מצוות עשה
מִצְווֹת עֲשֵׂה היא הגדרה למכלול המצוות בתורה שציוויין 'קום ועשה'. אדם שעבר על מצוות עשה אינו לוקה. מניין מצוות 'עשה' מתוך תרי"ג (613) המצוות הוא רמ"ח (248).
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]תרי"ג מצוות התורה מתחלקות לשני סוגים: האחד צווי לעשות את מצוות ה'עשה', והשני צווי להימנע מלעשות את מצוות 'לא תעשה'. מוני המצוות (הרמב"ם, הסמ"ג ודומיהם) חילקו על פי המקובל בידינו את המצוות לשני סוגים אלו כאשר רמ"ח צווים שייכים לסוג הראשון, ונקראים מצוות עשה. ושס"ה צווים משתייכים לסוג השני, ונקראים מצוות 'לא תעשה'.
דוגמאות למצוות 'עשה':
קיימות מצוות 'עשה', שהשלכותיהן יוצרות גם איסור שלא לעשות מעשה, לדוגמה, שמירת השבת היא (בין היתר) מצוות עשה "שמור את יום השבת" (דברים ה, יב), למרות זאת ההשלכות שלה הן לא לחלל את השבת.
ענישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצוות 'עשה', בשונה ממצוות לא תעשה, לא גוררות עונש גשמי אחריהן (מלקות), והתמורה היחידה שמקבלים עליהן הוא בשכר ועונש שמימי.
עם כל זה, מצוות עשה שנכתבה יחד עם לאו, לוקין עליה מצד הלאו שכתוב בה, אם הלאו אינו לאו הניתק לעשה.
כמו כן ישנן מצוות בודדות שאי קיומן כרוך בעונש חמור, כמו קרבן פסח וכן ברית מילה שהמבטלן במזיד נידון בכרת.
ראוי להוסיף, כי אף שאין עונש לאחר ביטול המצווה, קיימת כפייה לפני אי קיום המצווה כדי שיעשנה. בלשון התלמוד: כופין אותו עד שתצא נפשו.
מאפיינים הלכתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על מצוות עשה, אדם מחויב לבזבז רק עד חומש מממונו, לעומת מצוות לא תעשה, בהן על האדם לתת כל ממונו ובלבד שלא יעבור על המצווה.
- קיום מצוות עשה דוחה מצוות לא תעשה, אם אי אפשר לקיים שניהם, כך למשל מותר ללבוש טלית העשויה צמר שציציותיה עשויות פשתן אף על פי שעוברים בכך על לאו של שעטנז, כיוון שמקיימים בזה מצוות ציצית.
מצוות עשה שהזמן גרמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מצוות עשה שהזמן גרמן
סוג מסוים של מצוות עשה נקרא מצוות עשה שהזמן גרמן (שתלויות בזמן), ונשים פטורות מעשייתן כגון: נטילת לולב, ישיבה בסוכה, ודומיהן.
על אף שנשים פטורות ממצוות אלו, הן מורשות לקיים את המצווה (לדעת השו"ע וכן הוא מנהג הספרדים, אין הנשים יכולות לברך עליהן, אך לדעת הרמ"א וכן מנהג האשכנזים, רשאיות לברך), והן מקבלות שכר על עשייתן.
יש מצוות עשה שהזמן גרמן שגם נשים חייבות בהן, כיוון שריבתה התורה בפירוש גם את חיוב הנשים. כגון אכילת מצה שחז"ל דרשו שציווי זה נאמר על כל מי שנאסר עליו לאכול חמץ, וחמץ נאסר גם על נשים משום שגם הן היו בגזרת שעבוד מצרים או משום ש"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל".