וינט סרף

וינט סרף
Vint Cerf
לידה	23 ביוני 1943 (בן 81); ניו הייבן, מחוז ניו הייבן, ארצות הברית
ענף מדעי	מדעי המחשב
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת סטנפורד (1965); אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (1970); אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (1972); תיכון ון נויס ;
מנחה לדוקטורט	ליאונרד קליינרוק, ג'רלד אסתרין
מוסדות	חברת גוגל; אוניברסיטת סטנפורד; IBM; DARPA ;
תלמידי דוקטורט	רפאל פינקל, חנן סמט
פרסים והוקרה	מדליית ה-IEEE (2023); חבר זר של החברה המלכותית (2016); קצין בלגיון הכבוד (2014); היכל התהילה של האינטרנט (2012); קירילוס ומתודיוס (2006); היכל התהילה הלאומי לממציאים (2006); פרס חלוץ קרן החזית האלקטרונית (1993); IEEE Koji Kobayashi Computers and Communications Award (1992); פרס ACM למערכת תוכנה (1991); עמית IEEE; מדליית בנג'מין פרנקלין (2018); פרס קטלוניה הבין-לאומי (2018); פרס המלכה אליזבת להנדסה (2013); פרס OII למפעל חיים (2011); פרס הארולד פנדר (2010); פרס יפן (2008); מדליית החירות הנשיאותית (2005); פרס טיורינג (2004); פרס נסיכת אסטוריאס למחקר טכני ומדעי (2002); פרס צ'ארלס סטארק דרייפר (2001); פרס מרקוני (1998); המדליה הלאומית לטכנולוגיה וחדשנות (1997); מדליית IEEE על שם אלכסנדר גרהם בל (1997); עמית ACM (1994) ;
	אתר רשמי
תרומות עיקריות
	פיתוחים בתחום אינטרנט
חתימה

וינטון גריי "וינט" סרף (באנגלית: Vinton Gray "Vint" Cerf; נולד ב-23 ביוני 1943) הוא מדען מחשב אמריקאי הנחשב לאחד מ"אבות האינטרנט". יחד עם בוב קאהן. זכה, בין היתר, בפרס טיורינג, במדליית החירות הנשיאותית ובמדליה הלאומית לטכנולוגיה.

ביוגרפיה

וינט סרף נולד בניו-הייבן, קונטיקט, למיוריאל, עקרת בית ולווינטון ת'ורסטון סרף, מנהל בתחום החלל והתעופה. מקום עבודתו הראשון של סרף, לאחר שסיים תואר ראשון במתמטיקה מאוניברסיטת סטנפורד, היה חברת IBM, שם עבד קרוב לשנתיים כמהנדס מערכות וכמתכנת בשפת QUIKTRAN. הוא עזב את IBM כדי להמשיך את לימודיו באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), בה רכש את התואר השני שלו בשנת 1970 ואת התואר השלישי בשנת 1972, על עבודה שכותרתה "Multiprocessors, Semaphores, and a Graph Model of Computation" שנעשתה בהנחיית ג'רלד אסתרין. במהלך לימודיו, הוא עבד בקבוצתו של פרופ' ליאונרד קלינרוק, שהעבירה חבילות מידע לראשונה בין שני מחשבים בפרויקט "ARPANet". במסגרת פרויקט זה (1969), התקינה הסוכנות למחקר מתקדם של משרד ההגנה האמריקאי את הרשת הראשונה אשר קישרה בין המחשבים של ארבע אוניברסיטאות במערב ארצות הברית. המטרה הייתה שהמדענים בכל אחת מהן יוכלו להיכנס ולעבוד במחשבי האחרות על המחקר ההגנתי שעסקו בו במשותף (אז עדיין לא היו מחשבים אישיים וכל שעת מחשב הייתה יקרה ביותר וחושבה בחסכנות). הטכניקה שפתרה בעיה זו ידועה בשם packed switching והיא כוללת פניות לבקשת מידע המחולקות לחפיסות או חלקים קטנים (packets), שאותם ניתן לעבד במהירות מבלי לחסום את התקשורת בפני צדדים אחרים — עיקרון זה עדיין משמש להרצת האינטרנט כיום. מערכת זו הגיעה למהירות תקשורת של 50 קילוביט לשנייה).

בתקופה זו, הוא פגש את רוברט אליוט קאהן, שעבד על ארכיטקטורת החומרה של ARPANet. לאחר קבלת תואר דוקטור, סרף מונה למרצה באוניברסיטת סטנפורד בין השנים 1972–1976. במהלך שנים אלו הוא עבד יחד עם קאהן על פרוטוקול TCP/IP. השניים יצרו מערכת שכיסתה את הפערים בין פרוטוקולי רשתות על ידי שימוש בתקן חדש. בפרסום הטיוטה של מפרט הכללים בדצמבר 1974, הוא נקרא תוכנית השליטה בתעבורת האינטרנט (Internet Transmission Control Program). את התזה לתואר השלישי סרף עשה על "Snuper Computer" - מחשב שתוכנן כדי לבדוק סגירת תוכניות במחשב מרוחק. פרויקט זה גרם לו להתעניין בתחום רשתות מחשבים.

לאחר קבלת תואר דוקטור, סרף מונה למרצה באוניברסיטת סטנפורד בין השנים 1972–1976. במהלך שנים אלו הוא עבד יחד עם קאהן על פרוטוקול TCP/IP. זהו פרוטוקול של תקנים סטנדרטיים השולטים בשידור הנתונים בין הצמתים והתחנות ברשת. תקנים אלה תקפים עד היום ומהווים שפה אוניברסלית המאפשרת לכל מחשב, מכל סוג, להתקשר לכל מחשב אחר. כתוצאה מכך התחברו ל-ARPANET רשתות נוספות והחלה להיווצר התשתית למה שנקרא היום "אינטרנט".

בשנת 1976 עבר לעבוד בסוכנות למיזמי מחקר מתקדמים (DARPA) של מחלקת ההגנה, ועבד שם עד לשנת 1982. כסמנכ"ל של חברת MCI בין השנים 1982–1986, הוביל סרף את הפיתוח של דואר MCI, שירות הדואר האלקטרוני המסחרי הראשון שניתן באינטרנט. סרף חזר לחברת MCI בשנת 1994 ושימש כסמנכ"ל בכיר לאסטרטגיה טכנולוגית. בתפקיד זה, הוא הנחה פיתוח של אסטרטגיה שיתופית מנקודת מבט טכנית. לפני כן, שימש כסמנכ"ל בכיר בחברת MCI לארכיטקטורה וטכנולוגיה, והוביל צוות של ארכיטקטים ומהנדסים לתכנן רשתות תקשורת מתקדמות, הכוללות פתרונות מבוססי אינטרנט לצורך העברה של מידע משולב, טקסט, סאונד ושירותי וידאו לעסקים ולצרכנים פרטיים.

סרף הצטרף למועצת המנהלים של ICANN (הגוף המפקח על הרשת) בשנת 1999, ונותר בתפקיד עד לשנת 2007; הוא היה יו"ר מועצת המנהלים. היה חבר במועצה המייעצת של נשיא בולגריה לשעבר, גאורגי פרבאנוב, קבוצה שהוקמה ב-8 במרץ 2002. הוא גם חבר בגוף המייעץ של קבוצת Eurasia. סרף עובד גם במיזם האינטרנט הבין-כוכבי, ביחד עם מרכז המחקר של נאס"א, JPL, שמטרתו קביעת תקן לתקשורת מכוכב לכוכב, באמצעות אמצעי תקשורת המתבססים על רדיו/לייזר.

סרף עובד בחברת גוגל כסגן נשיא ו"מטיף טכנולוגי" מספטמבר 2005. במסגרת תפקידו הוא אחראי על זיהוי טכנולוגיות חדשות המאפשרות לתמוך בהתפתחות מוצרים ושירותים מתקדמים מבוססי אינטרנט מבית גוגל.

בפברואר 2006 השתתף בשימוע שנערך בפני ועדת הסנאט האמריקאית למסחר, מדע ותחבורה בנושא "נייטרליות הרשת". סרף האשים חברות כגון "COMCAST" ו"VERIZON" על כוונה לא תחרותיות ופרקטית בכל הנוגע לתלכיד של טכנולוגיה לתקשורת אלקטרונית למרחקים. סרף טוען שכמעט מחצית מהצרכנים ללא בחירה משמעותית של ספקי פס רחב.

בשנת 2008 הוביל שינוי שבא לקדם את קיומם של אתרים שאינם מכילים תווים לפי קוד ASCII (כגון אותיות בעברית), בכפיפות לכוח המשימה ההנדסי של האינטרנט (IETF). ב-1 ביולי 2012 החל לכהן כנשיא ה-ACM, בקדנציה של שנתיים. ^[1]

סרף נשוי לסיגריד, מאז 1966, ולזוג שני בנים: דוד ובנט.

פרסים והוקרה

סרף זכה למספר תוארי כבוד, ביניהם תוארי דוקטור מהמכון הטכנולוגי של ציריך, קולג' הקפיטול, אוניברסיטת פיזה, אוניברסיטת גטיסבורג, פוליטכניק ברוקלין ועוד.

פרסים נוספים בהם זכה:

פרס "נסיך אסטוריאס" למדעים ולטכנולוגיה
עמית ACM
פרס על שם יורי רובינסקי
פרס SIGCOMM על תרומה לפיתוח האינטרנט
בדצמבר 1997, הוא זכה במדליה הלאומית לטכנולוגיה ביחד עם רוברט אליוט קאהן. המדליה הוענקה על ידי ביל קלינטון.
הוא זכה במדליית "האגדה החיה" מספריית הקונגרס באפריל 2000.
נבחר לחבר באגודה לנשים במדע (AWIS) בשנת 2000.
פרס צ'ארלס סטארק דרייפר (2001)
סרף וקאהן הם הזוכים בפרס טיורינג לשנת 2004, על פיתוח פרוטוקולי התקשורת של האינטרנט.
בנובמבר 2005, וינטון סרף וקאהן זכו במדליית החירות הנשיאותית. המדליה הוענקה על ידי ג'ורג' וו. בוש על תרומתם ליצירת האינטרנט.
שמו נכנס להיכל הלאומי לממציאים ביחד עם קאהן במאי 2006.
ביחד עם רוברט קאהן הוא זכה בפרס יפן בינואר 2008.
בשנת 2013 זכה בפרס המלכה אליזבת להנדסה, יחד עם בוב קאהן (ארצות הברית), וינט סרף (ארצות הברית) ולואי פוזין (צרפת), על תרומתם לפרוטוקולים המרכיבים את הארכיטקטורה הבסיסית של האינטרנט.

לקריאה נוספת

Gerard O’Regan, Giants of Computing - A Compendium of Select, Pivotal Pioneers, Springer, 2013, pp. 63–65.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וינט סרף בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של וינט סרף (באנגלית)

וינט סרף, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
וינט סרף, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
וינט סרף, באתר dblp
וינט סרף, באתר ResearchGate
וינט סרף, באתר IEEE
וינט סרף באתר פרס טיורינג (באנגלית)
דידי חנוך‏, גדולי האומה הדיגיטלית, באתר וואלה, 5 ביוני 2007
biography/Vinton-Cerf וינט סרף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ "ACM Elects Vint Cerf as President". ACM. 25 במאי 2012. אורכב מ-המקור ב-2012-05-26. נבדק ב-2012-10-23. {{cite web}}: (עזרה)

[1] "ACM Elects Vint Cerf as President". ACM. 25 במאי 2012. אורכב מ-המקור ב-2012-05-26. נבדק ב-2012-10-23. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

זוכי פרס טיורינג
1966–1980	אלן פרליס (1966) • מוריס וינסנט וילקס (1967) • ריצ'רד המינג (1968) • מרווין מינסקי (1969) • ג'יימס וילקנסון (1970) • ג'ון מקארתי (1971) • אדסחר דייקסטרה (1972) • צ'ארלס באקמן (1973) • דונלד קנות' (1974) • אלן ניוול והרברט סיימון (1975) • מיכאל רבין ודנה סקוט (1976) • ג'ון באקוס (1977) • רוברט פלויד (1978) • קנת אייברסון (1979) • טוני הור (1980)
1981–2000	אדגר קוד (1981) • סטיבן קוק (1982) • קן תומפסון ודניס ריצ'י (1983) • ניקלאוס וירת (1984) • ריצ'רד קארפ (1985) • ג'ון הופקרופט ורוברט טרג'אן (1986) • ג'ון קוק (1987) • איוואן סאת'רלנד (1989) • וילאם קאהן (1990) • פרננדו קורבטו (1991) • רובין מילנר (1992) • באטלר לאמפסון (1993) • יוריס הארטמאניס וריצ'רד סטרנס (1994) • אדוארד פייגנבאום וראג' רדי (1995) • מנואל בלום (1996) • אמיר פנואלי • דאגלס אנגלברט (1997) • ג'ים גריי (1998) • פרד ברוקס (1999) • אנדרו יאו (2000)
2001–2020	אולה יוהאן דאל וקריסטין נייגארד (2001) • רונלד ריבסט, לאונרד אדלמן ועדי שמיר (2002) • אלן קיי (2003) • וינט סרף ובוב קאהן (2004) • פיטר נאור (2005) • פרנסס אלן (2006) • אדמונד קלארק, אלן אמרסון וג'וסף סיפאקיס (2007) • ברברה ליסקוב (2008) • צ'ארלס פ. ת'אקר (2009) • לסלי וליאנט (2010) • יהודה פרל (2011) • שפי גולדווסר וסילביו מיקאלי (2012) • לזלי למפורט (2013) • מייקל סטונברייקר (2014) • ויטפילד דיפי ומרטין הלמן (2015) • טים ברנרס-לי (2016) • ג'ון הנסי ודייוויד פטרסון (2017) יהושע בנג'יו, ג'פרי הינטון ויאן לקון (2018) • אדווין קטמול ופט הנרהן (2019) • אל אהו וג'פרי אולמן (2020)
2021 ואילך	ג'ק דונגארה (2021) • רוברט מטקאלף (2022) • אבי ויגדרזון (2023)