יואל רקח

יואל רקח
לידה	9 בפברואר 1909; פירנצה, ממלכת איטליה
פטירה	28 באוגוסט 1965 (בגיל 56); פירנצה, איטליה
מדינה	ישראל; איטליה
מקום קבורה	הר המנוחות
השכלה	אוניברסיטת פירנצה
	1961–1962
	→ בנימין מזר אליהו אילת ←
ענף מדעי	פיזיקה
מקום לימודים	אוניברסיטת פירנצה
מוסדות	אוניברסיטת פיזה; האוניברסיטה העברית בירושלים ;
תלמידי דוקטורט	משה פלאטו
תרומות עיקריות
	מחקרים בתחום הספקטרוסקופיה האטומית וחקר הגרעין, על שמו קרויים מקדמי רקח ומשפט רקח
פרסים והוקרה
	חתן פרס ישראל לשנת תשי"ח (1958)

יואל (ג'וליו) רקח (באיטלקית: Giulio Racah;‏ 9 בפברואר 1909 – 28 באוגוסט 1965) היה פיזיקאי ישראלי, יהודי יליד איטליה, פרופסור לפיזיקה תאורטית באוניברסיטה העברית בירושלים, רקטור האוניברסיטה (1961–1965) ונשיאה בפועל (1961–1962), חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל למדעים מדויקים (תשי"ח–1958). מאבות הספקטרוסקופיה ואבי הפיזיקה העיונית בישראל.

ביוגרפיה

ג'וּליו (יואל) רקח נולד בשנת 1909 למשפחה יהודית מיוחסת בעיר פירנצה שבאיטליה, בן לפִּיה^[1] ואדריאנו, וגדל בחווה המשפחתית בפיזה, טוסקנה. אמו הייתה אחותו של המתמטיקאי ג'ינו פאנו ובני דודיו היו המדענים האמריקאים רוברט פאנו ואוגו פאנו. השלים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הומניסטית בפירנצה.

בשנת 1930 סיים את לימודיו לתואר דוקטור לפיזיקה מאוניברסיטת פירנצה. רקח היה עוזרו של פרופ' אנריקו פרמי באוניברסיטת רומא והשתלם בציריך אצל הפיזיקאי האוסטרי וולפגנג פאולי. הוא הורה פיזיקה עיונית באוניברסיטאות פירנצה ופיזה, בה התמנה לפרופסור חבר בשנת 1937. על פי מחקריו, בנתה ממשלת איטליה הפשיסטית מכשור אופטי אשר שימש בהצלחה לפגיעות באוניות הצי הבריטי (בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הדמדומים של בין הערביים). מכשור זה נתן יתרון רב לצי האיטלקי בים התיכון בתחילת מלחמת העולם השנייה, עד המצאת הראדאר, שיושמה על ידי הבריטים והפכה את הקערה על פיה.

ב-3 בספטמבר 1939^[2] עלה רקח לארץ ישראל והתמנה לפרופסור מן המניין לפיזיקה עיונית בחוג לפיזיקה באוניברסיטה העברית שהוקם בשנת 1931. רקח ושמואל סמבורסקי היו המרצים הראשיים בחוג בתקופת המנדט הבריטי. במהלך מלחמת העצמאות, נוסף על המשך מחקרו, עמד רקח בראש יחידת חמ"ד (חיל המדע) בהר הצופים.

בשנים 1946–1948 כיהן כדקאן הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע. בשנים 1950–1951 היה חבר המכון למחקר מתקדם בפרינסטון. בשנים 1954–1956 כיהן כנשיאה הראשון של האגודה הישראלית לפיזיקה. בשנת 1961 נבחר לרקטור האוניברסיטה העברית כמועמד של "הצעירים" בסנאט, אשר הכריעו להפריד את תפקיד הרקטור מתפקיד הנשיא. במשך שנה אף תפקד כנשיא בפועל עד מינויו של אליהו אילת.^[3] בשנת 1963 נבחר לתקופת כהונה שנייה בתפקיד הרקטור,^[4] שבו שימש עד מותו.

רקח היה מהפיזיקאים הראשונים שהשתמשו בעקרונות של סימטריה, ובענפים המתמטיים המנתחים אותה, תורת החבורות ואלגברת לי, לשם הבנתן של תופעות פיזיקליות, ובכך תרם תרומות חשובות לתחום הספקטרוסקופיה האטומית וחקר הגרעין. על שמו קרויים מקדמי רקח, כמו גם משפט רקח, הטוען שבאלגברת לי פשוטה למחצה מספר אופרטורי הקזימיר שווה למספר האופרטורים בתת-האלגברה של קרטן. עם תלמידיו של רקח נמנים עמוס דה שליט, שניאור ליפסון, יגאל תלמי, אורי גניאל, גבירול גולדרינג, גדעון יקותיאלי, ישראל פלח^[5] ואחרים, שהקימו את הפקולטה לפיזיקה במכון ויצמן (שאז נקראה המחלקה לפיזיקה גרעינית), וכן חנוך גוטפרוינד, ששימש לימים נשיא האוניברסיטה העברית, וניסן זלדס.

רקח עבד עם אלברט איינשטיין, זכה להכרה בינלאומית רחבה, ובין היתר היה חתן פרס ישראל למדעים מדויקים לשנת תשי"ח (1958) ונבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשנת 1959.

רקח נהרג בביתו בפירנצה בשנת 1965, בתאונה של דליפת גז,^[6] בגיל 56. נקבר בחלקת - המדע הר המנוחות בירושלים.^[7]

ארכיונו של רקח שמור בספרייה הלאומית.^[8]

רקח היה נשוי לזָמירה, בת למשפחת מני הענפה (בתו של השופט מלכיאל מני ונכדתו של הרב אליהו מני), ואב לבת, אראלה, שנהרגה בתאונה בצעירותה,^[9] ושני בנים, אליהו (אלי) ואמנון.

פרסים והוקרה

1952 – פרס רוטשילד למדעי הפיזיקה מטעם יד הנדיב.^[10]
1954 – פרס ויצמן למחקרים במדעים מדויקים מטעם עיריית תל אביב: פרס כבוד על מחקריו בתורת החבורות ובתחום הספקטרוסקופיה האטומית והגרעינית.
1955 – פרס שלמה בובליק מטעם האוניברסיטה העברית.
1958 (תשי"ח) – פרס ישראל למדעים מדויקים.
1959 – חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
1959 – חבר כבוד של מכון ויצמן למדע.
1961 – תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מנצ'סטר.^[11]
1963 – חבר כבוד זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

הנצחה

על שמו נקרא מכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, ובו נערכות לזכרו הרצאות שנתיות. כמו כן קרואים על שמו רחוב בבאר שבע וכן, רחוב פרופסור רקח בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית.

בנוסף, על שמו מכתש רקח שעל הירח, וכן גוף קטן (קוטר 1.3 ק"מ) במערכת השמש, שנתגלה על ידי מצפה הכוכבים על שם וייז הנקרא 137217 Racah.^[12]

ב-29 ביוני 1993 הנפיק השירות הבולאי בול לזכרו בסדרה "מדענים יהודים".על השובל מופיע רישום של בניין המינהלה של האוניברסיטה הנמצא בקמפוס בגבעת רם. האמנית סלבה דוזורץ עיצבה את הבול.^[13]

לקריאה נוספת

ניסן זלדס, 'יואל רקח והפיזיקה העיונית בירושלים', בתוך: חגית לבסקי (עורכת), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, כרך ג: "התעצמות אקדמית תוך מאבק לאומי", ירושלים: מאגנס, תשס"ט 2009, עמודים 279–300. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יואל רקח בוויקישיתוף

יואל רקח, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
מאמר של רקח על איינשטיין וביוגרפיה של רקח
ביוגרפיה קצרה יואל רקח באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
יואל רקח, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית) (מתוך "אנציקלופדיה יודאיקה")
י. ביצור, רבם של חוקרי האטום בישראל: פרופ' יואל רקח חקר את הקליפה – וזכה לגרעין, מעריב, 10 בספטמבר 1957
ב. ברשאי, דמויות של אנשי מדע | פרופ' יואל רקח – המלומד הנותן כבוד למדע הישראלי, דבר, 7 באוגוסט 1958
נתן ינאי, מדע וטכניקה | שיחה עם פרופ' יואל רקח, דבר, 21 באוקטובר 1958
פרופ' יואל רקח נבחר רקטור האוניברסיטה העברית, דבר, 9 במרץ 1961
פרופ' י. רקח, דבר, 29 באוגוסט 1965 (עם מותו)
רקטור האוניברסיטה מת בפירנצה בן 56: פרופ' יואל רקח ז"ל, מעריב, 29 באוגוסט 1965
יוסף חריף, "עכשיו צריך לתת לישראל", מעריב, 30 באוגוסט 1965
דניאל בלוך, חברים מספרים על יואל רקח, דבר, 3 בספטמבר 1965
חנוך גוטפרוינד, יואל רקח באוניברסיטה העברית, איגרת 18, מאי 2000
הלוויית רקטור האוניברסיטה העברית יואל רקח, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1965
יהונתן ברקהיים, היום לפני: הישראלי הראשון שזהר בשמי הפיזיקה, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי
יואל רקח (1909-1965), דף שער בספרייה הלאומית
יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון לחינוך מדעי, "כוח השישה" המדעי של ישראל הצעירה, באתר ynet, 14 במאי 2024

Nissan Zeldes, “Giulio Racah and theoretical physics in Jerusalem,” Archive for History of Exact Sciences, 63,3 (2009), 289-323

הערות שוליים

^ פיה רקח, באתר gravez
^ ארכיון המדינה, רשימת עולים 1939 - חיפה - עמוד 493 - מס' סדורי 1 (מופיע כג'אוליו רקך), באתר ארכיון המדינה
^ היום ייבחר הרקטור החדש, דבר, 8 במרץ 1961; פרופ' יואל רקח נבחר רקטור האוניברסיטה העברית, דבר, 9 במרץ 1961; המאבק על כתר הנשיאות, דבר, 30 במרץ 1962; פרופ' רקח - נשיא בפועל של האוניברסיטה העברית, דבר, 24 במרץ 1961.
^ פרופ' רקח – רקטור האוניברסיטה בשנית, דבר, 17 במאי 1963.
^ ישראל פלח, באתר הפלמ"ח.
^ לווית פרופ' רקח תצא מחר בבוקר מהאוניברסיטה: הוברר כי מת כתוצאה מתאונה טראגית, דבר, 1 בספטמבר 1965.
^ פרופ' י. רקח הובא למנוחות בירושלים, דבר, 3 בספטמבר 1965; צבי לביא, פרופ' רקח הובא למנוחות, מעריב, 3 בספטמבר 1965.
^ ארכיון יואל רקח, בספרייה הלאומית
^ (בתו של פרופ' רקח נהרגה בפאריס ממכת חשמל, מעריב, 15 ביוני 1969).
^ פרסי רוטשילד לארבעה מדענים, דבר, 27 באפריל 1962.
^ פרופ' רקח ד"ר-כבוד של אוניברסיטת מנצ'סטר, דבר, 4 בספטמבר 1961.
^ ראה באתר של נאס"א https://ssd.jpl.nasa.gov/sbdb.cgi?sstr=137217#content
^ קטלוג בולי ישראל ועלון יואל רקח, באתר התאחדות בולאי ישראל

[1] פיה רקח, באתר gravez

[2] ארכיון המדינה, רשימת עולים 1939 - חיפה - עמוד 493 - מס' סדורי 1 (מופיע כג'אוליו רקך), באתר ארכיון המדינה

[3] היום ייבחר הרקטור החדש, דבר, 8 במרץ 1961; פרופ' יואל רקח נבחר רקטור האוניברסיטה העברית, דבר, 9 במרץ 1961; המאבק על כתר הנשיאות, דבר, 30 במרץ 1962; פרופ' רקח - נשיא בפועל של האוניברסיטה העברית, דבר, 24 במרץ 1961.

[4] פרופ' רקח – רקטור האוניברסיטה בשנית, דבר, 17 במאי 1963.

[5] ישראל פלח, באתר הפלמ"ח.

[6] לווית פרופ' רקח תצא מחר בבוקר מהאוניברסיטה: הוברר כי מת כתוצאה מתאונה טראגית, דבר, 1 בספטמבר 1965.

[7] פרופ' י. רקח הובא למנוחות בירושלים, דבר, 3 בספטמבר 1965; צבי לביא, פרופ' רקח הובא למנוחות, מעריב, 3 בספטמבר 1965.

[8] ארכיון יואל רקח, בספרייה הלאומית

[9] (בתו של פרופ' רקח נהרגה בפאריס ממכת חשמל, מעריב, 15 ביוני 1969).

[10] פרסי רוטשילד לארבעה מדענים, דבר, 27 באפריל 1962.

[11] פרופ' רקח ד"ר-כבוד של אוניברסיטת מנצ'סטר, דבר, 4 בספטמבר 1961.

[12] ראה באתר של נאס"א https://ssd.jpl.nasa.gov/sbdb.cgi?sstr=137217#content

[13] קטלוג בולי ישראל ועלון יואל רקח, באתר התאחדות בולאי ישראל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]