יהושע פרידמן

יהושע פרידמן
לידה	18 בפברואר 1885; וילנה, האימפריה הרוסית
פטירה	3 במאי 1934 (בגיל 49); תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה	בית הקברות טרומפלדור

יהושע פרידמן (פרידמאן; ג' באדר תרמ"ה, 18 בפברואר 1885 – י"ח באייר תרצ"ד, 3 במאי 1934) היה מלומד, מחנך עברי ועסקן תרבות יהודי ליטאי, משורר ומתרגם עברי שתרגם בעיקר מן השירה הרומית הקלאסית.

קורות חיים

יהושע-הֶשֶל ברוך^[1] פרידמן נולד בראשית שנת 1885 בעיר וילנה, מרכז התרבות היהודית בצפון-מערב רוסיה (ליטא), נצר למשפחת רבנים. אביו, אליעזר אליהו פרידמן, היה עיתונאי ופעיל ציוני, מראשוני חובבי ציון בווילנה.

התחנך ב"חדר" ואחר בישיבה בעיירה איוויֶה. לאחר מכן החל ללמוד בגימנסיה בצ'נסטוחוב שבפולין הרוסית, ובמקביל המשיך בלימודי גמרא. סיים את לימודיו בגימנסיה בהצטיינות והמשיך ללימודי משפטים באוניברסיטת ורשה ואחר-כך באוניברסיטת סנקט פטרבורג. השתלם ב"קורסים למדעי המזרח" (מדעי היהדות) מיסודו של הברון גינצבורג בפטרבורג. בתקופת לימודיו וורשה ובפטרבורג היה פעיל ב"פועלי ציון".

כבר בצעירותו החל לשלוח ידו בעבודה עיתונאית בעיתונים עבריים ויהודים-רוסיים, והתבלט במיוחד בפיליטונים שפרסם (בשם העט "פעמון") ביומון העברי "הצופה" שייסד אביו עם יצחק אשר אלישיב בוורשה ב-1903. משעזב עורך "הצופה", אברהם לוּדְוִויפּוֹל, כעבור שנה, היה פרידמן לעורך העיתון יחד עם הירש דוד נומברג ואביו א"א פרידמן (שהיה העורך הרשמי), והעיתון הוסיף להופיע עד אמצע 1905.

עבד מספר שנים בעריכת דין ואחר-כך במזכירות "הבנק למסחר" בבירה פטרבורג. לאחר מהפכת אוקטובר (1917) עבר למוסקבה. מוקדם יותר באותה שנה ייסד דוד פרישמן במוסקבה את הוצאת הספרים העברית הגדולה "שטיבּל", במימונו הנרחב של הנדבן אברהם יוסף שטיבל. הוא פנה לפרידמן, שהיה בעל השכלה קלאסית, והזמין אותו לתרגם עבור ההוצאה מהיצירות הגדולות של השירה הרומית הקלאסית: ה"אַינֵאִיס" לוורגיליוס, ה"מטמורפוזות" לאובידיוס ושירת הורטיוס.^[2] קטעים קצרים מתרגומיו לשירה הרומית – כמה מן האודות להורטיוס ומספרי ה"מטמורפוזות" – פורסמו באכסניות ספרותיות שונות, בעיקר בכתב העת הספרותי של הוצאת שטיבל, "התקופה", ובכתב העת הספרותי "מאזנים בראשית שנות ה-30.

בשנת 1922 שב פרידמן לליטא והתמנה כמנהל הגימנסיה העברית בווילקובישק (שבה הורו את כל המקצועות בעברית בהברה ספרדית, כפי שהתקבל קודם לכן ביישוב בארץ ישראל) במקום ד"ר צמח פלדשטיין, שהוזמן לנהל את הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה.^[3] כעבור שנתיים הוזמן פרידמן לנהל את הגימנסיה הריאלית העברית לבנות בקובנה (במקביל לפלדשטיין, שניהל את המדור לבנים של אותה גימנסיה), ובמקומו התמנה ד"ר משה ירדני.^[4] פרידמן לימד בגימנסיה לטינית וספרות עברית. פרידמן ניהל את הגימנסיה לבנות עד 1931, אז אוחדו כיתות הבנים והבנות של הגימנסיה תחת קורת גג אחת, ופלדשטיין היה למנהל המוסד ופרידמן לסגנו. לאחר עלייתו של פרידמן לארץ ישראל ב-1933 החליף אותו ד"ר אברהם קיסין בתפקיד סגן המנהל.

לצד עבודתו החינוכית כמנהל בית ספר גדול, היה פרידמן עסקן פעיל בתנועות הנוער היהודיות הציוניות – היה ממנהיגי "השומר הצעיר" בליטא מהיווסדו ועד עלייתו, וכיהן כראש הסתדרות הצופים; ומפעילי העסקנים התרבותיים – חבר הוועד המרכזי של רשת החינוך העברית הציונית "תרבות" בליטא, ומיוזמי הסטודיו הדרמטי העברי בקובנה ומנהלו הספרותי.

פרידמן תואר כ"איש אציל-רוח",^[5] ש"הצטיין בטוהר מידותיו, באצילותו והליכותיו, והיה חביב ונערץ על כל חניכיו וחבריו".^[6] המחנך מרדכי אלישיב (פרידמן), שהיה עמיתו לסגל הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה, מספר כי פרידמן היה "איש עדין הנפש, סופר ומשורר, ידע לרכז סביבו חבר מורים מסור ומלוכד... לימד ספרות עברית, שחיבב אותה על תלמידותיו; היה אדם צנוע, שקט, נחבא אל הכלים ונעים הליכות. (ביתם של יהושע ומרים פרידמן היה בית פתוח, מכניס אורחים, וביחוד זכורים לטובה ערבי-שבתות שלו.)"^[7]

פרידמן היה מתרגם-אמן של השירה הרומית הקלאסית. לדברי המשורר והמתרגם העברי אשר רייך, פרידמן "היה המתרגם המוכשר ביותר מרומית לעברית בפולין שבין מלחמות העולם. תרגומיו... עוררו, בשעתם, רושם גדול."^[8] המתרגם וחוקר הספרות עמינדב דיקמן הגדירו כמתרגם מחונן, "אחד האמנים הגדולים בעיצוב הֶקסָמטרים דַקטיליים עבריים"^[2] ו"אחד המתרגמים הגאונים מלאטינית".^[9] חיים נחמן ביאליק, שהכיר את פרידמן עוד מהיותו נער, סיפר בלווייתו: "בצעדיו הראשונים ניכר כי היה צעיר עילוי. ביצירות הביכורים היה כבר הרבה מסימניו של הבשל המבוגר... אני זוכר באיזה קלות היה כותב פיליטונים ב"הצופה". היה מתיחד שעה קלה בחדרו ומוציא משם פיליטון או מאמר מלא חן ותוכן. אכן, מאחורי החן הפיליטוני היה מסתתר כובד ראש ורצינות. אולם הוא לא בחר בדרך קלה זו והעדיף עמלה של תורה, דחה את הכתיבה הקלה מפני הרכוש הרוחני ואסף חכמה ודעת". על תרגומיו אמר כי "בפינה זו הגיע למדרגה גבוהה ביותר. תמהני אם יש לו דומה בתרגום הספרות הקלסית העתיקה לעברית באופן שיעמוד בה טעמה".^[10]

בשנות חייו האחרונות חלה פרידמן במחלת לב קשה. בסתיו 1933 עלה לארץ ישראל מקובנה עם משפחתו.^[11] כעבור כחצי שנה, באביב 1934, נפטר ממחלתו, בגיל 49. נקבר בשורת הסופרים בבית הקברות טרומפלדור.^[1] אביו, שנפטר אחריו, ב-1936, נקבר לצדו.

אביו של פרידמן שלח לקק"ל שיר שכתב בנו על פועלה של הקרן – "דונם פה ודונם שם" ("אספר לך הילדה, וגם לך הילד, איך בארץ ישראל אדמה נגאלת: דונם פה ודונם שם, רגב אחר רגב – כך נגאל אדמת העם מצפון עד נגב").^[12] השיר, בלחנו של מנשה רבינא, היה לשיר ילדים פופולרי, שהושר בבתי הספר ובגני הילדים במשך עשרות שנים. "על־פי המנהג, בימי שישי, בטקס קבלת שבת, ובערבי חגים וראש חודש היו הילדים ניגשים בזה אחר זה ביראת קודש לשולחן שעליו עמדה הקופסה הכחולה, משלשלים את מעותיהם ושרים את שירו של י' פרידמן".^[13]

פרידמן הותיר אישה ובן (בנו הבכור, בן-נעם, נפטר בגיל שנה). אלמנתו מרים נפטרה בחודש מרץ 1946.^[14] נקברה בחיפה.
בנו גדעון (1917–2003) סיים לימודי הנדסה בטכניון (במגמת כימיה-חשמל), וכאביו עסק בהוראה. תחילה היה מורה בגימנסיה ביאליק בחיפה, ולאחר מכן הצטרף לסגל הטכניון והיה פרופסור חבר לגאומטריה תיאורית. בקיץ 1945 נישא לשושנה בורקובסקי. התגורר ברחוב בן יהודה שבהדר הכרמל.

אחותו אסתר נישאה לד"ר יוסף פעמוני (גלוקמן), ממקימי מערכת הבריאות בישראל, מאנשי התנועה הרוויזיוניסטית ובית"ר. בתה, יעל העליון, ייסדה וניהלה את בית הספר לאמנויות תל אביב, והייתה נשואה ליעקב העליון, עיתונאי "מעריב" לשעבר.

כינוס תרגומיו

מבחר השירה הרומית / אובידיוס, ורגיליוס, הורציוס; בתרגומו של יהושע פרידמן; ערוך ומבואר בידי אלכסנדר פוקס, חיפה: בית הספר הריאלי העברי ('ספרי מופת לבתי ספר'), תשי"ב 1952.

לקריאה נוספת

'פרידמן, יהושע', בתוך: צבי קרול וצדוק לינמן (עורכים), ספר בית הקברות הישן בתל אביב, תל אביב: דפוס ספר, ת"ש, עמ' רפב–רפג.
'יהושע פרידמן ז"ל (שירטוטים לדמותו)', בתוך: מבחר השירה הרומית (1952), עמ' 3 ואילך.
'פרידמן, יהושע בן אליעזר-אליהו', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: אישים, תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 214 טור 1. (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1412)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהושע פרידמן בוויקישיתוף

כתבי יהושע פרידמן בפרויקט בן-יהודה
ד. פרוכובניק, לעליתו של יהושע פרידמן, דבר, 23 בנובמבר 1933
בלויתו של ד"ר יהושע פרידמן, דבר, 7 במאי 1934
י. ע. [יעקב עמית]^[15], יהושע פרידמן (במלאות עשר שנים למותו), משמר, 11 במאי 1944
נתן גרינבלאט, יהושע פרידמן: (במלאת עשור למותו), דבר, 12 במאי 1944
כינוס אזכרה ליהושוע פרידמן, משמר, 11 ביוני 1944
ד. בן נחום, יהושע פרידמן (עשרים שנה למותו), על המשמר, 21 במאי 1954
עין הקורא: יהושע פרידמן ז"ל, חרות, טור 2, 11 ביוני 1954
דונם פה ודונם שם, שירם של יהושע פרידמן ומנשה רבינא
יהושע פרידמן, דף שער בספרייה הלאומית
יהושע פרידמן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מפרי עטו:

על "אבני בהו", על המשמר, 25 ביוני 1954, המשך (ביקורת על "אבני בוהו" לאברהם שלונסקי)

הערות שוליים

^ ¹ ² יהושע השיל ברוך פרידמן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
^ ¹ ² עמינדב דיקמן, 'פרקים ראשונים להשתלשלות תולדות ההקסמטר העברי', בתוך: חנן חבר (עורך), רגע של הולדת: מחקרים בספרות עברית ובספרות יידיש לכבוד דן מירון, ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ז 2007, עמ' 255.
^ מ. י[צחק] מנדלסון-מישקוץ, 'הגימנסיה העברית בווילקובישק', בתוך: דב ליפץ, נתן גורן [ואחרים] (עורכים), יהדות ליטא, כרך ב (תל אביב תשל"ב), עמ' 151 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 873).
^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר משה ירדני (זקהיים)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 78.
^ יהודה גוטהלף, עיתונות יהודית שהיתה, תל אביב: האיגוד העולמי של העיתונאים היהודים, תשל"ג.
^ 'פרידמן, יהושע בן אליעזר-אליהו', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: אישים, תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 214 טור 1 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1412).
^ מ. אלישיב (פרידמן), 'יד לחברים שאינם: מורי הגמנסיון הריאלי העברי בקובנה', בתוך: ישראל יבלוקובסקי (עורך), היכל ששקע: החינוך העברי בקובנה – מוסדות ואישים, תל אביב: ארגון בוגרי הגמנסיון העברי בקובנה, 1962, עמ' 322.
^ אשר רייך, הנשיקה מבעד למטפחת: מבחר השוואות תרגומי שירה, תל אביב: עם עובד, תשס"א 2001, עמ' 27.
^ מובא בתוך דוד לאזר, יפת באהלי שם, מעריב, טור 1, 28 בינואר 1972.
^ בלויתו של ד"ר יהושע פרידמן, דבר, 7 במאי 1934.
^ בין הבאים, דבר, 6 בנובמבר 1933.
^ מילות השיר "דונם פה ודונם שם" והאזנה לו, באתר זמרשת.
^ עוז אלמוג, הצבר – דיוקן, תל אביב: עם עובד ('ספרית אופקים'), תשנ"ח 1998, עמ' 92. וכן: נתן שחר, שיר שיר עלה-נא: תולדות הזמר העברי; עריכה: זהבה כנען ושמעון ריקלין, מושב בן שמן: מודן, תשס"ז; אורן יפתחאל, '"אנו מייהדים אותך מולדת": על נכותו של הפטריוטיזם הישראלי בזמר ובנוף', בתוך: אבנר בן-עמוס ודניאל בר-טל (עורכים), פטריוטיזם: אוהבים אותך מולדת, תל אביב: דיונון, 2004, עמ' 255.
^ ראו הספד: דניאל, מרים פרידמן, משמר, 23 באפריל 1946.
^ דוד תדהר (עורך), "יעקב משה עמית (גוטליב)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1774.

[קדישא-1] ¹ ² יהושע השיל ברוך פרידמן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.

[דיקמן,_פרקים_ראשונים-2] ¹ ² עמינדב דיקמן, 'פרקים ראשונים להשתלשלות תולדות ההקסמטר העברי', בתוך: חנן חבר (עורך), רגע של הולדת: מחקרים בספרות עברית ובספרות יידיש לכבוד דן מירון, ירושלים: מוסד ביאליק, תשס"ז 2007, עמ' 255.

[3] מ. י[צחק] מנדלסון-מישקוץ, 'הגימנסיה העברית בווילקובישק', בתוך: דב ליפץ, נתן גורן [ואחרים] (עורכים), יהדות ליטא, כרך ב (תל אביב תשל"ב), עמ' 151 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 873).

[4] דוד תדהר (עורך), "ד"ר משה ירדני (זקהיים)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 78.

[5] יהודה גוטהלף, עיתונות יהודית שהיתה, תל אביב: האיגוד העולמי של העיתונאים היהודים, תשל"ג.

[6] 'פרידמן, יהושע בן אליעזר-אליהו', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: אישים, תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 214 טור 1 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1412).

[7] מ. אלישיב (פרידמן), 'יד לחברים שאינם: מורי הגמנסיון הריאלי העברי בקובנה', בתוך: ישראל יבלוקובסקי (עורך), היכל ששקע: החינוך העברי בקובנה – מוסדות ואישים, תל אביב: ארגון בוגרי הגמנסיון העברי בקובנה, 1962, עמ' 322.

[8] אשר רייך, הנשיקה מבעד למטפחת: מבחר השוואות תרגומי שירה, תל אביב: עם עובד, תשס"א 2001, עמ' 27.

[9] מובא בתוך דוד לאזר, יפת באהלי שם, מעריב, טור 1, 28 בינואר 1972.

[10] בלויתו של ד"ר יהושע פרידמן, דבר, 7 במאי 1934.

[11] בין הבאים, דבר, 6 בנובמבר 1933.

[12] מילות השיר "דונם פה ודונם שם" והאזנה לו, באתר זמרשת.

[13] עוז אלמוג, הצבר – דיוקן, תל אביב: עם עובד ('ספרית אופקים'), תשנ"ח 1998, עמ' 92. וכן: נתן שחר, שיר שיר עלה-נא: תולדות הזמר העברי; עריכה: זהבה כנען ושמעון ריקלין, מושב בן שמן: מודן, תשס"ז; אורן יפתחאל, '"אנו מייהדים אותך מולדת": על נכותו של הפטריוטיזם הישראלי בזמר ובנוף', בתוך: אבנר בן-עמוס ודניאל בר-טל (עורכים), פטריוטיזם: אוהבים אותך מולדת, תל אביב: דיונון, 2004, עמ' 255.

[14] ראו הספד: דניאל, מרים פרידמן, משמר, 23 באפריל 1946.

[15] דוד תדהר (עורך), "יעקב משה עמית (גוטליב)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1774.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]