעה לא פשוטה בגבו של ניימאר, אם כי לא בכוונה, וגרם לו להפסיד את המשך הטורניר. בימים שאחרי המשחק ולאור העובדה שברזיל איבדה את שחקנה המצטיין, קיבל סונייגה איומים רבים על חייו מצד אוהדים ברזילאים זועמים.[28] קולומביה חזרה הביתה לאחר שרשמה את הטורניר הטוב בתולדותיה והשחקנים התקבלו בכבוד רב על ידי רבבות של אוהדים שמילאו את פארק סימון בוליבר בבוגוטה.[29]

מונדיאל 2018

[עריכת קוד מקור | עריכה]
החולצה של הנבחרת למונדיאל 2018
פלקאו ואריאס במשחק מול אנגליה

המאמן פקרמן החליט להמשיך קדנציה נוספת כמאמן הנבחרת, והמסע להופעה שנייה ברציפות בגביע העולם החל. בניגוד למשחקי המוקדמות הקודמים, היכולת שהציגו הפעם הקולומביאנים הייתה פחות טובה ולא יציבה. גם העובדה כי ברזיל הצטרפה למשחקי המוקדמות לאחר שלא הייתה באלו של ארבע שנים קודם לכן, לא תרמה. קולומביה החלה עם ניצחון ביתי על פרו אבל הפסידה לאורוגוואי וארגנטינה וסיימה בתיקו עם צ'ילה. שני ניצחונות רצופים על אקוודור ובוליביה החזירו אותם לתמונת הסיכויים. בסיבוב השני איבדה קולומביה נקודות חשובות בביתה, כשסיימה בתיקו עם אורוגוואי וצ'ילה והובסה בחוץ על ידי ארגנטינה, אבל שוב חזרה לתמונה עם ניצחונות על בוליביה בבית וניצחון יקר על אקוודור בחוץ. דווקא אז, כשהמונדיאל היה בהישג יד, איבדה קולומביה נקודות מול ונצואלה וברזיל, ובאופן מפתיע הפסידה גם בבית לפרגוואי. קולומביה הגיע למחזור האחרון, כשהיא צריכה להימנע מהפסד בלימה, ואכן סיימה בתיקו 1-1 מול פרו, ששלח אותה למונדיאל שני ברציפות תחת המאמן פקרמן.

במשחקי המונדיאל שנערכו ברוסיה, הוגרלה קולומביה לבית 8 יחד עם פולין, סנגל ויפן. במשחקה הראשון הפסידה קולומביה במפתיע ליפן 1–2, כאשר חואן קינטרו הישווה זמנית בבעיטה חופשית. בהמשך הביסה 0–3 את פולין משערים של יירי מינה, רדאמל פלקאו וחואן קוואדראדו ובמחזור האחרון ניצחה 0–1 את סנגל משער נגיחה של מינה בדקה ה-75. בכך סיימה קולומביה במקום הראשון בבית והעפילה לשמינית הגמר מול אנגליה. לאחר שפיגרו 0–1 בדקה ה-54, הצליחו הקולומביאנים לכבוש שער שוויון בתוספת הזמן של המשחק, כאשר שוב היה זה יירי מינה שנגח את השער השלישי שלו בטורניר. קולומביה כפתה הארכה שבה לא נכבשו שערים נוספים ובדו-קרב הפנדלים ניצחה אנגליה 3–4 והדיחה את קולומביה מהטורניר.

כל גביעי העולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
אורוגוואיאורוגוואי 1930 לא הייתה חברה בפיפ"א
הממלכה האיטלקיתהממלכה האיטלקית 1934
צרפתצרפת 1938 פרשה
ברזילברזיל 1950 לא נרשמה
שווייץשווייץ 1954 הושעתה
שוודיהשוודיה 1958 לא העפילה
צ'ילהצ'ילה 1962 סיבוב ראשון 3 0 1 2 5 11
אנגליהאנגליה 1966 לא העפילה
מקסיקומקסיקו 1970
גרמניהגרמניה 1974
ארגנטינהארגנטינה 1978
ספרדספרד 1982
מקסיקומקסיקו 1986
איטליהאיטליה 1990 שמינית גמר 4 1 1 2 4 4
ארצות הבריתארצות הברית 1994 סיבוב ראשון 3 1 0 2 4 5
צרפתצרפת 1998 סיבוב ראשון 3 1 0 2 1 3
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יפןיפן 2002 לא העפילה
גרמניהגרמניה 2006
דרום אפריקהדרום אפריקה 2010
ברזילברזיל 2014 רבע גמר 5 4 0 1 12 4
רוסיהרוסיה 2018 שמינית גמר 4 2 1 1 6 3
קטר (מדינה)קטר (מדינה) 2022 לא העפילה
ארצות הבריתארצות הברית מקסיקומקסיקו קנדהקנדה 2026
סה"כ 6/22 22 9 3 10 32 30

קופה אמריקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופה אמריקה 2001

[עריכת קוד מקור | עריכה]
איוואן קורדובה, כובש השער בגמר

הטורניר נקבע להיערך לראשונה על אדמת קולומביה וזו הייתה הזדמנות מצוינת לנבחרת המקומית לזכות בתואר בינ"ל ראשון. אבל בסופו של דבר הטורניר הפך לטורניר הכי שנוי במחלוקת. המצב הביטחוני במדינה כחודשיים בלבד לפני פתיחת הטורניר היה רע. בעקבות התפוצצות מכוניות תופת וחטיפתו של סגן יו"ר ההתאחדות הקולומביאנית לכדורגל, הוחלט תחילה לדחות את הטורניר בשנה. לאחר שהקולומביאנים הפעילו לחץ על הקונפדרציה הדרום אמריקאית, הוחזר הטורניר לתאריכו המקורי. כאות מחאה החליטו נבחרות ארגנטינה וקנדה שהן לא מסכנות את שחקניהן ופרשו מהטורניר ממש ברגע האחרון.[30] במקומן זומנו נבחרות קוסטה ריקה והונדורס.[31]

הקולומביאנים, שאומנו על ידי פרנסיסקו מאטוראנה, שובצו לבית שכלל את ונצואלה, אקוואדור וצ'ילה. במשחק הראשון גברו על ונצואלה 0–2 משערים של פרדי גריסאלס וויקטור אריסטיסאבאל. היריבה הבאה הייתה אקוואדור וגם אותה הם ניצחו 0–1 משער של אריסטיסאבאל. את העפלתם לרבע הגמר הם חתמו בניצחון 0–2 על צ'ילה, שוב אריסטיסאבאל ואאודאליו אריאגה כבשו את השערים. ברבע הגמר פגשה קולומביה את פרו וגם אותה לא התקשתה להביס 0–3, כשאריסטיסאבאל כובש צמד וג'יובאני הרננדס משלים את השלישי. הונדורס שהפתיעה את ברזיל, הייתה היריבה בחצי הגמר, אך גם היא לא הצליחה לעצור את אריסטיסאבאל וחרארדו בדויה, שהעלו את קולומביה לגמר קופה אמריקה שני בתולדותיה. לעיני 47 אלף צופים באצטדיון אל קמפין שבבוגוטה, נפגשו קולומביה ומקסיקו לגמר הגדול. את השער היחיד במשחק כבש הבלם איוואן קורדובה בדקה ה-65, שער שהספיק לניצחון קולומביה ולזכייה ראשונה בתואר בינלאומי.[32][33] קולומביה לא רק זכתה בטורניר, היא גם ניצחה את כל ששת משחקיה ושוערה, אוסקר קורדובה, לא ספג ולו שער אחד בטורניר.[34]

קופה אמריקה 1975

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הזכייה ב-2001, רק פעם אחת הגיעה קולומביה לגמר, ב-1975. באותה שנה, שונה שמו של הטורניר מאליפות דרום אמריקה לקופה אמריקה. זו גם הייתה הפעם הראשונה שלא הייתה מדינה מארחת לטורניר והוא נפרש על פני כל היבשת. הנבחרות חולקו לשלושה בתים של שלוש נבחרות, כאשר מנצחת כל פעם העפילה לחצי הגמר, שם המתינה אורוגוואי מתוקף היותה האלופה המכהנת. קולומביה שובצה בבית שכלל את פראגוואי ואקוואדור וניצחה את כל משחקיה בניצוחם של וילינגטון אורטיס וארנסטו דיאס. בחצי הגמר פגשה את אורוגוואי והביסה אותה במשחק הראשון בבוגוטה, 0-3 משערים של אורטיס, דיאס ואדגר אנגולו. בגומלין במונטבידאו, הפסידו הקולומביאנים 0–1 אבל ניצחו 1–3 בסיכום והעפילו למשחק הגמר מול פרו. במשחק הראשון בבוגוטה ניצחה קולומביה 0–1 משער של קאסטרו, אבל פרו גמלה בניצחון 0–2 בגומלין בלימה. מאחר שהיה זה משחק הגמר, ההפרשים לא קבעו ושתי הנבחרות נגשו למשחק שלישי ומכריע במגרש נייטרלי, בקארקאס. פרו שוב ניצחה את קולומביה בתוצאה 0–1 וזכתה בפעם השנייה בתולדותיה.[35]

חמש פעמים זוכת מדליית הארד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך כל ההיסטוריה שלה, קולומביה סיימה חמש פעמים את הטורניר במקום השלישי שהיקנה לה את מדליית הארד. הפעם הראשונה הייתה ב-1987, עם ואלדרמה כקפטן הנבחרת, אותה שנה שבסופה גם נבחר לכדורגלן השנה ביבשת. קולומביה עלתה בקלות מהבית המוקדם שכלל גם את בוליביה ופראגוואי אחרי ניצחונות 0–2 ו-0–3 בהתאמה. השלב הבא היה חצי הגמר, אך שם לא יכלו הקולומביאנים לנבחרת צ'ילה והפסידו 1–2 לאחר הארכה. במשחק על המקום השלישי מול המארחת ארגנטינה של מראדונה, שוב הפגינו הקולומביאנים את יכולתם הגבוהה וניצחו 1–2, לראשונה על אדמת ארגנטינה. ארנולדו איגוארן הוכתר למלך שערי הטורניר וקרלוס ולדרמה נבחר למצטיין.

שש שנים מאוחר יותר, קולומביה כבר ביססה את מעמדה כאחת מהנבחרות החזקות ביבשת. הטורניר נערך באקוואדור וקולומביה סיימה במקום הראשון בבית המוקדם אחרי ניצחון על מקסיקו ותוצאת תיקו 1-1 מול בוליביה וארגנטינה. ברבע הגמר פיגרה מול נבחרת אורוגוואי, עד שהבלם לואיס קרלוס פראה הישווה בדקה ה-87 וקולומביה ניצחה בבעיטות ההכרעה. בחצי הגמר שוב פגשו הקולומביאנים את ארגנטינה ושוב הגיעו לבעיטות הכרעה אחרי תיקו 0-0, אבל הפעם המזל לא היה איתם והם הודחו. במשחק על המקום השלישי הם שוב פגשו נבחרת מארחת וגברו על האקוואדוריאנים 0–1 משער של אדולפו ואלנסיה.

לקופה אמריקה באורוגוואי 1995 הגיעה קולומביה שנה לאחר המונדיאל בארצות הברית והטרגדיה של אסקובאר. לשערה של קולומביה חזר רנה היגיטה, שסיים לרצות תקופת מאסר בכלא. קולומביה פתחה את הבית המוקדם בתיקו 1-1 מול פרו משער של אספרייה, ניצחה את אקוואדור 0–1 משער של רינקון והובסה 0–3 על ידי ברזיל. זה הספיק לה כדי להעפיל לרבע הגמר ולפגוש שם את פראגוואי. אף על פי שפיגרה בתום המחצית הראשונה, הצליחה קולומביה להשוות במחצית השנייה משער של רינקון ובעיטות ההכרעה היה זה היגיטה שהדף את הפנדל האחרון של קרלוס גמארה ושלח את קולומביה לחצי הגמר. שם פגשו את המארחת אורוגוואי ושוב לא הצליחו לעבור שלב אחד מעבר לאחר הפסד 0–2. במשחק על המקום השלישי מול ארצות הברית, קולומביה הייתה דומיננטית יותר וניצחה ללא קושי 1–4 כשהשערים מתחלקים בין לואיס קיניונס, ואלדרמה, אספרייה ורינקון.

ב-2016 חגגה הקונפדרציה הדרום אמריקאית 100 שנים לטורניר הוותיק בעולם בקיום טורניר ה-100 בארצות הברית. קולומביה שובצה עם המארחת, פראגוואי וקוסטה ריקה. ניצחונות 0–2 על ארצות הברית ו-1–2 על פראגוואי, העפילה קולומביה לרבע הגמר, לא לפני שהפסידה במשחק האחרון בבית 2–3 לקוסטה ריקה. ברבע הגמר פגשה הנבחרת את פרו ולאחר תיקו 0-0 בתום 90 הדקות, היו אלו הקולומביאנים שחגגו את ניצחונם בבעיטות הכרעה. אבל פעם נוספת כשלו להגיע לחצי הגמר כאשר פגשו נבחרת צ'ילאנית חזקה שגברה עליהם 0–2 ושלחה אותם להתמודד מול ארצות הברית על המקום השלישי. שער של קרלוס באקה בדקה ה-30 קבע את תוצאת המשחק ואת מדליית הארד לקולומביה. בקופה אמריקה 2019 קולומביה הגיעה כאחת הפייבוריטיות לזכות בטורניר וכך גם היה בשלב הבתים כשסיימו בצורה מושלמת עם תשע נק' כולל ניצחון 0–2 על נבחרת ארגנטינה. לרבע הגיעו פייבוריטים נגד צ'ילה אך הפסידו להם 4–5 בפנדלים לאחר 0-0, תום 90 דקות. קולומביה סיימה את הטורניר ברבע אף על פי שלא ספגה אף שער חובה.

ב-2020 הייתה קולומביה אמורה לארח את טורניר הקופה אמריקה ביחד עם ארגנטינה, אבל עקב נגיף הקורונה, נדחה הטורניר ל-2021 ובעקבות מהומות אזרחים בנוגע להחלטת הממשל להעלות מיסים, הוחלט בCONMEBOL לקחת לקולומביה את האירוח[36] ולהעבירה לברזיל שאירחה לבדה את האירוע בסופו של דבר. קולומביה שובצה בבית B ופתחה עם ניצחון 0–1 על אקוודור משער של אדווין קרדונה. במשחק השני סיימה בתיקו 0-0 מול ונצואלה כאשר וילקר פרינייס מציג יכולת מעולה בשער של ונצואלה ומונע ניצחון קולומביני. במשחק השלישי הפסידה הנבחרת לפרו 1-2, כשמיגל בורחה הישווה זמנית בפנדל ובמשחק האחרון בבית המוקדם הפסידה קולומביה למארחת ברזיל 2-1 בתוספת הזמן, לאחר שכבר הובילה 0–1 משער יפהפה שכבש לואיס דיאס.[37] קולומביה סיימה שלישית ופגשה ברבע הגמר את אורוגוואי שסיימה שנייה בבית המקביל. לאחר תיקו 0-0 בתום 90 הדקות, היה זה דויד אוספינה שהצטיין בדו-קרב הפנדלים ונתן לקולומביה את הניצחון והעלייה לחצי הגמר. היריבה הייתה ארגנטינה והמשחק הסתיים בתיקו 1-1, כאשר שוב היה זה לואיס דיאס שהישווה עבור הקולומביאנים. הפעם בדו-קרב הפנדלים כשלו דווינסון סאנצ'ס ויירי מינה וקולומביה כשלה להעפיל לגמר. במשחק על המקום השלישי פגשה קולומביה את פרו וניצחה 2–3 משערים של חואן קוואדראדו וצמד של לואיס דיאס, כולל שער ניצחון בשניות האחרונות. לואיס דיאס גם סיים כמלך שערי הטורניר בצוותא עם ליונל מסי, ארבעה שערים לכל אחד.[38]

כל טורנירי הקופה אמריקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
ארגנטינהארגנטינה 1916 לא נרשמה
אורוגוואיאורוגוואי 1917
ברזילברזיל 1919
צ'ילהצ'ילה 1920
ארגנטינהארגנטינה 1921
ברזילברזיל 1922
אורוגוואיאורוגוואי 1923
אורוגוואיאורוגוואי 1924
ארגנטינהארגנטינה 1925
צ'ילהצ'ילה 1926
פרופרו 1927
ארגנטינהארגנטינה 1929
פרופרו 1935
ארגנטינהארגנטינה 1937 פרשה
פרופרו 1939
צ'ילהצ'ילה 1941
אורוגוואיאורוגוואי 1942
צ'ילהצ'ילה 1945 מקום חמישי 6 1 1 4 7 25
ארגנטינהארגנטינה 1946 פרשה
אקוודוראקוודור 1947 מקום שמיני 7 0 2 5 2 19
ברזילברזיל 1949 מקום שמיני 7 0 2 5 4 23
פרופרו 1953 פרשה
צ'ילהצ'ילה 1955
אורוגוואיאורוגוואי 1956
פרופרו 1957 מקום חמישי 6 2 0 4 10 25
ארגנטינהארגנטינה 1959 פרשה
אקוודוראקוודור 1959
בוליביהבוליביה 1963 מקום שביעי 6 0 1 5 10 19
אורוגוואיאורוגוואי 1967 לא העפילה
1975 מקום שני 9 6 0 3 11 5
1979 סיבוב ראשון 4 2 1 1 5 2
1983 סיבוב ראשון 4 1 2 1 5 5
ארגנטינהארגנטינה 1987 מקום שלישי 4 3 0 1 8 3
ברזילברזיל 1989 סיבוב ראשון 4 1 2 1 5 4
צ'ילהצ'ילה 1991 מקום רביעי 7 2 2 3 5 6
אקוודוראקוודור 1993 מקום שלישי 6 3 2 1 6 4
אורוגוואיאורוגוואי 1995 מקום שלישי 6 3 1 2 7 8
בוליביהבוליביה 1997 רבע גמר 4 1 0 3 6 7
פרגוואיפרגוואי 1999 רבע גמר 4 3 0 1 8 4
קולומביהקולומביה 2001 מקום ראשון 6 6 0 0 11 0
פרופרו 2004 מקום רביעי 6 3 1 2 7 7
ונצואלהונצואלה 2007 סיבוב ראשון 3 1 0 2 3 9
ארגנטינהארגנטינה 2011 רבע גמר 4 2 1 1 3 2
צ'ילהצ'ילה 2015 רבע גמר 4 1 2 1 1 1
ארצות הבריתארצות הברית 2016 מקום שלישי 6 3 1 2 7 6
ברזילברזיל 2019 רבע גמר 4 3 1 0 4 0
ברזילברזיל 2021 מקום שלישי 7 2 3 2 7 7
ארצות הבריתארצות הברית 2024 מקום שני 6 4 1 1 12 3
סה"כ 24/48 130 53 26 51 154 194

גביע הזהב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע הזהב 2000

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולומביה הוזמנה מספר פעמים להשתתף באליפות צפון ומרכז אמריקה הקרויה גביע הזהב. השתתפותה הטובה ביותר הייתה בטורניר שנערך בשנת 2000. קולומביה ניצחה את ג'מייקה 1-0 והפסידה להונדורס 0–2, אך עשתה מספיק בשביל להעפיל לרבע הגמר. שם סיימה בתיקו 2-2 מול המארחת ארצות הברית והדיחה אותה לאחר בעיטות הכרעה. היריבה הבאה הייתה פרו בחצי הגמר וגם אותה קולומביה ניצחה בתוצאה 1–2 בדרך למשחק הגמר מול נבחרת קנדה המפתיעה. אף על פי שהייתה הנבחרת הפייבוריטית, הפסידה קולומביה במפתיע לקנדים 0–2 ופיספסה הזדמנות לזכות בתואר בינ"ל ראשון בתולדותיה.[39]

כל טורנירי גביע הזהב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
ארצות הבריתארצות הברית 2000 מקום שני 5 2 1 2 5 7
ארצות הבריתארצות הברית מקסיקומקסיקו 2003 רבע גמר 3 1 1 1 2 3
ארצות הבריתארצות הברית 2005 חצי גמר 5 2 0 3 7 7
סה"כ 3 הופעות 13 5 2 6 14 17

גביע הקונפדרציות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע הקונפדרציות 2003

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכייתה של הנבחרת בקופה אמריקה 2001 הבטיח לה השתתפות ראשונה ויחידה בגביע הקונפדרציות. הטורניר נערך בצרפת וקולומביה שובצה לבית א' יחד עם המארחת, ניו זילנד ויפן. לאחר הפסד במשחק הפתיחה 0–1 לצרפתים, הצליחו הקולומביאנים לגבור על ניו זילנד 1–3 ועל יפן 0–1, מה שנתן להם את הכרטיס לשלב חצי הגמר. את המשחק מול קמרון לא ישכחו לעולם ולא מהסיבות הטובות. קמרון אומנם ניצחה 0–1 והעפילה לגמר, אבל בדקה ה-73 צנח לפתע במרכז המגרש שחקנה מארק ויויאן פו לאחר שלקה בליבו. שחקני קולומביה היו הראשונים להתעשת ולהזעיק את הצוות הרפואי. פו פונה מהמגרש כשהוא מחוסר הכרה. משם הועבר למרכז הרפואי באצטדיון, שם תוך כדי טיפול הפסיק לנשום, ולאחר כ-45 דקות של ניסיונות החייאה, נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. קולומביה נאלצה להתמודד מול טורקיה על המקום השלישי, אך גם הפעם הפסידה 1–2 וסיימה את הטורניר במקום הרביעי.[40]

שנה השתתפה בתור סיבוב משחקים ניצחונות תיקו הפסדים שערי זכות שערי חובה
ערב הסעודיתערב הסעודית 1992 לא העפילה
ערב הסעודיתערב הסעודית 1995
ערב הסעודיתערב הסעודית 1997
מקסיקומקסיקו 1999
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יפןיפן 2001
צרפתצרפת 2003 זוכת קופה אמריקה 2001 מקום רביעי 5 2 0 3 5 5
גרמניהגרמניה 2005 לא העפילה
דרום אפריקהדרום אפריקה 2009
ברזילברזיל 2013
רוסיהרוסיה 2017
סה"כ 1/10 5 2 0 3 5 5

סגל הנבחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הנבחרת לקופה אמריקה 2021:

מספר ההופעות והשערים נכון ל-8 באוגוסט 2021

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער דויד אוספינה 31 באוגוסט 1988 113 0 ערב הסעודיתערב הסעודית אל נאסר
12 שוער קאמילו ורגאס 9 במרץ 1989 10 0 מקסיקומקסיקו אטלס
22 שוער אלדאיר קינטאנה 11 ביולי 1994 0 0 קולומביהקולומביה אתלטיקו נסיונל
2 בלם סטפן מדינה 14 ביוני 1992 25 0 מקסיקומקסיקו מונטריי
3 בלם אוסקר מוריו 18 באפריל 1988 20 0 מקסיקומקסיקו פאצ'וקה
4 מגן קרלוס קואסטה 9 במרץ 1999 0 0 בלגיהבלגיה ראסינג גנק
6 בלם ויליאם טסיו 2 בפברואר 1990 22 1 מקסיקומקסיקו קלוב לאון
13 בלם יירי מינה 23 בספסטמבר 1994 35 7 אנגליהאנגליה אברטון
16 מגן דניאל מוניוס 25 במאי 1996 6 0 בלגיהבלגיה ראסינג גנק
23 בלם דווינסון סאנצ'ס 12 ביוני 1996 41 0 אנגליהאנגליה טוטנהאם הוטספר
24 בלם ג'ון לוקומי 26 ביוני 1998 4 0 בלגיהבלגיה ראסינג גנק
26 מגן פרנק פברה 22 בפברואר 1991 23 1 ארגנטינהארגנטינה בוקה ג'וניורס
5 קשר וילמר באריוס 16 באוקטובר 1993 42 0 רוסיהרוסיה זניט סנקט פטרבורג
8 קשר גוסטבו קואיאר 14 באוקטובר 1992 15 1 ערב הסעודיתערב הסעודית אל-הילאל
10 קשר אדווין קרדונה 8 בדצמבר 1992 45 6 ארגנטינהארגנטינה בוקה ג'וניורס
11 קשר חואן קוואדראדו 26 במאי 1988 101 9 איטליהאיטליה אינטר מילאנו
14 קשר לואיס דיאס 13 בינואר 1997 23 6 אנגליהאנגליה ליברפול
15 קשר מתאוס אוריבה 21 במרץ 1991 33 4 פורטוגלפורטוגל פורטו
21 קשר סבסטיאן פרס 29 במרץ 1993 10 1 פורטוגלפורטוגל בואבישטה
25 קשר בלדומרו פרלסה 25 ביוני 1992 0 0 קולומביהקולומביה אתלטיקו נסיונל
27 קשר חמינטון קמפאס 24 במאי 2000 0 0 קולומביהקולומביה דפורטס טולימה
7 חלוץ דובאן ספאטה 1 באפריל 1991 29 4 איטליהאיטליה טורינו
9 חלוץ לואיס מוריאל 16 באפריל 1991 42 8 איטליהאיטליה אטאלנטה
18 חלוץ רפאל סנטוס בורה 15 בספטמבר 1995 8 0 ארגנטינהארגנטינה ריבר פלייט
19 חלוץ מיגל בורחה 26 בינואר 1993 19 5 קולומביהקולומביה ג'וניור ברנקייה
20 חלוץ אלפרדו מורלוס 21 ביוני 1996 11 1 סקוטלנדסקוטלנד גלאזגו ריינג'רס
28 חלוץ יימי צ'ארה 2 באפריל 1991 14 1 ארצות הבריתארצות הברית פורטלנד טימברס

שיאי שחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-14 ביולי 2024.

שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בנבחרת.

שיאני ההופעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דויד אוספינה שיאן ההופעות (128) בנבחרת קולומביה בכל הזמנים.
דירוג שם שנים מספר הופעות מספר שערים
1 דויד אוספינה 2007-הווה 128 0
2 חואן קוואדראדו 2010-הווה 116 11
3 קרלוס ולדרמה 1998-1985 111 11
4 חאמס רודריגס 2011-הווה 106 28
5 רדאמל פלקאו 2023-2007 104 36
6 מריו יפס 2014-1999 102 6
7 לאונל אלברס 1997-1985 101 1
8 קרלוס סאנצ'ס 2018-2007 88 0
9 פרדי רינקון 2001-1990 84 17
10 לואיס קרלוס פראה 1994-1987 78 2

מלכי השערים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רדאמל פלקאו מלך השערים (36) בנבחרת קולומביה בכל הזמנים.
דירוג שחקן שנים שערים הופעות יחס
1 רדאמל פלקאו 2023-2007 36 104 0.35
2 חאמס רודריגס 2011-הווה 28 106 0.26
3 ארנולדו איגוארן 1993-1979 25 68 0.37
4 פאוסטינו אספרייה 2001-1993 20 57 0.35
5 פרדי רינקון 2001-1990 17 84 0.2
6 קרלוס באקה 2018-2010 16 52 0.31
7 טאופילו גוטיירס 2017-2009 15 51 0.29
ויקטור אריסטיסאבאל 2003-1993 66 0.23
9 אדולפו ולנסיה 1998-1992 14 37 0.38
לואיס דיאס 2018-הווה 55 0.25

שחקנים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך עד שנות ה-70

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-80 וה-90

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-2000

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרות צעירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנבחרת עד גיל 20

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נבחרת קולומביה בכדורגל עד גיל 20

הנבחרת זכתה שלוש פעמים בתואר אלופת דרום אמריקה והעפילה תשע פעמים לטורניר גביע העולם לקטגוריה זו. הישגה הטוב ביותר היה המקום השלישי, אותו השיגה בטורניר של 2003 באיחוד האמירויות הערביות. קולומביה הציגה במהלך התחרויות חלק משחקניה המפורסמים שהפכו אחר כך לשחקנים חשובים בנבחרת הבוגרת כמו קרלוס ולדרמה, לאונל אלברס, רנה היגיטה, רדאמל פלקאו, הוגו רודאייגה וחאמס רודריגס.

הנבחרת עד גיל 17

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – נבחרת קולומביה בכדורגל עד גיל 17

הנבחרת זכתה פעם אחת בתואר אלופת דרום אמריקה, בטורניר הבודד אותו היא אירחה בשנת 1993. בנוסף, העפילה שש פעמים לטורניר גביע העולם לקטגוריה זו והשיגה פעמיים את המקום הרביעי בשנים 2003 ו-2009, הישג השיא שלה. היא גם הנבחרת השנייה שכבשה הכי הרבה שערים במשחק רשמי במונדיאל, כשניצחה את נבחרת פינלנד לקטגוריית גיל זו בתוצאה 1:9 בשנת 2003.

הישגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • העפילה שש פעמים למונדיאל (2018, 2014, 1998, 1994, 1990, 1962)
  • הישגה הטוב ביותר: רבע גמר (2014)
  • אלופת הקופה אמריקה (2001)
  • סגנית אלופת דרום אמריקה (1975)
  • מקום שלישי בקופה אמריקה (2016, 1995, 1993, 1987)
  • סגנית אלופת צפון-מרכז אמריקה (2000)
  • הנבחרת ההוגנת של פיפ"א (2014)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נבחרת קולומביה בכדורגל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אתר למנויים בלבד Jeremy Wilson, ‏Andrés Escobar murder: Colombia prepare for biggest ever World Cup match on 20th anniversary of death, The Telegraph, 2 July 2014
  2. ^ Footballer Foe Dies During Game
  3. ^ Historia del 4-4 vs. USSR y el gol olimpico de Marcos Coll
  4. ^ La historia aventura del 75
  5. ^ Atletico Nacional campeon de la Copa Libertadores 1989
  6. ^ Estadisticas de Fútbol, 1990 FIFA World Cup qualification (CONMEBOL)
  7. ^ Hace 25 años Colombia a un paso del mundial
  8. ^ Historia de la seleccion Colombia en el mundial Italia 1990
  9. ^ Estadisticas de Fútbol , 1994 FIFA World Cup qualification (CONMEBOL)
  10. ^ 1993 El año maravilloso de la seleccion Colombia
  11. ^ Argentina 0-5 Colombia, the most famous World Cup qualifier of all-time
  12. ^ Top 10 wrong Pele predictions
  13. ^ La historia de la seleccion Colombia en el mundial de 1994
  14. ^ "Te mato como sueltes a Barrabas"
  15. ^ El doloroso asesinato de Andres Escobar despues del autogol
  16. ^ FIFA.com, 1998 World Cup qualification (CONMEBOL)
  17. ^ El Pais, Asprilla, expulsado de la selección colombiana
  18. ^ Historia de colombia en el mundial 1998
  19. ^ El Tiempo, 'Bolillo' Gómez se disculpa por agredir a mujer en un bar de Bogotá
  20. ^ Semana, Gómez renunció a la Selección Colombia
  21. ^ El Tiempo, José Néstor Pékerman ya firmó contrato con la Selección Colombia
  22. ^ FIFA.com, 2014 FIFA World Cup qualification (CONMEBOL)
  23. ^ BBC Mundo, Colombia: Falcao se queda fuera del Mundial Brasil 2014
  24. ^ BBC News, Colombia goalkeeper oldest World Cup player ever
  25. ^ Mark Staniforth, Mail Online Puskas award: James Rodriguez wins FIFA goal of the year ahead of Stephanie Roche & Robin van Persie
  26. ^ Marca, Colombia en la Copa Mundial de 2014
  27. ^ FIFA.com, James receives his Adidas golden boot
  28. ^ Alec Fenn, GOAL Zuñiga still receiving death threats over Neymar injury
  29. ^ El Tiempo, Multitudinario recibimiento a la Selección Colombia en Bogotá
  30. ^ Dan Rookwood, The Guardian Argentina pull out of Copa America in chaos
  31. ^ The Guardian, Honduras to replace Argentina in Copa America
  32. ^ אתר למנויים בלבד Colombia win Copa America at last, The Telegraph, 30 July 2001
  33. ^ Colombia.com, Colombia en la Copa America 2001
  34. ^ ComuTricolor, Oscar Córdoba el dueño de un récord en la Copa América difícil de superar
  35. ^ Gol Caracol, La Historia Secreta de la Selección Colombia: la aventura del 75
  36. ^ 21.5.21 noroeste.com La Conmebol confirma que Colombia no será sede de la Copa América
  37. ^ 23.6.21 AS.com Golazo de Luis Díaz ante Brasil
  38. ^ 22.7.21 futbolred.com Díaz recibió el premio al goleador de Copa América: mensaje a Messi
  39. ^ Rsssf.com, Colombia en la Copa de la Concacaf 2000
  40. ^ ComuTricolor, Selección Colombia en la Copa Confederaciones Francia 2003


כדורגל בקולומביה קולומביהקולומביה
ניהול מנהלת הליגה הקולומביאנית • קבוצות • אצטדיונים
תחרויות ליגה הליגה הראשונה • ליגה שנייה
תחרויות גביע הגביע הקולומביאני • הסופר קאפ הקולומביאני
נבחרות הנבחרת הלאומית • עד גיל 20 • עד גיל 17 • נבחרת הנשים
נבחרות הכדורגל של אמריקה הדרומית (CONMEBOL)
אורוגוואי • אקוודור • ארגנטינה • בוליביה • ברזיל • ונצואלה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קולומביה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נבחרת_קולומביה_בכדורגל&oldid=39133776"