התמדה (לימוד תורה)
התמדה או שקידה בלימוד תורה, היא הקדשת מלוא הזמן ללימוד בלא לבזבז את הזמן על דברים אחרים. ביהדות, נחשבת ההתמדה בלימוד התורה למעלה גדולה, בעיקר עבור גברים המחויבים במצוות תלמוד תורה. הגיוגרפיות יהודיות רבות מייחסות את תכונת ההתמדה לדמויות מופת רבניות[1].
למרות שהתמדה ושקידה דומים במשמעותם הכללית, יש הבדל: התמדה מציין את כמות ורצף השעות המוקדשות ללימוד, ושקידה מציין את הריכוז המוחלט וההירתמות המלאה בלימוד.[דרוש מקור]
מקורות שעסקו במעלת ההתמדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני כתובים עיקריים בתנ"ך עוסקים במעלת העיסוק התמידי בשינון התורה והמצוות, ועליהם מסתמכים רבים מהמקורות המאוחרים יותר העוסקים במעלת ההתמדה בלימוד תורה:
- בספר דברים: ”וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ”[2].
- בספר יהושע: ”לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה”[3].
שני כתובים אלו הם המקור לקטע שנאמר בנוסח התפילה היהודית מידי ערב, בברכות קריאת שמע של ערבית:
- ה' אֱלֹהֵינוּ, בְּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ נָשִׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ, וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.
במאמרי חז"ל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאמרי חז"ל רבים משבחים את הניצול המרבי של הזמן ללימוד תורה, ומגנים את בזבוז הזמן על דברים אחרים. למשל, נאמר שהתורה נקנית "במיעוט שינה, במיעוט שיחה, במיעוט תענוג, ובמיעוט שחוק"[4], ומוזכרים לגנאי מי ש"שח שיחת חולין"[5], מי ש"מפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה"[6], מי ש"פוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה"[7] ומי שבטל מן התורה בשינה של שחרית, ביין של צהריים, בישיבה עם בטלנים בשוק ואפילו בשיחה עם משפחתו בביתו[8].
בספרות הראשונים והאחרונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרמב"ם במשנה תורה תיאר כיצד ניצול מרבי של הזמן ללימוד התורה הוא תנאי הכרחי להשגת מדרגה גבוהה בידיעת התורה. לדבריו, יש להקדיש זמן מינימלי ביותר לצורכי פרנסה, אכילה ושינה, ואת כל שאר הזמן להקדיש ללימוד:
- מי שנשאו לבו לקיים מצווה זו [לימוד תורה] כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה – לא יסיח דעתו לדברים אחרים, אלא... עושה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו אם לא היה לו מה יאכל, ושאר יומו ולילו עוסק בתורה... ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה... מי שרצה לזכות בכתר התורה – ייזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתייה ושיחה וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה[9].
המהר"ל התייחס להתמדה בלימוד התורה, והסביר בצורה פילוסופית שהקדשת מלוא הזמן ללימוד היא הכרחית כדי להורות על כך שהתורה היא מציאות רוחנית שאינה תלויה בזמן:
- צריך שיהיה לאדם התמדה בתורה מאוד, כי אין התורה כמו שאר דברים הגשמיים שהם דברים שהם תחת הזמן. ואם האדם נוהג עם התורה כאלו הוא דבר זמניי, ולימודו בתורה לפי שעה ולפי הזמן – אינו קונה התורה. ולכך צריך שישכים ויעריב עליהם, כי זהו עניין השכל שאינו תחת הזמן, והוא תמידי[10].
רבי ישראל מאיר הכהן, ה"חפץ חיים", כתב חיבור בשם "תורת הבית", המתריע על כך שכל אדם חייב להקדיש את מלוא הזמן שבו הוא פנוי מעסקיו כדי ללמוד תורה:
- כתיב בתורה: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ"... נצטווינו בזה שכל אימת שנשב בביתנו או שנלך בדרך – לא נהיה פנויים מדברי תורה אחרי שיש לנו זמן ללמוד... הטיל הכתוב על האדם שאף שעה קטנה לא ישקוט ולא ינוח מלהגות בתורה[11].
ההתמדה בישיבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעולם הישיבות, הועלתה על נס מעלת ההתמדה בלימוד. לצד ההערכה בישיבות לדמות העילוי בעל החריפות השכלית, ישנה הערכה רבה גם לדמות הלומד החרוץ הנקרא "שקדן" או "מתמיד", לרוב בהגייה מלעילית. בישיבות, חוסר התמדה בלימוד תורה נקראת "בטלנות", ובהתאם נקרא הטיפוס המנוגד למתמיד – "בטלן". הבטלנות נחשבת בישיבות לחטא של ביטול תורה. בנוסף, משתמשים במונח היידישאי "שְטַיְגֶען" (התקדמות, התעלות) לתיאור לימוד בלהט והתמדה, ובמונח "שְלֶעפְּט זיך" (נהגה:שְלֶעפְּצַאך, נסחב) לתיאור המצב ההפוך.
בשיחות מוסר רבות שניתנות בישיבות על ידי ראשי הישיבה והמשגיחים מודגשת חשיבות ההתמדה[12]. חלקם עוסקים בהוראות מעשיות ללימוד בהתמדה. למשל, הרב דוד אברהמי, מחבר ספר המוסר "בנין עולם", שהיה משגיח בישיבה ליטאית, העיר על אלו שמסתכלים בסקרנות בכל פעם שנפתחת דלת בית המדרש לראות מי נכנס, וערך חשבון שבכל שנייה מבוזבזת ניתן ללמוד שלוש מילים[13]. הרב משה צוריאל כתב "עצות להצלחה בלימוד", ובהן הוא מונה "התמדה בלימוד, ללא הפסקות" ומספר שהרב קוק היה מתנגד שיפסיקו בישיבה את הלימוד כדי לומר פרקי תהלים לרפואת חולה, וכן היה מתנגד ליציאתם של תלמידים להפגנות פוליטיות[14].
אחד משיריו המפורסמים של חיים נחמן ביאליק נקרא "המתמיד", ועוסק בגעגועיו לעולם הישיבה. השיר מספר על נער שמוערך בישיבה כבעל "שני כתרים" ב"סולם התורה הרם" – גם "עילוי" וגם "מתמיד":[15]
עַל רֹאשׁ נַעֲרֵנוּ יָצִיצוּ שְׁנֵי כְתָרִים:
גַּם-מַתְמִיד גַּם-עִלּוּי, שְׁנֵי שְׁלַבִּים עֶלְיוֹנִים
בְּסֻלַּם הַתּוֹרָה הָרָם, הַגָּבֹהַּ,
וּכְפֶשַׂע בֵּינָם וּבֵין מַעֲלַת הַגְּאוֹנִים.
הֲרַבִּים הַזּוֹכִים לִגְדֻלָּה כָמוֹהָ?
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו למשל בקישורים הבאים בנוגע ל רבי עקיבא, הגר"א, באתר ערוץ 7, הרב יוסף קפאח, רבי גרשון לפידות, והרב יוסף שלום אלישיב.
- ^ ספר דברים, פרק ו', פסוק ז'.
- ^ ספר יהושע, פרק א', פסוק ח'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף צ', עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י"ט, עמוד ב'.
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה ז'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ב, עמוד ב'.
- ^ אבות דרבי נתן, נוסחה א, פרק כא.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות תלמוד תורה, פרק ג'.
- ^ מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התורה פרק ג.
- ^ ישראל מאיר הכהן, תורת הבית, באתר היברובוקס.
- ^ ראו למשל: דף קשר מספר 78: "טרם יציאתו הקדים הרב (אהרן ליכטנשטיין) מספר דברי פרידה ושיחת חיזוק בעניין התמדה בלימוד תורה".
- ^ דוד אברהמי, בנין עולם, עמ' ט, באתר אוצר החכמה.
- ^ הרב משה צוריאל, עצות להצלחה בלימוד תורה.
- ^ חיים נחמן ביאליק, המתמיד, באתר פרויקט בן יהודה.