לדלג לתוכן

מונקו באירוויזיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מונקו באירוויזיון
מדינה מונקומונקו מונקו
רשת שידור TMC
השתתפות ראשונה צרפתצרפת קאן, 1959
זכיות אירלנדאירלנד דבלין, 1971
השתתפויות 24
היעדרויות 41
אירוח האירוויזיון לא אירחה
השתתפות אחרונה יווןיוון אתונה, 2006
פרנסואה דגלט בלוקסמבורג (1962)
מרג'רי נואל בנאפולי (1965)
דומיניק דוסו באמסטרדם (1970)
מארי כריסטי בהאג (1976)

מונקו נטלה חלק באירוויזיון כ-24 פעמים בין השנים 19592006.

בין השנים 1959-1979 מונקו נטלה חלק בתחרות ברציפות ולאחר מכן פרשה לצמיתות מסיבות כספיות. מונקו שבה לתחרות ב-2004, 25 שנים לאחר הפעם האחרונה בה נטלה חלק בתחרות. שלוש שנים לאחר מכן היא שוב פרשה מהתחרות לאחר שכשלה לעלות לגמר משלב חצי-הגמר ונכון ל-2024, טרם שבה לתחרות.

מונקו ניצחה בתחרות פעם אחת בתולדותיה ב-1971 עם השיר "Un banc, un arbre, une rue" אשר ביצעה סברין. ניצחונה של מונקו הוא שונה בנוף התחרות משום שהן כותב השיר, הבמאי והאמנית המבצעת היו צרפתים ולא מהמדינה אשר עבורה ניצחו. לאחר ניצחונה בתחרות, סברין הצהירה בפני העיתונאים כי היא מעולם לא ביקרה במונקו, אם כי היא שכחה שהוידאו קליפ של השיר עצמו צולם במונקו.[1] המפיק של סברין רימה אותה וגנב את הפרס שלה, ולכן היא מעולם לא קיבלה תשלום עבור ניצחונה בתחרות גם לאחר שתבעה אותו.[2] עם זאת, סברין הצהירה כי היא אוהדת גדולה של התחרות.[3]

מונקו התמקמה פעם אחת בתחרות במקום השני ב-1962, שלוש פעמים במקום השלישי ב-1960, 1964 ו-1976 ופעמיים סיימה במקום האחרון ב-1959 ו-1966. מונקו היא אחת משמונה המדינות היחידות שהתמקמו במקום האחרון בתחרות כבר בפעם הראשונה בה הן נטלו בה חלק, יחד עם אוסטריה, פורטוגל, מלטה, טורקיה, ליטא, צ'כיה וסן מרינו.

אירוח התחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונקו בחרה שלא לארח את התחרות על אף ניצחונה בתחרות. בתחילה, מונקו כן החליטה לארגן את התחרות אך לדחות את מועד קיומה לחודש יוני. בהיעדר מציאת מקור מימון וציוד הולם, רשות השידור המונגאסקית ביקשה מרשות השידור הצרפתית לסייע במציאת מקור מימון. רשות השידור הצרפתית הסכימה בתנאי שהתחרות תהיה בצרפת, אך רשות השידור המונגאסקית התעקשה כי התחרות תהיה במונקו, ולכן ביקשה סיוע מספרד וגרמניה שסיימו במקום השני והשלישי בתחרות אשתקד.[4] שתי המדינות לא הסכימו לסייע למונקו ורשות השידור הבריטית, שסיימה במקום הרביעי בתחרות, היא זאת שהסכימה לסייע במציאת מקור מימון ואירחה את התחרות באדינבורו, סקוטלנד. לאחר שמונקו לא אירחה את התחרות, היא נותרה המדינה היחידה שניצחה אך לא אירחה את התחרות בשטחה.

נציגי מונקו בתחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל המתחרים בתחרות עבור מונקו לא היו מונגאסקים, לרוב, בשל קוטנה של הנסיכות. המתחרים עבור מונקו היו לרוב צרפתים, אולם הנציגה ב-1966 הייתה מיוגוסלביה והנציגה ב-1976 הייתה מאיטליה. לוקסמבורג, בדומה למונקו, גם שלחה מספר רב של אמנים צרפתים לתחרות וכמעט ולא שלחה אמנים לוקסמבורגים. כמו כן, בין השנים 1959-1979 כל המנצחים מטעם מונקו לתחרות היו צרפתים.

היעדרות מהתחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונקו נעדרה מהתחרות בין השנים 1980-2003 טרם שובה לתחרות לשלוש שנים בין 2004-2006, אך שלוש הנציגות המונגאסקיות האחרונות כשלו להעפיל לגמר משלב חצי-הגמר ומונקו בתגובה החליטה לפרוש מהתחרות. רשות השידור המונגאסקית החליטה לשדר את התחרות בשנה שאחריה על מנת שתוכל ליטול בה שוב חלק ב-2008, אולם מונקו החליטה לבסוף לא לשוב לתחרות באותה שנה.

רשות השידור המונגאסקית הודיעה כי לאחר שיחות עם איגוד השידור האירופי ונקיטת צעדי הצבעה חדשים בתחרות, אפשרי כי מונקו תשוב לתחרות ב-2009 לאחר היעדרות של שנתיים, אולם מונקו לא שבה לתחרות. ב-2010, איגוד השידור האירופי הודיע כי הם יעבדו קשה יותר על מנת להשיב לתחרות מדינות שפרשו, ביניהן מונקו, איטליה ואוסטריה.

גורמים רשמיים ברשות השידור המונגאסקית גינו את הצבעת התחרות הגושית והגאופוליטית בין המדינות הנורדיות ומדינות ברית המועצות לשעבר וטענו כי לנסיכות מונקו אין סיכוי להעפיל לגמר התחרות משלב חצי-הגמר. בנוסף, הם טענו כי התחרות מתמקדת יותר בהופעה ובנראות מאשר בשירה עצמה. יתר על כן, למונקו אין רשות שידור ציבורית יותר ורשות השידור הציבורית היא כעת חלק מקבוצת TF1, השדרן הפרטי המוביל ביותר בצרפת אשר אפשרי לצפייה בכל מקום בצרפת, ותוכניות רשות השידור המונגאסקית כבר לא משודרות בנסיכות מונקו. קבוצת TF1 היא הקבוצה המתחרה הגדולה ביותר של רשות השידור הצרפתית ומאוד לא סביר כי רשות השידור המונגאסקית תשדר את התחרות. בין השנים 2004-2006, כאשר מונקו שבה לתחרות, נתוני הצפייה של התחרות ברשות השידור המונגאסקית היו נמוכים בהרבה מנתוני הצפייה בערוץ הצרפתי. באותן שנים, עיריית נסיכות מונקו היא זאת שבחרה בנציגות ומימנה את המשלחת לתחרות, בעוד שלרוב הדבר נמצא באחריות השדרן הציבורי במדינה.

בין השנים 2010-2021, מונקו הודיעה כי היא לא תשוב לתחרות.[5]

באפריל 2024 רשות השידור המונגאסקית הצטרפה באופן מלא לאיגוד השידור האירופי, ובכך תוכל להשתתף בתחרות בעתיד.

השירים שייצגו את מונקו באירוויזיון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורה בצהוב מסמלת ניצחון של המתמודדת באותה תחרות
שורה באפור מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השני
שורה בחום מסמלת תחרות בה המתמודדת הגיעה למקום השלישי
שורה באדום מסמלת תחרות בה המתמודדת דורגה במקום האחרון
שורה בירוק-זית מסמלת תחרות ממנה המתמודדת פרשה או שלא השתתפה לאחר שכבר נבחר שיר

שנה מבצע שיר תרגום לעברית גמר ניקוד חצי גמר ניקוד
1959 ז'אק פילס "Mon ami Pierrot" "חברי פיירו" 11 1
1960 פרנסואה דגלט "Ce soir-là" "הערב" 3 15
1961 קולט דריאל "Allons, Allons Les Enfants" "בואו נלך, בואו נלך ילדים" 10 6
1962 פרנסואה דגלט "Dis Rien" "אל תגידי דבר" 2 13
1963 פרנסואז ארדי "L'Amour S'En Va" "האהבה הולכת מכאן" 5 25
1964 רומולד "Où Sont-Elles Passées" "לאן הם נעלמו?" 3 15
1965 מרג'רי נואל "Va Dire À L'Amour" "לך ותגיד אהבה" 9 7
1966 תרזה "Bien Plus Fort" "חזקה יותר" 17 0
1967 מינוש בארלי "Boum-Badaboum" "בום-בדאבום" 5 10
1968 וילי ולין "À Chacun Sa Chanson" "בשביל כולם השיר שלו" 7 8
1969 ז'אן ז'אק "Maman, Maman" "אמא, אמא" 6 11
1970 דומיניק דוסו "Marlène" "מרלן" 8 5
1971 סברין "Un Banc, Un Arbre, Une Rue" "ספסל, עץ, רחוב" 1 128
1972 פיטר מקליין ואן-מארי גודאר "Comme On S'Aime" "איך אנחנו אוהבים אחד את השנייה" 16 65
1973 מארי "Un Train Qui Part" "רכבת אחת עוזבת" 8 85
1974 רומולד "Celui Qui Reste Et Celui Qui S'En Va" "יש מי שעוזב ומי שנשאר" 4 14
1975 סופי "Une Chanson C'Est Une Lettre" "שיר הוא מכתב" 13 22
1976 מארי כריסטי "Toi, La Musique Et Moi" "אתה, המוזיקה ואני" 3 93
1977 מישל טור "Une Petite Française" "צרפתייה אחת קטנה" 4 96
1978 סלין ואוליבר טוסן "Les Jardins De Monaco" "הגנים של מונקו" 4 107
1979 לורן ואיינר "Notre Vie C'Est La Musique" "חיינו הם המוזיקה" 16 12
לא נטלה חלק בין השנים 1980-2003
2004 מאריון "Notre Planète" "כוכב הלכת שלנו" X X 19 10
2005 ליז דארלי "Tout De Moi" "הכל בקשר אליי" X X 24 22
2006 סברין פרר "La Coco-Dance" "ריקוד הקוקו" X X 21 14
לא נטלה חלק בין השנים 2007-2024

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ג'ון קנדי אוקונר (2005). The Eurovision Song Contest. 50 Years. The Official History. London: Carlton Books Limited. p. 47.
  2. ^ Jean-Pierre Hautier (2010). La folie de l’Eurovision. Brussels: Éditions de l’Arbre. p. 37.
  3. ^ Jan Feddersen and Ivor Lyttle (2005). Congratulations. 50 Years of The Eurovision Song Contest. The Official DVD. 1956-1980. Copenhagen: CMC Entertainment. p. 7.
  4. ^ Seeking out more about the 1972 contest? באתר האירוויזיון,‏ 25 במרץ 2014
  5. ^ Monaco will not return to Eurovision in 2019 באתר www.escxtra.com‏
תחרות הזמר של האירוויזיון
תחרויות
תחרות הזמר של האירוויזיון 1956195719581959196019611962196319641965196619671968196919701971197219731974197519761977197819791980198119821983198419851986198719881989199019911992199319941995199619971998199920002001200220032004200520062007200820092010201120122013201420152016201720182019202020212022202320242025
האירוויזיון למוזיקאים צעירים 1982198419861988199019921994199619982000200220042006200820102012201420162018202020222024
האירוויזיון לרוקדים צעירים 198519871989199119931995199719992001200320052011201320152017
אירוויזיון הילדים 2003200420052006200720082009201020112012201320142015201620172018201920202021202220232024
האירוויזיון לרוקדים 20072008
האירוויזיון למקהלות 20172019
תחרויות מיוחדות שיר היובל באירוויזיון (2005)המיטב של האירוויזיון (2006)הלהיטים הגדולים של האירוויזיון (2015)אירוויזיון: Europe Shine a Light (2020)אירוויזיון קרקס הקסמים
ראו גם טקס פתיחת אירועי האירוויזיוןלהט"ב ותחרות האירוויזיוןרשימת מנחי האירוויזיוןזוכי תחרות הזמר של האירוויזיוןחוקי תחרות הזמר של האירוויזיוןערים שאירחו את האירוויזיוןאופנה באירוויזיון (ישראל) • OGAEפרס ברברה דקסתחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של Fire Sagaתחרות הזמר האמריקאית
מדינות
מדינות משתתפות אוסטריהאוסטרליהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבלגיהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהממלכה המאוחדתיווןישראללוקסמבורגלטביהליטאמולדובהמלטהנורווגיהסלובניהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהשוודיהשווייץ
מדינות שפרשו אנדורהבולגריהבוסניה והרצגובינההונגריהטורקיהמונטנגרומונקומקדוניה הצפוניתמרוקוסלובקיהרומניה
מדינות שנפסלו בלארוסרוסיה
מדינות לשעבר יוגוסלביהסרביה ומונטנגרו
ראו גם מדינות שלא משתתפות באירוויזיון (לבנון)
זוכים
שנות החמישים שווייץשווייץ ליס אסיההולנדהולנד קורי ברוקןצרפתצרפת אנדרה קלאבוהולנדהולנד טדי סחולטן
שנות השישים צרפתצרפת ז'קלין בואייהלוקסמבורגלוקסמבורג ז'אן-קלוד פסקלצרפתצרפת איזבל אוברהדנמרקדנמרק גרטה ויורגן אינגמןאיטליהאיטליה ג'יליולה צ'ינקווטילוקסמבורגלוקסמבורג פראנס גלאוסטריהאוסטריה אודו יורגנסהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת סנדי שוספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) מסיאלצרפתצרפת פרידה בוקארה / הולנדהולנד לני קור / הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת לולו / ספרד (1945-1977)ספרד (1945-1977) סלומה
שנות השבעים אירלנדאירלנד דנהמונקומונקו סבריןלוקסמבורגלוקסמבורג ויקי לאנדרוסלוקסמבורגלוקסמבורג אן-מארי דודשוודיהשוודיה אבבאהולנדהולנד טיץ'-איןהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת Brotherhood of Manצרפתצרפת מארי מריםישראלישראל יזהר כהן ולהקת אלפא-ביתאישראלישראל חלב ודבש
שנות השמונים אירלנדאירלנד ג'וני לוגןהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת באקס פיזגרמניהגרמניה ניקוללוקסמבורגלוקסמבורג קורין הרמסשוודיהשוודיה הרייסנורווגיהנורווגיה בוביסוקס!בלגיהבלגיה סנדרה קיםאירלנדאירלנד ג'וני לוגןשווייץשווייץ סלין דיוןיוגוסלביהיוגוסלביה ריווה
שנות התשעים איטליהאיטליה טוטו קוטוניושוודיהשוודיה קרולהאירלנדאירלנד לינדה מרטיןאירלנדאירלנד ניב קבאנהאירלנדאירלנד פול הרינגטון וצ'ארלי מק'גטיגןנורווגיהנורווגיה סיקרט גארדןאירלנדאירלנד איימר קוויןהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת קתרינה והגליםישראלישראל דנה אינטרנשיונלשוודיהשוודיה שארלוט נילסן
העשור הראשון של המאה ה-21 דנמרקדנמרק האחים אולסןאסטוניהאסטוניה טאנל פדאר, דייב בנטון ו-2XLלטביהלטביה מארי אןטורקיהטורקיה סרטאב ארנראוקראינהאוקראינה רוסלנהיווןיוון הלנה פפאריזופינלנדפינלנד לורדיסרביהסרביה מריה שריפוביץ'רוסיהרוסיה דימה בילאןנורווגיהנורווגיה אלכסנדר ריבאק
העשור השני של המאה ה-21 גרמניהגרמניה לנה מאייר-לנדרוטאזרבייג'ןאזרבייג'ן אל וניקישוודיהשוודיה לורןדנמרקדנמרק אמילי דה פורסטאוסטריהאוסטריה קונצ'יטה וורסטשוודיהשוודיה מונס סלמרלובאוקראינהאוקראינה ג'מאלהפורטוגלפורטוגל סלבדור סובראלישראלישראל נטע ברזיליהולנדהולנד דאנקן לורנס
העשור השלישי של המאה ה-21 2020איטליהאיטליה מונסקיןאוקראינהאוקראינה קאלוש אורקסטרהשוודיהשוודיה לורןשווייץשווייץ נמו