הגן האחראי ליצור מיוסטטין, התגלה בשנת 1997 במחקר שיצר "עכברים רבי-עצמה" שכונו "עכברי שוורצנגר". הגן החסר בעכברים, מנע יצור של מיוסטטין ובכך מסת שריריהם הוכפלה (ביחס לגודל ממוצע של עכברים). בשנת 2001 גילה החוקר סי-ג'ין לי דרך לגדל את מסת שריר החיה באמצעות הזרקת מוטציה שעוררה יצור של מדכאי מיוסטטין.
[1]
החלבון ידוע גם בשם Growth and Differentiation Factor 8, מיוצר בתאי השריר, נקשר לקרום התא של רצפטורים ומובל לתאי שריר אחרים דרך מחזור הדם. הורמונים מגבילים את יצור החלבון ולכן מסת השריר גדלה בתקופת ההתבגרות של נשא הגן. מחקרים בתחום מחלת ניוון שרירים מערבים הזרקה של מעקבי יצור מיוסטטין. מחקרים רבים מציינים כי מעכבי מיוסטטין הם חלק מהפתרון למחלת ניוון שרירים.
[2] רמות המיוסטטין מופחתות בנוכחות קראטין.[3]
השיטה פותחה לשימוש בגידול ורבייה של מקנה. סוגים שונים של בקר, בודדו ומסת שריריהם הושבחה באמצעות דיכוי המיוסטטין.[4] גלולות מעכבי מיוסטטין שימשו בעבר ספורטאים לפיתוח שרירים.
