יבסיי ויינרוב

יבסיי (יהושע) גריגורייביץ' ויינרוב
Евсе́й Григорьевич Вайнруб

לידה	15 במאי 1909 בוריסוב, האימפריה הרוסית
פטירה	20 במרץ 2003 (בגיל 93) אשדוד,
מדינה	בלארוס
השכלה	אקדמיית פרונזה
השתייכות
תקופת הפעילות	1937–1955 (כ־18 שנים)
דרגה	פולקובניק (אל"ם)
תפקידים בשירות
מפקד יחידת הטנקים ורכבים ממונעים בארמיית שריון ה-2 של הצבא האדום בחזית הביילורוסית הראשונה
פעולות ומבצעים
החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
עיטורים
עיטור לנין 2 עיטורי הדגל האדום גיבור ברית המועצות עיטור קוטוזוב בדרגה שנייה עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה בדרגה ראשונה עיטור הכוכב האדום אותות אחרים
תפקידים אזרחיים
המכונאי הראשי של משרד תעשיית יערות של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית מהנדס ראשי במפעל מכוניות
הנצחה
אזרח מכובד של העיר בוריסוב יד בפארק הניצחון בעיר אשדוד יד ברחוב הסייפן, אשדוד

יֶבְסֶיי (יהושע) גְרִיגוֹריֶיבִיץ' וַיינְרוּבּ (ברוסית Евсе́й Григо́рьевич Вайнруб; ‏15 במאי 1909 - 20 במרץ 2003) היה פולקובניק (אל"ם) יהודי סובייטי, מפקד חטיבת שריון בצבא האדום במלחמת העולם השנייה, אשר קיבל את אות גיבור ברית המועצות בשל פעולותיו במלחמה. הוא והחטיבה בראשה עמד היו חלק מהכוח הסובייטי שכבש את ברלין וסיים בכך את המלחמה.

שנותיו הראשונות

ויינרוב נולד ב-1909 למשפחה יהודית בעיר בוריסוב, שהשתייכה אז לגוברניית (מחוז) מינסק באימפריה הרוסית. הוא היה הבכור מבין ארבעת ילדי המשפחה: היו לו שני אחים ואחות, שאחד מהם, מטביי, זכה אף הוא באות גיבור ברית המועצות. אביו היה חוטב עצים שעבד במנסרה ואחר כך בתור שומר בתחנת רכבת.

ויינרוב עצמו עבד אף הוא במנסרה החל מגיל 11. אחר כך למד בבית ספר טכני ומונה למנהל עבודה במנסרה בגיל 16. בגיל 17 עבד בבית יציקה של זכוכית. כשהיה בן 19 נישא לפאניה ובגיל 21 היה כבר אב לתינוק. באותה שנה, 1931 התגייס לצבא האדום, למד במסגרתו במשך 7 שנים והפך למהנדס חימוש של כלי רכב צבאיים. ב-1938 נשלח לאקדמיה הצבאית על שם פרונזה בעיר אוריול. הוא סיים את לימודיו ב-1941, כאשר גרמניה הפרה את הברית בת השנתיים שכרתה עם ברית המועצות מאז תחילת מלחמת העולם השנייה (הסכם ריבנטרופ–מולוטוב) ופלשה אליה (מבצע ברברוסה).

היהודי שכבש את ברלין מהנאצים

ויינרוב השתתף במלחמת גרמניה - ברית המועצות מתחילתה. הוא השתייך לגיס הממונע השלישי שהגן על מוהילב. ב-1942 לחם כמפקד בריגדת טנקים בדרגת סגן-אלוף. ב-27 בדצמבר 1944 הועמד בראש חטיבת הטנקים הסובייטית מס' 219, שהייתה חלק מהקורפוס הממוכן הראשון של לוטננט גנרל סמיון קריבושיין, יהודי אף הוא, במסגרת החזית הבלארוסית הראשונה של המרשל גאורגי ז'וקוב. ויינרוב ופקודיו הצטיינו במהלך מבצע ויסלה-אודר באזור העיר קוטנו. לאחר קוטנו, הוא וחטיבתו שחררו את גנאזנו, קוסטין, לודז', ורשה, בידגושץ', קניגסברג, ופומרן. בפקודה מטעם נשיאות הסובייט העליון הוענקו לו ב-6 באפריל 1945 עיטור גיבור ברית המועצות, עיטור לנין וכוכב הזהב מס' 4569.

ב-22 באפריל 1945 פיקד ויינרוב על כוח שהשתלט על וייסנזי ומשם דהר לעבר ברלין. הכוח שלו היה זה שהבקיע את המערך הגרמני האחרון בברלין וב-2 במאי הניף את הדגל הסובייטי על בניין הרייכסטאג. בשל מעשיה זכתה חטיבת הטנקים של ויינרוב לשם "חטיבת ברלין".

לאחר סיום המלחמה

יצא לגמלאות ב-1955 בדרגת קולונל והתגורר במינסק. עבד כמכונאי הראשי של משרד תעשיית היערות של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית ולאחר מכן כמהנדס ראשי במפעל מכוניות. לאחר שיצא לפנסיה עלה בינואר 1995 לישראל והתגורר באשדוד. באותה השנה השיא משואה בטקס הממלכתי בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם. נפטר ב-20 במרץ 2003 ונקבר בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.

ספרי זכרונות

• טנק על מעמד (Танк на пьедестале), מינסק, 1979 (רוסית)
• תלים של גאווה קרבית (Курганы боевой славы), מינסק, 1981 (רוסית)