חבל טוקאי
 | |||||||||||
| מבט אווירי על מפגש הנהרות טיסה ובודרוג | |||||||||||
| מדינה / טריטוריה |
 הונגריה | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שטח | 13,255 הקטאר | ||||||||||
| קואורדינטות | 48°09′N 21°21′E / 48.15°N 21.35°E | ||||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||
| |||||||||||
חבל טוקאי (הונגרית: Tokaj borvidék) הוא אזור יין היסטורי במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון-מזרח הונגריה, המורכב מ-28 כפרים ו-70,000 דונם של כרמים שבהם גדלים זני ענבים ייחודיים. באזור זה מיוצר היין טוקאי, שהוא סוג ידוע של יין מחוזק. השם "טוקאי" נגזר ממילה ארמנית שמשמעותה ענב. מילה זו חדרה לשפה ההונגרית ככל הנראה במהלך המאה ה-10. שמו הקודם של החבל היה הג'אליה (Hegyalja), ומשמעותו בהונגרית היא "למרגלות גבעות". האזור הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 2002, והוא אחד מאזורי היין היחידים בעולם שזכו למעמד זה.
גאוגרפיה, גאולוגיה ואקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלקו המזרחי של חבל טוקאי משתרע על גבעות סרנץ' (Szerencs), שגובהן הממוצע הוא 250 מטרים מעל גובה פני הים. כ-80% מפני השטח של הגבעות מורכבים מטוף ריוליטי המכיל זאוליט, קאוליניט, הידרו-קוורציט ובנטוניט. בקצה הדרום-דרום-מזרחי של הר טוקאי (הנמצא ברכס זמפלן) נמצא מרבץ גדול המורכב מחצץ, חול, אלוביום ומים מתוקים. השכבות התת-קרקעיות העליונות של הגבעות מורכבות מאדמה חומה הנמצאת על שכבת חרסית, והשכבות היותר עמוקות מורכבות בעיקר מחומרים פוריים עם חלקים של אבן גיר. הגובה הממוצע של מורדות הגבעות בכיוון דרום-מזרח, צפון, ומערב-צפון-מערב הוא 541 מטרים מעל גובה פני הים. כ-80% מפני השטח עוברים תהליכי בליה קבועים.
האזורים הגבוהים של החבל מאופיינים בתנאי לחות יותר גבוהה, והאזורים הנמוכים בתנאי חום ויובש גבוהים יותר. בכל שנה השמש זורחת בממוצע למשך כ-2,000 שעות. בזמן עונת הפריחה הטמפרטורה הממוצעת היא בין 16.3°C ל-16.9°C, ואינה יורדת מתחת לאפס מעלות בין אמצע אפריל לאמצע אוקטובר. כמות הגשמים השנתית הממוצעת היא בין 600 ל-620 מטרים, ומתוכם יורדים בין 370 ל-390 בעונת הפריחה. בזכות תנאי האקלים השוררים באזור זה ניתן לגדל בו צמחים המתאימים לאקלים חם, וביחד עם איכות הקרקע ותכונות נוספות של הגבעות הופכים את חבל טוקאי למקום טוב לגידול ענבים.
צורת ההתיישבות בחבל תלויה בתכונותיו הטופוגרפיות וההידרוגרפיות. שני צירי היישובים העיקריים שוכנים לאורך הנהר בודרוג והנהר הרנאד ויובליו.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור טוקאי היה מיושב כבר בתקופה הנאוליתית, אך הפך למקום חשוב רק כאשר השבטים המדיארים הגיעו אליו במהלך המאה ה-9. האזור שימש מקום מוגן עבור המדיארים במאות השנים שלאחר מכן, כאשר הם נאלצו להתמודד עם פלישות המונגולים ועמים אחרים. האזור היה נקודת מעבר חשובה עבור סוחרים פולנים שנדדו לכיוון הבלקן. במאה ה-12 מלכי הונגריה הזמינו לאזור מתיישבים וולונים ואיטלקים, שהצטרפו אל הגרמנים שהיו במקום מאז הקמת הממלכה ההונגרית.
הוסיטים מבוהמיה שלטו באזור במשך תקופה קצרה במאה ה-16, אך לבסוף אוחד עם ממלכת הונגריה על ידי המלך מתיאש הוניאדי. העות'מאנים, שכבשו את רוב הונגריה, לא הצליחו להשתלט על אזור טוקאי שהפך למקום הנתון לסכנת פשיטות קבועה.
הכרמים הראשונים ניטעו באזור ככל הנראה בתחילת המאה ה-12, וההשערה היא שהשיטות לגידול גפנים הובאו לאזור על ידי שבט הקאבארים שהתיישב באזור הרי הקרפטים בסמוך להונגרים במהלך המאה ה-9 או המאה ה-10. תחילת הייצור של יין הטוקאי הייתה ככל הנראה רק בתקופת השלטון העות'מאני.
פריחתו של חבל טוקאי החלה רק בתחילת המאה ה-16, והטוקאי היה למוצר ייצוא חשוב עבור נסיכי טרנסילבניה ששלטו באזור במאה ה-16 ובמאה ה-17. ליין היה תפקיד במאבק לעצמאות הונגריה בהובלתו של פרנץ ראקוצי, שהפיץ אותו למספר שליטים אירופיים כגון לואי ה-14. לואי הגיש את היין בארמון ורסאי, והיה כה מרוצה ממנו עד שהעניק לו את התואר "וינום רגום, רקס וינורום" ("יין של מלכים, מלך היינות"). כאשר ראקוצי הובס והוגלה ב-1717 אחוזותיו נלקחו על ידי השליטים מבית הבסבורג.
האזור הגיע לשיא פריחתו במהלך המאה ה-18 שבה היה נתון לשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, בעיקר בזכות המוניטין הרב של היין שהופק בו. מדינות הייצוא העיקריות היו פולין ורוסיה, ששמרה על מושבה דה פקטו באזור על מנת להגן על אספקת היין לחצר הצאר. אוכלוסיית האזור הייתה הגדולה ביותר במדינה ב-1780. תושבי האזור הגיעו אליו מאזורים סמוכים כגון סלובקיה, רותניה ומקדוניה היוונית. תושבי האזור שהגיעו ממקדוניה היוונית הוחלפו בהדרגה בשלהי המאה ה-18 על ידי יהודים מפולין, שתפסו את חלקם בתעשיית המסחר הקשורה ליין הטוקאי.
חלוקת פולין ב-1795 והטלת מסי מכס פגעו בייצוא הטוקאי, וסימנו את תחילת ירידת מעמדו של האזור. המשבר השני שפקד את האזור היה פריצתה של מגפת זבוב הענבים (Phylloxera) בשנים האחרונות של המאה. המשבר השלישי היה כאשר הונגריה איבדה את רוב שטחה בעקבות החתימה על חוזה טריאנון, כך שרוב השוק המקומי של היין יצא מחזקתה של הונגריה. צ'כוסלובקיה אף זכתה ב-1200 דונם מהאזור, המהווים חלק מאזור יין בסלובקיה המודרנית. מעמדו של האזור הגיע לשפל לאחר מלחמת העולם השנייה: הקהילה היהודית הושמדה כמעט לחלוטין במהלך השואה, והשלטון הקומוניסטי ביטל את הבעלות הפרטית של המשפחות מהמעמד החברתי הגבוה. מעמדו של האזור ושיקומה של תעשיית היין והגפנים באזור טוקאי החלו להשתפר רק לאחר השינויים הפוליטיים שהתרחשו בהונגריה בשנות ה-90. ונכון ל-2008 יש באזור כ-600 יקבים.
ממשלות הונגריה וסלובקיה חתמו ביוני 2004 על הסכם העוסק בשימוש בשם "טוקאי" בסלובקיה. לפי ההסכם רק יין המיוצר בתוך אזור מסוים בסלובקיה שגודלו 5.65 קמ"ר זכאי לשאת את השם "טוקאי". אולם, בחלק הסלובקי לא הקפידו על אותם חוקים שהיו בתוקף בחלק ההונגרי מאז תחילת שנות ה-90, והדבר גרם למספר מחלוקות משפטיות שבהן מעורבות גם מדינות אחרות.
מרתפי היין ומבנים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבנים הידועים ביותר בחבל הם מרתפי היין, המחולקים לשתי קבוצות:
- קמרוניים - חלל פתוח מתחת לבתי המגורים עם גישה מהמרפסת. הטיפול בענבים היה מתבצע בחלקו האחורי של הבית ששכן מעל המרתף.
- מרתפים שנחפרו ללא קשר לבית. הכניסה אל המרתפים הללו היא דרך מבנה קטן השוכן מעל פני הקרקע. חלק מהמרתפים הללו נחצבו לתוך הטוף הגעשי, ולפיכך לא היה צורך לחזק אותם בקמרונות. סוג זה של מרתפים הוא הנפוץ יותר בחבל.
אחד המרתפים העתיקים ביותר בחבל הוא מרתפו של המלך קלמן בטרצל (Tarcal), שנבנה ככל הנראה בשנת 1110.
בחבל יש מספר מרתפי יינות ייחודיים בכך שהם בנויים באופן לא סדיר ואחיד ובהם אוחסנו היינות והובשלו בחביות מעץ אלון. הסיבה לכך היא שלאורך השנים חוברו מרתפים שונים ונפרדים בצורה אנכית או אופקית. המרתפים הללו נפוצים בעיקר במרכזי המסחר השוכנים למרגלות גבעות האזור, כולל טוקאי, ארדבניה, טאיה ומאד.
מערכת המרתפים המסועפת ביותר שוכנת בעיירה שאטוראליאויהיי, ומורכבת מ-27 מרתפים שונים שחוברו אל זה. שטחו של המרתף הוא כ-50,000 מטרים רבועים, ומאוכסנים בו כ-13,000 חביות יין. המרתפים הראשונים שמהם הורכב מרתף זה נבנו ככל הנראה עוד במאה ה-13. למרתף הייתה חשיבות רבה במאה ה-16 לאחר הפלישה העות'מאנית, כיוון שערכו של הטוקאי עלה כתוצאה מירידת קרנם של היינות שהופקו בדרום הונגריה. מערכת ידועה נוספת היא זו השוכנת בשארושפטק, בעומק של 14 מטרים מתחת לטירת ראקוצי. אורך המערכת הזו הוא 2,000 מטרים, ויש בה שני חדרים ששימשו לטעימת יין. מערכת המרתפים כבר הייתה קיימת כאשר הטירה נבנתה בין 1534 ל-1541.
הטמפרטורה במרתפים היא בין 10 ל-12°C. המרתפים מכוסים בעובש, הניזון מאדי האלכוהול הנוצרים במהלך הבשלת היין. העובש שומר על טווח של 85 עד 90% לחות, שהוא טווח אידיאלי עבור הבשלת יינות טוקאי.
בנוסף, בחבל יש מבנים שונים הקשורים למורשת התרבותית וההיסטורית שלו. המבנים הידועים הם הכנסיות הרומיות-קתוליות שנבנו ביישובים השונים בימי הביניים, כנסיות אורתודוקסיות מהמאה ה-18 והמאה ה-19, בתי כנסת יהודיים, ומגוון בתים גדולים כגון טירות ובתים של המעמד האריסטוקרטי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר הרשמי של העיירה טוקאי (באנגלית)
- איתי גלייטמן, שלום לך מתיקות || הונגריה ממריאה עם יינות לבנים, באתר הארץ, 1 במאי 2014
- גיא הרן, חגיגה מתוקה עם יין טוקאי הונגרי, באתר GoTravel
 | |
|---|---|
|