לדלג לתוכן

מארין לה פן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מארין לה פן
Marine Le Pen
מארין לה פן, 2014
מארין לה פן, 2014
לידה 5 באוגוסט 1968 (בת 56)
ניי-סיר-סן, צרפת
שם לידה Marion Anne Perrine Le Pen עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת צרפת
השכלה אוניברסיטת פנתאון-אסאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה האיחוד הלאומי
בן או בת זוג Éric Iorio (דצמבר 2002–יוני 2006)
Franck Chauffroy (7 ביוני 1997–אפריל 2000) עריכת הנתון בוויקינתונים
לואי אליו (2009–2019) עריכת הנתון בוויקינתונים
mlafrance.fr
נשיאת האיחוד הלאומי
16 בינואר 2011 – הווה
(13 שנים)
חברת הפרלמנט האירופי מטעם מחוז צפון-מערב צרפת
20 ביולי 2004 – 18 ביוני 2017
(12 שנים)
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאריון אן פרין לה פן (בצרפתית: Marion Anne Perrine Le Pen; נולדה ב-5 באוגוסט 1968) הידועה בשם מארין לה פן (Marine Le Pen), היא פוליטיקאית צרפתייה, שנבחרה לנשיאת מפלגת החזית הלאומית (מאז שונה שם המפלגה ל"האיחוד הלאומי") ב-16 בינואר 2011, ברוב של 67.65% מקולות חברי ועידת המפלגה, ובכך החליפה בתפקיד את אביה, שכיהן בו במשך 39 שנים ברציפות, מאז ייסד את המפלגה ב-5 באוקטובר 1972. התמודדה בבחירות לנשיאות צרפת 2017 והפסידה בסיבוב השני שהתקיים ב-7 במאי לעמנואל מקרון. היא התמודדה מולו גם בבחירות לנשיאות צרפת 2022 והפסידה בסיבוב השני. בנובמבר 2022 נבחר ג'ורדן ברדלה לנשיא מפלגתה[1]. הוא ציין כי בכוונתו לתמוך במועמדות חדשה למארין לה פן בבחירות לנשיאות בשנת 2027[2].

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לה פן נולדה במחוז רמות הסן בצרפת. היא עורכת דין בהכשרתה ולמדה משפטים באוניברסיטת פנתאון-אסאס. בשנת 1991 סיימה את התואר במשפטים, ובשנת 1992 סיימה תואר (DEA)[3]. במשפט פלילי. היא עבדה כעורכת דין מ-1992 עד 1998 וחלק מעבודתה היה כרוך בייצוג מהגרים בלתי חוקיים. לה פן היא בתו הצעירה של הפוליטיקאי ז'אן-מארי לה פן.

קריירה פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לה פן הצטרפה לחזית הלאומית בשנת 1986, בגיל 18. היא כיהנה כמושלת מחוזית החל משנת 1998. בשנת 2000 הצטרפה לוועד הפועל הצרפתי. מאז 2003 כיהנה כאחת משני סגני נשיא המפלגה. בין השנים 2004–2010 כיהנה כמושלת מחוז איל-דה-פראנס, ובין השנים 1998–2004 וכן מ-2010 ועד היום, בתפקיד מושלת מחוז נור-פה דה קאלה. היא חברה בפרלמנט האירופי החל מ-2004 וראש מועצה מקומית במחוז פה-דה-קאלה מאז 2008. בשנת 2006 הופקדה על ניהול מסע הפרסום של המפלגה. כיום היא יושבת בה כחברה מתוקף תפקידה.

בעברה של לה פן מספר התבטאויות שנויות במחלוקת, בעיקר אלו הנוגעות לפשעי מלחמה. כיום התקשורת מצביעה על ניסיונותיה לשפר את תדמיתה של המפלגה. לטענתה, "האיחוד הלאומי" עדיין מפלגה מנודה תקשורתית. לה פן עוררה מחלוקת במהלך נאום בליון ב-10 בדצמבר 2010. דבריה הופנו נגד חסימת רחובות וכיכרות ציבוריים ברחבי צרפת (בעיקר ברובע השמונה-עשר של פריז) לתפילת המוסלמים. היא יצרה השוואה של הכיבוש הנאצי על חלקים בשטח הצרפתי, ועל כך כל התקשורת הפוליטית מתחה ביקורת חריפה. כמו כן, לה פן ידועה גם כמתנגדת להגירה, לגלובליזציה ולעניין האיחוד האירופי.

מארין לה פן יצרה הדים נוספים לאחר שתמכה בנאומו של ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון נגד שיטת המדיניות הרב-תרבותית. בנאום שנשא קמרון בוועידת הביטחון הבינלאומית במינכן בפברואר 2011 הוא טען כי המדיניות הרב-תרבותית של בריטניה משנות ה-60 של המאה ה-20 נכשלה, ומדיניות כושלת זו גרמה לקיצונים אסלאמיים לפרוח בבריטניה. לה פן טענה כי קמרון מתקרב לימין הקיצוני, אך בתגובה מפלגתו של קמרון טענה כי לה פן לא הבינה כלל את נאומו.

לשכת התובע הכללי של צרפת הודיעה בספטמבר 2023 כי לה פן ו-24 בני אדם נוספים יעמדו לדין בגין שימוש לרעה לכאורה בכספים של האיחוד האירופי.[4]

הופעותיה בתקשורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להופעותיה השונות בטלוויזיה וברדיו מיוחס תפקיד חשוב בהצלחתה הפוליטית, ואישיותה מושכת בקביעות את תשומת הלב של אמצעי תקשורת בצרפת ובאירופה, לצד רייטינג גבוה, אף על פי שלה פן טוענת בראיונות כי מפלגתה מנודה על ידי התקשורת הכללית. היא זכתה בתקשורת בכינוי "החזית הלאומית עם שיער סינדרלה". העיתונאי הצרפתי גיום טבאר (Guillaume Tabard) תיאר אותה כ"תגלית של שנת 2010, תופעת מדיה חדשה"[5].

השקפותיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגירה בצרפת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארין לה פן מבקשת להחיל מורטוריום על ההגירה וליישם מדיניות "צרפתית ראשונה" לגבי התעסוקה, רווחה ולינה. בשנת 2000 יושמה מדיניות ה-AME על ידי ממשלת השמאל של ליונל ז'וספן (Lionel Jospin), המעניקה טיפול רפואי חינם למהגרים לא-חוקיים. לה פן טוענת בגנות המדיניות כ"שערוריית המדינה" עקב הגדלת החור השחור בתקציב מערכת הביטחון החברתית צרפתית, ובעקבות כך היא מבקשת לבטל מיד את מדיניות ה-AME אשר לא מועילה לעם הצרפתי כלל.

לדעתה, האזרחות אינה ניתנת לחלוקה לפי לאום, ונשענת על השוויון של כל בני האדם בפני החוק. על החוק למנוע יחס מועדף על בסיס חברתי, אתני או דתי. כתוצאה מדעה זו, היא מעדיפה את ביטול חוק "העדפה מתקנת" והשבת המסלול הרגיל לאזרחות צרפתית.

כמו כן לה פן מוסיפה כי לאום עובר בירושה או צריכים להיות ראויים לו. לדעתה, התאזרחות יכולה להיות מושגת רק לאחר בדיקת יכולתו של האדם להשתלב עם עקרונות הרפובליקה הצרפתית. כדי ליישב את סוגיית ההגירה, היא תומכת ברפורמה של תקנות לאומיות על מנת להסיר אזרחות כפולה, ויוצאת נגד רכישה אוטומטית של לאומיות צרפתית. עם כל זאת לה פן מעדיפה את אכיפת החוק בכל הנוגע לאובדן של לאום. לדעתה, זר אשר אינו מכבד את חוקי צרפת, חייבים לשלול את אזרחותו הצרפתית, ובאותה מידה כל זר אשר קשור לביצוע עבירות חמורות בצרפת יש להחזירו מיד למדינתו המקורית, לארץ מוצאו.

כלכלת צרפת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי "האיחוד הלאומי", מארין לה פן מתרכזת בתוכנית הכלכלית והחברתית של המפלגה, מתנגדת לסחר חופשי ולכלכלה אוטרקית, אך דוגלת בפרוטקציוניזם כדרך האמצעית וההגיונית. לדעתה, אם לוקחים בחשבון את הכלכלה כנהר סוער, אז הסחר החופשי מאפשר זרימה ללא בדיקה של המשכו ותכולתו. מארין טוענת כי כלכלה אוטרקית דומה לסכר בנהר, ואת הפרוטקציוניזם היא משווה כשער בסכר המשחרר את הזרימה לפי הצורך עם שליטה מלאה. ססמתה היא "פרוטקציוניזם זה לא כלכלה אוטרקית!!!" עמדה לא קיצונית המעדיפה את דרך האמצע. במהלך חודשי סתיו 2010 מארין לה פן מתחה ביקורת חריפה על תוכנית הפנסיה השנויה במחלוקת, אשר פותחה על ידי ניקולא סרקוזי וממשלתו הימנית. כמגנה על השירותים הציבוריים בצרפת, היא מתנגדת לתוכנית ההפרטה של ה"לה פוסט" שירות הדואר של צרפת. לדעתה הריווחיות שתגיע כביכול מההפרטה של שירותי הדואר, תהיה על ידי סגירת סניפים שונים של בתי דואר באזורים כפריים ברחבי צרפת, דבר שיוביל לפיטורי העובדים הרבים. עוד בנושאי ההפרטה, מארין מתנגדת נחרצות להפרטת שירותי הרווחה החברתיים בצרפת, הפרטה קיצונית אשר תיפגע ביעילותם כנותני שירות לנזקקים.

מדיניות פנים בצרפת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מארין לה פן עם סטיב בריואה (Steeve Briois) בוועידת עיתונאים

מארין נשארה מחויבת לריבונות הטריטוריאלית של צרפת, כולל טריטוריות והמחלקות הצרפתיות מחוץ למדינה. במהלך ויכוח בתחנת רדיו מקומית של העיר ז'נבה "רדיו סיטה" (Radio Cité) עם אריק ברטינה (Éric Bertinat), חבר הקונסוליה הגדולה של ז'נבה, מארין התנגדה בתוקף להצעתו כי המחלקות הצרפתיות של מחוז אן (רון-אלפ) ושל סבואה עילית ישולבו עם שווייץ. מארין מדגישה את חשיבותה של הפוליטיקה המקומית, כחברת מועצה אנן־בומון בשנת 2008 (Hénin-Beaumont) מארין וחבר המועצה סטיב בריוָאה (Steeve Briois) גילמו את האופוזיציה העירונית כנגד שלושה ראשי עיר מהשמאל הפוליטי המקומי, ראש העיר ז'ראר דלונז'וויל (Gérard Dalongeville) ראש העיר דניאל דוקֵן (Daniel Duquenne) וראש העיר אז'ן ביאניס (Eugène Binaisse).

יהודי צרפת וישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארין לה פן מחזיקה בדעה כי על הממשלה הצרפתית למצוא פתרונות לבעיות באזורים המאופיינים באסלאם רדיקלי המהווה בעיה לתושבי המקום היהודים. במהלך הבחירות לנשיאות הצהירה כי תמנע מיהודים אזרחות כפולה ויהיה עליהם להחליט אם הם צרפתים או ישראלים. לה פן תמכה באיסור שחיטה כשרה בצרפת[6].

בהקשר האחריות של ממשלת וישי בצרפת של וישי בימי מלחמת העולם השנייה, בנושא שיתוף הפעולה עם הנאצים לגירוש יהודי צרפת למחנות ריכוז, היא טוענת כי צרפת אינה אשמה במעשי ממשלת הבובות ובגירוש היהודים מפריז ב-1942[7], זאת בניגוד לעמדה הרשמית של ממשלת צרפת כפי שהציג אותה נשיא צרפת ז'אק שיראק בנאומו ב-1995 כאשר הצהיר כי על צרפת להכיר ולשאת באחריות על שיתוף הפעולה עם הנאצים ומשלוח אזרחיה היהודים למחנות[8] .

בנוגע לישראל, לה פן מתנגדת להמשך פיתוח ההתנחלויות מעבר לקו הירוק. לטענתה, הדבר לא תורם לחיזוק השקט באזור. לה פן טענה לגבי מעשי ממשלות ישראל כי "אילו היו היא וחברי מפלגתה בצרפת מפרסמים דעות קיצוניות על מהגרי צרפת כמו הדעות הנאמרות בישראל, היו זוכים לגינוי קיצוני, האשמה בגזענות ודרישה למאסר על כך". ניסיונותיה השונים להגיע לישראל כחברת משלחת הפרלמנט האירופי הוכשלו על ידי השלטונות בישראל, וניסיונותיה ליצירת קשר חדש עם הקהילה היהודית בצרפת נכשלו אף הם. להפתעתה, קיבלה ביקורת שונה כאשר אמר עליה הפילוסוף היהודי צרפתי אלן פינקלקראוט כי אביה ז'אן-מארי לה פן אנטישמי, אך בתו, מארין לה פן, לא אנטישמית כלל וכלל. בסוף 2015 הצהירה כי לא תקבל לשורות המפלגה חברים בעלי דעות אנטישמיות או כאלו התומכים בחרם על ישראל[9].

לאחר מתקפת הפתע על ישראל אמרה בריאיון לטלוויזיה הצרפתית כי היא מודאגת מהמצב בישראל וכי היא תומכת ללא סייג בעם בישראל שסובל מההתקפה הנתעבת הזו. ב-12 באוקטובר, בזמן דיון בפרלמנט הצרפתי על המצב בישראל, תקפה את חברת הפרלמנט מתילדה פאנוט מהשמאל הקיצוני על תמיכתה בפלסטינים והזכירה אלימות מינית שהפעילו חמאס ותושבי רצועת עזה נגד נשים ישראליות.

מדיניות חוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לה פן מקורבת לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, נעזרת במסע הקמפיין שלה במימון מבנקים של אוליגרכים המקורבים לקרמלין, ותומכת ביציאה מוחלטת מנאט"ו, לצד יציאה מן האיחוד האירופי, תוך שיתוף פעולה עם רוסיה ואיראן לצד התרחקות ועצמאות מארצות הברית.

הישגיה בבחירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות לנשיאות צרפת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
2012

בבחירות לנשיאות צרפת בשנת 2012 זכתה לה פן ל-17.90% אחוזי תמיכה בסיבוב הראשון, והגיעה למקום השלישי, אחרי פרנסואה הולנד וניקולא סרקוזי, כך שלא עברה לסיבוב השני.[10] עם זאת, הבחירות נחשבו להצלחה מרשימה עבורה, עם אחוזי תמיכה דומים ומעט גבוהים יותר מאלו שקיבל אביה בבחירות ב-2002 (אם כי בבחירות ב-2002 אביה הצליח לעלות לסיבוב הראשון).[11] לאחר הסיבוב הראשון סרבה לה פן להביע תמיכה באחד המועמדים שעברו לסיבוב השני ואמרה שתטיל פתק לבן בקלפי.[12]

2017

בשנת 2014, לקראת ההתמודדות בבחירות ב-2017, לוותה מפלגתה של לה פן 9 מיליון אירו מהבנק הרוסי-צ'כי הראשון, זאת על אף שהאיחוד האירופי הטיל סנקציות על רוסיה לאחר סיפוח חצי האי קרים באותה שנה. מבקרים טענו שההלוואה היא שלב נוסף בהתערבות רוסיה בפוליטיקה במערב, ואילו לה פן טענה שהיא בחרה לקבל הלוואה מבנק זה לאחר שהתברר שבנקים במערב מסרבים להציע למפלגתה מימון.[13]

לה פן קיבלה 21.3 אחוזי תמיכה מהציבור הצרפתי בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות צרפת 2017, ועלתה לסיבוב שני מהמקום השני אחרי עמנואל מקרון (24.01%).[14] לאחר הסיבוב הראשון הודיעו מתמודדים אחרים, פרנסואה פיון ובנואה אמון על תמיכתם במקרון. ב-28 באפריל הודיע ניקולא דופון אניין על תמיכתו בלה פן, ויום לאחר מכן הכריזה לה פן שדופון אניין יהיה מועמדה לראשות ממשלת צרפת אם תיבחר.[15] ההסכם הגביר את חששו של הציבור היהודי מלה-פן, כיוון שדופון נחשב עוין לישראל.[דרוש מקור]

בניגוד לז'אק שיראק, שסירב לקיים עימות בחירות טלוויזיוני עם ז'אן-מארי לה פן ב-2002, הסכים מקרון לקיים עימות עם מארין לה פן.[16] העימות נערך ב-3 במאי, ואנליסטים וסוקרים העריכו לאחריו שמקרון יצא מחוזק ואילו לה פן יצאה מוחלשת. לה פן ניסתה בעימות לצייר את מקרון כשחצן, יורשו של הולנד וכתומך בגלובליזציה פרועה וחסרת אחריות חברתית, בעוד מקרון הדגיש את הקשר בין לה פן לאביה ומספר פעמים טען שהיא משקרת.[17] לה מונד טען לאחר העימות שלה פן מנסה לחקות את סגנונו של דונלד טראמפ והקונצנזוס לאחר העימות היה שלה פן נראתה אגרסיבית מידי בעיני הציבור הצרפתי.[18]

בסיבוב השני הפסידה לה פן למקרון, כשקיבלה 33.90% תמיכה אל מול 66.10% תמיכה במקרון.[14] מקרון ניצח ב-99 מתוך 101 מחוזות צרפת. התמיכה העיקרית ללה פן הגיעה מאזורים בצפון צרפת שנפגעו מנטישה של תעשיות ומפעלים בעקבות פתיחת השוק לייבוא, במקומות שבהם הייתה קיימת אבטלה גבוהה יחסית ושכר נמוך ובחלקים של החוף הדרום-מזרחי, שבהם למפלגתה קיימת תמיכה היסטורית. עם זאת, מצביעים רבים, ביניהם כאלו שלא תמכו במקרון בסיבוב הראשון, התאחדו סביבו בהצבעה שנתפסה כהצבעה נגד לה פן. למרות הפסדה, אנליסטים ראו בקמפיין של לה פן הצלחה יחסית, שכן התמיכה שקיבלה בסיבוב השני הייתה כפולה מזו שקיבל אביה ב-2002.[19]

2022

ב-16 בינואר 2020 הכריזה לה פן כי בכוונתה להתמודד בבחירות לנשיאות צרפת בשנת 2022.[20] בינואר 2022, הכריז אריק זמור גם כן על התמודדותו, שהתפרשה כאיום על מעמדה של לה פן כמנהיגת הימין בצרפת.[21] מספר פוליטיקאים ממפלגתה של לה פן, כולל הסנאטור סטפן רבייה, וחברי הפרלמנט האירופי ז'רום ריבייה וז'ילבר קולאר, העבירו את תמיכתם לזמור לאחר הכרזתו על שיתמודד בבחירות.[22] גם מריון מרשל, אחייניתה של לה פן, הודיעה במרץ 2022 על תמיכתה בזמור.[23] פלישת רוסיה לאוקראינה, בפברואר 2022, הסיטה את תשומת הלב הציבורית מהבחירות ונראה היה בתחילה שהפופולריות של מקרון עולה בעקבותיה.[24] הן לה פן והן זמור נאלצו להסביר את תמיכתם בוולדימיר פוטין בעבר.[25]

במהלך הקמפיין ניסתה לה פן לרכך את דימויה בציבור,[26][27] דבר שהסתייע בעקבות כניסתו של זמור, אשר נראה לרבים כקיצוני ממנה, למרוץ.[28] באמצע פברואר, סקרים הראו שלזמור וללה פן שיעורי תמיכה דומים, אך לקראת הסיבוב הראשון ירדו שיעורי התמיכה בזמור ובמקביל עלו שיעורי התמיכה בלה פן.[28] במוקד קמפיין הבחירות של לה פן היו עליות המחירים בצרפת, והיא הדגישה פחות את טענותיה כלפי האיחוד האירופי.[29]

בסיבוב הראשון הגיעה לה פן למקום השני עם תמיכה 23.15%, לעומת 27.85% תמיכה במקרון.[30] תוצאות הסיבוב הראשון בצרפת נתפסו כהצלחה לקצוות של הספקטרום הפוליטי בצרפת, שכן ז'אן לוק מלנשון זכה במקום השלישי עם 21.95% ואריק זמור הגיע למקום הרביעי עם 7.07%. לאחר תבוסתו בסיבוב הראשון, סירב מלנשון להביע תמיכה במקרון, אך הוא ביקש מבוחריו לא להצביע לעולם ללה פן.[31]

לקראת הסיבוב השני, כתבו שלושה מנהיגים אירופיים – ראש ממשלת פורטוגל אנטוניו קושטה, ראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ס וקאנצלר גרמניה אולף שולץ – מאמר משותף לעיתון הצרפתי לה מונד, שבו הם הביעו ביקורת על לה פן ותקווה להפסדה. השלושה כתבו שהסיבוב השני בבחיורת הוא "בחירה בין מועמד דמוקרטי, שמאמין כי צרפת חזקה יותר באיחוד אירופי רב עוצמה ועצמאי, ומועמדת מהימין הקיצוני, שתומכת באופן גלוי באלו שתוקפים את החופש והדמוקרטיה שלנו". הם הוסיפו שאירופה צריכה נשיא צרפתי שיתנגד לאוטוקרטים כמו ולדימיר פוטין.[32][33]

לה פן הפסידה בסיבוב הבחירות השני, כשתמכו בה 41.45% מהמצביעים לעומת 58.55%, שהצביעו עבור מקרון.[30] לה פן הודתה בהפסד לאחר פרסום מדגמי הבחירות, אך התייחסה לתוצאות כהצלחה בעקבות שיפור תוצאותיה ביחס למערכות בחירות קודמות.[29]

בחירות לאספה הלאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לה פן התמודדה ארבע פעמים למושב באספה הלאומית, לפני שבפעם החמישית, בשנת 2017, הצליחה לראשונה להיבחר.

לה פן התמודדה לראשונה על מושב באספה הלאומית בבחירות בשנת 1993, כשהייתה בת 24. בבחירות אלה היא התמודדה על ייצוג מחוז הבחירה ה-16 של פריז, שכולל את הרובע השבעה עשר של פריז. היא לא הצליחה להיבחר והגיעה למקום השלישי עם 11.10% תמיכה.[34]

בשנת 2002 התמודדה לה פן על ייצוג מחוז הבחירה ה-13 של פה-דה-קאלה, שכלל את העיר לאנס. בסיבוב הראשון זכתה לה פן במקום השני עם 24.24% מהקולות, אחרי ז'אן-קלוד בואה, שזכה ב-38.20% מהקולות. בסיבוב השני הביס בואה את לה פן 67.70% מול 32.30%.[35]

בבחירות של שנת 2007 התמודדה לה פן על ייצוג מחוז הבחירה ה-14 של פה-דה-קאלה, אשר כולל את הקומונה אנין-בומון (אנ'), ושוב לא זכתה בבחירות. היא הגיעה למקום השני מתוך 14 מתמודדים בסיבוב הראשון, עם 24.47% מהקולות, והייתה היחידה ממפלגתה שהצליחה להגיע לסיבוב השני. בסיבוב השני קיבלה לה פן 41.65% מהקולות, לעומת 58.35% לאלבר פסון.[36]

בבחירות של שנת 2012 התמודדה לה פן במחוז הבחירה ה-11 של פה-דה-קאלה. אלה היו הבחירות הראשונות שבהן היא התמודדה גם כמנהיגת מפלגתה. בעקבות שינויים בגבולות מחוזות הבחירה, מחוז זה כלל את אנין-בומון, הקומונה שבה התמודדה לה פן ב-2007. לה פן הגיעה למקום הראשון בסיבוב הראשון, עם 42.36% מהקולות, אך היא נוצחה בפער קטן בסיבוב השני. פיליפ קמל זכה בסיבוב השני ב-50.11% מהקולות, בעוד לה פן זכתה ב-49.89%.[37] באותן הבחירות התמודד גם ז'אן לוק מלנשון, שהגיע למקום השלישי. ב-2014 נקנסה לה פן ב-10,000 אירו, לאחר שהיא נמצאה אשמה כי בניגוד לחוקי הבחירות ב-2012 היא הציגה עלוני בחירות מזויפים שבהם מלנשון כביכול קרא למצביעים ערבים להצביע עבורו, תחת הסיסמה "אין עתיד לצרפת בלי הערבים – הצביעו מלנשון!".[38]

במאי 2017 התמודדה לה פן שוב למושב מטעם מחוז הבחירה ה-11 של פה-דה-קאלה, ולראשונה נבחרה כחברת פרלמנט. בסיבוב הראשון היא הגיעה למקום הראשון עם 46.02% מהקולות. בסיבוב השני השני היא ניצחה מועמדת הרפובליקה בתנועה! אן רוקה, עם 58.60% מקולות המצביעים.[39] בעקבות כניסתה לאספה הלאומית התפטרה לה פן ממושבה בפרלמנט האירופי.

בבחירות לאספה הלאומית בשנת 2022 זכתה לה פן שוב במושב מטעם מחוז הבחירה ה-11 של פה-דה-קאלה. בסיבוב הראשון, היא זכתה ב-21,219 קולות, שהם 53.96% מקולות המצביעים. על אף שזכתה ברוב מוחלט של קולות הבוחרים, מספר קולות זה ייצג רק 22.53% מבעלי זכות הבחירה במחוז, ועל מנת להיבחר בסיבוב הראשון על המועמד לזכות בלפחות רבע מקולות בעלי זכות הבחירה. היות שכך, נערך סיבוב שני ובו זכתה לה פן ב-61.03% מהקולות (שהם 23.68% מבעלי זכות הבחירה) והבטיחה את המשך כהונתה כנציגת המחוז.[40]

בחירות באירופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפון מערב צרפת בשנת 2009

בבחירות 2009, הובילה מרין לה פן את רשימת FN במחוז הבחירה בצפון מערב צרפת. כאן קיבלה לה פן את התוצאה הטובה ביותר מבין שבע רשימות החוץ של מפלגתה באירופה, 10 אחוזים (253,009 קולות) מצביעים וזכייה במקום אחד מעשרת המושבים של חבר הפרלמנט האירופי.

בחירות אזוריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות אזוריות צרפת 2010

בבחירות 2010 הובילה מרין לה פן את רשימת ה-FN האזורית של מחוז נור-פה דה קאלה עם עמדות בנושאים אזוריים כגון בעיות חברתיות כלכליות פוליטיות ותרבותיות, וזכתה ל-22 אחוזי תמיכה.

בחירות אזוריות צרפת 2004

בבחירות 2004 הובילה את רשימותיה במחוזות איל-דה-פראנס (Île-de-France) ואו־דה־סן (Hauts-de-Seine), וזכתה ב-10 אחוזי תמיכה.

בחירות צפון פה דה קלאי 1998

בבחירות 1998 היא נבחרה מטעם רשימת ה-FN בנור-פה דה קאלה והייתה חברת המועצה האזורית במשך שש שנים (1998 - 2004).

הבחירות העירוניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות המוניציפליות בצרפת 2008

באנן־בומון (Hénin-Beaumont) זכו לה פן ומפלגתה ב-28 אחוזי תמיכה בשנת 2008.

הבחירות המוניציפליות בצרפת 2009

באנן־בומון זכו לה פן ומפלגתה ב-47 אחוזי תמיכה בשנת 2008.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: מארין לה פן
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מארין לה פן

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ צרפת: המנהיג החדש של הימין הקיצוני - ג'ורדן ברדלה, באתר וואלה, 5 בנובמבר 2022
  2. ^ France : Jordan Bardella succède à Marine Le Pen à la tête du Rassemblement national, France 24, ‏2022-11-05 (בצרפתית)
  3. ^ התואר בצרפתית Diplôme D'études Approfondies (תואר בלימודים מעמיקים), הוא ניתן אך ורק עבור מי שמסיים כראוי את השנה הראשונה בלימודי דוקטורט, בכל שטחי הלימוד בצרפת. הוא ניתן עד שנת 2005 בלבד ולאחר מכן בוטל
  4. ^ צרפת: מנהיגת הימין הקיצוני לה פן תעמוד לדין בגין מעילה בכספי ציבור, באתר ynet, 22 בספטמבר 2023
  5. ^ Marine booste l’audience de « A vous de juger » hier soir | NationsPresse
  6. ^ מקרון נגד לה פן: הקרב על החיג'אב, באתר ynet, 17 באפריל 2022
  7. ^ אתר למנויים בלבד דב אלפון, עופר אדרת, לה פן: צרפת לא אחראית לגירוש היהודים מפריז במלחמת העולם השנייה, באתר הארץ, 9 באפריל 2017
    מארין לה פן: צרפת לא אחראית לגירוש היהודים מצרפת בשואה, באתר וואלה, 9 באפריל 2017
  8. ^ Allocution de M. Jacques CHIRAC Président de la République prononcée lors des cérémonies commémorant la grande rafle des 16 et 17 juillet 1942 (Paris)
  9. ^ צרפת: הישג גדול ללה פן בבחירות, באתר כלכליסט, 6 בדצמבר 2015
  10. ^ Résultats de l'élection présidentielle 2012, Ministère de l'Intérieur et des Outre-mer
  11. ^ Kim Willsher, Marine Le Pen scores stunning result in French presidential election, The Guardian, ‏במרץ 2012
  12. ^ France election: Le Pen 'to cast blank vote' in run-off, BBC News, May 1 2012
  13. ^ Vivienne Walt, "Why France's Marine Le Pen Is Doubling Down on Russia Support, Time Magazine, January 9 2017
  14. ^ 1 2 Résultats de l'élection présidentielle 2017, Ministère de l'Intérieur et des Outre-mer
  15. ^ Présidentielle : Marine Le Pen nommera Nicolas Dupont-Aignan comme Premier ministre si elle est élue, Europe1, 29 Avril 2017
  16. ^ Présidentielle : Macron accepte de participer au débat TV de l'entre-deux-tours face à Le Pen, Europe 1, 24 Avril 2017
  17. ^ Tracy McNicoll, "Macron deemed winner of fierce final TV debate with Le Pen, France24, May 4 2017
  18. ^ Adam Nossiter, "Marine Le Pen’s Verbal ‘Violence’ in French Debate Shocks Observers, New York Times, May 4 2017
  19. ^ Gregor Aisch, Matthew Bloch, K.K. Rebecca Lai and Benoit Morenne, "How France Voted", The New York Times, May 7 2017
  20. ^ Laurenz Gehrke, "Marine Le Pen announces bid for 2022 French presidential election", Politico, January 16 2020
  21. ^ Ivanne Trippenbach, "Far right: How the RN neutralized Eric Zemmour's party in the legislative elections, Le Monde, May 20 2022
  22. ^ Marylou Magal, "Eric Zemmour siphonne le RN : les coulisses d'une OPA, L'Express, 15 février 2022
  23. ^ French far-right election candidate Zemmour wins backing of Marine Le Pen's niece, Reuters, March 6 2022
  24. ^ David Cadier, "How the War in Ukraine is Impacting the French Election, Carengie Europe, April 14 2022
  25. ^ Kim Willsher, French far-right leader Marine Le Pen forced to defend Putin links, The Guardian, ‏3 בפברואר 2022
  26. ^ Elaine Ganley, "French far-right leader Le Pen softens image for election", AP, April 3 2022
  27. ^ Angelique Chrisafis, How Le Pen tried to soften image to reach French election runoff, The Guardian, ‏במרץ 2022
  28. ^ 1 2 John Lichfield, Get ready for a scary fortnight in French politics: a Le Pen presidency really is possible, The Guardian, ‏5 במרץ 2022
  29. ^ 1 2 Rob Harris, Macron wins French presidential election as Le Pen concedes, The Sydney Morning Herald, ‏במרץ 2022
  30. ^ 1 2 Résultats de l'élection présidentielle 2022, Ministère de l'Intérieur et des Outre-mer
  31. ^ Adam Gopnik, "France is Still standing After the First Round of Presidential Elections", The New Yorker, April 11 2022
  32. ^ Antonio Luis Santos da Costa (Prime Minister of Portugal), Pedro Sánchez Pérez-Castejón (Prime Minister of Spain) and Olaf Scholz (Chancellor of Germany), "'We need France to defend our common European values', plead Portuguese, Spanish and German leaders, Le Monde, April 22 2022
  33. ^ Victor Jack, "German, Spanish and Portuguese leaders slam Marine Le Pen, ‘hope’ French will elect ‘democratic’ candidate", Politico, April 21 2022
  34. ^ תוצאות הבחירות לאספה הלאומית, צרפת, 21 במרץ 1993 (קובץ אקסל). ראו שורה 412.
  35. ^ Résultats des élections législatives 2002, Ministère de l'Intérieur et des Outre-mer
  36. ^ Résultats des élections législatives 2007, Ministère de l'Intérieur et des Outre-mer
  37. ^ Résultats des élections législatives 2012, Ministère de l'Intérieur et des Outre-mer
  38. ^ Reuters Staff, France's Le Pen fined 10,000 euros over 'Arab' vote flyer, Reuters, ‏4 במרץ 2014
  39. ^ Résultats des élections législatives 2017, Ministère de l'Intérieur et des Outre-mer
  40. ^ Résultats des élections législatives 2022, Ministère de l'Intérieur et des Outre-mer
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מארין_לה_פן&oldid=39473630"