מלחמת תורסטנסון
 | ||||||||||||||
| קרב פמרן | ||||||||||||||
| תאריכים | 1643–1645 (כשנתיים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | דנמרק, נורווגיה שוודיה | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון שוודי | |||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | גוטלנד, סארמאה, הלנד, ימטלנד והריידלן סופחו לשוודיה | |||||||||||||
| ||||||||||||||
מלחמת תורסטנסון הידועה גם בשם מלחמת חניבעל, הייתה מלחמה בין דנמרק-נורווגיה לבין שוודיה, אשר נמשכה בין 1643 ל-1645. המלחמה מכונה על שמם של המצביא השוודי לנארט תורסטנסון, והמושל הדני חניבעל ססטד. המלחמה הסתיימה בניצחון שוודי, ובמסגרת הסכם ברומסברו נאלצה דנמרק לוותר ויתורים טריטוריאליים ענקיים לטובת שוודיה. דנמרק ניסתה להחזיר לעצמה את השטחים במהלך המלחמה הצפונית הקטנה, מלחמת סקונה והמלחמה הצפונית הגדולה, אולם נכשלה בכך.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1611 פלש כריסטיאן הרביעי מלך דנמרק ונורווגיה לשוודיה, ופתח בכך את מלחמת קאלאמר. שוודיה הסתבכה עד מהרה במלחמות גם עם האיחוד הפולני-ליטאי ורוסיה הצארית, ולפיכך ב-20 בינואר 1613 נאלצה לחתום על הסכם קנרד, שבמסגרתו פינו השוודים את כל הנקודות האסטרטגיות שדרשו הדנים. למרות זאת, הישגי המלחמה מבחינת דנמרק לא היו מכריעים. עם זאת, בהנהגתם המוכשרת של המלך גוסטבוס אדולפוס וראש ממשלתו אקסל אוקסנסטירנה, הצליחה שוודיה עד מהרה להחזיר לעצמה את יוקרתה. היא התערבה במלחמת שלושים השנים בהצלחה ניכרת, וסיפחה שטחים בגרמניה. ב-1632 נהרג מלך שוודיה בקרב ליצן, ומכיוון שבתו כריסטינה הייתה עדיין צעירה, היה אוקסנסטירנה שליט הממלכה. אוקסנסטירנה היה מודע לעובדה ששוודיה מוקפת כמעט מכל כיוון בנחלותיה של דנמרק, ובנוסף לכך היו דמי השיט הגבוהים שגבו הדנים, מקור מתמיד לסכסוכים. באביב 1643 אישרה בחשאי מועצת הכתר מלחמה כנגד דנמרק. אוקסנסטירנה הכין תוכניות למלחמה, וריכז בחשאי כוחות על הגבול הדני. בדצמבר פתח הצבא השוודי במתקפת פתע רב-חזיתית כנגד הצבא הדני.
המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דנמרק החלה בשינוע הכוחות שחנו בגרמניה לכיוון שוודיה. הברית שלה עם הולנד, העניקה לה ביטחון ימי. ב-12 בדצמבר חצה הפילדמרשל השוודי לנארט תורסטנסון את מוראביה וחדר להולשטיין מדרום. בסוף ינואר 1644 כבר היה כל חצי האי יוטלנד בידי השוודים. התקפת פתע זאת, שנוהלה מתחילתה ועד סופה באופן מרשים במהירות הבזק, היוותה גורם משתק עבור דנמרק. מלך דנמרק כריסטיאן הרביעי החל בגיוס מהיר של הצבא והצי שלו. למזלו, המתקפה השוודית מצפון עוכבה במשך חודש. בפברואר, הגנרל השוודי גוסטב הורן פתח את המתקפה מצפון עם כוח של 11,000 חיילים, וכבש את רוב הלנד וסקונה למעט עיר המבצר מאלמה.
הצי הדני מנע מתורסטנסון לחצות את המיצר מיוטלנד לפין. ההולנדים, בני בריתם של השוודים, שלחו את ציים לעזרתם, אולם הדנים הביסו אותם בקרב ימי ב-16 במאי. ניסיון נוסף להעביר את תורסטנסון ואת צבאו אל האיים הדנים על ידי צי שוודי גדול, סוכל בידי צי דני בפיקודו של המלך כריסטיאן בעצמו בקרב קולברגר הייד.
נורווגיה, אשר נשלטה בידי הכתר הדני, הגיבה למלחמה בהתלהבות לא צפויה. האוכלוסייה בנורווגיה זעמה על הפלישה השוודית לדנמרק, והחלה להתארגן לפלישת נגד. מושל נורווגיה באותה תקופה היה חניבעל ססטד, חתנו של המלך, ולפיכך עד היום המלחמה ידועה בנורווגיה לעיתים כ"מלחמת חניבעל" (בנורווגית: Hannibalsfeiden). הצבא הדני-נורווגי פלש מנורווגיה לתוך שוודיה, אולם השוודים הדפו את המתקפה, חדרו לנורווגיה וכבשו את ימטלנד. הם חדרו לאוסרדאל לפני שנסוגו חזרה. ססטד חדר לשוודיה פעמים נוספות, והרס את העיר השוודית וארנסבורג. במקביל הצליח הצי הדני לסגור את הצי השוודי במפרץ קיל. עם זאת, השוודים הצליחו להימלט מההסגר ולחבור אל ההולנדים. בקרב פמרן הנחיל הצי השוודי-הולנדי תבוסה צורבת לצי הדני. תבוסת הצי הדני מיצתה את יכולותיה של דנמרק, והפכה את איי דנמרק לפתוחים לפלישה שוודית. ודנמרק פנתה לצרפת והולנד בבקשה שיתווכו בינה לבין שוודיה.
הסכם השלום
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-8 בפברואר 1645 נאלצו הדנים לחתום על הסכם ברומסברו, אשר היווה אסון משפיל לדנמרק ונורווגיה. דנמרק איבדה את השליטה במחוזות גוטלנד, סארמאה והלנד, ונורווגיה נאלצה למסור את ימטלנד והריידלן. השטחים החדשים הפכו את שוודיה לשליטת הים הבלטי. כמו כן נקבע שהשוודים יהיו פטורים מלשלם את אגרת המעבר מהשטח הדני לים הבלטי. בעקבות הניצחון על הדנים, הורה אוקסנסטירנה לתורסטנסון לנוע מיוטלנד לבוהמיה, ולהביס את צבא האימפריה הרומית הקדושה אשר תמך בדנים. ב-6 במרץ הנחיל תורסטנסון תבוסה מוחצת לכוחות האימפריאליים בקרב ינקאו.
