יאנוש אראן
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
 | |
| תמונה של המשורר מאת מיקלוש ברבאש (1884) | |
| לידה |
2 במרץ 1817 סאלונטה, פרטיום, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרית, כיום מחוז ביהור, טרנסילבניה, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
22 באוקטובר 1882 (בגיל 65) בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות קרפשי |
| מקום לימודים |
המכללה הרפורמית של דברצן |
| שפות היצירה |
הונגרית |
| יצירות בולטות |
טרילוגיית טולדי |
| בן או בת זוג |
יוליאנה אֶרצֶ'אֶי |
| צאצאים |
Julianna Arany, László Arany |
| פרסים והוקרה |
מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה (1867) |
| חתימה |
 |
  | |
יאנוש אראן[1] (בהונגרית: János Arany 2 במרץ 1817 סאלונטה – 22 באוקטובר 1882) היה משורר, סופר, עיתונאי ומתרגם הונגרי. נודע במיוחד בבלדות שכתב והטרילוגיה בחרוזים "טולדי". היה חבר באגודת קישפלודי ובאגודת פטפי. לצדם של שנדור פטפי ומיהאי טומפה נמנה אראן עם שלישיית המשוררים הגדולים הצעירים של הספרות הלאומית ההונגרית של המאה ה-19.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יאנוש אראן נולד בשנת 1817 בעיירה סלונטה (בהונגרית: נאג'יסלונטה) בדרום חבל ביהור (בהונגרית: ביהר). אז בממלכת הונגריה באימפריה האוסטרית (כיום בטרנסילבניה, רומניה), במשפחה הונגרית קלוויניסטית דלת אמצעים שהשתייכה לאצולה הזעירה. היה בן הזקונים מבין עשרת הילדים של הוריו. אביו היה ג'רג' אראן, בן 60, ואמו - שארה, בת לבית מגיי'רי, בת 44. מכל עשרת הילדים הגיעו לבגרות רק שניים, מצב טראגי זה גרם להורים לטפח במיוחד את ילדם הקטן.
למד קרוא וכתוב בגיל מוקדם מאוד ובילדותו התאווה לקרוא כל ספר שבהישג ידו בהונגרית ובלטינית. התוודע בין היתר לסיפורי התנ"ך, לשירים של הורטיוס, אובידיוס, ורגיליוס וצ'וקונאי ולכתבי קורטיוס. מפני שהוריו המבוגרים נזקקו לסיוע בניהול משק הבית, אראן' התחיל לעבוד כבר בגיל 14 כמורה ממלא מקום.
החל משנת 1833 למד שפה וספרות גרמנית וצרפתית באוניברסיטת דברצן, בזמנו המכללה הרפורמית של דברצן. די מהר, אחרי כיתה י' מאס במסגרת הלימודים והצטרף ללהקת שחקני תיאטרון שנעה ונדה ברחבי הממלכה. מאוחר יותר התיישב ועבד כמורה, כעורך עיתונים ובתפקידים פקידותיים שונים בעיירת הולדתו (ב-1839 עוזר של נוטריון), סאלונטה, בדברצן ובבודפשט. בשנת 1840 התחתן עם יוליאנה אֶרצֶ'אֶי (Julianna Ercsey) (1816-1885) שאיתה ניהל חיי משפחה שלווים וגידל שני ילדים: יוליאנה ולאסלו.
בשנת 1845 אראן זכה בתחרות הכתיבה של האגודה הספרותית ע"ש קישפאלודי עם יצירתו "החוקה האבודה" (Az elveszett alkotmány). אחרי שפרסם את הטרילוגיה "טולדי", שהפכה למעין אפוס לאומי, אראן קישר יחסי ידידות עם מי שנחשב המשורר הלאומי של ההונגרים, שנדור פטפי. שניהם הלהיבו את ההמונים בעת מהפכת 1848–1849. מותו של פטפי בעת המהפכה גרם לאראן לצער עמוק.
אחרי דיכוי המהפכה, החל משנת 1850 אראן עבד כמורה בנאג'קרש. משנות ה-1860 עבר עם משפחתו לבודפשט. בשנת 1858 נבחר לחבר באקדמיה ההונגרית למדעים והחל משנת 1865 התמנה למזכיר שלה. כמו כן עמד בראש האגודה קישפאלודי, הארגון הראשי של סופרי הונגריה וערך את כתב העת Szépirodalmi Figyelő ("הצופה הספרותי") (מאוחר יותר Koszorú - "הזֵר") מותה בדמי ימיה של יוליאנה, בתו, פגע בו קשות וגרם לו להימנע מכתיבת שירים למשך 12 שנה. רק בקיץ 1877 חזר לחבר שירים מקוריים - עם המחזור "Őszikék שלהבדיל מיצירות עבר, נגע בנושאים כמו זקנה או הציפייה למוות.
יאנוש אראן נפטר ב-22 באוקטובר 1882 בבודפשט.
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]השירה האפית של יאנוש אראן מציגה את העבר המיתי וההיסטורי של עמו. גולת הכותרת של יצירתו האפית הייתה הטרילוגיה "טולדי" (Toldi) (1847), "אהבתו של טולדי" (Toldi szerelme (1848-1879) ו"הערב של טולדי" (Toldi estéje) (1854). גבור הטרילוגיה, טולדי, לקוח מכרוניקה בחרוזים מהמאה ה-16 שכתב פטר אולשוואי שיימש. טולדי היה גבור צעיר וחסון שחי, לפי האגדה, במאה ה-14. החלק הראשון של הטרילוגיה מתארת את דרכו זרועת ההרפתקאות אל חצר המלך. החלק השני מוקדש לאהבת חייו והחלק השלישי מספר על סכסוכיו עם המלך ועל מותו. מפואמה אפית אחרת, "אישטוק המשוגע" (Bolond Istók) (1850) נשאר רק קטע אחד. המשורר עבד גם על פואמה מוקדשת לתולדות ההונים, הנחשבים במסורת ההונגרית מעין אבות של ההונגרים. הספיק להשלים רק את חלקה הראשון "מות המלך בודה" (Buda halála) (1864). יתר החלקים - "אילדיקו" ו"הנסיך צ'אבּה" נותרו בלתי גמורים. בשנים 1853–1856 ו-1877 יצר את ה"בלדות", ז'אנר ששילב אגדות עממיות ויסודות היסטוריים[2] בלדה מפורסמת של אראן, "הבארדים של ויילס" (A Walesi Bárdok) מספרת על מסעות הכיבוש של אדוארד הראשון, מלך אנגליה, נגד הוולשים ועל התנגדות העם הזה לדיכוי תרבותם. על ידי אימוץ נושא היסטורי זה, המשורר ביקש לרמוז על דיכוי ההונגרים בידי האוסטרים. הוא כתב אותה לרגל ביקור הקיסר פרנץ יוזף בהונגריה אחרי דיכוי מהפכת 1848–1849.
ביצירתו של אראן היו גם שתי תקופות "ליריות": אחת בשנות ה-1850, שבה יצר בהשפעת האבל על מותו של פטפי ותבוסת המהפכה ההונגרית, והשנייה בשנותיו האחרונות - כשחיבר את שירי Őszikék. אראן כתב גם פואמה בשם "דנטה" שלדעת פטר אוסטינוב, "מעט משירי מערב ידעו לתפוס כמוה, את מלוא המשמעות והטרנסצדנטיות של חיי האדם". בשירים "החוקה האבודה" (1846) ו"הצוענים מנאג'דה" (1852) ביכה את השגיאות הפוליטיות של בני עמו.[3]
יאנוש אראן תרגם להונגרית שלושה מחזות של שייקספיר - חלום ליל קיץ, המלט ו"חייו ומותו של המלך ג'ון". תרגומים אלה נחשבים לאחד משיאי עבודות התרגום בשפה ההונגרית. הוא תרגם גם מאריסטופאנס, לרמונטוב, פושקין ומולייר.
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אראן היה נשוי החל מ-1840 ליוליאנה ארצ'אי (1885-1816). לזוג נולדו שני ילדים: יוליאנה שמתה בגיל צעיר מדלקת ראות, ולאסלו אראן, שנודע גם הוא כמשורר וכאוסף אגדות עממיות.
פרסים ואותות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס קישפאלודי - בשביל הפואמה "טולדי"
- חבר באקדמיה ההונגרית למדעים
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המצור של מוראן (1847)
- קטלין (1850)
- הצוענים של נאג'-אידה (1852)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Encyclopaedia Britannica - 2011 (אנציקלופדיה בריטניקה) (באנגלית)
- יאנוש אראן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יאנוש אראן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי יאנוש אראן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
יאנוש אראן' (1817-1882), דף שער בספרייה הלאומית
יאנוש אראן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יאנוש אראן, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בתרגומיו לעברית, המשורר איתמר יעוז קסט השתמש בכתיב 'אראן'
- ^ הלקסיקון לספרות אירופאית ברשת "אי אנטנאטי" באיטלקית 2012-1984
- ^ לקסיקון הספרות האירופאית ברשת - "אי אנטנאטי" באיטלקית