יחסי סין–סנגל
| יחסי סין–סנגל | |
|---|---|
|
|
| |
| סין | סנגל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 9,596,967.75 | 196,722 |
| אוכלוסייה | |
| 1,417,968,458 | 18,681,022 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 17,794,782 | 31,014 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 12,549 | 1,660 |
| משטר | |
| רפובליקה עממית | רפובליקה |
יחסי סין–סנגל הם היחסים הדיפלומטיים בין הרפובליקה העממית של סין לבין סנגל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת שושלת צ'ינג כבר עבדו בסנגל פועלים סינים. ב-1858 הגיעו לסנגל 173 פועלים סינים, שם הפכו לפועלי בניין שונים. בנוסף, בין השנים 1880–1882, פועלים סינים מגואנגג'ואו, שאנטואו, שאנגחאי ועוד גויסו וחלקם הועברו לסנגל כדי להיות אחראים על בניית מסילת הברזל. לעובדים הסינים הסנגלים הללו הייתה עבודה קשה והם סבלו גם מבעיות בריאות ומלחמה מקומיות.
סנגל הקימה את הפדרציה של מאלי עם מאלי (שנודעה אז כ"סודאן הצרפתית") ב-1959, ולאחר מכן פרשה מהפדרציה של מאלי שנה לאחר מכן והפכה למדינה עצמאית.
סנגל הכירה ברפובליקה העממית של סין בתחילת עצמאותה. המדינה ראתה את המצב של הרפובליקה העממית של סין השולטת ביבשת הסינית והרפובליקה של סין שנסוגה לטאיוואן כחלוקה לאומית, ונחשבה כתומכת בהצעת "שתי הסינים". באותה תקופה ניהלה סנגל משא ומתן עם הרפובליקה העממית של סין לכינון יחסים דיפלומטיים, אך לא הייתה מוכנה לגרש את נציג הרפובליקה של סין, וקיוותה שהרפובליקה העממית של סין לא תקים שגרירות בדקר, בירת המדינה, ושגריר הרפובליקה העממית של סין במדינות זרות ישמשו גם כשגריר בסנגל. הרפובליקה העממית של סין דרשה שסנגל תגרש תחילה את הנציג המקומי של הרפובליקה של סין, ותהליך כינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. לאחר מכן יצאו ידיעות כי נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון עומד לבקר ברפובליקה העממית של סין, ונשיא סנגל לאופולד סדאר סנגור הצהיר כי האומות המאוחדות זקוקות להשתתפותה של הרפובליקה העממית של סין, אך התנגד להדרה של הרפובליקה הסינית; הרפובליקה העממית של סין שלחה משלחת לסנגהור ולהציג מכתב אישי מג'ואו אנלאי, ראש הממשלה של הרפובליקה העממית של סין, ומאידך טאיוואן גייסה את נשיאי חוף השנהב, מדגסקר וזאיר לכתוב לסנגל, תוך שתדלנות מהצד השני לא להכיר ברפובליקה העממית של סין.
עם זאת, סנגל תמכה לבסוף בהחלטה 2758 של העצרת הכללית של האו"ם, לטובת החלפת הרפובליקה של סין במושב האומות המאוחדות על ידי הרפובליקה העממית של סין, והודיעה כי היא מכירה ברפובליקה העממית של סין כממשלה הלגיטימית היחידה של סין וברצונה להמשיך לשמור איתה על יחסי ידידות. סנגל ביקשה מהרפובליקה של סין לא למשוך את צוות החקלאות שנשלח לסנגל, והציעה שהרפובליקה של סין תשנה את שם המדינה ל"טאיוואן", דבר שנדחה על ידי סין. מאוחר יותר, כוננה סנגל יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה העממית של סין ב-7 בדצמבר 1971.
בשנת 1995 עמדה סנגל בפני משבר כלכלי, המצב הפוליטי הפך לא יציב ורמת החיים של התושבים המקומיים ירדה. הרפובליקה העממית של סין סיפקה סיוע לסנגל, עזרה לתושבים המקומיים לבנות מבנים, שיגרה צוותים רפואיים לאזור המקומי, וניהול שיתוף פעולה חקלאי עם המדינה, אולם לא הצליחה לפתור ביעילות את הבעיות הכלכליות של סנגל. בשלב זה, ממשלת טאיוואן שלחה פקידים מחופשים לאנשי עסקים לשדולה בכירים בממשל הסנגלי, כולל הנשיא עבדו דיוף, ויצרה קשר עם אשתו של דיוף, והזמינה אותה לבוא לטאיוואן לחופשה מהנה. לאחר מכן היא העבירה את המידע של הרפובליקה של סין לדיוף, בטענה שכל עוד סנגל תחדש את היחסים הדיפלומטיים עם הרפובליקה של סין, היא תקבל שכר של 30 מיליון עד 60 מיליון דולר. כתוצאה מכך, סנגל כוננה יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה של סין ב-1996 וניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם הרפובליקה העממית של סין.
באוקטובר 2005, סנגל והרפובליקה העממית של סין חתמו על אמנה משותפת, חידשו את היחסים הדיפלומטיים ושלחו שגרירים זו לזו. נשיא סנגל עבדולאי ווייד כתב לנשיא צ'ן שואי-ביאן של הרפובליקה של סין, ואמר כי הוא ישמור רק על עסקים ושלום עם טאיוואן בעתיד. הרפובליקה של סין מאמינה כי המהלך של סנגל נבע מהדחף והלחץ של הרפובליקה העממית של סין, וביקרה את הרפובליקה העממית של סין על כך ש"כישפה ופיתתה" את הנשיא המקומי והביאה ל"תפנית דיפלומטית" על ידי פוליטיקאים שאפתניים.
יחסי כלכלה ומסחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הנתונים באתר המרכז לחקר מורכבות כלכלית, סחר הייצוא מסין היבשתית לסנגל נמצא במגמת עלייה מ-2003 עד 2013, וב-2013 הוא עלה בחדות מפחות מ-500 מיליון דולר לכמעט מיליארד דולר[1]. סחר היצוא של סנגל לסין תנודתי יותר, עם עליות וירידות מרובות. בשנת 2013, סנגל ייצאה בשווי פחות מ-40 מיליון דולר לסין היבשתית; ייצוא של סנגל של שמן בוטנים לסין היה ברמה גבוהה ב-2011, אך הוא צנח לאחר מכן. סין היבשתית הייתה מקור היבוא הגדול ביותר של סנגל ב-2013[2].
יחסי תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוניברסיטת ליאונינג בסין ואוניברסיטת דקר בסנגל חתמו על הסכם בסוף מרץ 2011 להקמת משותף של מכון קונפוציוס באוניברסיטת דקר; בנוסף למכון קונפוציוס, חלק מהאוניברסיטאות בסנגל מספקות גם את הוראת השפה הסינית. הקורס פופולרי בקרב סטודנטים מקומיים, וכמה בוגרים עובדים בטלוויזיה המרכזית של סין לאחר סיום הלימודים. הרפובליקה העממית של סין גם מעניקה מלגות לסטודנטים סנגלים: בשנות הלימודים 2006–2009, בסך הכל קיבלו 70 סטודנטים סנגלים מלגות מהממשלה הסינית ויצאו ללמוד בסין.
