חטיפת דניאל ינובסקי

חטיפת דניאל ינובסקי התרחשה בירושלים ב-29 בדצמבר 1944, והסתיימה בשחרורו כעבור שבועיים. החטיפה בוצעה על רקע הבחירות לוועד העיר ליהודי ירושלים (ועד הקהילה בשמו אז) וכחלק מהסזון - מאבק שניהלו ארגוני ההגנה והפלמ"ח נגד האצ"ל בין דצמבר 1944 לפברואר 1945, כדי לאלצו לחדול מביצוע פעולות נגד כוחות המנדט הבריטי.

הרקע

באמצע שנות הארבעים, דניאל ינובסקי, דמות ציבורית מוכרת בירושלים ומפקד באצ"ל בעבר, היה פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית ומזכיר ועד הקהילה בעיר ירושלים - גוף מרכזי חשוב שאיגד תחתיו את רוב העדות והחוגים של יהודי ירושלים.

בדצמבר 1944 נערכה מערכת בחירות רוויית יצרים לחברי הוועד. שתי התנועות הפוליטיות, התנועה הרוויזיוניסטית מימין ומפלגות הפועלים מהשמאל, האשימו זו את זו בזיופים. ינובסקי ששימש כמזכיר ועדת הבחירות, החזיק בידיו את כל הפרוטוקולים וכל החומר שהיה קשור עם טענות הזיופים.

ככל שמערכת הבחירות התקרבה נעשו מספר ניסיונות לחטיפת ינובסקי - בשני הניסיונות הראשונים, הבחין ינובסקי בחוטפים והכה אותם; בניסיון השלישי, ב-14 בדצמבר 1944, כאשר חזר ינובסקי מעבודתו, בא לקראתו אחד השכנים ולחש באוזנו: "ליד ביתך עומדים כמה בחורים; אחד מהם מצביע עליך באומרו: זהו האיש". ינובסקי פנה מיד לאחור ולן באותו לילה אצל ידידים במאה שערים. בהמשך הגיש תלונה במשטרת מחנה-יהודה; ניסיון החטיפה הרביעי הצליח.

החטיפה

ביום שישי, 29 בדצמבר 1944, בשעה 19:30 בערב, הקישו בדלת ביתו של ינובסקי גברים מחופשים בבגדי שוטרים. כאשר נפתחה הדלת, נכנסו ה"שוטרים" פנימה ו"השוטר היהודי" פנה אל ינובסקי, והורה לו להתלבש ולהתלוות אליהם לבולשת. ינובסקי, שהיה דתי, מחה על כי באים אליו בשבת, אולם לא חשד שהשוטרים מתחזים. כשיצא עמם מביתו, הבחין בתנועה חשודה ופתח בצעקות: "זו לא משטרה". חוטפיו תפסו אותו בכוח והכניסוהו למכונית שחיכתה בפתח הבית. אשתו, שליוותה את בעלה, התנפלה על דלת המכונית וניסתה למנוע את החטיפה, אולם סולקה בכוח הצידה והמכונית יצאה לדרכה.

שלושה ימים לאחר מכן, ב-2 בינואר 1945, פרסמה ברית הציונים הרוויזיוניסטים בירושלים כרוז שבו נאמר כי לאחר גילוי הזיופים, החליטו מנהיגי השמאל לטשטש את עקבות הפשע ולחטוף את אחד מעדי הראיה העיקריים. מהצד השני, עיתון דבר, שהיה מזוהה עם מפא"י, הכחיש את ההאשמות. במקביל לחטיפת ינובסקי, בוצעו בירושלים עוד שתי חטיפות - של מרדכי קורנגולד ושל יהושע וורקר. ב-7 בינואר הודיעה קהילת ירושלים כי היא מגנה את החטיפות.

ינובסקי הובא לחדר המעצר באחד מקיבוצי העמק. כעבור שבוע קיבלה ממנו אשתו מכתב בכתב ידו: "אני בריא, אל תדאגי לי, אני מקווה לחזור בקרוב". לימים סיפר ינובסקי, שהיה כלוא וקשור בתוך תא אטום ולא יכל להבחין בין יום ללילה. במהלך השבי שאלו אותו החוטפים אם הוא יודע היכן הוא נמצא והוא השיב "בידי הגסטפו של השמאל". מעבר לכך, לא סיפר ינובסקי על פעולות חקירה שנעשו בקשר עם הבחירות.

לאחר שבועיים ממועד החטיפה, במוצאי שבת, 13 בינואר 1945, נלקח ינובסקי לחדרה, והורד בתחנת הרכבת (במרחק של שמונה קילומטר מהמושבה). החוטפים נתנו לינובסקי לירה ארץ ישראלית בגין הוצאות ההגעה מחדרה לירושלים. ינובסקי לן בחדרה ויום למחרת חזר לביתו בירושלים.

לימים התברר כי ינובסקי נחטף על ידי לוחמי הפלמ"ח. בדו"ח החטיפה נכתב:

"חטיפת ינובסקי הצליחה אחרי שלושה ניסיונות שנכשלו. הפעולה הרביעית הצליחה בגלל השתתפות "שוטרים" ובמיוחד "הבריטי". אף על פי שינובסקי ידע שרוצים לחטוף אותו, בכל זאת לא חשד בגלל "הרושם העז" ולא העז להתנגד. עצם הופעת משטרה גורמת לכך שהנחטף אינו מנסה להתנגד, כי הוא בטוח שהבית מוקף. לצורת פעולה זו יש ערך ויתרון בייחוד בסביבת ירושלים, בשכונות שכל אחד מכיר את שכנו, מקום שהתנועה קטנה וכל תנועה מעוררת חשד ומכשילה את הפעולה. יתרון המשטרה התבטא בזאת שלא היה צורך לחכות לנחטף, אלא לבוא ישר לביתו, והפעולה אורכת זמן קצר ואין לשכנים אפשרות להתערב ואין מקום לחשדות".

קישורים חיצוניים

• נחטף מזכיר ועד הבחירות בירושלים, המשקיף, 31 בדצמבר 1944
• מעשה חטיפה שני בירושלים, דבר, 1 בינואר 1945
• יהודה לפידות, הסזון - ציד אחים, עמוד 208, הוצאת מכון ז'בוטינסקי בישראל, תל אביב, 1994, באתר דעת (מהדורה מחודשת)
• סזון: חטיפת דניאל ינובסקי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"