מבחן כתמי הדיו של רורשאך

עשרת כתמי הדיו של מבחן רורשאך

מבחן כתמי הדיו של רורשאך (באנגלית: Rorschach inkblot test), או בשמו המקוצר מבחן רורשאך, הוא מבחן השלכה שמיועד להערכה פסיכולוגית של מאפייני אישיות ותפקודים חשיבתיים ורגשיים של האדם, אותו יצר הרמן רורשאך. זהו אחד מחמשת המבחנים מהם מורכבת סוללת המבחנים הפסיכולוגיים הבסיסית, לאבחון פסיכודיאגנוסטי (בנוסף למבחן וקסלר למבוגרים או לילדים; בנדר; ציורים; ו-TAT או CAT). המבחן נחשב שנוי במחלוקת בקרב אנשי המקצוע והציבור הרחב, בין השאר בשל מהימנות ותוקף נמוכים ובעיות אובייקטיביות בקביעת הציונים והפירוש של המבחן, והוא אף נחשב לפסאודו-מדע בעיני ספקנים. שיפורים שנעשו בשיטת הפירוש של המבחן לאורך השנים ניסו לתת מענה לבעיות אלו. בשנים האחרונות המבחן תוקף פעם נוספת, אשר התבססה על אוכלוסיות מחקר נוספות ורחבה יותר. שיטת ניתוח ממצאים זו נקראת R-PAS. אולם, גם ממצאים אלה ספגו ביקורת דומה, ובעיקר במסגרות פורנזיות.

היסטוריה

המבחן נקרא על שמו של הפסיכיאטר השווייצרי הרמן רורשאך, שפיתח אותו בשנת 1921. רורשאך השתמש בכתמי דיו לצורך מחקריו על תפיסת הצורה. תוך כדי עבודתו גילה הבדלים בתגובותיהם של חולים במחלות נפש שונות לכתמי הדיו שהוצגו להם. גילוי זה המריצו לשכלל את שיטתו כדי להיעזר בה באבחון מחלות נפש ובחקירת האשיות כמכלול. הוא ערך מחקרים בהם הציג כרטיסי דיו לנבדקים בריאים ובעלי הפרעות נפשיות, ובחר עשרה כרטיסים שהבחינו בין קבוצות קליניות שונות באופן הטוב ביותר.

שיטת מתן הציונים (ציינון) והפירוש של רורשאך לתגובות הנבדקים לכרטיסים עברה שינויים לאורך השנים. בין השאר הציע ברונו קלופפר ב-1946 שיפורים לשיטה, בהמשך הוצעה שיטתו של פייטרובסקי שהדגישה ניתוח תוכן בפרשנות, וב-1971 פורסמה שיטת ניתוח צורנית יותר של גודפריד, סטריקר וויינר. ג'ון אקסנר אסף את השיפורים שנערכו בשיטה לאורך השנים, ערך מחקרים רבים בתחום, וב-1974 יצר את השיטה המקובלת יותר כיום לניתוח מבחן רורשאך, "מערכת הפירוש המקיפה של אקסנר" ("the comprehensive Exner system") (הגרסה העדכנית של מערכת הפירוש של אקסנר המשמשת כיום היא זו שיצאה במהדורה הרביעית, ב-2003). באירופה עדיין מקובלת יותר שיטתו של אוורלד בוהם, שמושפעת מרעיונות פסיכואנליטיים קלאסיים, בעוד במדינות כמו ארצות הברית וישראל מועדפת שיטת אקסנר.

ב-8 בנובמבר 2013 הקדישה גוגל ליוצר המבחן, רורשאך, לוגו דודל אינטראקטיבי מיוחד, בהשראתו של המבחן.

שיטת ההעברה

מבחן רורשאך כולל עשרה כרטיסים, שעל כל אחד מהם מודפס כתם דיו סימטרי. חמישה מן הכתמים מודפסים בגווני אפור ושחור בלבד, שניים מהם כוללים גם כתמים אדומים, ושלושה הם צבעוניים. הבוחן מציג לנבדק כל כרטיס לפי הסדר, ומבקש ממנו לענות על השאלה "כמו מה זה נראה לך". תגובותיו נרשמות בפירוט על ידי הבוחן. השלב השני הוא שלב התחקיר - הנבדק מתבקש להסביר ולהבהיר כל תגובה שאמר בשלב הראשון.

קביעת ציונים ופירוש

לפי שיטת מתן הציונים (ציינון) של אקסנר, הבוחן רושם לכל תגובה של הנבדק (כולל ההסברים שניתנו לה בתחקיר) מספר ציונים, המתייחסים למרכיבים שונים בהתייחסותו לכתם הדיו:

• מיקום - היכן בכתם ראה הנבדק את הצורה.
• מגדיר (דטרמיננט) - איזה גירוי בכתם עורר את התגובה - הצבע, הצורה, תנועתיות שנראתה בכתם ועוד.
• תוכן - מה תוכן התמונה שראה הנבדק.
• עמימות - עד כמה התגובה מתייחסת לגירוי עמום או ברור.
• אינטגרציה - עד כמה התגובה מחברת מספר חלקים בכתם או עוסקת בגירוי נתפס אחד.
• ציונים מיוחדים לתגובות יוצאות דופן.

כל תגובה מקבלת ציונים בהתאם למרכיבים אלו. הנתונים של כל התגובות נספרים, וסיכומם נרשם בטבלה מיוחדת שנקראת "פסיכוגרם". בעזרת הפסיכוגרם נערכים חישובים של מדדים כלליים שונים שמאפשרים לנתח את הנתונים ולבטא מרכיבים של מאפייני אישיות שונים, כגון רגש, "תפיסת עצמי", תפיסת יחסים בין-אישיים, בוחן מציאות, פרשנות מציאות, כוחות לעומת מצוקות קבועות ומצביות, ועוד. מחושבים גם מדדים כלליים שעשויים לבטא נטייה לדיכאון, אובדנות, קשיים בין-אישיים, כפייתיות, ועוד. כל המדדים והנתונים מושווים לנורמות סטטיסטיות של שכיחותם באוכלוסייה, ומסקנות על מבנה האישיות של האדם נקבעות בהתאם לידע המחקרי שנצבר לגבי הקשר בין פרופילים של תגובות ומדדים מסוימים שבין מאפייני אישיות מסוימים.

בנוסף לניתוח הפורמלי והמבני באמצעות הפסיכוגרם, נערך לרוב גם ניתוח תוכן מעמיק של התגובות, שחלקו מבוסס על הגישה הפסיכואנליטית. בניגוד לדעה הרווחת, תוכן התגובה הוא כאמור רק אחד המרכיבים בניתוח רורשאך, בנוסף לניתוח המרכזי שהוא הניתוח המבני לפי שיטת אקסנר.

מבחן רורשאך במשפט נירנברג

שימוש מפורסם מאוד במבחן נעשה במשפטי נירנברג, בעקבות קריאת קבוצה של פרופסורים ידועי שם מארצות הברית, אשר ייצגו קבוצה מגוונת של התאגדויות מקצועיות, לערוך במהלך תקופת המאסר של הנידונים מחקר על מוחותיהם של המנהיגים הנאצים. לצורך איבחונים אלו נשלח בתחילה דוקטור דגלס קלי, שהיה פסיכיאטר ראשי בבית חולים צבאי של ארצות הברית ומומחה למבחני רורשך, ובהמשך הצטרף אליו פסיכולוג חברתי אשר שירת אף הוא בצבא ארצות הברית בשם ד"ר גוסטב מאלר גילברט, אשר לא ידע הרבה על כתמי רורשאך. שני החוקרים ערכו לאסירים הנאצים מספר פעמים מבחנים אלו על מנת לעמוד על טיבם של אותם פושעי מלחמה ולתת הערכה פסיכולוגית לגביהם. מטרת הערכה זו נועדה הן לבדוק את כשירותם לעמוד למשפט והן למטרות מחקר.

אף על פי שמתוך תיעודי המבדקים עולים בסך הכול תיעודים דומים, ניתוח הממצאים היה שונה בין שני החוקרים. קלי לא ראה בנאצים דבר מה שונה במהותו, וכי הם פשוט נמצאים על קצה אחד על הרצף של ההתנהגות האנושית. גלברט לעומת זאת הסיק כי הנאצים מייצגים קטגוריה ייחודית של פסיכופתולוגיה. כעבור כמה שנים הוציאו פולרנס מייל, אשר הייתה מומחית ידועה למבחני רורשאך, ומייקל זלצר אשר היה איש מדעי המדינה, ספר אשר נקרא The Nuremberg Mind. בספר זה הם מסיקים בעקבות המבחן כי כל הנאצים היו פסיכופתים מדוכאים. ספר זה גרר תגובות ביקורתיות, נטען כלפיו כי אינו נעשה באופן מקצועי, אלא משקף את הלכי הרוח של שני הכותבים. בנוסף אף הכותבים עצמם הודו כי אכן ישנן דרכים רבות לבחון את תפיסתם של בני אדם, וכי אכן גם את מבחני רורשאך אי אפשר לאמת מפני שפרשנותם תלויה מאוד במיומנות של המעריך.

בעקבות הטלת ספק במסקנותיהם של פלורנס וזלצר, וכן בעקבות ספק שתוצאות מבחני רורשאך עלולים להיות מוטים כאשר הבוחן מכיר את הרקע של הנבחן העומד מולו, החליטה ד"ר מולי הרוור, מומחית למבחני רורשאך, לבצע ניסוי אשר יבדוק האם באמת ניתן להבחין בעקבות המבחנים, בסטייה יוצאת דופן וייחודית אצל הנאצים. באמתחתה של הרוור היו רשימות מגוונות מאוד של נבדקים במבחני רורשאך, אשר כללו 1500 אנשי כהונה אוניטריים, מאות תלמידי רפואה, מאות עבריינים צעירים, פושעים, סטודנטים לפסיכולוגיה, אחיות, מנהלי עסקים ועוד 1600 חולים מהקליניקה הפרטית שלה. מתוך כל אלו היא בחרה בשתי קבוצות מבחן שונות זו מזו על מנת לבצע את ההשוואה למבדקים של הנאצים. קבוצה אחת של חולים פסיכיאטרים לא מאושפזים וקבוצה שנייה של אנשי כהונה אוניטריים. ההנחה הייתה שאם המומחים שיקבלו לנתח את המבדקים לא יצליחו להבדיל בין הפושעים הנאצים לבין שתי הקבוצות האחרות, המסקנה תהיה כי בניתוח של מייל וזלצר היה משהו מאוד שגוי. הרוור בחרה נבדקים, מקשת מגוונת של תפקודים שונים, על מנת שההבדלים בין הקבוצות לא ינבעו מכך שבקבוצה אחת לדוגמה יהיו חולים בעלי תפקוד נמוך מאשר בקבוצה אחרת. אחרי שהיא השמיטה את כל המידע המזהה, היא ביקשה מעשרה מומחים, במבחני רורשאך, לבצע מיון של התגובות במבחנים לשלוש קבוצות, על פי המידע שהם יכולים להסיק מהם. הם מיינו את הקבוצות על פי יכולות התפקוד של הנבחנים, כפי שעולה מהמבדקים. התוצאות היו כי נמצאו תכונות משותפות בין שלוש קבוצות הנבחנים השונות בכל הרשומות. לאחר מכן היא ביצעה מבחן נוסף, שבו היא עדכנה את המומחים, כי יש בפניהם מבדקים של שלוש קבוצות, כגון אנשי כמורה מהמעמד הבינוני, פושעי מלחמה ומנהיגי תנועה לזכויות האזרח, וכי הם מתבקשים לזהות לאיזו קבוצה שייך כל נבחן. גם הפעם המומחים לא יכלו לזהות את הקבוצות. הניסוי לא העיד על יכולת מרשימה של מבחני רורשאך לאפיין הלך נפש יוצא דופן בקרב פושעי המלחמה הנאצים.

בנוסף לניסוי זה, נערכו על ידי חוקרים אחרים עוד שישה מחקרים, כאשר חלקם אף נעזרו ב"מערכת הפירוש המקיפה של אקסנר". אף אחד מהם לא העלה שום הפרעה נפשית מוגדרת אצל נאשמי נירנברג.

ביקורת

רורשאך נחשב לאחד המבחנים הפסיכולוגיים השנויים ביותר במחלוקת. הביקורות נוגעות למאפיינים שונים של המבחן:

חומרי המבחן

אחת הביקורות המרכזיות על המבחן נוגעת להיותו מבחן השלכתי. מבחן רורשאך מבוסס על גירוי עמום וחסר משמעות של כתם דיו, מתוך הנחה שהנבדק משליך עליו את רגשותיו, ודרך הפירוש האישי והמשמעות שהוא נותן לכתם משתקפות ונחשפות דינמיקות פסיכולוגיות לא-מודעות שלו. תומכי המבחן טוענים שיש לו יתרונות רבים כמבחן השלכתי, בכך שהוא חסין במידה רבה מפני הטיות והעמדות פנים, וכך מאפשר ללמוד ולהבין לעומק על מניעים ומאפייני אישיות לא מודעים. אך מתנגדי המבחן טוענים כי אין הסבר לגבי "איך" מתבצע תהליך כזה, בו תגובה לגירוי חסר משמעות מובילה לתובנה משמעותית על אישיות האדם. בנוסף, מחקרים עדכניים מראים כי כתמי הדיו אינם חסרי משמעות לחלוטין, וכי נבדקים בדרך כלל מגיבים הן למרכיבים משמעותיים בכתם, והן למרכיבים עמומים.

השלכות הבוחן

חלק מהמבקרים את המבחן טוענים כי גם לפסיכולוג הבוחן יש השלכות אישיות משלו על הגירוי העמום של כתם הדיו. למשל, הבוחן בודק עד כמה ניתן לראות בכתם את מה שהנבדק אמר שראה, ונראה שזה נתון לראייה ולשיפוט הסובייקטיביים של הבוחן עצמו. שיטת הפירוש של אקסנר מצליחה להתמודד עם הבעיה באמצעות טבלאות מפורטות המתארות עד כמה תגובה היא שכיחה בקרב האוכלוסייה, ברפרטואר רחב של תגובות אפשריות.

בעיה נוספת שמעידה על השלכות הבוחן קשורה במהימנות בין שופטים הנמוכה של המבחן. מחקרים הראו שכאשר אותו מבחן מפורש על ידי שני בוחנים שונים, מתקבלות תוצאות שאינן זהות לחלוטין. תומכי המבחן טוענים כי מהימנות כל מדדי המבחן היא בערך 0.85 (יחסית גבוהה), אך מתנגדיו טוענים כי מהימנות זו מבוססת על קריטריונים שאינם מחמירים מספיק, וכן כי מהימנות זו אינה נכונה לגבי חלק מהמדדים.

תוקף

מבקרי המבחן טוענים שכמבחן השלכתי, קשה לאמת ולתקף את תוצאותיו של המבחן בעזרת קריטריונים חיצוניים, ולוודא שהוא אכן בודק את מה שנועד לבדוק. שיטת אקסנר מנסה להתמודד עם טענה זו. מחקרים מראים שחלק מהמדדים נמצאו במתאם גבוה עם אינטליגנציה של הנבדקים, דבר המחזק את תוקף המבחן. מדדים נוספים נמצאו קשורים להפרעה ביפולרית. כמו כן נמצאה תקפות מסוימת באבחון הפרעות נפשיות כמו סכיזופרניה, הפרעות חשיבה וכמה הפרעות אישיות כמו הפרעת אישיות גבולית. אך חוקרים רבים טוענים כי לא ניתן להוכיח קשר עקבי וברור בין רורשאך המנותח בשיטת אקסנר לבין הפרעות וסימפטומים רבים, כולל "מאפייני אישיות, פוטנציאל לאלימות או סיכון לסרטן" (נכתב כתגובה למיעוט מתומכי המבחן, שטוענים כי יש לו יכולת לנבא אפילו סיכון למחלת הסרטן).

כדי להפחית את בעיות התוקף, פסיכולוגים משתדלים כיום לא לבצע הערכה פסיכולוגית לאדם רק לפי המבחן הזה, אלא לתקף את התוצאות גם באמצעות מבחנים פסיכולוגיים נוספים בסוללת המבחנים הבסיסית.

מהימנות

מבקרי המבחן טוענים כי מהימנות המבחן נמוכה, וזאת בשל גורמים כמו מיקום הישיבה של הבוחן והנבחן (כלומר, מבחנים חוזרים שהועברו לנבדקים במקומות ישיבה שונים הראו תוצאות שונות), הוראות מקדימות שונות שניתנות לנבחן, תגובות מילוליות ולא-מילוליות שונות שניתנות על ידי הבוחן להערות ושאלות של הנבחן במהלך ההעברה, ועוד. אקסנר ניסח הוראות מפורטות ומדויקות לגבי אופן העברת המבחן, כדי להימנע מחוסר עקביות זו. אך מחקרים מראים כי לא תמיד הוראות אלו מולאו במדויק. בנוסף, נטען כי קיימת מהימנות נמוכה בשל מתן ציונים ופירוש לא עקביים של התגובות, ולמרות ההוראות והטבלאות המפורטות בשיטת אקסנר שנועדו למנוע זאת, נטען כי לא פעם פסיכולוגים "מעגלים פינות" בעת בדיקת המבחן, דבר הפוגע במהימנותו.

נורמות האוכלוסייה

אחד מהיתרונות של שיטת אקסנר הוא הגיבוי שלה בנורמות סטטיסטיות של אוכלוסיות רבות ומגוונות. אך בשנות ה-90 החלו חוקרים לנסות ולחזור על המחקרים שמהם נגזרו הנורמות, וחלקם לא הגיעו לאותן תוצאות. כך למשל נמצאו סתירות בנורמות של מדדים הבודקים נרקיסיזם, הפרעות חשיבה, וקשיים ביחסים בין-אישיים. לילנפלד ועמיתיו טענו כי תוצאות אלו מוכיחות שמבחן רורשאך נוטה לאבחן "פתולוגיית-יתר" אצל אנשים שהם נורמליים, כלומר הוא נוטה למצוא ממצאים של הפרעות נפשיות כאשר בפועל אין הפרעות כאלו לנבדק. תומכי המבחן טוענים כנגדם שהנורמות באוכלוסייה הן אלו שהשתנו, והן משקפות עלייה משמעותית בפתולוגיות הקיימות בחברה כולה, עלייה שהתרחשה בעשורים האחרונים, במיוחד בהפרעות כמו נרקיסיזם. לגבי מדד הקשיים ביחסים בין-אישיים, נמצא כי הוא קשור לגירושין ופרידות, תופעה שגם היא נמצאת במגמת עלייה בעשורים האחרונים בחברה.

יישומי המבחן

מבחן רורשאך מצוי במחלוקת גם משום שהוא משמש להערכת אישיות בהוראת בתי המשפט, ומהווה גורם חשוב במדידת מסוגלות הורית לשם קביעת משמורת של ילדים אצל הוריהם, החלטות לגבי שחרור מוקדם של אסירים מבית הסוהר ועוד. ההתנגדות למבחן נובעת מכך שלעיתים המבחן משמש ככלי בלעדי לקביעת אבחנה נפשית רשמית על פי המדריך האבחוני DSM, ובשל ההשלכות מרחיקות הלכת של אבחנה כזו, שנעשית ללא תיקוף עם נתונים נוספים. כדי להימנע מכך, לרוב נקבעות כיום הערכות פסיכולוגיות רק בהסתמך על מספר מבחנים פסיכולוגיים, ולא על מבחן רורשאך לבדו.

סודיות פריטי המבחן

תומכי המבחן משתדלים לשמור על כרטיסי כתמי הדיו שלו בסוד, כדי שתגובות הנבדקים אליהם תהיינה ספונטניות ככל האפשר. העקרונות האתיים של האגודה הפסיכולוגית האמריקאית (APA), קובעים כי על הפסיכולוגים לשמור על יושרה וחשאיות של פריטי המבחנים הפסיכולוגיים. ערכת המבחן הרשמית נמכרת רק למומחים בעלי רישיון מתאים.

הכרטיסים ושיטת ההעברה של המבחן פורסמו לראשונה לציבור ב-1983, בספרו של ויליאם פאונדסטון, "סודות גדולים", ובהמשך פורסמו גם באינטרנט. "חברת רורשאך" טוענת לזכויות יוצרים של הכרטיסים, אך לפי החוק בארצו של הרמן רורשאך, שווייץ, פגו זכויות היוצרים של הכרטיסים 50 שנה אחרי מות רורשאך, ב-1973. הכרטיסים מותרים על פי החוק לשימוש חופשי גם בארצות הברית ומדינות רבות אחרות.

ראו גם

• מבחן השלכה
• מבחן כתמי הדיו של הולצמן
• מבחן סונדי

לקריאה נוספת

• Exner, J. E. (2003), The Rorschach: A Comprehensive System (4th ed), New York: Wiley & Sons

קישורים חיצוניים

• חברת "רורשאך" (באנגלית)
• מידע על מבחן רורשאך (באנגלית)
• מבחן רורשך, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
• הילו גלזר, האם זה באמת מבחן עם כוח מאגי? המסתורין והוויכוח שמאחורי מבחן הרורשך, באתר הארץ, 27 בינואר 2021
• מבחן כתמי הדיו של רורשאך, במילון הספקנים (באנגלית)
• science/inkblot-test מבחן כתמי הדיו של רורשאך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מבחן רורשך, דף שער בספרייה הלאומית