לדלג לתוכן

יגאל כרמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יגאל כרמון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1946 (בן 78 בערך)
בוקרשט, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יגאל כרמון (נולד ב-1946 ברומניה) הוא המייסד והנשיא של מכון המחקר ממרי שבוושינגטון. אלוף-משנה במיל', ולשעבר יועץ לענייני לחימה בטרור לשלושה מראשי ממשלת ישראל וראש המנהל האזרחי בפועל, ביהודה ושומרון וחבל עזה.

כרמון עלה מרומניה לישראל עם משפחתו, בגיל ארבע. גדל בגבעת אולגה. החל ללמוד ערבית רק בבית ספר תיכון, אבל כיום הוא דובר אותה כשפת אם. בגיל 18 התקבל לעתודה האקדמית ולמד במסגרתה מזרחנות באוניברסיטה העברית. התגייס לצה"ל בגמר לימודיו ב-1968, בגיל 22 ושירת בצבא בעיקר באמ"ן. בין שאר תפקידיו היה בשנים 19771981 יועץ לענייני ערבים במנהל האזרחי ביהודה ושומרון וחבל עזה.

בשנת 1981 מינה שר הביטחון אריאל שרון את פרופסור מנחם מילסון לראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון וחבל עזה, וכרמון מונה לסגנו. יחדיו פעלו לקידום מעמד אגודות הכפרים, בניסיון ליצור שותף חלופי למשא ומתן לשלום, במקום יאסר ערפאת[1]. בספטמבר 1982 התפטר מילסון, וכרמון מילא את מקומו בפועל במשך כחצי שנה, עד שבאביב 1983 החליפו שלמה איליה.

ב-1987 זכה כרמון בפרס ע"ש תא"ל דוד כרמון על עבודת ה-MA בנושא: "מופתי ירושלים, חאג' אמין אל-חסיני: וגרמניה הנאצית בתקופת מלחמת עולם השנייה"[2]. פרס זה מחולק מדי שנה לעבודת מחקר מצטיינת לתואר מוסמך/דוקטור בתחום היחסים הבין-לאומיים, המזרח התיכון וביטחון ישראל, על ידי מכון דייוויס ליחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית.

לאחר השירות הביטחוני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מצה"ל ב-1988 מונה כרמון, בהמלצתם של יוסי בן אהרון מנכ"ל משרד ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק שמיר, ליועצו לענייני מלחמה בטרור של ראש ממשלת ישראל, יצחק שמיר. במסגרת תפקידו השתתף כעבור שלוש שנים, כחבר בכיר במשלחת ישראל לועידת מדריד באוקטובר–נובמבר 1991 ובשיחות ההמשך בראשות אליקים רובינשטיין בוושינגטון. כרמון המשיך בתפקיד גם בממשלת רבין השנייה. בשנת 1993 פרש מתפקידו, נוכח התנגדותו להסכמי אוסלו. שבוע לאחר שנחתם הסכם אוסלו א' פרסם כרמון מאמר ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "יסודותיו הרעועים של שלום ישראל-אש"ף", ובו טען כי "אש"ף לא השתנה ואי-אפשר לסמוך עליו. המשטרה הפלסטינית לא תמנע אלימות, וביטחון ישראל ייפגע. המוטיבציה לאלימות ולאינתיפאדה לא נעלמה". את חוסר האמון בערפאת לא ביסס כרמון על היכרות אישית עם המנהיג הפלסטיני, אלא על נאומיו של ערפאת עצמו, כפי ששודרו בערוצי הטלוויזיה הערביים, אשר עמדו בסתירה מוחלטת להבטחות שסיפק אש"ף במסגרת ההסכם[3]. ב-1995 הצליח כרמון להקליט נאום של יאסר ערפאת הקורא לג'יהאד נגד ישראל, בעיצומו של תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, ועורר בכך סערה עולמית.

כמייסד ונשיא ממרי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1998 הקים כרמון בוושינגטון את מכון ממרי ומאז הוא עומד בראשו ומחלק את זמנו בין מרכזי המכון בוושינגטון ובירושלים. ממרי עוסק בתרגום לאנגלית, לצרפתית, ספרדית, עברית, פולנית וחלקית גם ליפנית של דברים המתפרסמים באמצעי התקשורת הערביים בערבית, בפרסית, באורדו ובפשטו, ואף מכין ניתוחים בנושאים שעל סדר היום בעולם הערבי והמוסלמי, ובכך חושף לציבור המערבי את הדעות המובעות באמצעי התקשורת של מדינות ערב כלפי ישראל, המערב, היהדות והנצרות והערכים המערביים בכלל. כפי שהסביר זאת כרמון: "ערפאת צועק ג'יהאד מכל במה, ואצלנו יש מחסומים של הבנה, קבלה, תפיסה ואי-ידיעה. הבנתי שבמחסומים האלה אני לא יכול לטפל, אבל אני כן יכול לטפל במחסום השפה"[3].

בעדות שמסר כרמון באפריל 2002 בפני הוועדה ליחסים בין-לאומיים של הקונגרס האמריקאי הוא תיאר את אמצעי התקשורת הערביים כחלק ממערכת רחבה של אינדוקטרינציה, המושפעת ונשלטת על ידי הממשלות הערביות וזורעת שנאה למערב ובמיוחד לארצות הברית:

לפני מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 ... ניתן היה למצוא לעיתים קרובות באמצעי התקשורת הערביים מאמרים שתמכו באופן גלוי ולעיתים אפילו קראו, להתקפות טרור כנגד ארצות הברית... אמצעי תקשורת ערביים משווים לעיתים את ארצות הברית לגרמניה הנאצית, את הנשיא בוש להיטלר ואת גואנטנמו לאושוויץ... רוב האנשים המתארחים בערוץ אל-ג'זירה למשל הם אנטי אמריקאים ואנטישמים[4].

על פי ממרי, כרמון ייעץ לממשלות ולגופים ממשלתיים זרים שונים ברחבי העולם בנושאים כגון ג'יהאד, טרור ורפורמות בעולם הערבי, וכן ייעץ, הִרצה והעיד בנושאים אלה בפני הפרלמנט האירופי, הפרלמנט הבריטי, הפרלמנט השוודי, הפרלמנט הנורווגי, גופים פדרליים שונים בממשל האמריקאי ובקונגרס, לרבות משרד החוץ, הפנטגון, המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית וה-FBI.

במלחמת חרבות ברזל טען שבנימין נתניהו לא מעוניין לתקוף את ממשלת קטר חזיתית על תמיכתה בחמאס, בשל העובדה שבעשור שקדם למלחמה, במהלך כהונתו כראש ממשלה, תמך בהעברת תמיכה קטרית לרצועת עזה ולארגון הטרור חמאס, ומשום שקטר הקצתה 50 מיליון דולר במזומן לנתניהו לצורכי הבחירות לכנסת ה-21[5][6][7].

התייחסותם של מקורות ערביים אל כרמון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר ממרי מובאת הקלטה של קטע משידורי טלוויזיית אל-מנאר של חזבאללה מ-2004, שבו מדובר על יגאל כרמון במשך כעשר דקות. אל-מנאר מכנה את כרמון "טרוריסט מסוכן", מומחה בגיוס סוכנים ערביים לשירות המוסד ובהכנת מכוניות תופת, שהצליח לחדור לעיראק לאחרונה יחד עם חוליות ציוניות המתמחות במלכוד מכוניות. לדברי הערוץ כפי שמביאם ממרי, כרמון הוא בעליו של מכון מסוכן מאוד הקרוי ממרי, והוא פתח ב-1 באוגוסט 2003 סניף של המכון ברחוב אבו נואס בבגדאד. רשת הטלוויזיה של חזבאללה טענה עוד כי כרמון פיקח על כוחות אנטואן לאחד בדרום לבנון – צבא דרום לבנון, פיקד על יחידה 503, המתמחה במלכוד מכוניות תופת[8], וכי מכון ממרי בראשותו אחראי לפיגועים שבוצעו בכרבלה במטרה לעורר עימות פנימי בתוך עיראק[9].

עוד על פי ממרי, ב-28 באפריל 2012 טען האתר הסורי www.syriatruth.org, שבבעלות האופוזיציונר הסורי לשעבר נזאר ניוף, כי יגאל כרמון היה בין מארגני מסיבת העיתונאים שכונסה במלון 'לוטיסיה' בפריז תשעה ימים קודם לכן על ידי נציגים מהאופוזיציה הסורית והצבא הסורי החופשי, שבה הוכרז על "הממשלה הסורית בגולה" בראשות נופל א-דואליבי, פוליטיקאי סעודי-צרפתי ממוצא סורי. האתר דיווח כי "מסיבת העיתונאים אורגנה בשם מכון ממרי הישראלי... אשר יוסד על ידי... קצין המודיעין הצבאי הישראלי המפורסם אלוף-משנה יגאל כרמון, שמנהל כיום את המכון". על פי האתר הסורי, מחמוד אל-אשקר, נציג הצבא הסורי החופשי, הכריז במסיבת העיתונאים כי "הממשלה הסורית בגולה" תיקח על עצמה לאחר הפלת משטר אסד "לחתום על הסכם שלום עם ישראל ולגרש את הנוציירים (העלווים) מסוריה לאירופה". האתר אף פרסם באותו הקשר את תמונתו של כרמון[10].

במהלך 2013 הצליח מכון המחקר ממרי להקליט את פתחי חמד מחמאס טוען בראיון עם ערוץ טלוויזיה מצרי כי "הפלסטינים הם בסך הכל מהגרים מחצי האי ערב וממצרים" וכי "על אחינו הערבים לסייע לנו בהמשך הג'יהאד נגד ישראל" בתחינתו לקבל מהם אספקת חשמל עקב משבר ברצועת עזה.[11] הראיון הכה גלים בהסברה הישראלית של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. חמאס ותומכי הפלסטינים ברחבי העולם החלו לתקוף את כרמון בטענה כי זייף את תרגום דבריו של חמד, שהפריכו את טענות הפלסטינים על היותם ילידים במרחב הארץ-ישראלי, מה שהוכח כטענה שקרית.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אהוד מנור, לעשות שלום עם הפלסטינים, הוצאת כרמל 2012, עמ' 150-104
  2. ^ מופתי ירושלים, חאג' אמין אל-חסיני, באתר הספרייה הלאומית
  3. ^ 1 2 אמנון ברזילי, ‏המואזין, באתר גלובס, 9 באוגוסט 2006
  4. ^ בריאן ויטאקר - 12 באוגוסט 2002, ב"הגרדיאן" הבריטי
  5. ^ אם כל חטאת (ג'): כך גידלנו את חמאס | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, ‏2023-11-27
  6. ^ אתר למנויים בלבד יזהר באר, "ביבי משקר למשפחות החטופים. הוא משת"פ של קטאר, שבוי שלהם", באתר הארץ, 10 בינואר 2024
  7. ^ The "RAVEN project“ - מקור המכתבים המודלפים של השלטון הקטרי, באתר ממרי
  8. ^ ראו יחידה 504 של אמ"ן
  9. ^ הקלטת שידורי "אל-מנאר" כפי שהיא מובאת באתר ממרי
  10. ^ אתר סורי ועיתונאים ירדנים: יגאל כרמון ומכון ממרי מאחורי ממשלת סוריה בגולה וצבא סוריה החופשי - 27 ביוני 2012, באתר ממרי
  11. ^ "Half of the Palestinians Are Egyptians and the Other Half Are Saudis", Middle East Media Research Institute, ‏2 באפריל 2012 (בערבית, עם כתוביות באנגלית)
  12. ^ על הספר, באתר ההוצאה לאור