לדלג לתוכן

ליל טבילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ליל טבילה (ידוע גם בראשי תיבות ל"ט[1]) הוא כינוי ללילה שבו אישה טובלת לאחר שהייתה טמאה נידה ונאסרה בכל קירבה גופנית ויחסי אישות עם בעלה. לאחר טבילה זו האישה נטהרת, והיא ובעלה מותרים בקרבה גופנית ובקיום יחסי אישות.

בהלכה ישנם מספר דינים והנהגות הנוגעים ללילה זה.

מצוות עונה בליל טבילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי מסופר על תלמידו של רבא שהבין שרבא קיים יחסים עם אשתו בלילה מסוים בגלל ש"יום טבילה היה".[2] רש"י פירש שהכוונה היא שאשתו טבלה בלילה שלפני כן. מדבריו למד הטור שצריך אדם לקיים יחסי אישות עם אשתו בליל טבילתה, וכן נפסק בשולחן ערוך.[3]

בסיבת המצווה, יש שכתבו שהיא כדי שלא תתעצל האישה ותדחה את הטבילה ויבוא הבעל להרהור עבירה.[4] ויש שכתבו שהוא כדי להראות שמה שנמנע עד עכשיו הוא רק מחמת ציווי התורה.[5]

מאידך יש שכתבו שאין מקור ושורש בראשונים לחיוב עונה בליל טבילה ואולי יש בזה רק משום דרך ארץ.[6]

בשו"ת רב פעלים נשאל האם ניתן לדחות את יחסי האישות לאחר לילה הטבילה על מנת לקיים מצווה קיומית, וענה שכאשר האישה מסכימה לדחות, מותר אבל לא לדחות יותר משלושה לילות:

שאלה. מי שחל טבילת מצווה לאשתו באיזה לילה, אם מותר לו לדחות מצות תשמיש מאותה לילה ללילה אחרת, או אפילו לשתים ושלש לילות, בשביל איזה מצווה שהיא אינה חובה עליו, אלא היא ממדת חסידות, שבעבורה הוא דוחה מצות תשמיש ללילה אחרת, או"ד אינו רשאי לדחותה וצריך לשמש בליל טבילה, יורינו ושכמ"ה:

תשובה נראה כל שהוא עושה כן ברצון אשתו שרי, ואע"פ שזה העניין אשר בעבורו דוחה מצות תשמיש אינו אלא מדת חסידות, רשאי להאחר מצות תשמיש שתים ושלש לילות.

שו"ת רב פעלים, יורה דעה, חלק ב, סימן לד

בספר הזוהר נכתב, שבסמוך לזמן שהאשה טובלת ונטהרת, יש עניין מיוחד ושמחה מיוחדת בחיבור הבעל והאשה; וזאת מפני שטבעי שהתשוקה היא גדולה לאחר שהיו אסורים זו לזה במשך כשבועיים.[דרוש מקור]

בתלמוד הירושלמי נאמר שאף על פי שאין לשמש מיטתו בשנות רעבון - בליל טבילה מותר.[7] יש שלמדו מכך שיש מצווה מיוחדת בקיום עונה בליל טבילה, אך יש שכתבו שמדובר רק במי שאין לו ילדים ולא קיים מצוות פרו ורבו, והירושלמי לשיטתו שסובר שאישה מתעברת רק סמוך לטבילתה.

יש שכתבו שיש לאשה להיות צנועה בליל טבילתה, וכן נהגו הנשים להסתיר את ליל טבילתן שלא ללכת במהומה או בפני הבריות, שלא ירגישו בהן בני אדם, ומי שאינה עושה כן, נאמר עליה "ארור שוכב עם בהמה". בהתבסס על כך, אף התירו הפוסקים לנשים לבצע את הכנותיהן לטבילה וכן את החפיפה בשעת לילה, בתוך בית הטבילה - אף שמעיקר הדין נהגו להחמיר ולבצע חלק מההכנות בשעת יום - וזאת כדי להימנע ממפגש עם הבריות.[8]

בהתאם למנהג זה, התיר הרב יהודה אסאד לאשה בעלת חנות — שהיא ובעלה ביקשו לדחות את טבילתה שחלה במשך ימי השבוע, כדי שלא ירגישו אחרים בהליכתה — לדחות את טבילתה לערב שבת. אמנם הרב עמרם בלום, כתב על פסק זה ש"הפריז על המדה", כיוון שמדובר במנהג ואין כאן דין גמור ולא ייתכן שהמנהג ידחה את דין הטבילה בזמנה.

מספר סיבות נאמרו על הסתרת הטבילה בפרט, וקיום יחסי אישות בכלל:

  • משום צניעות
  • משום עין הרע, שלפעמים יקנאו בה חברותיה
  • כדי שלא יבואו אנשים להרהר בנשים שטובלות (כשחוזרות מהמקווה)

אמנם, פעמים שאין חייבים להסתיר את ליל הטבילה, כגון שיש צורך לספר לרב או לרופא מתי חל ליל טבילה, או כשמפחדת לחזור בלילה לבדה מהמקווה, ורוצה שחברתה תלווה אותה, וכדומה.

למעשה כתבו הפוסקים שגם באופן שאין אפשרות להסתיר את ליל הטבילה, כגון שמתארחים במקום אחר בליל שבת וישימו לב שהולכת לטבול, אינה צריכה לדחות את ליל הטבילה.

מנהגים והלכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, ליל הטבילה מתאפיין בדינים שונים והנהגות שונות שהובאו ונפסקו בספרות ההלכה:

בעלה אינו בעיר - יש שכתבו שאשה שבעלה לא נמצא בעיר בליל טבילתה, שעדיף שלא תטבול עד שיבוא בעלה.[9] על פי הקבלה, יש חשש שאם תטבול ידבקו בה שדים לאישה אם טבלה ובעלה אינו עימה בעיר. אמנם, אם הוא יכול לבוא בפתאומיות, כגון שהוא במילואים וכדומה, יש לה לטבול אף אם הוא אינו בעיר, ולהניח על עצמה בגד של בעלה לשמירה. במקרה שרוצה לדחות את הטבילה, כתבו הפוסקים שעדיף שתספור שבעה נקיים כרגיל ותדחה את הטיבלה בלבד, מאשר שתדחה את ספירת שבעה נקיים.

פרישה סמוך לווסת - יש שכתבו שמצוות עונה בליל טבילה דוחה את איסור הפרישה,[10] אך פוסקים רבים דחו היתר זה.[11] ויש שהתירו רק בעונת אור זרוע.[12]

הימנעות מאכילת בשר ביום הטבילה - ביום שבו צריכה לטבול, כתבו הפוסקים שראוי להימנע מכל דבר שיכול לגרום לחציצה, לכך נהגו שלא לאכול בשר אם לא בשבת ויום טוב, וכן שלא תלוש בצק וכדומה. בפוסקים הוסיפו שכמו כן יש להימנע מאכילת שאר דברים שדרכם להיתקע בין השיניים.

תשמיש בימים האסורים - בפוסקים מובא שאף בימים שבהם ראוי להימנע, אך כאשר חל ליל טבילה באותו יום, מותר, מכלל ימים אלו: תשעה באב שחל בשבת, ליל י' באב, וכן יום טוב ראשון של פסח, שבועות, ראש השנה, ושמיני עצרת.

אין איסור הלכתי לדחות טבילה ביום או יומיים כאשר ישנה סיבה ממשית לדחותה, אך אין לעשות כן אלא אם יש צורך גדול והדחייה מוסכמת על שני הצדדים.[13]

רבי יואל סירקיש כתב שמפני חשיבות ה'ליל טבילה', קודם שיגיע הלילה על הבעל להראות תוספת חיבה ואהבה עם זוגתו.[14] לדעת הרב עובדיה יוסף ביום של ליל הטבילה צריך הבעל להגיע מוקדם אפילו שהוא אברך, ואין בכך משום ביטול תורה.[15]

תקנות בקרב קהילות החסידים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב קהילות החסידים בכלל, ובקהילת חסידי גור בפרט, תוקנו תקנות הנוגעות בית היתר ליחסי האישות בן הבעל לאישה. תקנות אלו מכונות "תקנות ל"ט", ראשי תיבות: ליל טבילה. כחלק מאותן תקנות הותר לבני הזוג לקיים יחסי אישות פעמים בחודש, פעם אחת בליל הטבילה ופעם נוספת בליל שבת.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בספרים שונים - בעיקר ספרי הלכה חסידיים - על מנת לשמור על לשון נקיה, נכתב בראשי תיבות ל"ט, במקום "ליל טבילה".
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד, עמוד א'
  3. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ר"מ, סעיף א'
  4. ^ שו"ת חתם סופר יורה דעה סימן קי"ז
  5. ^ שפתי חכמים על רש"י ברכות כד א
  6. ^ שו"ת נודע ביהודה תניינא יורה דעה סימן קי"ז
  7. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק א', הלכה ו'
  8. ^ שו"ת מהרש"ל, סימן ו.
  9. ^ ראו שו"ת שבות יעקב חלק ג סימן עז.
  10. ^ גיליון מהרש"א על יורה דעה קפ"ד י"ג, שו"ת כנסת יחזקאל סימן לג
  11. ^ סדרי טהרה קפ"ד י"ד, שאילת יעב"ץ חלק ב' סימן י', כרתי ופלתי בתפארת ישראל אות י"ב, נודע ביהודה תניינא יורה דעה סימן קי"ז, שו"ת שיבת ציון סימן מ"א, שו"ת גבעת שאול סימן ס"ב, שו"ת חתם סופר יורה דעה סימן ק"ע, חוות דעת ביאורים יורה דעה קפ"ד י"ג, מקור מים חיים קפ"ד סעיף י'
  12. ^ ראו שו"ת מהרש"ם חלק ו סימן צז, ועוד.
  13. ^ שו"ת רב פעלים, חלק ב' יורה דעה, סימן ל"ד. בית יוסף, קצ"ז ב'.
  14. ^ בית חדש, סימן ר"פ. מדבר אפילו על עונת ליל שבת.
  15. ^ שושנת העמקים, עמ' לח.