לדלג לתוכן

אירועי היימרקט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מהומות היימרקט)
אירועי היימרקט
תאריכי המאבק 4 במאי 1886 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 41°53′06″N 87°38′39″W / 41.8849°N 87.6441°W / 41.8849; -87.6441
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קברם של 'קדושי היימרקט' - המוצאים להורג בעקבות המאורעות, ועליו ציטוט של אוגוסט שפיץ שאמר טרם הוצאתם להורג: "יבוא היום בו שתיקתנו תהיה חזקה יותר מהקול אותו אתם מנסים לחנוק".
לוח זיכרון המציין את מקום מהומות היימרקט כאתר היסטורי לאומי. על הלוח צויר גרפיטי הכולל סמלים אנרכיסטיים וכן את הכיתוב "ראשית הם הרגו אותך וכעת הם מנצלים את זכרונך."

אירועי היימרקט (Haymarket affair) היו מהומות בין איגודי עובדים לכוחות משטרה אשר פרצו בחודש מאי 1886 בשיקגו, שבארצות הברית. האירועים הן בעיני רבים נקודת ציון היסטורית במאבקם של פועלים לזכויות העובדים והשפיעו על קביעת חג הפועלים ב-1 במאי.

באוקטובר 1884 התכנסה ועידה של איגודי העובדים בארצות הברית וקנדה, בה הוחלט פה אחד לדרוש מעבר הדרגתי ליום עבודה בן 8 שעות שיושלם עד לתאריך 1 במאי 1886. ככל שהתקרב תאריך זה, היה ברור כי דרישתם לא נענתה, וב-1 במאי 1886 הכריזו איגודי העובדים על שביתה כללית. הם ביקשו להשוות את תנאי הפועלים השכירים בארצות הברית, אשר עבדו למעלה מעשר שעות ביום שישה ימים בשבוע בתנאים שסיכנו את בריאותם וחייהם, לאלו של הפועלים הקנדיים שזכו ביום עבודה מקוצר בן תשע שעות זמן קצר קודם לכן.

שביתות העובדים, שהיו אסורות על פי החוק בארצות הברית, הובילו להתנגשויות אלימות בין המשטרה לעובדים, בעיקר בשיקגו. ב-3 במאי נהרגו שני מפגינים בהתנגשות עם המשטרה. במחאה על ההרג התכנסו ב-4 במאי בכיכר היימרקט (Haymarket), מרכז מסחרי בעיר, אנרכיסטים ואנשי איגודי העובדים. ההתכנסות הייתה שקטה. על פי פול אבריך, היסטוריון אמריקאי המתמחה בחקר האנרכיזם, האספה פתחה בדברי אוגוסט ספייס:

”נראה שהדעה השלטת בחדרים מסוימים היא כי אספה זו אורגנה כדי להתחיל מהומה, ולכן מולנו הערכות כמו-צבאית של הכוחות המכונים "חוק וסדר". ועם זאת, הרשו לי לומר לכם שפגישה זו לא זומנה למטרה זו. מטרת פגישה זו היא להסביר את המצב של תנועת "שמונה שעות העבודה" ולשפוך אור על האירועים האחרונים שנקשרו בה.”[1]

אחריו נאם אלברט פרסונס. ברוס נלסון, היסטוריון המתמחה בעבודה מאורגנת, כותב בספרו "beyond martyrs" שההפגנה הייתה כל כך שקטה, עד כי ראש העירייה, קרטר הריסון, שצפה בהפגנה, עזב הביתה מוקדם. בעת תחילת האלימות רוב המפגינים כבר חזרו לביתם ומזג האוויר הגשום החמיר. בשעה 22:30 נכנסו כוחות המשטרה בפריסת כוחות מבצעית לכיכר וקראו לנואמים לחדול מנאומם ומהמפגינים להתפזר. לאחר מכן אלמוני השליך פצצה מאולתרת לעבר השוטרים. אחד השוטרים נהרג מיד ושישה מתו מפצעיהם לאחר מכן. הדיווחים לגבי האירועים שהתרחשו לאחר הפיצוץ סותרים. על פי ההיסטוריון פול אבריך, המפגינים החלו להימלט לאחר הטלת הפצצה וכוחות המשטרה פתחו באש חיה, ולאחר מכן טענו נשקם וירו עוד מטח, בעוד בכתבה לאחר האירוע נכתב בניו יורק טיימס כי חילופי האש היו הדדיים. השיקגו טריביון פרסם את דבריו של בכיר אנונימי במשטרה שטען כי "רוב השוטרים נפגעו מאש כוחותינו... חלק מהשוטרים נמלטו מזירת האירוע, ואלו שלא רוקנו את תופי אקדחיהם אחד לתוך השני". מבין המפגינים נהרגו לפחות ארבעה ונפצעו לפחות 70 נוספים מאש המשטרה. מבין השוטרים נפצעו 60 בקירוב. השוטרים הפצועים וחלק מהפועלים הפצועים נלקחו לתחנת משטרה קרובה לטיפול. מייקל שאק, שוטר בדרגת קפטן, לאחר מכן כתב כי מספר הפועלים הפצועים "עלה בהרבה על מספר השוטרים".[2] ה"שיקגו הרלד" תיאר את האירוע כ"טבח פראי". לא ניתן לקבוע בוודאות כמה אזרחים נפצעו במהומות, מכיוון שחלקם לא ניסו לקבל טיפול מחשש למאסר.[3] לא ידוע מי השליך את הפצצה, אך מקרב הקבוצות הקיצוניות היו שקראו עם תחילת השביתה למהפכה אלימה תוך שימוש בנשק חם.

בעקבות האירועים פתחה המשטרה במלחמת חורמה נגד קבוצות אנרכיסטיות ורדיקליות. מאות נעצרו ושני עיתונים אנרכיסטיים נסגרו. ב-21 ביוני באותה שנה נפתח משפטם של שמונה ממנהיגי הקבוצות האנרכיסטיות והרדיקליות, בהם אוגוסט ספייס ואלברט פרסונס. השמונה הואשמו בקשירת קשר והורשעו. שבעה מהם נידונו למוות, והשמיני נדון לחמש עשרה שנות מאסר. לאחר שערעורם נדחה, הגישו השבעה בקשה לחנינה מהמושל. בקשתם של שניים מהנידונים למוות התקבלה, ועונשם הומר במאסר. אחד הנידונים, שבקשתו לחנינה נדחתה, התאבד בכלא. היתר, ספייס ופרסונס ביניהם, הוצאו להורג בתלייה ב-11 בנובמבר 1887.

ב-1893 גינה מושל אילינוי את משפטם של השמונה כעיוות דין וחנן את השלושה שנותרו בחיים.

לזכר האירועים הללו, מצוין אחד במאי, יום תחילת השביתה הכללית שהובילה למאורעות היימרקט, על ידי ארגונים סוציאליסטים וקומוניסטים ברחבי העולם ועל ידי מדינות רבות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אירועי היימרקט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ August Vincent Theodore Spies, Illinois, Supreme Court, August Spies et al., plaintiffs, vs. the people of the state of Illinois, defendant: error to the Criminal Court of Cook County : abstract of record., Chicago: Barnard & Gunthorp, law printers, 1887. (באנגלית)
  2. ^ מייקל שאק, אנרכיזם ואנרכיסטים: הסטוריית הטירור האדום בארה"ב ובאירופה, F.J. Schulte and Co., 1889
  3. ^ "Rioting and Bloodshed in the Streets of Chicago.; Police Mowed Down With Dynamite. STRIKERS KILLED WITH VOLLEYS FROM REVOLVERS. THE SLAUGHTER FOLLOWING AN ANARCHIST MEETING--TWELVE POLICEMEN DEAD OR DYING--THE NUMBER OF KILLED OR INJURED CIVILIANS UNKNOWN BUT VERY LARGE--THE BRAVERY OF THE POLICE FORCE". The New York Times (באנגלית). 1886-05-05. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-06-22.