מונוקולטורה
מונוקולטורה (מלטינית: monos = יחיד, cultura = עיבוד, גידול, בעברית נקראת לעיתים חד-זניות) היא שיטת עיבוד חקלאית בה משק חקלאי מתבסס על חזרה מעונה לעונה עם גידול אחד בלבד לאותו שטח אדמה גדול, תוך ניצול תנאי האקלים והקרקע. לדוגמה: מטעי קפה ותה באזורים הטרופיים, ו"חגורת התירס" במרכז ארצות הברית.
זוהי שיטת העיבוד המודרנית הנפוצה ביותר, שדחקה לקרן זווית את החקלאות הרב-זנית האופיינית בעיקר לחקלאות המסורתית. אחד מיתרונותיה הוא האפשרות לשימוש במיכון, כדוגמת קומביין תבואות, שמקל על הגידול ולעיבודו. שיטה זו היא חלק מהמהפכה הירוקה המאפשרת להגדיל את כמויות היבול. על מנת לעמוד בחקלאות מונוקולטורית יש לספק (מלבד זרעים ומים) דשנים כימיים שיפצו על ניצול הקרקע המוגבר, וחומרים להדברת מזיקים.
השלטון הקולוניאלי השתמש בצורת עיבוד זו כמעט בכל מקום בו היה, למשל - מטעי כותנה בארצות הברית, מטעי קנה סוכר, קקאו וקפה באמריקה הדרומית, מטעי תה בהודו וציילון. מטעים אלו דרשו כוח עבודה רב לעבודות ידניות ולכן היו אחת הסיבות לעבדות ולניצול כוח העבודה המקומי. ביסוס הכלכלה המקומית על גידול אחד יצר תלות חזקה של המושבות באימפריות הקולוניאליסטיות ששלטו במסחר הבינלאומי, ייצאו את תוצרת המושבות וייבאו אליהן מוצרי מזון בסיסיים שחסרו בהן, ומוצרי תעשייה מוגמרים. במקרה של סין, הביאה בריטניה אופיום במטרה למוכרו לסינים בתמורה לתה, הסינים התנגדו לכך וניסו למנוע הצפת ארצם באופיום וכך פרצו מלחמת האופיום הראשונה והשנייה.
על פי התאוריה של יוהאן היינריך פון תינן (Johann Heinrich von Thünen), ככל שמתרחקים מהשוק צפויים להיות גידולים יותר אקסטנסיביים ויותר מונוקולטוריסטים.
יתרונות וחסרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיטת המונוקולטורה היא השיטה הרווחת בעולם, והיא איפשרה עליה בתפוקת המזון העולמית. היות שכל הצמחים בשטח הם מזן יחיד, גם דרישות השתילה, התחזוקה והקטיף שלהם הן אחידות. כתוצאה מכך ניתן להביא להתמחות בגידול מסוים, ליעל את ההשקעה בשדה ולהוריד את העלויות. מונוקולטורה יכולה להניב יבולים גבוהים יותר מאשר רב-זניות (פוליקולטורה). פרקטיקות מודרניות כמו נטיעות חד-תרבותיות ושימוש בדשנים מסונתזים הפחיתו את כמות האדמה הדרושה לייצור מזון, והביאו לחסכון בקרקע.
עם זאת, לאורך השנים החלה להישמע גם ביקורת על השיטה. גידול חקלאי יחיד רגיש לפגעי מזג אוויר ולתנודות מחירים בשוק העולמי, כך שבמקרה של מזיק שישמיד את היבול לא יהיה לחקלאי מה למכור בשוק (סיבה זו הייתה אחד מהגורמים לפרוץ רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד).
חד-זניות של צמחים מביאה לבעיות כמו עייפות קרקע המאופיינת בירידה ביבול ובאיכותו, והתעצמות אוכלוסיות מיקרואורגניזמים מחוללי מחלות[1]. מערכות אקולוגיות ובתי גידול בריאים הם ביתם של מאות מיני צמחים, חרקים ובעלי חיים. כששטחי אדמה גדולים משמשים למין אחד בלבד, האיזון כולו מופר. רמות נמוכות יותר של מגוון ביולוגי על קרקע חקלאית פירושן גם שחרקים נותרים ללא הטורף הטבעי שלהם, וכתוצאה מכך אוכלוסייתם יוצאת מכלל שליטה[2]. כדי להדביר מזיקים, החקלאים משתמשים בחומרי הדברה חזקים, אשר עלולים גם להפחית עוד יותר את רמות המגוון הביולוגי, וגם מהווים בעצמם סכנה לגופי מים עקב נגר כימי.
ניתן למזער את הסיכונים באמצעות רוטציות בין גידולים חד-זניים. עם זאת, ככל שהסיבוב קצר יותר (כולל פחות יבולים) כך הסיכון גבוה יותר. ישנן דוגמאות לסיבובים קצרים של שנתיים בבחירת מזיקים המותאמים לסיבובים כאלה[3].
שימושים נוספים במושג
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תיאור של גידול זן אחד בלבד לאורך זמן ביחידת עיבוד, למשל בריכת דגים בה מגדלים בקביעות רק זן אחד של דגים היא בריכה מונוקולטריסטית. וכך גם חממה בה מגדלים ברציפות רק זן אחד של פרח
- חורשה הנטועה בסוג אחת בלבד של עצים (חורשות הקרן הקיימת עם עצי האורן, פרדסים עם סוג הדר אחד בלבד)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פוליקולטורה – שיטת עיבוד חקלאי הדוגלת בגידול רב-זני.
- מחזור זרעים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עירית דורי, ליאנה בן יונס, יעל סקוטלסקי, משה ברונר, השפעת גידולי ביניים על יבול ואיכות הגידול הקבוע בנוריות
- ^ Muhammad Tayyab, Ziqi Yang, Caifang Zhang, Waqar Islam, Wenxiong Lin, Hua Zhang, Sugarcane monoculture drives microbial community composition, activity and abundance of agricultural-related microorganisms, Environmental Science and Pollution Research 28, 2021-09-01, עמ' 48080–48096 doi: 10.1007/s11356-021-14033-y
- ^ Eli Levine, Joseph L. Spencer, Scott A. Isard, David W. Onstad, Michael E. Gray, Adaptation of the Western Corn Rootworm to Crop Rotation: Evolution of a New Strain in Response to a Management Practice, Oxford University Press
