לדלג לתוכן

לי ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
לי ישראל
Lee Israel
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 3 בדצמבר 1939
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בדצמבר 2014 (בגיל 75)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Leonore Carol Israel עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים ברוקלין קולג', תיכון מידווד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ליאונורה קרול לי ישראלאנגלית: Leonore Carol "Lee" Israel; ‏3 בדצמבר 193924 בדצמבר 2014) הייתה סופרת יהודייה-אמריקאית. נודעה בעקבות פרשת זיופים שביצעה.

סרט על חייה בשם "האם אי פעם תסלחי לי?" (אנ') יצא לאקרנים בשנת 2018.

ישראל נולדה בברוקלין, ניו יורק, למשפחה יהודית. הוריה היו ג'ק וסילביה ישראל. היה לה אח בשם אדוארד. בשנת 1961, סיימה את לימודיה ב"ברוקלין קולג'" בניו יורק.

ישראל החלה קריירה כסופרת עצמאית בשנות ה-60. הביוגרפיה הראשונה שפרסמה הייתה של קתרין הפבורן, שישראל ביקרה בקליפורניה זמן קצר לפני מותו של ספנסר טרייסי, בן זוגה של הפבורן. הביוגרפיה פורסמה במהדורת נובמבר 1967 של המגזין אסקווייר. ישראל המשיכה לכתוב למגזין עד אמצע שנות השבעים. בשנות ה-70 וה-80 פרסמה ביוגרפיות של השחקנית טאלולה בנקהד (אנ'), העיתונאית ואשת הטלוויזיה דורותי קילגלין (אנ'), וטייקונית הקוסמטיקה אסתי לאודר. הספר על קילגלין התקבל יפה והופיע ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

בשנת 2008 כתבה ספר זכרונות בשם "האם אי פעם תסלחי לי?". ישראל טענה כי ב-1983 היא קיבלה מקדמה מהוצאת מקמילן (אנ') כדי להתחיל בכתיבת ביוגרפיה על לאודר, וכי לאודר ניסתה שוב ושוב לשחד אותה להפיל את הפרויקט. בספר, הביכה את לאודר בטענות שונות. ב-1985 פרסמה לאודר אוטוביוגרפיה שהמו"ל שלה תיזמן את צאתה יחד עם ספרה של ישראל. ספרה של ישראל נקטל על ידי המבקרים והפך לכישלון מסחרי. לאחר כישלון זה, הקריירה של ישראל הדרדרה, והיא נכנסה לקשיים כלכליים ולהתמכרות לאלכוהול.

פרשת הזיופים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל זכורה במיוחד במעשיה הפליליים. ב-1992 הסתיימה הקריירה שלה ככותבת ספרים ומאמרים לכתבי עת. והיא חוותה קשיים כלכליים. כדי להרוויח כסף, היא החלה לזייף מכתבים (מספרם מוערך ביותר מ-400) של סופרים ושחקנים שנפטרו. מאוחר יותר, כשהחלו לחשוד בה, היא החלה לגנוב מכתבים אמיתיים ומסמכים חתומים של אנשים מפורסמים מספריות וארכיונים, והחליפה אותם בזיופים מעשה ידיה. היא מכרה הן מכתבים מזויפים והן מסמכי מקור גנובים. פעולותיה נמשכו יותר משנה עד ששני סוכני FBI סמויים עלו עליה וחקרו אותה.

לא ברור איך התגלו הזיופים שלה, אבל בזכרונותיה היא מציינת שיכולתה למכור מכתבים הסתיימה באופן פתאומי. היא הזכירה שמומחה בחיי היוצר נואל קאוורד עמד על כך שקאוורד לא היה מתאר את פעילותו ההומוסקסואלית בהתלהבות כזאת במכתבים, בשעה שהתנהגות כזאת הייתה יכולה להסתיים במאסר. הצעות נוספות הן כי שפע המכתבים שנמכרו על ידה עורר חשד וכן הלאה.

התביעה הפלילית החלה לפעול נגדה לא בשל הזיופים שהיא מכרה לאספנים, אלא בגין הזיופים שהיא החליפה בספריות וארכיונים כדי להסתיר את העותקים המקוריים אותם גנבה. כשנודע לסוחר עתיקות כי מכתב של ארנסט המינגוויי שרכש ממיופה הכוח של ישראל, ג'ק הוק, אמור היה להימצא בארכיון של אוניברסיטת קולומביה, התברר שהמכתב שנמצא באוניברסיטת קולומביה הוחלף בזיוף, והדבר הוביל לישראל שנרשמה כמי שעיינה בתיק. בשלב זה הוזעק שוב האף-בי-איי והחקירה הראתה שישראל גנבה מכתבים אותנטיים מכמה אוספים מוסדיים, והחליפה אותם בזיופים. ישראל והוק נעצרו יחד על ידי ה-FBI כאשר הם נפגשו בבנק כדי לפדות המחאה של סוחר עתיקות.

בזיכרונותיה, בהם היא מצטטת את המסמכים של האף-בי-איי מתיק החקירה שלה, אומרת ישראל כי הסוכנים עזבו מבלי לעצור אותה או לספר לה מה עומד לקרות בהמשך. היא חזרה מיד לדירתה והחלה להשמיד את כל הראיות לפשעיה. היא השליכה לפחי אשפה ציבוריים יותר מתריסר מכונות כתיבה בהן השתמשה כדי לזייף את מכתבי הסופרים המפורסמים. כאשר הוגש לה צו פדרלי שהורה לה לשמור על ראיות אלה, הראיות כבר הושמדו. עוד טענה ישראל כי מעולם לא נעצרה או נכפתה באזיקים, אלא קיבלה זימונים להתייצב בפני בתי משפט פדרליים. ביוני 1993 הודתה ישראל בעבירת מסחר ברכוש גנוב. כעונש היא קיבלה שישה חודשים במעצר בית וחמש שנות מאסר על תנאי. בנוסף על כך, כמעט כל הספריות והארכיונים אסרו עליה להיכנס לתחומם, ובזאת הסתיימה האפשרות שלה לחדש את הקריירה שלה כביוגרפית. בסופו של דבר היא התפרנסה מעריכת מאמרים לכתבי עת מדעיים. גם לאחר החשיפה שלה וגזר הדין שלה, חלק מזיופיה עדיין נמכרו על ידי סוחרים כאותנטיים - ובמחירים גבוהים בהרבה ממה ששולם עבורם. חלקם אפילו צוטטו בספרים שפורסמו כאילו היו אמיתיים. ישראל הביעה מאוחר יותר גאווה בהישגיה הפליליים, בייחוד בזיופים.

לי ישראל נפטרה בניו יורק ב-24 בדצמבר 2014 ממלנומה. היא חייתה לבדה ולא היו לה ילדים. על משפחתה כתבה בזכרונותיה: "היה לי אח שלא היה בינינו הרבה מהמשותף".

סיפור חייה של לי ישראל עובד לסרט בשם "האם אי פעם תסלחי לי?" בבימויה של מריאל הלר ובתפקיד לי ישראל, השחקנית מליסה מקארתי. הסרט הוצג בבכורה עולמית בפסטיבל הסרטים טלורייד בקולורדו ב-1 בספטמבר 2018, ויצא להקרנה בארצות הברית ב-19 באוקטובר 2018. על משחקה כלי ישראל, הייתה מקארתי מועמדת לפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]