מקהלת צדיקוב
 | |
| חגיגות חצי יובל למקהלה 1935 תחת שרביטו של משה צדיקוב | |
| מקום הקמה | ממלכת בולגריה |
|---|---|
| מוקד פעילות | בולגריה, ישראל |
| תקופת הפעילות |
מ-22 בספטמבר 1909  |
| שפה מועדפת | בולגרית, עברית, לאדינו |
_-_%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%96%D7%A8%D7%95%D7%AA.jpg)
מקהלת צדיקוב היא מקהלה שהחלה לפעול ביפו ב-1949, והיא ממשיכת דרכה של המקהלה שקמה ב-1909 בבולגריה. ברוב תקופת פעילותה בבולגריה ניצח עליה משה צדיקוב ולאחר עליית רוב חבריה לישראל וחידוש פעולתה של המקהלה היא נושאת את שמו של צדיקוב לזכרו. המקהלה זכתה לפרסום רב ולקהל אוהדים ניכר בעיקר משנות ה-50 ועד שנות ה-70 של המאה העשרים. סולנית מקהלת הילדים, נעמי לוי, הייתה אחת מכוכבות המקהלה הנערצות ביותר, ועם סולניות מקהלת הילדים לאורך השנים ניתן למנות את עירית בולקא, תמי גל, עירית ענבי וחני נחמיאס. מקום מושבה ביפו היה במבנה קטן בשדרות ירושלים פינת רחוב הבעש"ט בשכונת שיכוני חיסכון. המקהלה פעילה (2024) בשני הרכבים שונים ומופיעה בקהילות בארץ וגם לפרקים מחוץ לישראל.
תולדות מקהלת צדיקוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבולגריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מההקמה ועד מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעילות מקהלות בקרב יהודי בולגריה החלה ב-1897, עת הוקמו מספר מקהלות בערים שונות בנסיכות הבולגרית. מקהלות אלו לא זכו לאהדה רבה בקרב צעירי הקהילות משום שהרפרטואר שלהן כיוון פחות למוזיקה יהודית ויותר לכללית, כחלק מניסיונות ההיטמעות של יהודי בולגריה בקרב הנסיכות הצעירה.[1]
המקהלה הוקמה ב-1909 על ידי ועד קהילת סופיה, כחלק מההכנות לפתיחת בית הכנסת בסופיה ומנתה 35 מתלמידי בית הספר העברי שבעיר. מנצח המקהלה היה פטר רנדב (בבולגרית: Петър Рендев) שהיה מורה למוזיקה מסופיה והכין אותה לטקס הפתיחה. ב-22 בספטמבר 1909 נרשמה המקהלה ברשומות כ"אגודה יהודית לזמרה–מקהלה ליד בית הכנסת המרכזי" (בבולגרית: Еврейско Певческо Дружество (Хор при Централната Синагога)). ב-1908 נשלח במלגה על ידי קהילת סופיה המוזיקאי משה צדיקוב ללימודים בקונסרבטוריון בווירצבורג (אנ'), ועם שובו ב-1910, ביקש וקיבל לידיו את הניצוח על המקהלה.[2]
צדיקוב הכניס לרפרטואר של המקהלה מיצירותיהם של מלחינים קלאסיים ומודרניים לתקופה, כגון רוברט שומאן, פרנץ שוברט ופליקס מנדלסון. במרץ 1911 ערכה המקהלה קונצרט לציבור הרחב וזכתה לביקורות נלהבות בעיתונות הבולגרית של התקופה. הרחבת הרפרטואר יצרה קרע בין חוגים דתיים שמרניים בקרב הקהילה לבין צדיקוב. בנוסף, דרשה הנהלת בית הכנסת בסופיה לשלב את חזני בית הכנסת בתוך שירת המקהלה ולהתמקד ביצירות בעלות גוון דתי. בשל העימות עזבו צדיקוב והמקהלה את משכנם בבית כנסת, הנהלת בית הכנסת הקימה מקהלה חליפית והעמידה כמנצח את פטר רנדב. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הרחיבה המקהלה תחת ניצוחו של צדיקוב את פעילותה ויצאה לסדרת קונצרטים ברחבי בולגריה במסגרת סדרת הקונצרטים שערך המלחין הבולגרי גאורגי אטנסוב, והכנסותיהם היו קודש לבתי חולים, בתי יתומים ולמשפחות פצועים. חלק מהקונצרטים היו בחסות אלאונורה מרויס-קוסטריץ, מלכת בולגריה. ב-1918 זכתה התנועה הציונות ברוב מוחלט בבחירות לוועדים השונים, ובכללם ועד בית הכנסת. שתי המקהלות אוחדו, וצדיקוב שב לנצח על המקהלה המאוחדת תחת חסות בית הכנסת המרכזי.[3]
שנות ה-30 של המאה ה-20 נחשבות לתקופת השיא בפעילותה של המקהלה בבולגריה. בצוות הניצוח על המקהלה נמנו בנוסף לצדיקוב סגנו ד"ר מנחם בן-שושן (בבולגרית: Менахем Бенсусанъ), ותלמידו של צדיקוב יצחק אגבדיש (בבולגרית: Ицхак Агвадиш). הפסנתרנית הראשית הייתה רוז'ה גבאי (בבולגרית: Ружа Габай), ואחת הסולניות הייתה ויקטוריה אגבדיש, רעייתו של יצחק. ב-1933 ביצעה המקהלה לראשונה בבולגריה אורטוריה מלאה, הבריאה של יוזף היידן בשיתוף תזמורת האופרה של בולגריה. ב-1935 חגגה המקהלה חצי יובל לפעילותה בסדרת קונצרטים ברחבי בולגריה, כאשר סולנים וסולניות מובילים מבולגריה ומחוצה לה כגון כריסטינה מורפובה, מימי בלקנסקה, צווטאנה טבקובה, גנצ'ו מרקוב, ורנה פפיפר השתתפו בקונצרטים ומיטב המלחינים הקלאסיים הבולגריים כגון פנצ'ו ולדיגרוב, דוברי חריסטוב ופטקו סטאינוב כתבו עבורה. בהמשך אותה השנה יצאה המקהלה לסדרת הופעות בבלגרד.
מתקופת מלחמת העולם השנייה ועד העלייה ההמונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]התגברות האנטישמיות הממוסדות בבולגריה מחד, ורצונו של צדיקוב לקדם את הקריירה של בניו, האחד כנר והשני מנצח, הובילו את צדיקוב לפרוש מניצוח על המקהלה ולהגר לארצות הברית. הוא עבר לניו יורק ובמקומו מונה סגנו ד"ר מנחם בן שושן.[4] במרץ 1939 ביצעה המקהלה את האורטוריה "שאול" של גאורג פרידריך הנדל (אנ'). במהלך הקונצרט שנערך בבית האופרה והבלט הלאומיים בסופיה, בלווי תזמורת האופרה, ולאחריו התפרע המון מוסת שכלל חברי ראטניק השליכו חפצים וניסו להכות את הצופים וחברי המקהלה. היה זה הקונצרט האחרון של המקהלה לפני מלחמת העולם השנייה.[5] עם החלת החוק להגנת האומה הופסקה כליל פעילות המקהלה. מנצחה, מנחם בן-שושן עזב את בולגריה, היגר לארצות הברית והתיישב בניו יורק.
בספטמבר 1944, לאחר הפיכת חזית המולדת, חזרה המקהלה לפעול, שמה הוסב ל"מקהלת עם יהודית ליד הספרייה על שמו של אמיל שקרג'ייסקי", והמנצח ישראל אלג'ם (בבולגרית: Израел Aладжем) חבר המפלגה הקומוניסטית מונה למנצחה. ב-14 במאי 1948 ערכה המקהלה את הסיור האחרון שלה מחוץ לגבולות בולגריה וערכה סדרת קונצרטים בבוקרשט בירת רומניה. ביוני 1948 פסקה המקהלה מלפעול בשל עליית מרבית חבריה לישראל. המנצח ישראל אלג'ם שהיה קומוניסט אדוק, נותר בבולגריה ובהמשך מונה למנצח בתזמורת כלי הנשיפה של המשמר הלאומי של בולגריה (אנ').[6]
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת המקהלה מחדש וביסוסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם קום המדינה עלו חברי המקהלה לישראל. כבר בראשית 1949 התארגנו 30 מחברי המקהלה שעלו לישראל בראשות יצחק אגבדיש, והחלו בחזרות במחסן שהוקצה להם בבית הכנסת "שלום וצדקה", על ידי חזן בית הכנסת אלטאראץ.[7] לאחת מהחזרות הגיעו נסים נסימוב ושלמה קפלן ולאחר הביקור זכתה המקהלה לחסות מועצת פועלי תל אביב והיא נקראה "מקהלת הפועלים ע"ש משה צדיקוב". ב-30 ביוני 1949 נערך ערב השירה הראשון של המקהלה בישראל. מראשית פעילותה בארץ ניצח עליה יצחק אגבדיש והפסנתרנית הראשית הייתה רוז'ה גבאי אשר ניגנה עם המקהלה שנים ארוכות גם בבולגריה.[8][9]
ב-1951 ניצח אגבדיש על הקונצרט המלא הראשון של המקהלה באולם יפאור ביפו. ב-1954 סיים אגבדיש את תפקידו ובמקומו מונה יצחק גרציאני.[10] ובשנת 1954 ערך המנצח יצחק (זיקו) גרציאני קונצרט ראשון בירושלים, בסיועו של חבר הכנסת ויקטור שם-טוב. בהמשך גם רפי פסחזון סייע לגרציאני בניצוח על המקהלה. גרציאני ניצח על המקהלה מ-1954 ועד פברואר 1965. בשנת 1955 ייסד גרציאני את מקהלת הילדים של צדיקוב אשר בשיאה מנתה 120 ילדים בגילאי 8–13.
במהלך השנים הופיעה המקהלה בקונצרטים רבים. חלק מהם היו נקודות ציון תרבותיות בישראל. בהם ביצוע האורטוריה "שאול" מאת הנדל עם תזמורת רשות השידור ב-1959, הופעת מקהלת הילדים צדיקוב והסולנית נעמי לוי, בת ה-12, עם פרנק סינטרה בהיכל התרבות בתל אביב ב-1962.
באותה שנה, במסגרת אירועי "יום השריון", ביצעה נעמי לוי בליווי מקהלת גברי החיל את השיר "אחרי השקיעה בשדה". השיר נכתב במיוחד עבורה על ידי נעמי שמר.
ההרכב שכלל את נעמי לוי הוקלט לאריך הנגן הראשון של המקהלה, "96 קולות בהרמוניה" שזכה להצלחה גדולה.
ב-1963 השתתפה מקהלת הילדים בביצוע הבכורה הבינלאומי של היצירה "קדיש" מאת ליאונרד ברנשטיין ובניצוחו, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, הזמרת ג'ני טוראל והשחקנית חנה רובינא.
ב-1964 השתתפה נעמי לוי בפסטיבל הזמר תשכ"ד וביצעה את השיר "דברים של לא כלום" שזכה במקום השני.
במרץ 1965 התמנה לסלו רוט, למנצחה השני של המקהלה וכיהן בתפקיד זה עד סוף שנת 1980. ב-1965 ביצעה המקהלה בניצוחו את ה"מיסה קריאולה" מאת אריאל רמירז והופיעה בליווי התזמורת הפילהרמונית הישראלית. עוד באותה שנה הופיעו עם המקהלה שארל אזנבור ופרנק סינטרה.
במקביל, הוציאה מקהלת הילדים את התקליט המצליח "קולות אביב עליזים", שנחשב לאחת מהפסגות המוזיקליות שלה.
ב-1969 השתתפה מקהלת הילדים במופע "רומנסרו ספרדי" - שירת לאדינו, קודש וחול, לצד יהורם גאון, יוסי בנאי ורמה סמסונוב.
בראשית שנות ה-70 השתתפה המקהלה מספר פעמים בטקס הדלקת המשואות המסורתי בהר הרצל, החותם את אירועי יום הזיכרון ומתחיל את חגיגות יום העצמאות.
ב-1970, זכתה סולנית מקהלת הילדים עירית ענבי במקום הראשון בפסטיבל שירי הילדים, ביחד עם אבי טולדנו בשיר למה ככה. במסגרת הפסטיבל ביצעה המקהלה שני שירים: "טיפות הגשם" ו"העולם הוא תזמורת". בין חברי מקהלת הילדים באותן שנים היו גם חני נחמיאס ואורלי קפח.
משלהי המאה ה-20 ועד המאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם עזיבת המנצח לסלו רוט עבר שרביט הניצוח ב-1981 למנצח מרטין מוסקוביץ', שהקים הרכב ביניים, בין מקהלת הבוגרים ומקהלת הילדים, שנודע בכינויו- מקהלת צדיקוב-דור ההמשך. הרכב זה פעל בנפרד ממקהלת צדיקוב הוותיקה, מוסקוביץ' ניצח עליו במשך שנתיים, בין השנים 1984–2019 ניצח עליו דניאל (ארקדי) בלנק, ובין השנים 2019–2024 ניצחה על ההרכב אנה רומנובסקי. מקהלה זו ממשיכה לפעול ביפו (2024), תחת ניצוחה של אהובה טננבאום. "מקהלת צדיקוב-דור ההמשך" שרה בשילוב כוריאוגרפי במופעים ובכנסים ציבוריים, בתי אבות, ובהתנדבות בקרב קהילות יהודיות רבות מחוץ לישראל, כגון הולנד, גרמניה, צ'כיה, איטליה, אוסטריה, פולין, ובריטניה.
במקביל כמעט, החל מ-1982 נבחר עמוס מלר למנצח על מקהלת צדיקוב והוא מילא תפקיד זה עד לפטירתו בשנת 2007. משנת 2007 ניצח על הרכב מקהלת צדיקוב יוסי ואלד, אשר ניצח במסגרת זו על הרכב מקהלת ותיקי צדיקוב עד לשנת 2012. מ-2012 מנצח על המקהלה משה (מושון) ניר,[11] והפסנתרנית הראשית וסגנית המנצח היא אהובה טננבאום.[12]
בספטמבר 2024 ציינה המקהלה 115 שנים לייסודה במופע חגיגי בהיכל התרבות בבת ים, בנוכחות סלאבנה גרגובה שגרירת בולגריה בישראל ודימיטר צאנצ'ב שגריר האיחוד האירופי בישראל. הפדרציה הספרדית העולמית העניקה את חסותה לאירוע. במופע שולבו קטעי שירה של חברי מקהלות הילדים לדורותיה בעיבוד מיוחד לאירוע שעיבד לסלו רוט אשר נכח בו, קטעים של המקהלה העכשווית וכן קטעי נגינה של אריק דוידוב.[13][14]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקהלת צדיקוב, באתר זמרשת
- מקהלת צדיקוב, באתר שירונט
מקהלת צדיקוב, באתר MusicBrainz (באנגלית)- מקהלת צדיקוב, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- מקהלת צדיקוב באתר הבית של יהודי בולגריה
מקהלת המבוגרים על שם צדיקוב, דף שער בספרייה הלאומית- אברהם אלאלוף, "אריק צילום", חגיגת 115 שנים לייסוד מקהלת צדיקוב חלק ראשון, באתר יוטיוב
- אברהם אלאלוף, "אריק צילום", חגיגת 115 שנים לייסוד מקהלת צדיקוב חלק שני, באתר יוטיוב
- אברהם אלאלוף, "אריק צילום", חגיגת 115 שנים לייסוד מקהלת צדיקוב חלק שלישי, באתר יוטיוב
- אברהם אלאלוף, "אריק צילום", חגיגת 115 שנים לייסוד מקהלת צדיקוב חלק רביעי, באתר יוטיוב
- אברהם אלאלוף, "אריק צילום", חגיגת 115 שנים לייסוד מקהלת צדיקוב חלק חמישי, באתר יוטיוב
- אברהם אלאלוף, "אריק צילום", חגיגת 115 שנים לייסוד מקהלת צדיקוב חלק שישי, באתר יוטיוב
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מוני שלום, יובל למקהלת מ.צדיקוב, בתוך: א.חן ציון, מוני שלום (עורכים), ליובלה של מקהלת הפועלים על שם משה צדיקוב, המחלקה לתרבות של ההסתדרות הכללית, הוצאת אחדות, 1959, עמוד 15.
- ^ מכתבו של משה צדיקוב להנהלת המקהלה מאוגוסט 1910 בו הוא מבקש להתמנות למנצחה, באתר "כולנו בולגרים" (בבולגרית).
- ^ מוני שלום, יובל למקהלת מ.צדיקוב, עמודים 16–17.
- ^ מוני שלום, יובל למקהלת מ.צדיקוב, עמודים 18–20.
- ^ מוני שלום, יובל למקהלת מ.צדיקוב, עמודים 21–22.
- ^ מוני שלום, יובל למקהלת מ.צדיקוב, עמודים 23–24.
- ^ אבדן - בית הכנסת שלום וצדקה, באתר "כולנו בולגרים".
- ^ מושבי העובדים בדרום מסכמים שנת התיישבות, דבר, 11 באוקטובר 1949.
- ^ מקהלת משה צדיקוב, הארץ, 12 בנובמבר 1951.
- ^ מוני שלום, יובל למקהלת מ.צדיקוב, עמודים 25–27.
- ^ משה ניר, באתר milachoirs.com.
- ^ ראיון עם נסים קטלן יו"ר מקהלת צדיקוב על ביקור המקהלה ברוסיה, באתר "כולנו בולגרים", 2019.
- ^ היכל התרבות בבת ים היה מלא עד אפס מקום וזו הסיבה: ערב מרגש לכבוד מקהלת צדיקוב, באתר hevrati.org.il, אוחזר ב-4 באוקטובר 2024.
- ^ 115 שנות שירה ושמחה: ערב מרגש לכבוד מקהלת צדיקוב, באתר הפדרציה הספרדית העולמית, אוחזר ב-4 באוקטובר 2024.
