לדלג לתוכן

מרוסיה באהבה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרוסיה באהבה
From Russia With Love
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על "מרוסיה באהבה" מאת איאן פלמינג
בימוי טרנס יאנג
הופק בידי אלברט ברוקולי
הארי זלצמן
תסריט ריצ'רד מייבאום
ג'והנה הארווד
עריכה פיטר האנט
שחקנים ראשיים שון קונרי
פדרו ארמנדריז
לוטה לניה
רוברט שו
ברנארד לי
דניאלה ביאנקי
מדבבים ברברה ג'פורד (טטיאנה רומאנובה)
ניקי ואן דר זיל (Sylvia Trench) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה ג'ון בארי
צילום טד מור
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה הפקות Eon עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה MGM
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 10 באוקטובר 1963 (הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת)
27 במאי 1964 (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית)
משך הקרנה 115 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט פעולה, סרט ריגול, סרט מבוסס יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות לונדון, זאגרב, ונציה, בלגרד, איסטנבול, יוגוסלביה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 2,000,000‏$
הכנסות 78,900,000‏$
הכנסות באתר מוג'ו fromrussiawithlove
סרט קודם ד"ר נו
סרט הבא גולדפינגר
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרוסיה באהבה (באנגלית: From Russia With Love) הוא סרט ריגול, השני בסדרת ג'יימס בונד, אשר יצא לאקרנים בשנת 1963 בבימויו של טרנס יאנג. הסרט מבוסס על ספר בעל אותו השם מאת איאן פלמינג, אשר יצא לאור בשנת 1957.

בסרט נשלח ג'יימס בונד לסייע בעריקתה של פקידת הקונסוליה הסובייטית טטיאנה רומנובה בטורקיה, שם מתכנן הארגון ספקטר לנקום את מותו של ד"ר נו.

בעקבות הצלחתו של הסרט הקודם, "ד"ר נו", יונייטד ארטיסטס הודיעה כי יופק סרט המשך והכפילה את תקציבו. בנוסף לצילומי הסרט בטורקיה, סצנות האקשן צולמו באולפני פינווד ובסקוטלנד. ההפקה חרגה מהתקציב ומלוח הזמנים והיא הסתיימה עד לתאריך היציאה המתוכנן, אוקטובר 1963.

הסרט זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית. הוא הכניס יותר מ-78 מיליון דולר ובכך הפך לשובר קופות במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20. הסרט נחשב לאחד הסרטים הטובים בסדרה. בשנת 2004 הציב המגזין "טוטאל פילם" את הסרט במקום התשיעי ברשימת הסרטים הבריטיים הטובים ביותר בכל הזמנים; זה היה הסרט היחיד מסדרת ג'יימס בונד שהופיע ברשימה. הסרט גם היה הראשון בסדרה שזכה בפרס באפט"א לצילום הטוב ביותר.

עלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון הפשיעה הבין-לאומי ספקטר בהנהגתו של ארנסט סטאברו בלופלד (אנתוני דוסון) זומם לגנוב מכונת הצפנה חשאית מידי ברית המועצות, ולאחר מכן לחזור ולמכור אותה לסובייטים במחיר מופקע. בלופלד משתמש לשם כך בקולונל רוזה קלב (לוטה לניה), קצינה לשעבר בסמרש שערקה לספקטרה. קלאב לובשת מחדש את מדי הסמארש ומטילה משימה על מפענחת צופן צעירה בשגרירות הרוסית באיסטנבול בשם טטיאנה רומנובה (דניאלה ביאנקי). על רומנובה מוטל להעמיד פנים שהתאהבה בסוכן ה-SIS המפורסם ג'יימס בונד (שון קונרי), ולסייע לו בגניבת מכונת ההצפנה. בלופלד שולח מתנקש מקצועי בשם דונלד גרנט (רוברט שו) כדי שיחסל את בונד ויגנוב ממנו את המכונה לאחר מכן.

רומנובה יוצרת קשר עם ה-SIS ו-M (ברנארד לי) שולח את בונד לאיסטנבול כדי לגנוב את המכונה. בונד פוגש באיסטנבול את הסוכן הבריטי-טורקי עלי קארים ביי (פדרו ארמנדריז) שמגלה לו שהיחסים בין אנשי הביון הבריטים והסובייטים באיסטנבול הורעו מאוד לאחרונה עקב פיצוצים בשגרירויות של שתי המדינות. בונד מסייע לקארים ביי להיפטר ממתנקש שמנסה לחסל אותו. רומנובה יוצרת עמו קשר ומפתה אותו, ולאחר מכן מסייעת לו לגנוב את המכונה. בונד, רומנובה וקארים ביי עולים על רכבת האוריינט אקספרס בדרכם למערב, ובעקבותיהם עולים מתנקשים של ספקטרה. המתנקשים הורגים את קארים ביי, ובונד מוסר את גופתו לאחד מבניו בבלגרד. בונד מקבל הוראה להיפגש בזגרב עם סוכן בשם "נאש". עם זאת, הוא אינו מודע לכך שגרנט כבר רצח את נאש ונטל את זהותו. גרנט עולה על הרכבת, ובארוחת הערב הוא מסמם את רומנובה ומנסה לרצוח את בונד. בונד מצליח להערים עליו כשהוא גורם לו להפעיל מלכודת מתפוצצת בתיק שלו. לאחר מאבק בונד הורג את גרנט. בונד ורומנובה יורדים מהרכבת באיסטריה, תוך שסוכני ספקטרה רודפים אחריהם באמצעות סירות ומסוקים.

בלופלד מורה לקלאב להרוג את בונד ולהשיג את המכונה בכל מחיר. קלאב מגיעה לחדר בבית מלון בוונציה אשר בו הזוג שוהה. היא מתחפשת למנקה ומשתלטת על בונד באיומי אקדח. עם זאת, רומנובה מחליטה שנאמנותה נתונה לבונד. היא גונבת את האקדח מקלאב, ובזמן שקלאב מנסה לפגוע בבונד באמצעות חוד מורעל שהיה מוסתר בנעל שלה, רומנובה הורגת אותה, ובני הזוג יוצאים לשיט רומנטי בתעלות.

צוות השחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנתוני דוסון גילם את דמותו של ארנסט סטאברו בלופלד ("?"), אך פניו לא נראו בסרט וקולו דובב על ידי אריך פולמן (אנ').[2] פרד הגרטי גילם את קרילנקו, רוצח בולגרי שעובד עבור ברית המועצות בבלקן. דזמונד לואלין גילם את מייג'ור בוטרויד, ראש ענף Q. הוא המשיך לגלם את הדמות בסרטים הבאים עד למותו ב-1999. חברים נוספים בצוות השחקנים כוללים את נוויל ג'ייסון בתור הנהג של עלי קארים ביי, פיטר בייליס בתור המרגל הסובייטי קומיסר בנץ, נוסרט אתאר בתור מהמט, בנו של קארים ביי, ופיטר מאדן (אנ') בתור השחמטאי הקנדי מקאדמס. שחקנים שלא קיבלו קרדיט הם מייקל קאלבר ואליזבת קונסל שגילמו זוג השט בסירה וויליאם היל כקפטן נאש, סוכן בריטי שנהרג על ידי גרנט והתחזה אליו.[3]

הפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הצלחת הסרט הראשון, "ד"ר נו", החליטה חברת יונייטד ארטיסטס להפיק סרט ג'יימס בונד נוסף ולהגדיל משמעותית את תקציבו. תקציב הסרט הוכפל ב-2 מיליון דולר ושכרו של השחקן הראשי, שון קונרי, הועלה ב-100 אלף דולר (משכורתו עד אז הייתה 54 אלף דולר).[4] לאחר שנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי הגדיר (בריאיון למגזין "לייף") את הרומן "מרוסיה באהבה" כאחד מעשרת הספרים האהובים עליו בכל הזמנים,[5] בחרו המפיקים אלברט ברוקולי והארי זלצמן בספר זה כסרט ההמשך ל"ד"ר נו". הפסיק שהופיע בכותרת הרומן של איאן פלמינג הושמט משם הסרט. "מרוסיה באהבה" היה הסרט האחרון שהנשיא קנדי ראה בבית הלבן, ב-20 בנובמבר 1963, לפני שנסע לדאלאס.[6] רוב הצוות של "ד"ר נו" השתתף בסרט זה, למעט מספר חברים בודדים דוגמת מעצב כתוביות הפתיחה מוריס בינדר (אנ'), שהוחלף על ידי רוברט בראונג'ון (אנ').[7] ג'ון בארי החליף את מונטי נורמן כמלחין הפסקול.

הסרט הציג מספר מוסכמות שיהפכו למרכיבים חיוניים בסרטים הבאים בסדרה: רצף כתוביות פתיחה, דמותו של ארנסט סטאברו בלופלד (המכונה בסרט "מספר 1", אם כי בלופלד מוזכר בקרדיטים הסופיים, כאשר השחקן מסומן בתור "?"), השורה "ג'יימס בונד יחזור/יחזור" בקרדיטים ועוד.[8]

כתיבת התסריט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן "מרוסיה באהבה" של איאן פלמינג הוא מותחן מתקופת המלחמה הקרה, אולם המפיקים החליפו את סוכנות המסתערבים הסובייטית סמרש בארגון הפשע הבדיוני ספקטר. מגרשי האימונים של ספקטר נוצרו בהשראת הסרט "ספרטקוס". התסריטאי המקורי של הסרט היה לן דייטון, שליווה את הארי זלצמן (המפיק), סיד קיין (אנ') (המעצב האמנותי) וטרנס יאנג (הבמאי) לאיסטנבול,[9] אך הוא הוחלף בשל חוסר התקדמות. לפיכך, שניים מכותבי התסריט של "ד"ר נו", ג'והנה הארווד וריצ'רד מייבאום, שבו לכתוב את התסריט לסרט השני בסדרה.[5] ברבע האחרון של הסרט הוסיף מייבאום שתי סצנות מרדף, עם מסוק וסירות מנוע, ושינה את מיקום הקרב של בונד וקלב מפריז לוונציה. ברקלי מאתר ביצע כמה שכתובים בתסריט אך לא קיבל קרדיט.[10]

ליהוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שלא קיבל קרדיט, השחקן שגילם את "1" היה אנתוני דוסון, שהופיע כפרופסור דנט ב"ד"ר נו" והופיע בכמה מסרטיו של טרנס יאנג. בכתוביות הסיום מוזכר בלופלד כ"?". קולו של דוסון דובב על ידי השחקן האוסטרי אריק פולמן.[2] פיטר ברטון לא יכול היה לשוב ולגלם את מייג'ור בוטרויד, ולפיכך הוחלף בדזמונד לואלין. עם זאת, לואלין לא קיבל על כך קרדיט בכתוביות הפתיחה, אך כן בכתוביות הסיום. לואלין המשיך בגילום הדמות, שנודעה בהמשך כ-Q, לאורך כל הסרטים הבאים בסדרה עד למותו ב-1999.[11]

כמה שחקניות נחשבו למועמדות אפשריות לגילומה של טטיאנה רומנובה, ביניהן טניה מאלה (שלימים תגלם את טילי מסטרסון בסרט "גולדפינגר").[12] בסופו של דבר לוהקה דניאלה ביאנקי לתפקיד, סגנית מיס תבל 1960, כביכול לאחר ששון קונרי בחר בה. ביאנקי התחילה לקחת שיעורי אנגלית לתפקיד, אולם בסופו של דבר החליטו המפיקים שקולה ידובב על ידי ברברה ג'פורד.

השחקנית היוונייה קטינה פקסינו נחשבה למועמדת אפשרית לגילומה של רוזה קלב, אך לא הייתה יכולה לעשות זאת. טרנס יאנג ליהק את הזמרת האוסטרית לוטה לניה לאחר ששמע את אחת מההקלטות המוזיקליות שלה. יאנג רצה שהשחקן שיגלם את קרונסטין יהיה בעל "פנים יוצאות דופן", כך שהקהל יזכור את הדמות היטב. לפיכך לוהק ולאדק שייבל לתפקיד. תחילה היסס שייבל אם לקחת על עצמו את התפקיד אך השתכנע על ידי חברתו של קונרי, דיאן סילנטו.[13] מספר נשים נשקלו לגלם את וידה וזורה, שתי הבנות הצועניות הנלחמות ביניהן. לשני התפקידים לוהקו עליזה גור ומרטין בסוויק. במשך שישה שבועות הן תרגלו כוריאוגרפיית קרב עם הפעלולן פיטר פרקינס. פרקינס אימן גם את שון קונרי ואת רוברט שו, שגם הם ניהלו דו-קרב.[14]

הבמאי ג'ון פורד המליץ ליאנג על השחקן המקסיקני פדרו ארמנדריז שיגלם את עלי קארים ביי. בעת צילומי הסרט באיסטנבול חש ארמנדריז ברע ואובחן כחולה סרטן. הצילומים באיסטנבול הופסקו, ההפקה עברה לבריטניה וצילומי הסצנות של ארמנדריז הוקדמו כדי שיוכל להשלימן ללא דיחוי. על אף מצבו הבריאותי הרעוע הוא המשיך לעבוד ככל האפשר. משאפסו כוחותיו התאבד בירייה לאחר סיום הצילומים.[15]

השחקן האנגלי ג'ו רובינסון היה מועמד מוביל לגילום רד גרנט אך התפקיד ניתן לרוברט שו.[16]

צילום הסרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצילומים החלו ב-1 באפריל 1963 באולפני פינווד.[5] הסצנות שבהן הופיע ארמנדריז צולמו לראשונה לאחר שאובחן כחולה בסרטן סופני, כשטרנס יאנג שימש כסטנד-אין עבור עלי קארים ביי בחודשיים האחרונים של הצילומים.[17] רוב הסרט צולם באיסטנבול שבטורקיה. לוקיישנים ידועים שהופיעו בסרט היו ירבאטאן ואיה סופיה. תחנת הרכבת באיסטנבול שימשה כמקום הצילומים של תחנות הרכבת בבלגרד ובזאגרב. איאן פלמינג עצמו נכח בצילומים באיסטנבול.[18] מרבית מסצנות הפנים צולמו בתוך אולפן. סצנת הסיום צולמה בוונציה שבאיטליה.

לאחר התאבדותו המפתיעה של ארמנדריז המשיכה הפקת הסרט, תוך שהיא חווה סיבוכים שנוצרו כתוצאה משכתובים ללא קרדיט על ידי ברקלי מאתר במהלך הצילומים. העורך פיטר האנט התחיל לערוך את הסרט בזמן שסצנות מרכזיות עדיין צולמו. האנט וטרנס יאנג העלו את הרעיון להעביר את סצנת האימונים של רד גרנט לתחילת הסרט (לפני כתוביות הפתיחה), מאפיין שהיה לסימן היכר של כל הסרטים הבאים בסדרה.[5]

צוות ההפקה ניסה ככל יכולתו לסיים את ההפקה בזמן עד לתאריך בכורת הסרט, חודש אוקטובר. ב-6 ביולי 1963, בזמן שחיפש מקומות לצילומי סצנת מרדף הסירות במערב סקוטלנד, התרסק מסוקו של טרנס יאנג ונפל למים יחד עם עוד שני אנשים מהצוות. המסוק שקע במים בעומק של 12–15 מטרים, אך השלושה הצליחו לחלץ את עצמם וספגו פציעות קלות בלבד. כמה ימים לאחר מכן נרדם נהגה של דניאלה ביאנקי בעת שהסיע אותה לאזור הצילומים ומכוניתם התרסקה. פניה של ביאנקי היו חבולות וצילום הסצנות בכיכובה התעכב במשך שבועיים עד להחלמתה.[5]

מרדפי המסוקים והסירות לא הופיעו ברומן אך נוספו כדי ליצור אקשן. הסצנה הראשונה נוצרה בהשראת סצנה מהסרט "מזימות בינלאומיות" של אלפרד היצ'קוק ואילו האחרונה בהשראת סרט קודם של יאנג. שתי הסצנות הללו צולמו תחילה באיסטנבול אך לבסוף צולמו בסקוטלנד. סירות המנוע לא יכלו לנסוע מהר מדי בשל הגלים הרבים וסירה שהייתה מלאה במצלמות טבעה בסופו של דבר בבוספורוס. בשל הקושי להשיג מסוק, אנשי צוות האפקטים המיוחדים כמעט נעצרו בניסיון להשיג אותו בבסיס צבאי מקומי. מרדף המסוקים צולם במסוק מיניאטורי שנשלט באמצעות רדיו. קולות הסירות הוחלפו בפוסט-פרודקשן מאחר שהן לא היו חזקות מספיק והפיצוץ, שאירע בסוף הסצנה, יצא משליטה, שרף את עפעפיו של וולטר גוטל ופצע קשה שלושה פעלולנים.

הצלם דיוויד הורן (אנ') הוזמן על ידי מפיקי הסרט לצלם סדרת תמונות סטילס עם שון קונרי ושחקניות הסרט. בשל העובדה שהרקוויזיט מסוג Walther PPK (אנ') לא הגיע התנדב הורן להשתמש באקדח האוויר שלו מסוג Walther LP-53.[19]

מעצב כתוביות הפתיחה מוריס בינדר היה חלוק עם המפיקים בעניין זה ועל כן לא רצה לעצב אותן שוב בסרט זה. המעצב רוברט בראונג'ון החליפו והקרין את הכתוביות על רקדניות, בהשראת האמן לאסלו מוהולי-נאג'.[20]

מוזיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוא הראשון בסדרה בו ג'ון בארי הלחין את הפסקול הראשי.[21] את שיר הנושא הלחין ליונל בארט (אנ') מ"אוליבר!" והוא הושר על ידי מאט מונרו. מוזיקת הפתיחה היא גרסה אינסטרומנטלית שנפתחת במנגינה של בארי, "James Bond Is Back", ואז משתלבת בשיר הנושא המקורי שהלחין מונטי נורמן.[22] בארי נסע עם צוות ההפקה לטורקיה כדי לשמוע את המוזיקה המקומית, אבל בסופו של דבר לא השתמש בה כמעט בכלל, אלא רק בכלי נגינה מקומיים. תחילה נתבקש פרנק סינטרה לשיר את שיר הנושא אך הוא דחה את ההצעה.[23]

בארי עיבד את שיר הנושא המקורי כך שיהיה קליל, נלהב והרפתקני יותר על מנת להרגיע את הקהל. העיבוד מופיע בשתי גרסאות באלבום הפסקול; הגרסה השנייה היא זו שנוגנה בסצנת קרב היריות במחנה הצוענים ובסצנת גניבת מכונת הפענוח של לקטור על ידי בונד.[5]

קבלה וביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת הבכורה של הסרט נערכה ב-10 באוקטובר 1963 בלונדון שבממלכה המאוחדת, בה השתתפו איאן פלמינג, שון קונרי ווולטר גוטל. בשנה שלאחר מכן הוא הוקרן ב-16 מדינות ברחבי העולם. הבכורה בארצות הברית נערכה ב-8 באפריל 1964 בניו יורק.[24] עם הפצתו הכפיל הסרט את הכנסות קודמו, "ד"ר נו" והכניס 12.5 מיליון דולר בכל רחבי העולם. לאחר הפצתו מחדש הוא הכניס 78 מיליון דולר,[25] מתוכם 24 מיליון דולר מאמריקה הצפונית.[26] מבחינה רווחית, הסרט היה המצליח ביותר בריטניה באותה השנה והכפיל את רווחי קודמו, "ד"ר נו".

צלם הסרט, טד מור, זכה בפרס באפט"א על עבודתו.[27] זהו הסרט היחיד בסדרה שזכה בפרס זה. הסרט היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לשיר הטוב ביותר.[28]

בהשוואה לסרט הקודם, "ד"ר נו", אמר כתב "הגרדיאן" ש"מרוסיה באהבה" הוא "מאוד לא מוסרי בכל דרך שאפשר להעלות על הדעת; הוא לא מרומם, לא מלמד ולא משפר חיים [...] אבל בהחלט מהנה."[29] כתבת "האובזרבר" ציינה כי הסרט מצליח "לשמור על קצב הפיצוח שלו כמעט לכל אורכו. הסטים הם קופסה מדהימה של טריקים".[30]

בוזלי קראות'ר מ"הניו יורק טיימס" כתב: "אל תפספסו את זה! זאת אומרת, אל תחמיצו את זה אם אתם עדיין יכולים להפיק מעט כיף מסיפורת הרפתקאות מפחידה ומפנטזיה פסאודו-ריאליסטית, שכן המלודרמטיזציה המטורפת הזו של הרפתקה נואשת של ג'יימס בונד עם דמויות מרושעות באיסטנבול ובאוריינט אקספרס היא הגזמה בדיונית בקנה מידה גדול ובסגנון נועז, לא הגיוני לחלוטין ובלתי סביר."[31] המגזין "טיים" הגדיר את הסרט כ"מהיר, חכם, בעל בימוי ממולח ומבוצע בכישרון."[32]

עשרות שנים לאחר יציאת הסרט לאקרנים הוא זכה לשבחי הביקורות מצד מבקרי הקולנוע ונחשב לאחד מהסרטים הטובים ביותר בסדרת סרטי ג'יימס בונד. באתר "Rotten Tomatoes" קיבל הסרט ציון של 97% על סמך 63 ביקורות.[33]

מבקר הקולנוע ג'יימס בררדינלי אמר כי הסרט הוא האהוב עליו מבין כל הסרטים בסדרה וכתב: "רק "מרוסיה באהבה" נמנע מלגלוש לתחום הקומיקס של גולדפינגר וממשיכיו תוך שהוא נותן לנו דגימה של נוסחת בונד המוכרת (אקשן, גאדג'טים, נשים, מכוניות וכו'). "מרוסיה באהבה" מתנהל בצורה יעילה ומתוכננת, כולל גלריה של נוכלים מתועבים, וכן מציע אינספור ריגושים".[34]

בשנת 2004 דורג הסרט במקום התשיעי ברשימת עשרת הסרטים הבריטיים הטובים ביותר בכל הזמנים של המגזין "טוטאל פילם", מה שהפך אותו לסרט היחיד בסדרה שהופיע ברשימה.[35] IGN הגדיר אותו כסרט השני הטוב ביותר אי פעם מסדרת סרטי ג'יימס בונד (אחרי "גולדפינגר").[36] ב-2006 הציב המגזין "אנטרטיינמנט ויקלי" את הסרט במקום התשיעי מבין 21 הסרטים שיצאו עד אז.[37] בשנת 2014 ערך המגזין "Time Out" סקר בו ביקש מכמה מבקרי קולנוע, במאים, שחקנים ופעלולנים לבחור את סרטי הפעולה האהובים עליהם; "מרוסיה באהבה" הגיע למקום ה-69.[38]

מכון הסרטים הבריטי הגדיר את הסרט כאחד מהטובים ביותר בסדרה.[39] מרבית מהדמויות הדומיננטיות בהפקה, כגון מייקל וילסון, שון קונרי וטימותי דלטון, הגדירו את הסרט כאחד הסרטים האהובים עליהם.[40] המפיק אלברט ברוקולי הגדיר את הסרט כאחד משלושת הסרטים המועדפים עליו, לצד "גולדפינגר" ו"המרגלת שאהבה אותי".[41]

בסרט מופיעה לראשונה בסדרה מזוודת היד, שנקראת מאז ועד היום תיק ג'יימס בונד.

עיבוד למשחק וידאו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 החלה חברת "Electronic Arts" לפתח משחק וידאו המבוסס על הסרט. המשחק הופץ לראשונה באמריקה הצפונית ב-1 בנובמבר אותה שנה. הוא עוקב אחר קו העלילה של הספר והסרט, אם כי מכיל סצנות חדשות. אחד השינויים המשמעותיים ביותר במשחק הווידאו הוא החלפת שם הארגון ספקטר ל-OCTOPUS, זאת עקב מחלוקת משפטית מתמשכת בין מחבר התסריט של "כדור הרעם", קווין מקלורי, לבין איאן פלמינג. שון קונרי לא רק הרשה להשתמש בדמותו של ג'יימס בונד משנות ה-60, אלא גם סיפק את קולה של הדמות במשחק. בכך חזר קונרי לתפקיד לאחר שגילם את בונד בפעם האחרונה בסרט "לעולם אל תאמר לעולם לא".[42]

תסריט המשחק נכתב על ידי ברוס פיירשטיין, שכתב בעבר את תסריטי "גולדן איי", "מחר לנצח" ו"העולם אינו מספיק". הפסקול שלו הולחן על ידי כריסטופר לנרץ (אנ') וויק פליק (אנ').

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרוסיה באהבה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Maev Kennedy, Polish spy said to be inspiration for Bond girls to be commemorated, The Guardian, ‏9 במאי 2013
  2. ^ 1 2 3 From Russia With Love (1963) – Cast, Screenonline
  3. ^ Richard Hiron, 20 Things You Didn't Know About From Russia With Love (1963), WhatCulture.com, ‏21 בספטמבר 2020
  4. ^ Balio 1987, p. 260.
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 Inside From Russia With Love, סרטון באתר יוטיוב
  6. ^ Stanley Schtinter, John F. Kennedy’s Last Movie: From Russia with Love, Literary Hub, ‏18 בדצמבר 2023
  7. ^ רוברט בראונג'ון, באתר Art of the Title
  8. ^ Chris Wright, James Bond Retrospective: From Russia With Love (1963), WhatCulture.com, ‏30 בנובמבר 2011
  9. ^ Len Deighton on From Russia With Love, The Spy Command, ‏4 בנובמבר 2012
  10. ^ Berkley Mather/Early Bond Scripts
  11. ^ ריאיון עם דזמונד לואלין, באתר MI6 - The Home Of James Bond
  12. ^ Tania Mallet (1941-2019), MI6 - The Home Of James Bond, ‏31 במרץ 2019
  13. ^ Field & Chowdhury 2015, p. 86.
  14. ^ פיטר פרקינס, באתר Spy Movie Navigator
  15. ^ פדרו ארמנדריז, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  16. ^ Joe has eye of the Tiger, The Visitor, ‏10 באוגוסט 2004
  17. ^ Field & Chowdhury 2015, p. 92.
  18. ^ Lycett 1996, p. 418.
  19. ^ From Russia With Love, 1963, Christie's, ‏14 בפברואר 2001
  20. ^ Robert Brownjohn / 15 October 2005 to 26 February 2006 : – Design/Designer Information
  21. ^ From Russia with Love" (1963) at Soundtrack Incomplete
  22. ^ Listology: Rating the James Bond Theme Songs, Listology.com
  23. ^ Desde Rusia con amor, Música
  24. ^ Sellers 1999, p. 66.
  25. ^ מרוסיה באהבה, באתר The Numbers
  26. ^ מרוסיה באהבה, באתר Box Office Mojo
  27. ^ טד מור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  28. ^ "מרוסיה באהבה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  29. ^ Richard Roud, From Russia with Love – review: from the archive, 11 October 1963, The Guardian, ‏25 בספטמבר 2012
  30. ^ Laughing It Off With Bond, MI6 - The Home Of James Bond, ‏7 בדצמבר 2013
  31. ^ Bosley Crowther, James Bond Travels the Orient Express, The New York Times, ‏9 באפריל 1964
  32. ^ Cinema: Once More Unto the Breach, Time, ‏10 באפריל 1964
  33. ^ מרוסיה באהבה, באתר Rotten Tomatoes
  34. ^ James Berardinelli, Top 100 Runner Up: From Russia with Love
  35. ^ Get Carter tops British film poll, BBC News, ‏3 באוקטובר 2004
  36. ^ James Bond's Top 20, IGN
  37. ^ Countdown: Ranking the Bond films, EW.com (באנגלית)
  38. ^ The 100 best action movies: 70–61, Time Out, ‏2 בנובמבר 2014
  39. ^ From Russia With Love (1963), Screenonline
  40. ^ Paul Fischer, Broccoli and Wilson Rejuvenate Bond Franchise, FilmMonthly, ‏27 באוקטובר 2008
  41. ^ Colin M Jarman, IN MEMORY: Albert 'Cubby' Broccoli - The Mastermind behind the James Bond movies, Licensetoquote, ‏27 ביוני 2010
  42. ^ Alex Navarro, From Russia With Love Review, GameSpot, ‏1 בנובמבר 2005
סרטי ג'יימס בונד
שון קונרי ד"ר נו (1962) • מרוסיה באהבה (1963) • גולדפינגר (1964) • כדור הרעם (1965) • אתה חי רק פעמיים (1967) • יהלומים לנצח (1971)
ג'ורג' לייזנבי בשרות הוד מלכותה (1969)
רוג'ר מור חיה ותן למות (1973) • האיש בעל אקדח הזהב (1974) • המרגלת שאהבה אותי (1977) • מונרייקר (1979) • לעינייך בלבד (1981) • אוקטופוסי (1983) • רצח בעיניים (1985)
טימותי דלטון 007 באזור המסוכן (1987) • רישיון להרוג (1989)
פירס ברוסנן גולדן איי (1995) • מחר לנצח (1997) • העולם אינו מספיק (1999) • למות ביום אחר (2002)
דניאל קרייג קזינו רויאל (2006) • קוונטום של נחמה (2008) • סקייפול (2012) • ספקטר (2015) • לא זמן למות (2021)
הפקות לא-רשמיות קזינו רויאל (1967, דייוויד ניבן ואחרים) • לעולם אל תאמר לעולם לא (1983, שון קונרי)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרוסיה_באהבה_(סרט)&oldid=40055244"