לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 | |||||||||
| לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה | |||||||||
| לידה |
1 באפריל 1282 מינכן, דוכסות בוואריה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 באוקטובר 1347 (בגיל 65) פירסטנפלדברוק, דוכסות בוואריה | ||||||||
| מדינה | גרמניה | ||||||||
| מקום קבורה |
פראואנקירכה  | ||||||||
| בת זוג |
באטריצ'ה משוויידניץ מרגרט השנייה, רוזנת אנו | ||||||||
| שושלת בית ויטלסבאך | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Ludwig IV. Heiliger Römischer Kaiser; 1 באפריל 1282 – 11 באוקטובר 1347) היה דוכס בוואריה, וקיסר האימפריה הרומית הקדושה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לודוויג נולד ב-1 באפריל 1282 במינכן, ללודוויג השני, דוכס בוואריה ולמתילדה מהבסבורג, בתם של רודולף הראשון, מלך גרמניה וגרטרוד מהוהנבורג. לודוויג התחנך בווינה אצל סבו רודולף הראשון, מלך גרמניה, וגדל יחד עם דודנו פרידריך הראשון, דוכס אוסטריה.
דוכס בוואריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1294 מת אביו לודוויג השני, דוכס בוואריה, ואחיו רודולף הראשון, דוכס בוואריה ירש את דוכסות בוואריה העליונה, ובשנת 1301 הצטרף לודוויג לאחיו בשליטה בדוכסות. בשנת 1307 הסתכסך לודוויג עם דודו אלברכט הראשון, מלך גרמניה מבית הבסבורג, ובשנת 1310 פרץ סכסוך בינו לאחיו שנמשך עד לשנת 1313. ב-14 באוקטובר 1308 התחתן לודוויג עם באטריצ'ה משוויידניץ, בתם של בולקו הראשון, דוכס שוויידניץ וביאטריקס מברנדנבורג, ממנה נולדו לו 6 ילדים. בשנת 1310 מת שטפן הראשון, דוכס בוואריה התחתונה, והעמיד כאפוטרופוס לבניו ואחיינו הצעירים (היינריך הארבעה עשר, דוכס בוואריה, אוטו הרביעי, דוכס בוואריה והיינריך החמישה עשר, דוכס בוואריה) את פרידריך הראשון, דוכס אוסטריה, מאידך לודוויג מונה לאפוטרופוס על ידי אוטו השלישי, דוכס בוואריה. בעקבות כך פרצה מלחמה בין לודוויג לדודנו פרידריך הראשון, דוכס אוסטריה, שנעזר על ידי אחיו לאופולד הראשון, דוכס אוסטריה, וב-9 בנובמבר 1313 הביס לודוויג את פרידריך, ובכך צבר לעצמו מוניטין ברחבי האימפריה הרומית הקדושה.
מלך גרמניה והסכסוך עם בית הבסבורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1313 מת היינריך השביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אולם האצילים סירבו לבחור בבנו יוהאן, מלך בוהמיה למלך, מכיוון שנתפס כחזק מידי. ב-19 באוקטובר התאספו היינריך השני מווירנבורג, ארכיבישוף קלן, רודולף הראשון, דוכס בוואריה ורוזן הפלטינט שעל הריין, רודולף הראשון, דוכס סקסוניה-ויטנברג והיינריך, מלך בוהמיה, ובחרו בפרידריך הראשון, דוכס אוסטריה כמלך הרומאים, אולם האצילים התומכים בבית לוקסמבורג התנגדו לבחירה, ולמחרת התאספו פטר מאספלט, ארכיבישופות מיינץ, בולדווין מלוקסמבורג, ארכיבישוף טריר, יוהאן, מלך בוהמיה, ולדמאר, מרקיז ברנדנבורג-שטנדאל ויוהאן השני, דוכס סקסוניה-לאוונבורג ובחרו כלודוויג כמלך הרומאים. בעקבות הבחירות הכפולות הוכתר לודוויג באאכן על ידי ארכיבישוף מיינץ, בעוד ארכיבישוף קלן הכתיר את פרידריך הראשון, דוכס אוסטריה בבון. בשנת 1316 הכיר לודוויג בעצמאותה של שווייץ משלטון בית הבסבורג, מה שהגביר עוד יותר את הסכסוך בין שני הבתים.
אף על פי שבתחילה היה נראה שפרידריך גובר על לודוויג, בשנת 1322 הביס לודוויג את פרידריך בקרב מיהלדורף, ופרידריך נפל בשבי יחד עם 1,300 אצילים. לאחר שהחזיק את פרידריך שלוש שנים בשבי, הסכים לודוויג לשחררו, מכיוון שאחיו לאופולד הראשון, דוכס אוסטריה המשיך בהתנגדותו ויוהאן, מלך בוהמיה נסוג מבריתו עם לודוויג, ובנוסף האפיפיור התנגד להחזקתו בשבי של פרידריך. אמנם התנאי לשחרורו היה שישכנע את אחיו לאופולד לחדול להתנגדותו ללודוויג, ולא הוא יחזור לשביו.
מאחר שלאופולד סירב להשלים עם לודוויג על אף נסיונותיו של פרידריך לשכנעו לכך, חזר פרידריך והסגיר את עצמו לידי לודוויג. לודוויג שהתפעל מהמחווה חידש את ידידותו עם פרידריך, והשניים סיכמו ביניהם ששניהם ישלטו באימפריה ביחד. לאחר שהאפיפיור והנסיכים הבוחרים התנגדו להסכם, חתמו השניים ב-7 בינואר 1326 על הסכם חדש באולם, שפרידריך יכהן כמלך הרומאים בגרמניה, בעוד לודוויג יוכתר לקיסר באיטליה. זמן קצר לאחר ההסכם מת לאופולד הראשון, דוכס אוסטריה, ופרידריך נסוג משליטתו באימפריה והתמקד רק בענייני אוסטריה, עד למותו ב-13 בינואר 1330.
למרות ניצחונו של לודוויג, סירב האפיפיור יוחנן העשרים ושניים לאשר את בחירתו כקיסר, ובשנת 1324 אף נידה אותו, אלא שלנידוי לא הייתה השפעה משמעותית כמו בסכסוכים קודמים בין האפיפיורות לקיסרים.
קיסר האימפריה והסכסוך עם האפיפיור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1323 שלח לודוויג צבא לאיטליה, על מנת להגן על מילאנו מפני ממלכת נאפולי. לאחר שהתפייס עם בית הבסבורג צעד לודוויג לאיטליה, ובשנת 1327 הוכתר כמלך איטליה במילאנו. לאחר מכן הדיח את גלאצו ויסקונטי הראשון הלורד של מילאנו מתפקידו, מאחר שנחשד בקשירת קשר עם האפיפיור.
בינואר 1328 נכנס לודוויג לרומא, והוכתר כקיסר על ידי הסנאטור הזקן שיארה קולונה, ושלושה חודשים מאוחר יותר הדיח את האפיפיור יוחנן העשרים ושניים, ומינה במקומו את האנטי-אפיפיור ניקולס החמישי (אנ'). באוגוסט אותה שנה עזב לודוויג את רומא, ומיד שב יוחנן העשרים ושניים והדיח את ניקולס החמישי שברח יחד עם לודוויג. בינתיים שלח רובר, מלך נאפולי כוחות נגד לודוויג ובעל בריתו פייטרו השני, מלך סיציליה, ובעקבות כך נשאר לודוויג בצפון איטליה עד לאחר מותו של פרידריך הראשון, דוכס אוסטריה בשנת 1330. בעת חזרתו של לודוויג למינכן התלוו אליו התאולוגים הפרנציסקנים מיכאל מצ'זנה, ויליאם איש אוקאם ומרסיליו מפדובה, שהתנגדו אף הם לאפיפיור.
בשנת 1333 ניסה לודוויג להפחית את ההשפעה הצרפתית בדרום-מערב האימפריה, והציע לאימבר השני מווין את ממלכת ארל, סבויה, פרובאנס והסביבה, אולם הלה סירב וטען שעל לודוויג להשלים קודם עם האפיפיור.
בשנת 1337 כרת לודוויג ברית עם אדוארד השלישי, מלך אנגליה נגד פיליפ השישי, מלך צרפת שמנע כל הסכם בין לודוויג לאפיפיור בנדיקטוס השנים עשר, בשנת 1338 הזמין לודוויג את אדוארד השלישי לישיבת הדיאט הקיסרי, אולם בשנת 1341 ביטל לודוויג את בריתו עם אדוארד.
מדיניותו באימפריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לודוויג הגן על האבירים הטבטונים, ואף נתן להם הרשאה לכבוש שטחים בליטא וברוסיה, בתמורה לשלוש נחלות קטנות. מאוחר יותר הוצא לודוויג צו שאסר עליהם במקרה של סכסוכים טריטוריאליים לעמוד בפני בתי משפט זרים.
לודוויג טיפח את הערים השונות ברחבי האימפריה, ואף פיתח אותם רבות מבחינה כלכלית. בשנת 1330 אישר לודוויג את קיום יריד הסחר בפרנקפורט, ובשנת 1340 העניק לעיר ליבק אישור לטבוע את מטבעות גולדן הזהב.
מדיניותו השושלתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1323 העניק לודוויג את מרקיזות ברנדנבורג לבנו לודוויג החמישי, דוכס בוואריה, שאותה ירש בשנת 1320 לאחר שהיינריך השני, מרקיז ברנדנבורג-שטנדאל שהיה האחרון מבית אסקניה בברנדנבורג מת ללא יורשים. בשנת 1329 השלים לודוויג עם אחייניו רודולף ורופרכט, ומסר להם את רוזנות הפטינט שעל הריין. בשנת 1335 מת היינריך, מלך בוהמיה, ובעקבות כך מסר לודוויג את דוכסות קרינתיה לדודניו אלברכט השני, דוכס בוואריה ואוטו, דוכס אוסטריה, ואילו את טירול מסר ליאן ז'ינדריך, מרקיז מורביה.
בשנת 1340 מת דודנו יוהאן הראשון, דוכס בוואריה התחתונה, ולודוויג ירש את נחלותיו, ובכך איחד שוב את דוכסות בוואריה, ואילו אמו של יוהאן מרגרט מבוהמיה, דוכסית בוואריה נאלצה לחזור לבוהמיה. בשנת 1342 ביטל לודוויג את נישואי מרגרטה, דוכסית טירול, בתו של היינריך, מלך בוהמיה ליאן ז'ינדריך, מרקיז מורביה, והשיא אותה לבנו לודוויג החמישי, דוכס בוואריה, ובכך ירש גם את טירול, מה שעורר תרעומת רבה בקרב בני בית לוקסמבורג.
בשנת 1345 העניק לודוויג לאשתו את רוזנויות אנו, הולנד, וזילנד, לאחר שאחיה וילם הרביעי, רוזן הולנד מת ללא יורשים, ובכך הגדיל עוד יותר את כוחו.
המאבק עם בית לוקסמבורג ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדיניות החוץ המלחמתית שהוביל לודוויג וכל השטחים הרבים שרכש, הקנו ללודוויג אויבים רבים מבין הנסיכים באימפריה, ובשנת 1346 נבחר קרל מבוהמיה, בנו של יוהאן, מלך בוהמיה מבית לוקסמבורג לאנטי-מלך ללודוויג. לודוויג עצמו זכה לתמיכה רבה מן הערים החופשיות הקיסריות והאבירים והתנגד בהצלחה לקרל, שנחשב בעיני רבים לבובה של האפיפיור קלמנס השישי, שאף תמך בבחירתו של קרל. ב-11 באוקטובר 1347 מת לודוויג במפתיע במהלך מסע ציד, ובכך נמנעה מלחמת אזרחים באימפריה. בתחילה תמכו בניו של לודוויג בגינטר משוורצבורג כמלך, אולם לאחר מותו של גינתר בשנת 1349 השלימו עם קרל הרביעי.
לאחר מותו של לודוויג שלטו בניו בכל הנחלה במשותף, ובשנת 1349 חולקה בחוזה לנדסברגר דוכסות בוואריה מחדש בין הבנים, לודוויג החמישי, דוכס בוואריה, לודוויג השישי, דוכס בוואריה ואוטו החמישי, דוכס בוואריה קיבלו את בוואריה העליונה, ואילו שטפן השני, דוכס בוואריה, וילהלם הראשון, דוכס בוואריה ואלברכט הראשון, דוכס בוואריה קיבלו את בוואריה התחתונה. בשנת 1353 חולקה בוואריה התחתונה בחוזה רגנסבורג לדוכסות בוואריה-לנדסהוט שבה שלט שטפן השני, דוכס בוואריה, ולדוכסות בוואריה-שטראובינג שבה שלטו במשותף וילהלם הראשון, דוכס בוואריה ואלברכט הראשון, דוכס בוואריה.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-14 באוקטובר 1308 התחתן לודוויג עם באטריצ'ה משוויידניץ, בתם של בולקו הראשון, דוכס שוויידניץ וביאטריקס מברנדנבורג, ממנה נולדו לו 6 ילדים:
- מתילדה מבוואריה, מרקיזת מייסן (1313–1346), התחתנה עם פרידריך השני, מרקיז מייסן
- בת (1314)
- לודוויג החמישי, דוכס בוואריה (1316–1361)
- אנה מבוואריה (1317–1319)
- אגנס מבוואריה (1318)
- שטפן השני, דוכס בוואריה (1319–1375)
בשנת 1324 התחתן לודוויג עם מרגרט השנייה, רוזנת אנו, בתם של וילם הראשון, רוזן אנו וז'אן מוולואה, רוזנת אנו, ממנה היו לו 10 ילדים:
- מרגרטה מבוואריה, דוכסית סלאבוניה (1325–1374), התחתנה עם שטפן, דוכס סלאבוניה, ולאחריו התחתנה עם גרלאך פון הוהנלוהה
- אנה מבוואריה (1326–1361), התחתנה עם יוהאן הראשון, דוכס בוואריה
- לודוויג השישי, דוכס בוואריה (1328–1365)
- אליזבת מבוואריה (1329–1402), התחתנה עם קאנגרנדה השני דלה סקאלה, הלורד של ורונה, ולאחריו התחתנה עם אולריך, רוזן וירטמברג
- וילהלם הראשון, דוכס בוואריה (1330–1389)
- אגנס מבוואריה (1335–1352)
- אלברכט הראשון, דוכס בוואריה (1336–1404)
- אוטו החמישי, דוכס בוואריה (1340–1379)
- ביאטריקס מבוואריה (1344–1359), התחתנה עם אריק השנים עשר, מלך שוודיה
- לודוויג מבוואריה (1347–1348)
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]| לודוויג הראשון, דוכס בוואריה | לודמילה מבוהמיה | היינריך החמישי, רוזן הפלטינט שעל הריין | אגנס מהוהנשטאופן | אלברכט הרביעי, רוזן הבסבורג | היילוויג מקיבורג | בורקהארד החמישי, רוזן הוהנבורג | מכטילד מטיבינגן | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אוטו השני, דוכס בוואריה | אגנס מפפאלץ | רודולף הראשון, מלך גרמניה | גרטרוד מהוהנבורג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לודוויג השני, דוכס בוואריה | מתילדה מהבסבורג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לודוויג ה-4, (1287-1347), קיסר האימפריה הרומית הקדושה, דף שער בספרייה הלאומית
